נער הבועה

ערד בן דוד 27/09/2014 00:00

אני מתחיל במאגר הקטן של טל שחר.

כמות הציפורים סביבי בלתי נתפסת - ימי השיא של נדידת הסתיו. ממש עכשיו.

אלפי סנוניות מתעופפות במהירות סביב המאגר, מנקבות ענני ברחשים במקור פעור, ממלאות מצברים לקראת עוד יום של נדידה.

השטחים החקלאיים של טל שחר וצרעה, ובעיקר שדות האספסת, מושכים אליהם כמויות מרשימות של נודדים. גם נחל שורק זורם שם, וחישות הקנים שצומחות לגדותיו, ובאזור המאגרים, משמשים את הסנוניות ללינתן המשותפת.

מחזה ה"ירידה ללינה" של הסנוניות מרשים מאוד. תחילה הן מתאספות ללהקות גדולות - לעתים בנות אלפי פרטים. הן מתעופפות ומפטפטות, בודקות את השטח - מחפשות את חישת הקנים המתאימה ביותר.

הטקס האווירי הזה נמשך עד לאור אחרון, כמעט, ואז הן צוללות יחד, נבלעות בין הקנים ומשתתקות.

 

 

רוב הסנוניות הן סנוניות רפתות, כצפוי, עם הצבעים העליונים המתכתיים, הפנים האדמדמים  ואברות הזנב הקיצוניות הארוכות.

בעונה הזאת, דרך אגב, קל לזהות את הצעירים, שאצלם מזלג הזנב אינו עמוק כל כך. בחינה מדוקדקת יותר של מסיבת הסנוניות (מסיברחש) מגלה לי גם סנוניות עם עורף ועל-שת חלודי - סנוניות מערות. גם במקרה שלהן, לצעירים מזלג "רדוד" יותר.

ויש ביניהן גם כמה כוכיות גדות שהן בעלות מראה צנוע יותר (בהשוואה לסנוניות) עם חלקים עליונים חומים-אפורים, חלקים תחתונים לבנים ולקישוט רק פס חזה שמפריד בין הלבן של הבטן ובין הלבן של הגרון.

 

הצמחייה שבשולי המאגר רוחשת עלוויות אפורות, שמציפות את השטח בהמוניהן. תפוצתן של העלוויות האפורות נרחבת ביותר - ממערב אירופה ועד למזרח אסיה. וכולן נודדות לאפריקה! העלוויות שמקננות במזרח סיביר, למשל, מתת-המין יקוטנסיס, נודדות בכל סתיו 12,000 קילומטרים…

השם המדעי יקוטנסיס (yakutensis), דרך אגב, התקבל בזכות אזור התפוצה של תת-המין: רפובליקת יקוטיה (או סאחה) שבמזרח הרחוק הרוסי.

 

 

 

 

העלוויות של מזרח אסיה נודדות בנתיב "האסייתי - מז' אפריקני" (Asian - East African Flyway). הן מתחילות את דרכן לכיוון מערב ורק לאחר שהתחמקו מ"מכשולים" כמו הרמה הטיבטית ורכס ההימלאיה, הן מתכוונות דרומה, לכיוון צפון מזרח אפריקה, ובהמשך דרומה יותר.

 

גם סלעיות אירופיות, סנוניות רפתות ועקבים מזרחיים משתמשים במסלול הזה. אבל העלוויות האפורות הן הרוב עם מעל 15% מכלל הנודדים.

הציפורים שחולפות בנתיב האסייתי - מזרח אפריקני מצויות בסכנה. הרס מקומות חיות לאורך הנתיב (בעיקר מקומות חיות לחים), הרעלות וציד, כל אלה מסכנים אותן מאוד. כ - 20 מינים שמצויים כבר עכשיו בסכנת הכחדה תלויים בנתיב הזה, חלקם אפילו מוכרים לנו. קיווית להקנית, למשל.

 

 

 

החרקים שבשדות האספסת מושכים אליהם עלוויות רבות, ושם אני זוכה בכמה מאות נחליאלים צהובים שמוסיפים עוד צבע לתצפית.  

הקו-נוע מתקדם בעצלתיים לאורך השדה. שתי חסידות לבנות, כ - 50 אנפיות בקר, מספר דומה של קאקים ומיינות מצויות - כולם רטובים עד לשד עצמותיהם, חוגגים בין צמחי האספסת הרטובים שמציעים שפע מזון.

"מסיבת החולצות הלבנות (והרטובות...)" תימשך עד שמישהו יחליט לסגור את השיבר או שאיזה זרון סוף צעיר יתגנב, נמוך, מעל האספסת - וינסה להפתיע.

 

החבר'ה שעומדים על הקו-נוע מזהירים! מאתיים ראשים, ממינים שונים, מציצים מעל האספסת כדי להעריך את המצב. יש את אלה שלא שמים קצוץ (בסך הכל זרון סוף צעיר) ויש את אלה שבוחרים לעוף, בנוצות ספוגות מים ולהתיישב על הקו-נוע.

הקאקים שולחים את עשרת הבריונים הכי פחות רטובים, להתגודד סביב הזרון ולהראות לו את הדרך, בנימוס כמובן, למקום רחוק יותר.

 

 

 

 

שדה השלף היבש, בהמשך לשדה האספסת הרטוב, הוא המקום של הסלעיות.

רובן סלעיות ערבות אבל יש גם כמה אירופיות בודדות. הן ניצבות על ערמות הגבעולים היבשים ("באלות" לעתיד), מחפשות אחר החרק הבא.

שמה המדעי של סלעית הערבות הוא Oenanthe isabellina. הסיומת isabellina מתארת גוון צהוב-אפרפר, כשל עופר צעיר.

 

קצת קשה לקבוע כיצד נולד הקשר שבין צהוב-אפרפר ובין השם "איזבלינה" - רוב הסיכויים שזה קרה בזכות איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה, שנשבעה כי לא תחליף את בגדיה התחתונים עד אשר ספרד תשתחרר מעולם של הכובשים המורים.

המורים, למי שלו עקב אחר "סדרת המופת" - סיינפלד, פלשו לחצי האי האיברי במאה השמינית לספירה.

בפרק השביעי של העונה הרביעית בסדרה, ג'ורג' קוסטנזה משחק בשאלון טריוויה עם "נער הבועה" ובין השניים פורץ ויכוח סוער בעקבות השאלה: "מי פלש לספרד במאה השמינית לספירה?"

 

אני עוקב אחר אחת הסלעיות כאשר היא מדלגת בשדה, חוטפת חרק, וחוזרת אל עמדת התצפית שלה. שם היא ניצבת זקופה ומדי פעם קדה קידה - כאילו מלכת קסטיליה, בכבודה ובעצמה, ניצבת לפניה - "הוד גהותה"…

 

 

 

 

הנודדים הרעבים נראים בכל מקום, כחלים, שרקרקים, חנקנים ובז ערב צעיר. וכשהאוויר מתחיל להתחמם, מתחיל גם המעבר מעל הראש: עיטי חורש, איות צרעים, ניצים קצרי-אצבעות, דיות שחורות, עיטים גמדיים וחוויאים.

יש לי תאוריה שאומרת שבכל תצפית ממתינה הפתעה! יתכן מאוד שלא תמצאו אותה, אבל היא שם. זה לא חייב להיות משהו נדיר אבל אין ספק שזה יהיה מרגש.

את הראשון ראיתי כשהוא עמד על הקו-נוע. השעה הייתה כבר שעת צהריים, דורס גדול - מבט קשוח, ואז הוא פורש כנפיים ומגלה את כל הג'ינג'יות הנהדרת של עיט ניצי צעיר."מדהים!" אני ממלמל לעצמי.

 

 

 

 

 

המשמר האזרחי של הקאקים (שהספיק להתייבש בינתיים) יוצא מיד למשימה ומרחיק את העיט הנהדר הזה. אני שם לב שהזנב שלו "חסר" קצת. אולי הוא מחליף נוצות, אולי איבד…

עוד זה מתחפף והנה מגיע עוד פרט צעיר! הגוף וסוככות הכנף התחתונות בצבע בז' חלודי, לאברות התעופה (אברות היד ואברות האמה) צבע אפור בהיר - הן מפוספסות בעדינות וקצות האצבעות (אברות היד) שחרחרות.

עיטים ניציים דואים בכנף מאוזנת (שטוחה), אז אפשר גם להתרשם מהכנף הארוכה והזנב הארוך והרבוע.

דבר נוסף, שבולט בעיני הוא שפת הזרימה של הכנף - שלה צורת S בזכות אברות האמה המרכזיות, שהן ארוכות יותר ויוצרות "בטן קטנה" במרכז הכנף.

 

 

 

איזה עיטים מופלאים! "צברים" - made in israel, ואם קצת (הרבה) מזל, יגיעו גם לבגרות.

לאחר ששני העיטים נעלמים אני חוזר אל מאגר צרעה. טבלנים גמדים, ברכיות, סופיות ושלל ציפורי קנה חביבות - חלקן, כמו הקנית האירופית, נודדות ואחרות, כמו הצטיה החלודית והקנית האפריקנית - לא הולכות לשום מקום.

חבורה עליזה של שרקרקים מושכת את תשומת לבי אל הנעשה בשמיים. מעבר הדורסים מתחזק ולפתע הם שוב מעלי... שני עיטים ניציים צעירים, בחברת שני חיוויאים מקומיים. אני מתרשם מהם שוב, מבעד למשקפת, ואז אני מזהה שלשניהם יש זנב תמים…

בערב, מול המחשב, אני מדווח על תצפית בפורטל. השורות הרבות מזכירות לי שזאת הייתה תצפית פנטסטית. לאחר מכן אני פותח את הערך על העיט הניצי ב"ציפורי ישראל" - התצפית נקלטה. שדות צרעה - 3 עיטים ניציים. לפחות.

 

 

 

תודה לרון אפרת, על יום כיף עם אינסוף ציפורים נהדרות...

 

 

 

 

land marks