ההצגה הכי טובה בעיר

ערד בן דוד 06/03/2014 00:00

 

לחצו כאן וצפו בהצגה הכי טובה בעיר - מצלמת הסיסים בבית שיף - משדרת עכשיו.

 

 

הם כאן! זריזים ועליזים, צווחים בקולי קולות ומזכירים לכולנו שגם האביב כבר כאן ובגדול.

סיסי החומות הם השכיחים והמוכרים מבין הסיסים של ישראל, בעיקר בזכות העובדה שמדובר בטיפוסים עירוניים. הם מבלים בלהקות קטנות, בדרך כלל כמה עשרות פרטים, חגים ומסתחררים במהירות בין בנייני העיר, תוך הפגנת כושר תמרון יוצא מגדר הרגיל.

 

בקרב רבים, שאינם מיומנים בזיהוי ציפורים, קיים בלבול בין הסיס והסנונית. גם הסנונית היא דקת גזרה ומעופפת כשרונית שמתפרנסת מחרקים מעופפים. גודלה של הסנונית זהה לזה של הסיס (פחות או יותר) וגם היא מצוידת בכנפיים ארוכות וחדות.

"התכנסות" היא מושג המתאר מצב שבו תנאי סביבה ואורח חיים דומים, גורמים לשני מינים "רחוקים" זה מזה, להיות דומים. זה בדיוק המקרה של הסיס והסנונית.

אבל הסנונית שייכת לסדרת ציפורי השיר ואילו הסיס לסדרת הסיסאים. האחד המאפיינים החשובים של בני הסדרה הוא הרגל ה"מנוונת" - Apus ביוונית = "חסר רגל" ושמו המדעי של סיס החומות הוא Apus apus.

הסנונית, למשל, יכולה לעמוד על חוט טלפון או על ענף של עץ ואין לה שום בעיה להמריא ממצב עמידה על הקרקע. סיסים לא.

 

רגליהם של הסיסים קצרצרות, כל ארבע האצבעות פונות לפנים וכל אצבע מצודת בטופר חד ומאונקל. הסיסים לא יכולים ללכת או לקפוץ אלא רק להיתלות על משטחים אנכיים כמו קירות.

 

זאת גם הסיבה שהקן של הסיס חייב להימצא בנקודה גבוהה שמתחתיה "חלל" נקי ממכשולים שאליו הסיס יכול להפיל עצמו, לצבור מהירות ואז… לפרוש כנפיים ולעופף.

סיס החומות, או כל סיס אחר, שנמצא על הקרקע, נמצא במצוקה גדולה. הוא לא יכול להמריא! ובטוח שאיזה חתול שם עליו כבר עין…

 

 

 

 

האויב האמתי של הסיסים הוא מזג אוויר קר וסוער כיוון שאז יש מעט מאוד חרקים באוויר. במצב כזה הסיסים יכולים להרחיק עוף לאזורים עם מזג נוח יותר אבל כשמדובר באזורי הקינון, הסיס יכנס אל הקן וימתין בסבלנות. במצב שכזה סיסים מסוגלים לצום כמה ימים ואז גם משקל גופם קטן ב-25% ואף יותר.

 

מי עוד "מסכן" את הסיסים?

אפשר לומר שבזי עצים, שגם הם מבלים את חודשי הקיץ בישראל.

מבין הדורסים בזי העצים הם היחידים שמתקרבים אל הסיסים במהירות ובכושר התמרון. ניסיונות ציד סיסים על ידי בזי עצים אינם מחזה נדיר, הצלחה בציד, זה כבר עניין אחר.

 

באביב הזכרים הם אלה שמגיעים ראשונים אל מושבות הקינון. לאחר תשעה חודשים באוויר הם סוף סוף נוחתים - נתלים באצבעותיהם על בליטה כלשהי וזוחלים פנימה אל הקן. במקרה שאין בליטה שכזו, הסיס טס/עף "דוך" (בעגה הצה"לית "דוך" = ישר, ללא קיצורי דרך) הישר אל תוך הקן ו"נעצר" בדופן הראשונה שעומדת בדרכו…

אולי בגלל כל ההתנגשויות האלה הסיס הוא "קצרוואר" שכזה… האמת היא שהמבנה הגוצי תורם מאוד ליכולות האווירודינמיות שלו.

 

 

כעבור ימים ספורים חוזרת גם הנקבה והקשר בין בני הזוג מתחדש. אצל הסיסים בני הזוג נאמנים זה לזה ומכיוון שמדובר בציפור עם תוחלת חיים ממוצעת של 7 שנים (השיא = 21 שנים!) מדובר פה ביחסים ארוכי טווח.

הם מנקים ומסרקים זה את זו, ישנים יחד ואוספים מהאוויר חומר קינון: נוצות, שערות, ציצות של זרעים, פיסות נייר ועשבים יבשים. את כל אלה הם מדביקים ברוק והעיסה המתקבלת הופכת, כעבור זמן קצר, למקשה אחת.

רוק הסיסים, דרך אגב, עשיר מאוד בחלבון ובאינדונזיה נהוג לאסוף קינים של מין סיס מסוים ולהכין מהם מרק. אומרים שזה מעדן מלכים.

 

הקן עגול ושטוח, קוטרו כ-9 סנטימטרים ועומקו 2.5.

הזדווגות, דרך אגב, היא עוד פעולה שהסיסים יודעים לבצע באוויר, אבל רוב ההזדווגויות מתרחשות בקן.

ממש בימים אלה, מטילה הנקבה 2 ביצים, לעיתים נדירות יותר 3. שני בני הזוג דוגרים עליהן במשך 18 - 20 ימים והגוזלים בוקעים סומים וערומים ומשקלם 3 גרמים בלבד.

 

שני ההורים דואגים להאכיל את הגוזלים ב"כדורי" חרקים המודבקים ברוק. משקל כל כדור שכזה 1.5 - 2 גרמים והוא מכיל 200 - 1,000 חרקים. הגוזלים מחדירים את מקורם אל תוך הלוע של ההורה וזה מקיא עבורם את האוכל פירורים פירורים…

 

במקרה של סערה וחוסר מזון, הגוזלים מסוגלים לרעוב כמה ימים, לצמצמם את קצב חילוף החומרים ואפילו לאבד עד 50% ממשקל גופם.

שליטה בקצב חילוף החומרים אצל סיסים לא חייבת לנבוע רק מרעב, כמו במקרה של הגוזלים, אלא גם כתוצאה מחשיפה לטמפרטורות נמוכות.

המצב הזה, שנקרא "טורפור", אופייני לקוליברים, למשל, ש"צורכים דלק באוקטן גבוה" (צוף) ולא יכולים להרשות לעצמם בזבוז אנרגיה על חימום הגוף בשעות השינה.

 

הקוליברים, דרך אגב, הם הקרובים ביותר לסיסים והם בני אותה סדרה.

גם תחמסים, דרך אגב, "מורידים הילוך" כדי להתמודד עם טמפרטורות נמוכות. התחמסים הם עופות ליליים שניזונים בעשי לילה עסיסיים ולמרות שהם מעט יותר מגושמים מהסיסים - הם דומים להם ויש להם הרבה מן המשותף.

 

אם הכל יתנהל כשורה, הגוזלים יפרחו בגיל 5 שבועות. מהרגע שהם עוזבים את הקן הם עצמאיים לחלוטין! הפעם הבאה שכף רגלם ה"מוזרה" תתלה על קיר תהיה בעוד 3 שנים, כשיגיעו לבגרות.

 

 

העובדה שיש לי הזדמנות לעקוב אחר הקורה בקן הסיסים בבית-שיף, שם מוצבת מצלמת אונליין, מרגשת אותי במיוחד. כבר כעת אפשר לראות את בני הזוג ישנים יחד בקן, מסרקים זה את זה ומקור מהימן טוען שראה גם "הזדווגות סוערת".

 

המצלמה בבית שיף מוצבת כחלק מפרויקט משותף של החברה להגנת הטבע, אגודת ידידי הסיסים, אוניברסיטת תל-אביב ומחלקת השימור של עריית תל-אביב.

כעת גם אתם מוזמנים להתרווח ולצפות - בהצגה הכי טובה בעיר.

 

   

 

 

 

 

 

 

 
land marks