נדירים בישראל

יואב פרלמן 10/07/2014 00:00
עבור צפרים רבים בישראל ובעולם, מעבר להנאה מחוויות הטבע של נדידה, קינון, צבע וקול, יש גם את ההתרגשות של צפייה  במינים  נדירים.
בין אם מצאת את ה'נדיר' בעצמך, ובין אם הלכת לצפות בנדיר שמישהו אחר מצא (באנגלית:  twitching), האדרנלין מפמפם בעורקים בעוצמה.
 
עבור רוב הצופים, התצפית במין מזדמן נדיר היא חוויה, המאפשרת לימוד בנושאי זיהוי, או פשוט כיף. אך בטווח הארוך יותר, ובמיוחד בטווחי זמן אבולוציוניים, ניתן להסתכל על פרטים אבודים אלה כ'חלוצים', מגלי יבשות חדשות, שבטווח הארוך הם אלה שגורמים להרחבות תפוצה ולהתנחלות במחוזות חדשים.
 
 
 

מה זה נדיר?

ברשימת ציפורי ישראל מופיעים כ- 550 מינים. כ- 370 מתוכם מופיעים באופן קבוע וסדיר, בין אם אלה מינים שדוגרים בישראל, נודדים דרכה באופן קבוע, או מבלים בישראל את החורף. שאר המינים, מעט פחות מ- 200, נצפים בישראל בצורה לא סדירה וצפויה, ובכמויות קטנות מאד - תצפיות ספורות בלבד בכל שנה. מינים אלה מגיעים לישראל כתוצאה מטעויות ניווט או כתוצאה משוטטות אקראית הרחק מאזורי התפוצה הרגילים של מין זה. לעתים קרובות אלה פרטים צעירים, שזו נדידתם הראשונה.

 
 

כמה כמה?

מתוך רשימת המזדמנים, חלקם מופיעים בהתאם לדגם כלשהו, בו ניתן לצפות פחות או יותר איפה ומתי יהיה ניתן לצפות במין זה. למשל, פפיון זיתי, הדוגר מהרי אורל מזרחה לרוחב סיביר, וחורף בדרום מזרח אסיה, מופיע לישראל לפי דגם קבוע יחסית: הוא נצפה לעתים בסוף הסתיו, בנובמבר, במטעים, כרמים וגנים בנגב, בערבה ובאילת. אתרים בטוחים 'יחסית' הם חוות נפחא בהר הנגב, ומטעי התמרים של קיבוץ סמר בערבה. פרטים בודדים חורפים לעתים בישראל. מטעי התמרים של קיבוץ אילות בערבה הדרומית הם אפשרות אחת. אפשרות נוספת היא בפארק הירקון – מדי כמה שנים חורפים שם פרטים מעטים.

לעומת זאת, קבוצה אחרת מזדמנת לישראל בתדירות נמוכה הרבה יותר, ולכן קשה יותר לצפות היכן ומתי. רק בשנה האחרונה הופיעו לראשונה בישראל, או נצפו לראשונה אחרי שנים רבות, לא מעט מינים - גיבתון שלג, נשר דרומי, נץ קולני אפור, חרמשון (קטן) אמריקני ועוד.

 
 

למה בישראל?

בגלל המיקום והמבנה הגיאוגרפי המיוחדים של ישראל, נדידה עצומה מתרכזת דרך ישראל פעמיים בשנה. אל תוך הגל העצום הזה של נודדים, המורכב ברובו המוחלט מהמינים הקבועים והנפוצים יותר, נסחפים גם המינים הנדירים ביותר.

 

במדינות שונות בעולם תופעת הנהירה אחר המינים הנדירים היא עצומה, ואתרים מסוימים הם בעלי פופולאריות גדולה למציאת נדירים - כמו Fair Isle בסקוטלנד, האיים האזוריים מדרום מערב לאירופה באוקיינוס האטלנטי, האי Helgoland מצפון לגרמניה בים הצפוני, ועוד. כדי להגיע אל אתרים מיוחדים אלה, שהם לרוב איים מבודדים, או לשונות יבשה בולטות שקולטות נדידה, דרוש מאמץ רב. לעומת זאת, בישראל כל מקום הוא מגנט לנדירים, אפילו בגינה הציבורית ליד הבית.

 
 
 

איך זה קורה?

רוב עופות נודדים לבדם, ולא בלהקות, ובלילה ולא ביום. העופות הנודדים ארוכי הטווח מנווטים את דרכם בין אזורי הדגירה לאזורי החריפה בעזרת מגוון שיטות, בעיקר סידור הכוכבים בשמיים, השדה המגנטי של כדור הארץ, ומבנים גיאוגרפיים גדולים ובולטים. טעות בניווט, עשויה להוביל לסטייה של אלפי קילומטרים מהיעד המתוכנן.

 

חוקרים שונים ביססו תיאוריה מוצקה למדי המנסה להסביר תהליכים אקראיים לכאורה אלה עובר נודדים ארוכי טווח, הנקראת Reverse Migration. תמציתה אומרת בעבור פרטים מעטים, במיוחד צעירים, מתבצע היפוך של המצפן הפנימי, והם נודדים למשל צפון מערבה במקום דרום מזרחה, וכך הם מגיעים רחוק מאד מהיעד שאליו אם תיכננו להגיע.

לאחר מכן, חלקם מצליח לתקן את כיוון הנדידה הכללי המתוכנן, ובמקום לנדוד דרומה לזרום מזרח אסיה, נודדים דרומה דרך אירופה אלינו. מה קורה איתם בסוף? רובם מן הסתם 'יוצאים מהמערכת', כלומר מתים. לעתים רחוקות ביותר פרטים אבודים אלה מצליחים לתקן חזרה ולמסלול המקורי, או נתקעים במסלול הנדידה החלופי שלהם.

 

מוכרים מקרים רבים של מזדמנים שחוזרים שנה אחר שנה לחרוף באותו האתר - למשל השחף הימי שחורף בעכו מדי שנה, או איה מזרחית שחרפה במשך ארבעה חורפים במטעי התמרים של אילות.

 
 
 

מתי ואיפה?

ניתן לחלק את הקבוצות המזדמנים הנדירים המגיעים אלינו לכמה קבוצות עיקריות:

 

1.  נודדים ארוכי טווח מסיביר - מינים רבים של ציפורי שיר דוגרים בעיקר מהרי אורל ומזרחה לרוחב רצועת היערות של סיביר. רובם מבלים את החורף בתת-יבשת ההודית ובדרום מזרח אסיה. לקבוצה זאת ניתן לשייך כמה מיני עלוויות - למשל עלווית מלכילונית, עלווית כהה, גיבתונים כמו גיבתון צווארון וגיבתון לבן-גרון, קיכלי שחור-גרון וקיכלי חום כנף (תצפית אחת בלבד משדה בוקר מ- 1982!), ועוד. התקופה הטובה ביותר למצוא מינים אלה היא בסוף הסתיו - מאמצע אוקטובר עד לסוף נובמבר.

 

האתרים הטובים ביותר לצפייה במינים אלה הם 'כתמים ירוקים' במדבר - יישובים, מטעים, בריכות ביוב עתירות צמחייה, פארקים וכד'. אתרים מוכרים הם חוות נפחא ומט"ש מצפה רמון בנגב, מדרשת בן גוריון, נאות סמדר, קיבוץ לוטן, ואתרים שונים באילת.

לעתים, מזדמנים נדירים אלה נשארים בישראל לבלות את החורף הנעים יחסית אצלנו - גיבתון גמדי, עלווית לבנת גבות, או כחול זנב (הראשון לישראל נמצא חורף במטעי ביריה ליד צפת בינואר 1996). לעתים הם אף נצפים באביב - אולי לאחר שבילו את החורף החמים מדרום לישראל, ובאביב חזרו צפונה עם יתר הנודדים.

 

2.  חופמאים - עופות אלה נודדים מרחקים ארוכים ביותר, ולעתים מוצאים עצמם באתרים המושכים חופמאים נפוצים יותר. אתרים ידועים ומוכרים למצוא חופמאים נדירים הם מעגן מיכאל (בריכות הדגים וחוף הים), ובריכות המלח שמצפון לאילת. חופמאים אלה עשויים להגיע ממזרח אסיה (למשל חופמי מונגולי שנצפה בקיץ 2013 בחוף מעיין צבי, התצפית החמישית לישראל), או מאמריקה (למשל חופזי אמריקאי - הראשון לישראל נצפה במעגן מיכאל בנובמבר 2008).

 
 
 

חלק מהמינים המאפיינים את צפון אמריקה דוגרים גם במזרח סיביר, למשל חרטומנית ארוכת-מקור או חופית לבנת-שת, ורוב הסיכויים שהפרטים ביחידים שהגיעו לישראל עשו דרכם מערבה לרוחב אסיה עד שהגיעו אלינו. מומלץ לחפש אותם בעונות בהן נודדים החופמאים - בסתיו (אוגוסט - נובמבר), ובאביב (אפריל - מאי), אך ניסיון השנים מראה שבכל עונות השנה, גם בקיץ וגם בחורף, ניתן למצוא מזדמנים נדירים.

 

3.  עופות ים - גם עופות אלה נודדים למרחקים עצומים ומבלים את מרבית חייהם בתנועה באוקיינוסים ובימים. הים התיכון עני יחסית בעופות ים בשל רדידותו, אך הוא מספק לעתים הפתעות יוצאות דופן.

סערות מערביות בחורף סוחפות איתן לכיוון החוף לעתים מזדמנים נדירים שמבלים את מרבית הזמן בלב ים, למשל יסעור שחור-כיפה (שש תצפיות בחוף הים התיכון, כולן בינואר - פברואר). מומלץ לעמוד במהלך סערות בנקודות גיאוגרפיות בולטות אל תוך הים, כמו נמל יפו או תל שיקמונה בחיפה. אך גם בשאר השנה, ולאו דווקא בעת סערה, הים התיכון עשוי להפתיע - זכורה במיוחד התצפית היחידה בסולת המסיכה שצולמה ביולי 2004 ע"י צלם ספורט בחוף ראשון לציון.

 

החוף הצפוני באילת הוא בעל היסטוריה מפוארת של עופות ים מזדמנים. חלקם מינים טרופיים וחלקם מינים ארקטיים שחרפו באוקיינוסים הדרומיים, אך כולם עפו צפונה וצפונה לאורף החוף המזרחי של אפריקה עד שנתקעו בראש מפרץ אילת. מספר דוגמאות מזילות ריר - אלבטרוס לבן-כיפה (1982), יסעור גמדי (1992 ו- 1999), יסעורון פסיפי (שש תצפיות!) שתי תצפיות בשחף קדוד-זנב (1989 ו- 1992) ורבים וטובים אחרים.

 

 
 
 
 
 
 
 

מחברת הנדירים...

land marks