חידת נדידת האביב באילת

נועם וייס 21/02/2018 00:00

נדידת העופות באביב באילת היא מהמפורסמות בעולם, אך עדיין אנו יודעים עליה מעט מדי. בכל אביב הנדידה היא דומה, אבל גם קצת אחרת.

יש שנים שבהן אילת מוצפת בעופות ויש שנים "חלשות" יותר. יש שנים שבהן תחילת האביב מאופיינת בנדידה מצוינת אך היא דועכת לקראת סוף אפריל, ויש שנים שבדיוק להפך.

ויש את הנוסטלגים שזוכרים את "הימים הגדולים של אילת" שהלכו לבלי שוב והותירו את אילת עם פחות נדידה. כעת, אירועי נדידה שמזכירים את "הימים הגדולים ההם" מתרחשים אחת לכמה שנים.

מה הסיבה להבדלים אלו?

המיקום של אילת, בקצה מדבר הסהרה הצחיח, שהוא כנראה אתגר הנדידה המשמעותי ביותר בדרכן של העופות הנודדים, הופך את הבנת הנדידה הזאת והתנודות בין השנים, לחשובה במיוחד. את התשובות לחידה אנו יכולים לחפש אצלנו באילת, אך בעיקר מדרום לנו, במדבר או אף מעבר לו, משם מגיעות הנודדות.

מאמץ הניטור העיקרי נעשה במרכז הצפרות אילת המפעיל תחנת טיבוע הבודקת את מצבן הפיזי של הציפורים ומלאי השומן שלהן וכן עורך סקר יומי של מצאי העופות בפארק הצפרות.

 

הרמז הראשון נמצא בנתוני מצבן הפיזי של העופות המגיעים לאילת. ניתוח 4 שנות הטיבוע האחרונות, בהן מאמץ הדיגום מתועד ואחיד, מגלה שממוצע המשקל של 9 מיני ציפורי השיר הנפוצות ביותר שנלכדות באילת מראה הבדלים ניכרים של עד 10% במשקל הממוצע בין שנים, גם במינים עם מדגם של אלפי פרטים בשנה.

 

התמונה עוד יותר ברורה כשבוחנים את מדד השומן של הציפור, שמהווה מעין "מד דלק לנדידה":

 

 

 

הגרפים (המתארים את האביב בלבד) מראים כי משקלם של כמעט כל 9 מיני ציפורי השיר הנפוצות ביותר בטיבוע באילת, ומדד השומן במקרה של כל המינים - היה הגבוה ביותר באביב 2014, בעוד שהמדדים הנמוכים ביותר נרשמו באביב 2015. כלומר שכל המינים הנודדים הנפוצים הושפעו מגורם בלתי ידוע המביא אותם בשנים מסוימות לאילת במצב פיזי משופר, ובשנים אחרות במצב פיזי ירוד, או לפחות פחות טוב בצורה משמעותית.

עוד מצאנו כי קיים קשר ישיר ומובהק בין מספר הפרטים שנלכדו בטיבוע (מאמץ לכידה קבוע) לבין מצבם הפיזי: בשנים שבהן הציפורים היו כבדות ומלאות בשומן הן היו מועטות ובשנים שבהן הן היו רזות יותר, הן היו רבות.

אירית אלוני, אשר עובדת על מאגר נתוני הטיבוע של אילת, כבר מצאה כי סבכי הטוחנים מקדים את הגעתו לאילת באביב בשנים בהן יורד גשם בקרן אפריקה בפברואר, טרם יציאתו לנדידה[1]. לכן כשקטיה, תלמידת תיכון מקיבוץ אילות, פנתה אלינו כדי לבחור נושא לעבודת גמר, הפניתי אותה אל נתוני הגשם במדבר ובקצהו הדרומי כדי לנסות להסביר את ההבדלים בין השנים באילת.

 

התוצאות של קטיה היו ברורות גם כן. היא מצאה קשר ישיר ומובהק בין המצב הפיזי של הציפורים באביב באילת (ב-4 מינים) לבין הגשם בח'רטום כ- 2,000 ק"מ מדרום לאילת, בקצה הצפוני של רצועת הסאהל וכן לגשם באלעובייד, כ- 3,000 ק"מ דרומה מאילת, בקצה הצפוני של בתי הגידול הלחים של אפריקה, משם יוצאות רוב הציפורים לנדידתן.

גשם באזורים אלו "הביא" אלינו ציפורים כבדות ועמוסות שומן, הן היו מעטות יחסית, ואם נוסיף את נתוני אירית אלוני, אז הן גם הקדימו את בואן. בשנים בהן אזורים אלו היו יבשים, הציפורים הגיעו אל אילת במצב פיזי פחות טוב, מאוחר ובמספרים גדולים יותר. הנתונים היו מובהקים, בכל המינים שנבדקו. לא נמצא קשר לזוויג או גיל הציפורים (נבדק בסבכי שחור-כיפה).

 

 

סבכים שחורי-כיפה - זכר ושתי נקבות.   צילום: אייל ברטוב

 

 

המחקר הראשוני הזה אינו מספיק. הוא נערך רק על נתוני 4 שנים והנתון האקלימי שבו השתמשנו היה גשם. אנחנו נמשיך לעקוב אחר המגמות על ידי ניתוח נתונים של שנים מרובות יותר ונשתמש במדד "ירוקיות השטח" (NDVI), שנמדד מלוויין ובודק את כיסוי הקרקע בחומר הירוק של הצמחים (כלורופיל), שיכול כנראה לנבא טוב יותר את המשאבים המונחים בפני העופות הנודדים בדרך לאילת, לפני או במהלך חציית מדבר הסהרה.

 

נבדוק גם את מצבן הפיזי ואת כמות הציפורים לפי גלגל השנים האקלימי של שנות אל ניניו ואל נינה, שאולי ישפכו אור נוסף על מה שקורה כאן. יש להעמיק ולבדוק את הקשר בין מצב פיזי, כמות פרטים ונתונים אקלימיים במינים שונים ובחודשים שונים (נראה כי הנודדים המאוחרים יותר מושפעים יותר מההבדלים האקלימיים) ואולי גם על פי סוגי מזון ובתי גידול.

 

 

חנקן נובי      צילום: אבי מאיר

 

אז מה בעצם מצאנו?

שלא הכול תלוי רק בנו ושלאקלים ככל הנראה יש תפקיד מפתח בנדידת הציפורים באילת.

שאנו צריכים להישאר ערוכים לשנים "גדולות", כי אלו השנים בהן הציפורים זקוקות לעזרתנו בצורה הדחופה ביותר. אל לנו לומר לעצמנו שהנדידה נחלשה ועימה גם התפקיד של אילת במערכת זו, אלא להמשיך לעמול על שמירת בתי הגידול ותחנות העצירה של העופות הנודדים, גם אם הם לא מגיעים בכל שנה בהמוניהן.

ועוד משהו. העובדה שיש פחות ציפורים בשנים מסוימות באילת זה לאו דווקא סימן רע, אלא אולי בדיוק להיפך.

 


 

[1] Aloni, Irith, Shai Markman, and Yaron Ziv. "February precipitation in the wintering grounds of the lesser whitethroat, Sylvia curruca: is it a cue for migration onset?." Royal Society open science 4.2 (2017): 160755.‏

land marks