הגיבתונים באים

ערד בן דוד 19/03/2016 00:00

בימים אלה, קצת לפני ה"בום" הגדול של נדידת האביב, חולפים בארץ הגיבתונים אדומי-המקור.

ממרחק הם נראים כמו עוד "LBB" (ציפור קטנה וחומה) אבל מבט קרוב יותר מגלה ציפור שיר נאה מאוד - במיוחד הזכרים, שמצטיינים בדגם ראש יפה: הכיפה והעורף (וגם החזה) אפורים תכלכלים, הסנטר והשפם חומים חלודיים וטבעת לבנה מסביב לעין - לקישוט.

,

הנקבות, כמו רבות אחרות במחלקת העופות, גזרו על עצמן לבוש צנוע ומשעמם במקצת. עוד יבוא יום ויעשו על המחדל הזה תחקיר אצל אילנה דיין - אני בטוח.

לעניינינו, לגיבתון אדום-המקור תפוצה מוגבלת. הוא מקנן במזרח אגן הים התיכון - אלבניה, מקדוניה, יוון. קפריסין,  טורקיה, סוריה, לבנון וישראל. בסתיו כל האוכלוסייה נודדת ומבלה את חודשי החורף באריתריאה, סודן וחצי האי ערב.  

 

 

כמו נודדים רבים, גם אדומי-המקור בוחרים לנדוד בלילה - כאשר התנאים יציבים ונוחים, בדרך כלל, וללא חשש מפני התחממות יתר כתוצאה ממאמץ מתמשך תחת שמש קופחת. הם נעזרים בכוכבים כדי למצוא את דרכם באפלה, אולי גם בעזרת השדה המגנטי של כדור הארץ ואז, לפנות בוקר, הם נוחתים.

רוב שעות האור ישמשו את הגיבתונים למנוחה, מילוי מצברים והכנות לקראת קטע הנדידה הבא.

אם הגיבתון היה יכול להרשות לעצמו להצטייד בכמות דלק שתספיק בדיוק לקטע הבא - לליל נדידה אחד, זה היה אידיאלי מבחינתו. זאת האסטרטגיה היעילה ביותר אבל יש כאן הימור גדול - מי יבטיח לגיבתונים שבסיום קטע הנדידה, תמצא אותה תחנת דלק מיוחלת שתציע מזון לקראת הלילה הבא? אף אחד.

 

 

 

 

זאת הסיבה שהציפורים הנודדות מצטיידות בעודף דלק. ואם המשך הנדידה כולל מכשול גדול, כמו חציית מדבר הסהרה או הים התיכון, למשל, הן מקפידות לצאת לדרכן עם "טנק" מלא!

אדומי-המקור אינם נרתעים מ-1,500 הקילומטרים הראשונים במסעם צפונה - במדבר, ובנוסף הם פטורים מחציית הים התיכון. הרי הם דוגרים מיוון מזרחה ולכן הם מעדיפים להשתמש בנתיב הנדידה המזרחי - שעובר בישראל.

 

נהוג לחשוב כי גיבתונים אדומי-מקור מצויים יותר בזמן האביב מאשר בסתיו אבל יואב פרלמן, ממרכז הצפרות הישראלי, לא בטוח שזה המצב: "באביב", אומר פרלמן, "הם שרים ובולטים יותר…"

גם יוסף כיאט, מנהל מרכז הטיבוע הישראלי, מאמין שלא קיים הבדל בין האביב לסתיו. "רוב האוכלוסייה דוגרת מצפון לישראל ואין שום סיבה שהם לא יעברו דרכנו", אומר כיאט. "אל תשכח שגיבתונים אדומי-מקור הם מהמקדימים לנדוד - לא רק באביב, גם בסתיו. כבר יצא לי לפגוש גיבתונים בנדידה באזור צרעה, באמצע חודש יולי... איזה צפר יוצא מהמזגן בחום הזה? בחודש מרץ, לעומת זאת, כל הצפרים בשטח! לא פלא שרואים אותם אז בכל מקום".

 

 

 

 

רק דבר אחד יש להם בראש - להגיע לאתרי הקינון כמה שיותר מהר!

לחזר, לבנות קן, להאכיל גוזלים… הרי זו התמצית, לא? זאת גם הסיבה שבגללה נדידת האביב "זריזה" יותר בהשוואה לנדידת הסתיו.

באנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל, מספר עוזי פז כי אצל הגיבתונים אדומי-המקור הזכרים, מקדימים את הנקבות בכ-10 ימים באתרי הקינון. גם ראובן יוסף שהפעיל שנים רבות את תחנת הטיבוע באילת, שם לב לתופעה הזאת, אבל אצלו מספר הימים היה קטן יותר - חמישה בלבד.

לפי דעתו של יוסף, הסיבה לכך שפז קבע שמדובר בעשרה ימים נבעה משיטת עבודה שונה. "פז", ציין יוסף, "צפה בזכרים בשטח, כשהם שרים - אז קשה יותר להבחין בנקבות הצנועות, אבל הן שם…"

 

עכשיו נופל לי האסימון… הזכרים לא מקדימים את הנקבות כדי לקדם אותן בברכת ברוכות הבאות... הם ממהרים לתפוס לעצמם נחלה טובה לפני שזכר אחר, זריז יותר (מוצלח יותר..), יתפוס אותה. והנקבות… שיגיעו מתי שבא להן, הזכרים כבר שם, שרים בקולי קולות!

 

 

 

פז עקב אחר אדומי-המקור באזורי הקינון שלהם בישראל - בחרמון, בגולן, בגליל המזרחי, בגלבוע ובהרי יהודה.

אצל מין זה, הנקבה היא זו שבונה את הקן - סלסלה קטנטנה, עשוי זרדים ושיער לריפוד. הקן נבנה בגומה קטנה בקרקע, לצד אבן או בצמוד לשורשי שיח חשופים.

 

הנקבה מטילה 4 - 6 ביצים והיא גם הדוגרת הבלעדית - 19 ימים עד לבקיעה. ההאכלה מתבצעת על ידי שני ההורים: זרעים שרוככו בזפק ההורים וגם חרקים - קצת חלבון לנשמה.

המעניין הוא שהגוזלים עוזבים את הקן בגיל 12 ימים, עוד לפני שהם יודעים לעוף! נראה שגם הם מבינים שלא צריך לשחק במזל: אם לא נטרפנו עד עכשיו, כדאי שנתפזר. גוזל שבוקע בקן גבוה, לא יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה, וגם הוא חשוף ללא מעט סכנות, אם כי פחות בהשוואה לגוזלים שבקעו בקן על הקרקע… אם הכל יתנהל קשורה, בני הזוג יקיימו שני מחזורי קינון במהלך עונת הקיץ.

 

בעבר, גיבתונים אדומי-מקור היו דוגרים מצויים בישראל. היום הם נדירים יותר, בעיקר כתוצאה מהרס מקומות הקינון החביבים עליהם - נופי בתה וגריגה הצומחים על פני מדרונות סלעיים. זאת הסיבה שסטטוס השימור של מין זה בישראל הוא "בסכנת הכחדה" (כמקנן). בעולם, לעומת זאת, "אין חשש" לעתידם למרות שמספריהם אינם גדולים. כלל האוכלוסייה העולמית מונה בין 140,000 - 230,000 זוגות והמגמה יציבה עם מגמות חיוביות, אפילו, במקומות מסויימים.

 

תודה לאודי כץ ששיתף אותנו בתמונות של הגיבתונים אדומי-המקור, יפים שכמותם.

 

כתבות

land marks