נשר מקראי - Gyps fulvus

תיאור המין

כיצד הפך הנשר לסמל של כוח, אצילות וממלכתיות?

האם יתכן שדימויים אלה המיוחסים לו, בטעות מקורם?

 

הנשר המקראי מוזכר במקרא פעמים רבות, בדרך כלל כמגלם של תכונות אלה, אף כי לעיתים יש הרגשה שהמחבר התכוון לעוף אחר לגמרי. לדוגמא הפסוק: "הנשר הגדול, גדול הכנפיים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה" (יחזקאל י"ז), כמו מתעלם מקרחתו הלבנבנה של הנשר, וגם את תפקידו כאוכל פגרים תופס לעיתים העיט: "וירד העיט על הפגרים" (בראשית ט"ו). כך או כך, השם "נשר" מתקשר בימינו לעוף גדול, שמוטת כנפיו כשני מטר וחצי, ראשו מקריח והוא ניזון בפגרים.

הנשר מותאם לתפקיד זה היטב – מקורו גדול, כפוף וחזק, ומסוגל לבתק את עורה של חיה גדולה. צווארו ארוך מאוד ומאפשר לו לחטט במעמקי הפגר, כשראשו וצווארו מכוסים רק בפלומה קצרה, שאינה מתלכלכת כדרכן של נוצות.

קיבתו של הנשר חזקה במיוחד ומפרישה מיצי עיכול המנטרלים את הרעלים ואת חומרי הריקבון הקטלניים שבבשר הגוויות.

בניגוד לעופות דורסים אחרים, ה"דורסים" את טרפם באמצעות רגליים חזקות וטפרים (ציפורניים) חדים, אין הנשר מצויד ברגליים חזקות במיוחד, וטפריו קצרים וקהים. גם בתחום התמרון האווירי הוא אינו נדרש למיומנות רבה, ומומחיותו היא בתחום הדאייה. הנשר הוא סוג של דאון, הנישא על זרמי אוויר מבלי להניד כנף, וכך הוא סורק שטחים נרחבים בחיפוש אחר פגרים, מבלי ל"בזבז" אנרגיה מרובה. כמאתר הנשר מזון, הוא צולל לעברו בנחישות, ואגב כך מאותת לשאר חברי קהילתו על המציאה ומזמן אותם אליה.

הנשר הוא עוף חברותי, המקנן במושבות על צוקים נישאים. רבייתו איטית, זוג נשרים מטיל ביצה יחידה, וגידולה עד לפריחת הגוזל מן הקן נמשך כמעט שנה. מסיבה זו מתקשה אוכלוסיית הנשרים הישראלית להתאושש מהמכות הנוחתות עליה בזו אחר זו.

בשנים האחרונות נפגעו נשרי הגליל והגולן בעיקר מרעלים שפוזרו על ידי מגדלי בקר, ואוכלוסייתם הושמדה כמעט כליל. כיום מקננים עדיין כמה עשרות זוגות במדבר יהודה ובהר הנגב, אך בצפון ישראל נותרו רק זוגות בודדים, מרביתם דוגרים במצוקי נחל גמלא, מעוזם האחרון.

הנשר המקראי הוא עוף ענק. בעמידה הוא נראה חום-אפור, ורק הראש והצוואר לבנים.

בדאיה מתבלט הניגוד שבין הצבע הבהיר של גופו וסוככות הכנפיים והזנב, לבין הצבע הכהה של אברות הכנף ואברות הזב - גם בתצפית מלמטה וגם בתצפית מלמעלה.

הכנפיים רחבות אם "אצבעות" ארוכות, בולטות המצביעות כלפי מעלה. גם צורת הכנף אופיינית - היד צרה יותר מהאמה והתוצאה היא שפת זרימה בצורת S. הכנפיים מוחזקות בצורת - V רדוד ובזמן גלישה הן שטוחות יותר וכפופות מעט.

חבטת כנף בודדת ועמוקה, מדי פעם, בזמן הדאיה - גם היא אופיינית מאוד לנשרים הגדולים.

 

הנשר גדול הרבה יותר מכל עיט וגם צורת הכנף האופיינית לא אמורה להשאיר מרום לבלבול. העוזנייה השחורה גדולה מהנשר, הכנפיים עצומות, מלבניות ולא דו-גוניות כמו במקרה של הנשר אלא כהות מאוד ובמבט מלמטה קל להבחין בסוככות כנף כהות יותר מהאברות.

מידות

אורך גוף: 95 - 110 ס"מ. מוטת כנף: 230 - 265 ס"מ. משקל: 6.8 – 8.2 ק"ג.

 

 

שם בערבית - ניסר

 

פירוש השם המדעי: Gyps = נשר ו - fulvus = חום - צהבהב.

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

לנשר המקראי תפוצה רחבה בעולם הישן, מחצי-האי האיברי במערב, דרך מדינות דרום אירופה ועד להודו במזרח, וכן בצפון אפריקה. חלק מהאוכלוסיות האירופאיות נודדות לאפריקה ולחצי האי ערב בחורף. הנשר נפגע קשה באירופה ובמזרח התיכון במהלך המאות ה- 19 וה- 20, כתוצאה מציד, רדיפות והרעלות משניות - מרעלים שפוזרו כנגד טורפים שפגעו בגידול בקר וצאן. במהלך העשורים האחרונים ניכרת התאוששות של האוכלוסייה באירופה כתוצאה ממאמצי השבה ואישוש (לדוגמה בצרפת ובאיטליה).

 

בישראל

הנשר בישראל מוגדר עוף יציב, אף כי נשרים שסומנו במשדרי לוויין נמצאו משוטטים על פני אזורים נרחבים, מיוון והבלקן בצפון ועד לירדן וחצי האי ערב בדרום.

עד לתחילת המאה העשרים חיו בישראל אלפי נשרים. הנרי בייקר טריסטראם, שביקר בארץ במאה ה- 19, מעיד שקשה היה להתבונן בשמי הארץ בכל אחד מאזוריה מבלי לראות נשר. החל משנות השלושים והארבעים של המאה העשרים החלו הנשרים להתמעט בגלל שילוב של מספר סיבות: שיפור הרמה הווטרינרית והסניטציה הביא לצמצום במספר הפגרים, אמונה נפוצה בקרב בני מיעוטים כאילו בלוטת השומן של הנשר היא סגולה שאין כמוה לרפואה גרמה לציד של נשרים.

מאוחר יותר, עם הקמת רשת תשתיות החשמל, נפגעו נשרים רבים מהתחשמלות והתנגשות בכבלי מתח.

 

 

 

 נשר מקראי - התחלות קינון בין השנים 1999 - 2017.

 

מגמה חיובית בכרמל ובנגב, לצד ירידה חדה בגולן.

 

אבל המכה הקשה ביותר נחתה על הנשרים בגלל שימוש בחומרי הדברה בחקלאות, כמו גם שימוש בתרופות מסוימות בגידולי הבקר שגורמות למוות של נשרים.

כל אלה, ובשנים האחרונות במיוחד ההרעלות, הביאו להיעלמות כמעט מוחלטת של נשרי הגליל והגולן. בנגב ובמדבר יהודה מקננים עדיין כמה עשרות זוגות, אך גם עתידם תלוי בספק ומותנה במאמצי השימור שמבוצעים מזה שנים על ידי רשות הטבע והגנים.

 

 


 

מידע כללי

מקור שמו של הנשר בראשו הקירח, כמו שנאמר "הרחיבי קרחתך כנשר" (מיכה א' 16).

הנשר הוא עוף חברותי, המקנן ולן במצוקים נישאים שהגישה אליהם קשה. הוא חובב של מזג אוויר חם ונאה. בימים גשומים אין הנשרים יוצאים כלל ממושבת הלינה, בימים אחרים הם יוצאים בשעה שהאוויר מתחמם דיו ומאפשר להם לנסוק מעלה ולדאות. בחיפוש אחר מזון הם עשויים להתרחק מאות קילומטרים מאתר הקינון. את הפגרים הם מאתרים בעזרת חוש ראייתם המפותח, יש הטוענים שהנשר מסוגל לאתר מזון ממרחק של כ- 7 ק"מ. בזמן הסריקה הם נעזרים גם בתנועה של עופות אחרים, דוגמת עורבים ודיות.

 

נשר שמבחין בפגר צולל אליו במהירות, נשרים אחרים מבחינים בתנועה זו ומצטרפים אליו. הם נוחתים במרחק מה מן הפגר וסורקים את השטח. לעיתים הם עומדים כך שעות ארוכות ואף ימים בטרם יתקרבו אליו. התקרבות הנשר לפגר מבוצעת בקפיצות מגושמות ובדילוגים. בשעת האכילה יש לבוגרים עדיפות ברורה על הצעירים, וריבים מרים, מלווים בצריחות צורמניות, עשויים לפרוץ אז בין הסועדים.

נשר שלא אכל מספר ימים, מסוגל לאכול יותר מקילוגרם אחד של בשר בארוחה, לעיתים כעשרים אחוז ממשקל גופו. לאחר אכילה מרובה קשה לנשרים לנסוק והם עומדים ליד הפגר.

 

הקשר בין בני הזוג מתקיים בדרך כלל שנים ארוכות. החיזור מתחיל כבר במהלך דצמבר וינואר במעופי ראווה לאורך המצוקים, כשכנף נוגעת בכנף.

קן הנשרים בנוי ממצע עלוב למדי של ענפים ומעט ריפוד. בדרך כלל ניתן לזהות את הקן ממרחק בזכות הלשלשת הלבנה הבוהקת על המצוק. הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד, בדרך כלל במהלך ינואר-פברואר. משך הדגירה כחודשיים ומשתתפים בה שני ההורים. הגוזל בוקע פקוח עיניים ועוטה פלומה, וההורים מאכילים אותו ממקורם במזון מעוכל למחצה שהם מקיאים. מאוחר יותר הם מניחים לידו את המזון בקן. תהליך הפריחה של הגוזל מתחיל בהיותו בן כשלושה חודשים והוא נמשך כחודש ימים לפחות.

 

ערך זה נכתב על ידי אסף מירוז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רמות שימור

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
16/04/2018 פארק קבר בן גוריון 2 Noam Weiss
15/04/2018 מדבר יהודה צפון 4 נסים פרימו
11/04/2018 מצוקי דרגות 2 נסים פרימו

היכן ניתן לצפות בנשר מקראי

מאמרים

land marks