חורף של אווזים

ערד בן דוד 02/12/2016 00:00

31.10 - הסיפור שלנו מתחיל עם שני אווזים קטנים שנחתו בשדות מעוז חיים…

האווז הקטן הוא אורח סופר-נדיר בישראל, זוהי בסך הכל התצפית השביעית בישראל ושנייה לעמק בית שאן.

התצפית האחרונה במין זה הייתה בפרט ה"מפורסם" ממאגר כפר ברוך - בחורף 2014/15. הוא היה בוגר - עם הרבה לבן על הראש, כל הצפרים רצו לראות אותו, הוא שבר 21 שנות בצורת - שבהן לא נצפו בארץ אווזים קטנים… מפורסם.

 

 

 

האווז הקטן נמצא בסכנת הכחדה עולמית (VU - "פגיע"). האוכלוסייה המערב פליארקטית - זאת שמקננת בחגורה צרה בצפון הרחוק, ממדינות סקנדינביה ומזרחה לצפון רוסיה, מונה בסך הכל 8,000 - 11,000 פרטים ובכל שנה בין 20 ל- 30 אחוזים מהם נופלים קרבן לציד בלתי חוקי. יש עוד הרבה גורמים שמאיימים על עתידו של האווז הקטן אבל ציד… זה הכי מרגיז!

 

בסתיו האווזים הקטנים נודדים דרומה אל אתרי החריפה - לאזורי הבלקן, לחופי הים השחור והים הכספי.

תאמינו לי, גם אתם לא הייתם רוצים לבלות את חודשי החורף בלפלנד - תשאלו את סלמה לגרלף.

לגרלף לקתה בשיתוק בגיל 3, היא מעולם לא זכתה ללכת לבית הספר כשאר הילדים ובכל זאת למדה הוראה בשטוקהולם והייתה לאישה הראשונה שזוכה בפרס נובל לספרות (1909) - על יצירתה הספרותית "מסע הפלאים של נילס הולגרסון".

את עלילותיו של הננס הולגרסון כתבה לגרלף כחומר קריאה לילדי בתי הספר היסודיים בשוודיה, כדי להעשיר אותם בגאוגרפיה ובפולקלור השוודי.

 

בנימה אישית אספר לכם שכשאני הייתי ילד, נהג אבי לקרוא לי את הסיפורים האדירים מתוך "מסע הפלאים של נילס הולגרסן הקטן עם אווזי הבר". כך בחר המתרגם ח. ש. בן-אברם לקרוא ליצירה. זהו אחד הזיכרונות החזקים שלי מאבא, אני מקווה שגם ילדי ירצו שאקרא להם מהספר היפה הזה - אולי גם הם ירכבו בדמיונם על אווזי בר.

 

 

 

 
מתוך הספר "מסע הפלאים של נילס הולגרסן הקטן עם אווזי הבר"
צייר - ק. קורץ
תרגם - ח. ש. בן-אברם
הוצאת עם עובד תש"ג 1943
 

 

נחזור אל מעוז חיים,

ביום שלמחרת, צפרים רבים יצאו לחפש את שני הצעירים הנדירים, אבל רק אחד מהם נמצא… מה עלה בגורלו של הפרט החסר? האם הוא המשיך בדרכו, אולי נטרף… אני יכול לדמיין אותם עפים במבנה, במהירות גבוהה (כל ה"גיגיות" מסדרת האווזאים טסים מהר! אחרת הם יפלו…) ואז אחד מהם מתחיל לאבד גובה, צולל אל הלא נודע… "Talk to me Goose", קורא לו חברו, אך הוא אינו עונה. אולי אני רואה יותר מדי סרטים, רומנטיים.

 

 

 

 

2.11 - האווירה האווזית בארץ מתחילה להתחמם! עשרה פרטים בלתי מזוהים נראו בתעופה בעמק חרוד. ואווז לבן-מצח נצפה באגמון החולה-קק"ל.

האווז לבן-המצח הוא האח הגדול של האווז הקטן ואותו אנחנו פוגשים כמעט בכל שנה - לעתים עשרות פרטים מבלים בישראל את חודשי החורף בישראל, בעיקר בעמקים הצפוניים, במאגרי הגולן ולפעמים גם במאגרי שפלת יהודה. לא תמיד קל להבחין בין שני המינים, במיוחד כשמדובר בפרטים צעירים. לשניהם רגליים כתומות, בלי לבן על המצח (כי הם צעירים…), כנף בצבע אפור-עכבר והבדלי הגודל ניכרים פחות כשהם לא ניצבים זה צד זה בתצפית בשדה. כדי להבין מי הוא מי? צריך להסתכל להם בעיניים - לחפש טבעת עין צהובה ויפה. אם היא שם, אז זה קטן.

 

 

 

 

8.11 - שישה אווזים לבני-מצח בדרום שפלת יהודה…

אנחנו לא מספרים היכן בדיוק הם נראו, כיוון שאנחנו לא היחידים שאוהבים אווזים.

24.11 - שני לבני-מצח נוספים ביטבתה. זה לא חריג שגם דרום הערבה מקבלת אווזים, גם שם יש שדות חקלאיים שמציעים נבטים רכים - החביבים מאוד על בני המשפחה. לאילת והסביבה יש היסטוריה של אווזים. במאי 83 נמצא שם אווז קטן, במרץ 2007 הופיע שם אווז אחו - הראשון (ולא האחרון) לישראל, במגרש הכדורגל העירוני, אווזים לבני-מצח כמובן ואפילו אווזים אפורים פה ושם… שגם הם נדירים מאוד. את האווז האפור הראשון שלי, למשל, ראיתי בבריכות המלח שמצפון לעיר אילת לפני שנים רבות.

 

 

 

אווזים אפורים, להבדיל מ"לבני-המצח" למיניהם הם טיפוסים מגושמים יותר שמצטיינים ברגליים ומקור ורדרדים כשסימן הזיהוי הטוב ביותר הוא סוככות הכנף הכסופות שבולטות מאוד בשעת התעופה.

היסטורית התצפיות במין זה גם היא מקוטעת עם חורפים ללא תצפיות במין זה. לפני שנתיים הצפר ברק גרניט ראה אחד מעל תל ברוך, ב- 2011 היה פרט בודד בחולדה, ב- 2006 יובל דקס (יובל ברווזים…) מצא שישה פרטים במעיין צבי וכן הלאה וכן הלאה… הגיע הזמן שנראה אותם שוב לא? בום!!!

 

 

 

 

25.11 - שישה אווזים אפורים נחתו בצפון עמק החולה. כעת כבר לכולם ברור שיש לנו כאן "חורף של אווזים". עוד אווז לבן-מצח נמצא בעמק יזרעאל ובקיצור - חגיגה!

 

27.11 - קיבלנו איתות משפלת יהודה! עוד אווזים אפורים… הפעם 8 פרטים. ובזמן הזה, החבוב ממעוז חיים עדיין מסתובב לו בשדות אספסת וזוכה לביקורים תכופים של צפרים וצלמים. כי עם כל הכבוד ללבני-המצח החביבים ולאפורים הנדירים… הוא הכי שוס! אלא אם כן יופיע פה אווז אחו...

אווזי אחו, כמו האווזים הקטנים, גם הם אורחים "סופר-נדירים" ונהוג לחלק אותם לשתי קבוצות:

Taiga Bean Goose - הדוגרים הדרומיים יותר - לרוחב רצועת הטאיגה, מסקנדינביה מזרחה עד למזרח סיביר. קבוצה זו ניכרת בצוואר ומקור ארוכים מהאווזים השייכים לקבוצה השניה - Tundra Bean Goose הדוגרים הצפוניים יותר - לרוחב רצועת הטונדרה, מצפון מערב רוסיה לרוחב אסיה ועד לצפון מזרח אסיה... לחברים בקבוצת הטונדרה צוואר ומקור קצרים יותר.

 

 

 

 

אווז האחו הראשון שתועד בארץ נמצא, כמו שציינו, במגרש הכדורגל העירוני של אילת, בחודש מרס 2007. התצפית השנייה הייתה במאגר כפר ברוך שבעמק יזרעאל - בחורף 2011/12. אווז האחו השלישי (שלהבדיל משני הפרטים הראשונים השתייך, כפי הנראה, לקבוצת הטונדרה...) חרף באגמון החולה-קק"ל ב- 2013/14 וגם הפרט הרביעי צולם באגמון החולה-קק"ל, בחודש מרס 2015...

 

8.12 - קבלו אות במחיאות כפיים סוערות!!! אווז האחו החמישי לישראל...

גם הפעם אגמון החולה-קק"ל מפגיז! מדובר בפרט בוגר - יפהפה אמתי. האם יכול להיות שזה אותו "בחור" שמגלה נאמנות לעמק החולה? אולי כן, ואולי לא.

 

 

 

 

 

 

25.12.16 - אווז קטן באגמון החולה-קק"ל... אחד "המוזרים" - יש לציין.

לא מצאנו את הפרט האבוד, ההוא מהצמד של מעוז חיים (31.10.16) - זהו פרט שלישי לחורף 2016/17 וכבר ממבט ראשון רואים עליו שיש לו "לוק" מוזר "במקצת... מאיפה הגיע כל הג'ינג'י הזה? 

 

 

 

 

קבלו את הדיון הבא:

 

לייטנר - נראה קצת מוזר עם הנוצות בצבע אדום חלודי ( לכלוך או משהו אחר?) ועם מעט לבן יחסית בראש( אולי מתבגר ולא בוגר).

 

אגמון - בהחלט נראה צעיר,

מעבר לנוצות הג'ינג'יות בגחון, יש גם נוצות כאלו בצוואר ובחזה,

ובנוסף בשטח רואים שני קוים בניצוי,

אחד בין הגרון לחזה, השני בין החזה לבטן, והפרט האחרון המוזר אלו הנוצות הכהות והרחבות בשולי הבטן לפני הרגליים…

 

בלבן - נראה שמינית ברנטה אדומת-חזה. יתכן ומדובר בבן כלאיים. תופעה מוכרת אצל אווזים.

 

גרניט - או שמינית קזרקה מפינת חי. האדמוני בבטן מופיע באזור שלאדומת-חזה יש שחור.

 

אגמון - ברגע שמעורב, הגנים הצבעוניים קיימים, אבל סידור הצבעים לא בהכרח...

לכן מיקום הצבע פחות משנה. לא מצאתי תיעוד לקטן עם ברנטה, כן מצאתי לקטן עם שלג, קטן עם לבן מצח, לבן מצח עם ברנטה…

 

פרלמן - גם המקור לא קטן בכלל, ובכלל הוא נראה מסיבי... לא בטוח מה קטן בו חוץ מטבעת העין.

 

אגמון - לגבי גודל מקור וכד' - זו לא הייתה ההתרשמות שלי בשטח, המקור נראה קטן יחסית, אבל מצד שני, אין לי הרבה למה להשוות ממש.

לגבי גודל להבדיל, האווז הזה פיזית מאד קטן, בהשוואה לענקים האפורים שנמצאים באגמון או לאווז האחו השמנמן עם העגורים.

בתמונה ההבדל נראה גדול יותר מאשר כאשר הוא נע איתם בשטח וממש נבלע ביניהם.

אבל התחושה שהוא קצר ועב-צוואר איננה תלוית עמידה או זווית, אלא כל הזמן.

 

גרניט - המקור וצורת הראש נראים לי בסדר גמור. עוד דבר קטן בו (מלבד טבעת העין והמצח התלול): בליטת הכנף מעבר לזנב.

לגבי הגודל: אנחנו משווים כאן לברווזה צהובת-מצח ובנוסף תמונה כזאת יכולה להטעות מאוד לגבי הגודל.

 

 

אגמון - התמונות של חנוך סייף מראות בצורה ברורה שהניצוי אכן אדמדם ולא מלוכלך כולל נוצות אינדיבידואליות בצוואר ובחזה, ושקצה המקור שחור בגלל האדמה ולא באמת בגלל צבע פיגמנטי. אין גם הסבר מתאים לניצוי השחור בשולי הגחון לכיוון הרגליים, התמונה הפרונטלית, מראה שהמקור איננו מסיבי באמת, ובשתיהן ניתן לראות פס חזה לא מאד ברור…

 

מירב - אני עדיין תומך באווז לבן מצח כ"אב הטיפוס" של האווז הזה, מלבד הטבעת עין לא ממש מסתדר עם אווז קטן.

 

גרניט - ובליטת האברות שהן סימן מובהק של קטן נגד לבן מצח.

 

אגמון - אנחנו עושים לטעמי טעות של בעלי כלבים, שהרבה פעמים מחפשים מי ההורים של הכלב...

אם הפרט הזה או אחד מאבותיו פליט שבי, הוא יכול להיות מעורב בהרבה יותר מסוג אחד...

בני כלאיים באווזאים נוטים להיות פוריים גם במעבר סוג.

 

גרניט - העניין, שבלי הכתום אף אחד לא היה מתייחס לשום דבר באווז הזה או מעיף בו מבט שני. לאמור…

 

אגמון - לגמרי, למעט הצבע הכתום והשחור אין בכלל עניין לדיון.

 

והדיון נמשך ונמשך...

 

26.12.16 - הצפר ליאור כסלו מדווח על אווז לבן-מצח - פרט אחד, בכפר רופין.

28.12.16 - אסף וילר מוצא אווז לבן-מצח בגן שמואל.

30.12.16 - אווז אפור במאגר גרר שבצון מערב הנגב. יחד עתו 2 אווזים לבני-מצח וכדי הוסיף קצת צבע לתצפית - גם 7 קזרקות חלודיות, שגם להן זהו חורף מ ע ו ל ה!

 


 

 

ממתינים לברנטה אדומת-חזה.

כי בחורף כזה... שכולו אווזים.

תאמינו לי...

אני לא מגזים

 

 

כתבות