מאז תחילתו של עידן החקלאות המודרנית, החל מאבק מתמשך ומתיש בנסיונות להדביר מזיקים. השימוש המוגבר בחומרי ההדברה שפותחו במאה הקודמת גרם לנזקים חמורים ביותר לאדם ולסביבה. קיבוץ שדה-אליהו, שבעמק בית שאן, חרת על דגלו מזה כשלושה עשורים את קידום נושא החקלאות הידידותית לסביבה על הבטיה המגוונים. לכן בחרנו בשנת 1983 דווקא בקיבוץ זה כדי לקדם את רעיון השימוש בתנשמות כמדבירות ביולוגיות (של מכרסמים בכלל ושל נברנים בפרט) בשטחים חקלאיים. הכוונה הייתה לפתח את היוזמה בצעדים מדודים, תוך בחינת הרעיון של רישות השדות החקלאיים בתיבות קינון לתנשמות.
לאחר כעשור ומחצה התחלנו להרחיב את הניסוי לשדות הקיבוצים הנוספים בעמק בית שאן ובשנים האחרונות נוספו לא מעט יוזמות בגולן, בעמק החולה, בגליל, בנגב המערבי ובעמק יזרעאל.
בשנת 2000 התחלנו בהרחבת הפרויקט, בניסיון לשלב גם בזים מצויים בהדברה הביולוגית, בהתבסס על מחקרו של מוטי צ'רטר לתואר M.Sc באוניברסיטת תל אביב. בדצמבר 2002 קיימנו סמינר משותף עם 14 חקלאים ירדניים מובילים, המעבדים את הקרקע מצדו השני של עמק בית שאן, המהווה המשך ישיר לתחומי השיטוט של התנשמות (ואכן חלק מהתנשמות המסומנות חצו את הגבול לירדן ולא ברור מה עלה בגורלן). לאור זאת היה לנו חשוב לעניין את שכנינו הירדניים בהדברה הביולוגית (נושא מורכב, שכן מתברר שבמסורת המוסלמית דורסי הלילה, "בומה" בערבית, מביאים מזל רע). השכנים באו, התרשמו מהנתונים וממראה עיניהם והחליטו לשתף פעולה בשנת העבודה 2004.
אנו מקווים שבשנים הקרובות נצליח במשותף לרַשת את השדות החקלאיים בתיבות קינון, תוך מעקב אחר ההצלחות והכישלונות, ובכוחות משותפים ללמוד מניסיון החקלאים כדי לשפר את השיטה, ובכך לתרום לקידום חקלאות ידידותית לסביבה.
אנו בטוחים כי בהמשך נצליח לשכנע את שכנינו לחקות את היוזמה ולאחד כוחות במאמץ אזורי לקידום הנושא של דו-קיום בין אדם לסביבתו, כשהתנשמת, ושותפה, הבז, "שאינם יודעים גבולות" מהווים בסיס לשיתוף פעולה בין החקלאים השכנים. במקביל אנו מנסים לקדם את הרעיון גם במדינות שלאורך השבר הסורי-אפריקאי, מתורכיה ועד למוזמביק. עם מעט חזון ההצלחה תוכיח שהציפורים יכולות להוות גשר בין מדינות.