סקר המדבר הגדול

נועם וייס 20/02/2018 00:00

העולם ואנשים יכולים להיות מאוד ציניים.

האמונה שאדם מחפש משהו אחר מאשר טובתו האישית הפכה נדירה.

השבוע הייתה תחושה שיש תקווה למין האנושי, וכנראה גם לציפורים ולטבע,

דווקא פה, בדרום הרחוק.

 

 

נוף הרי אדום משמורת עברונה - פברואר 2018      צילום: אולגה ריבק

 

מעטים מדי הם הרגעים בהם יוצא ללסת התחתונה שלנו הצפרים, להחליק מטה בהשתאות. זה קורה לנו בדרך כלל בגלל ציפור שהגיעה ממש מרחוק או כשציפור שאנו רגילים לראות מראה לנו לרגע זווית חדשה מיופייה. אבל הפעם זה תפס אותי דווקא בגלל הצפרים. כן, המדבר תמיד נראה מצוין והציפורים בו נהדרות. נכון גם שגילינו בסקר המון דברים שלא ידענו עליהם וארגז הכלים שלנו לשמירת הטבע של ציפורי המדבר בנגב הדרומי קיבל כלים שלא היו בו מעולם.

אבל מה שריגש הפעם באמת הייתה ההתגייסות של השותפים והמתנדבים שהרימו סקר מורכב ומקיף בחבל ארץ נידח ומרוחק.

 

הרעיון לבצע סקר ציפורי מדבר בנגב הדרומי, בו מעולם לא נאסף מידע סיסטמטי על ציפורים וחלקים ממנו מעולם לא קיבלו עין בוחנת של צפר, נבע מצורך. תכניות פיתוח תשתיות, או דרישה להרחבת שטחי חקלאות, שטחי אימונים של צה"ל ואפילו עבודות ממשק בשמורות מגיעות חדשות לבקרים. בעבר, הערכת ערכיות השטח עבור הטבע נקבע על פי כמות עצי השיטה בהם, בצירוף מינים נדירים של צומח או חי שתועדו בהם. אך המידע היה מועט ובתי הגידול הפתוחים יותר - ואדיות רחבים ללא עצים, מישורים וחמאדות, נותרו עם פערי מידע משמעותיים.

 

 

ביתם של הנוודים...               צילום: איתי שני

 

וגם אם ידענו כי בית גידול מסוים הוא בית לאלימון או לקטת כתר, המידע היה ספורדי בלבד.

המדבר הוא מסובך לניטור והערכת ערכיות שטחים. בשנים עם גשם רב, היכולת של המדבר לשאת ביולוגית מגוון וכמות רחבים של מיני עופות גבוהה. בשנים ארוכות בהן לא יורד במדבר גשם כלל, או שהגשם מקומי ומועט, רק המינים הקשוחים באמת נשארים בו - הסלעית שחורת-הבטן והנזירה, אך הן בדרך כלל בוחרות שלא לקנן.

 

כשהגשם בא, כמות המזון עצומה, הסלעיות יכולות לקנן 3 ו-4 מחזורים בשנה והמדבר מתמלא בציפורים הנָוָדוֹת. הציפורים הנָוָדוֹת הסתגלו לתנאי המדבר המשתנים על ידי קינון ושהייה בכל שנה במקום אחר. עפרונים עבי-מקור יכולים בשנה אחת לקנן הרחק בסעודיה ובשנה שלאחר מכן להגיע בחורף לבקעת עובדה, ולקראת קינון לאתר את בתי הגידול והאתרים האופטימליים - בהם הסיכוי שלהם להצליח לגדל דור חדש מיטביים. העניין

הוא שגם כאן, בכל שנה, האתר מעט אחר, בהתאם לשינוי בזרימת השיטפונות לאותה השנה. לכן, חשוב לנו שהסקר הזה יערך כמה שנים רצופות וכך נכיר, דרך הציפורים, את האתרים הערכיים ביותר, גם אם הם מאכלסים את הציפורים, רק פעם בכמה שנים.

 

 

 

קשוחה אמתית - סלעית נזירה.      צילום: יעל שיף 

 

בישיבת הצוות של מרכז הצפרות ובשיחות עם צפרים טרם היציאה לסקר הייתה פסימיות. הצפרים לא יבואו, ואם יבואו יעדיפו לצפות למען עצמם ולא יצמדו לפרוטוקול המדעי שהסקר הכתיב...

ציפור נודדת יוצאת לדרך בלי לדעת מה יחכה לה בדרך ולאן היא בעצם עפה, באופטימיות חסרת תקנה. האופטימיות הקוסמית חסרת ההיגיון הזה כנראה מחלחלת גם לצפרים וכשנפגשנו, איתי שני - אקולוג המועצה האזורית חבל אילות, ערן היימס - מנהל מרחב רט"ג המקומי ואני, החלטנו שנגד כל הסיכויים, הולכים על זה - "סקר צפרים מתנדבים".

מפה, משקפת ומצלמה...  

אלדד גולן - פברואר 2018

 

אלי חביב ממרכז הצפרות של החלה"ט עבד על המפות, אפליקציית הדיווח והפרוטוקול, איתי שני על דיוק המפות, התכנון והביצוע המדוקדקים, ערן היימס על גיוס הפקחים, רכבי שטח, תיאומי צבא והכרת השטח, צוות החי בר על אירוח המתנדבים ומרכז הצפרות אילת על הגיוס והרישום.

ההיענות הייתה מדהימה. 25 צוותים של צפרים מומחים, רכבי שטח רבים, מעל 60 מתנדבים, 50 יחידות שטח שנסקרו, מעל 1,000 תצפיות, מעל 80 מינים מהם 9 בסכנת הכחדה.

האווירה הייתה מחשמלת. הצוותים נשלחו למקומות בהם אף פעם לא ביקרו ומשקפת צפר לא סקרה אותם מעולם. התמונות בפייסבוק האישי של כל אחד מהם בנפרד הראו אנשים מאושרים שגילו חברים חדשים, צמח מיוחד, נוף חדש או ציפור נדירה.

 

 

 

מימין - סורקים את המדבר      משמאל - ארוחת ערב במחנה הסקר בחי בר     צילומים: ערן היימס

 

בערב ישבנו להרצאה עם חידון זיהוי מחלקי תמונות שיצר רע שיש ממרכז הצפרות אילת, אכלנו ארוחת ערב ביחד והלכנו לישון באהלים או תחת שמי הלילה. ענן שחנה מעל קיבוץ יהל והאיר את שמי הלילה בברקים גרם לחשש משיטפון, אבל קמנו לבוקר חדש ובהיר.

כמאה עיטי ערבות החלו את מסעם כבר לפנות בוקר מעל שמי חי בר יטבתה, סימנו עוד יום צפרות מצוין. התוצאות זרמו אל המחשב של אלי חביב שסיפר על 18 תצפיות באלימונים, ממקומות בלתי מוכרים, רובם של זכרים בשירה כהכנה לקינון. האלימונים הנדירים מצויים בסכנת הכחדה חמורה בישראל… האם זה באמת המצב? כנראה שכן, אבל אנחנו למדנו המון על מפת התפוצה של מין זה.

 

 

אלימונים במרדף!     צילום: פרנק מופט

 

עפרונים עבי-מקור, שחשבנו כי עזבו את האזור, נמצאו באתרים שאותם לא הכרנו.

מאות צחיחניות מדבר נצפו בהרבה מהאתרים ומסתבר שיש באזור הנחלים הגדולים אוכלוסיית חוברות לא קטנה. הנתונים הכי חשובים, בעיני, היו דווקא של המינים המצויים, שבעצם מעולם לא נסקרו באופן סיסטמתי: מדברון, סבכי ערבות, סלעית לבנת-כנף ונזירה, חנקן גדול ועפרוני חכלילי. יהיה מעניין לחזור בשנה שעברה ולראות כיצד מגיבה אוכלוסייתם לשינויים בזרימת השיטפונות בשטח.

 

 

סקר המדבר הגדול - פברואר 2018, נתראה בשנה הבאה.      צילום: פיקי איש שלום

 

יצאנו מהשטח מאובקים אך עם ברק בעיניים. עשינו משהו טוב, מיוחד וחשוב. המשתתפים עזבו את המדבר כל אחד לדרכו עם זיכרונות, עם גאווה ועם רצון עז לחזור. ואנחנו נותרנו כאן בדרום עם ארגז כלים חדש ונוצץ לשמירת טבע של המדבר, שעד לפני חודשים יכולנו רק לחלום עליו.

צפרים יקרים, עשינו את הבלתי יאומן. הוכחנו לציניקנים שיש לנו כאן קהילת צפרים שמוכנה לתת מזמנה, רכושה, כספה וכישרונה למען שמירת טבע והם יבואו שוב כשנקרא להם.

הוכחנו גם שארגוני שמירת הטבע השונים (רט"ג , חלה"ט, מרכז הצפרות אילת והיחידה הסביבתית אילות) יכולים ורוצים לעבוד בהרמוניה מוחלטת, בחברות ובשיתוף. והוכחנו לעצמנו שעם כל נדידת הציפורים יוצאת הדופן שיש לנו כאן, אין דבר המשתווה ליום צפרות במדבר.

 

תודה לכולם, שותפים ומתנדבים. נתראה בסקר או בציפור הנדירה הבאה.

 

 
!Good Hare Day   צילום: יהונתן בן סימון
 

כתבות

land marks