הקטות בנגב - מסע הישרדות

מידד גורן 17/12/2013 00:00

 

 

 

 

בביתן במדבר


 

הקטות הן עופות קרקע ומקום חיותן - מדבריות וערבות באסיה, אפריקה ואירופה.

כל מיני הקטות (שישה עשר במספר) חולקים תכונות מורפולוגיות דומות - יש להם גוף שמנמן, זנב חד, רגליים קצרות וכנפיים ארוכות וחזקות.

 

את מזונן - זרעים, נבטים, עלים ופיקעיות שורש, הן מוצאות תוך כדי הליכה זריזה על קרקע המדבר. הרגליים הקצרות של הקטות מנוצות, בעיקר בחלקן הקדמי, ולפעמים גם האצבעות עצמן מכוסות נוצות.

הקטות לא יכולות לקפוץ וגם לא לעמוד על ענף עץ. בשעת סכנה הן נצמדות לקרקע וסומכת על צבעי ההסוואה שלהן שיסתירו אותן מעיניהם של טורפים. לקטות יש שק אוויר מיוחד שמשמש כמבודד חום, הוא מצוי באזור הגחון - בין העור לשרירים, ובזכותו הן יכולות להיצמד לקרקע המדבר הלוהטת למשך זמן רב - עד שהסכנה תחלוף.

 

הקטות דוגרות על הקרקע, לבד או במושבות קינון קטנות והן מטילות שתי ביצים בגוון חום מנומר - דומות בצבען לקרקע המדבר. בלילה הקר הזכרים דוגרים ושומרים על חום הביצים ואילו בשעות היום הנקבות הן אלו שדואגת שהביצים לא יתבשלו בחום השמש.

האפרוחים של הקטות עוזבים את הקן זמן קצר לאחר הבקיעה ומוצאים מזון בעצמם, אבל מים… זה כבר עניין אחר.

 

נוזל החיים


 

הקטות מותאמות היטב לאקלים הקיצוני של המדבר, אמנם, אבל הן לא יכולות להתקיים ללא אספקת מים קבועה ויומיומית. רוב הקטות שותות בבוקר (בדרך כלל בין השעות 07:00 - 09:00) אבל יש כאלו, כמו הקטה ההודית, שמעדיפות לשתות בשעות הערב.

הקטות יכולות לעוף מרחקים ארוכים אל נקודות השתייה הקבועות שלהן ובזמן הזה הן גם משמיעות קולות תקשורת אופייניים אשר נשמעים למרחק רב. ברוב המקרים שומעים את הקטות, לפני שרואים אותן.

הקטות "רעשניות" במיוחד בדרך הלוך - לכיוון נקודת השתייה. בדרך חזור הן שקטות יותר, אולי משום שאינן רוצות למשוך טורפים למושבת הקינון.

 

מעל לנקודת השתייה, הלהקה מבצעת כמה "יעפי בטחון" כדי לוודא שאין סכנה ואז הן נוחתות בקרבות מקום, ממתינות קצת (ולפעמים קצת הרבה…) עד שהן בטוחות שהשטח נקי - ואז רצות לשתות.

 

השתייה חשובה מאוד לקטות, במיוחד בעונת הקינון מכיוון שההורים - ובמיוחד האבות, הם אלו שנושאים מים עבור האפרוחים, מנקודת השתייה אל הקן.

לנוצות הגחון של הזכרים יש מרקם מיוחד - ספוגי, ולאחר השתייה הם טובלים את הגחון במים, מספיגים את הנוצות ואז ממריאים לכיוון הקן.

 

נמצא כי הנוצות של הקטות יכולות לספוג 20 סמ"ק ואפילו יותר. גם הנקבות, דרך אגב, נושאות מים אל האפרוחים אבל כושר הספיגה בנוצות שלהן קטן יותר.

כשההורים מגיעים אל הקן, הם מזדקפים, מבדרים את נוצות הגחון ומאפשרים לאפרוחים למצוץ מים במשך כמה דקות ספורות - כמות נוזלים שתספיק לאפרוחים לכל היום. התברר שאפרוחי הקטה אינם מסוגלים לשתות מים חופשיים, ושמציצת הנוצות היא הדרך היחידה לשתות - עד גיל מסוים.


 

מסע הישרדות


 

בישראל יש חמישה מינים של קטות, ארבעה מהם מקננים בנגב.

קטת הכתר מצויה באזורים הצחיחים ביותר - בין ניצנה לשיזפון, קטה סנגלית מצויה במישורים ואזורי חולות - בין רביבים לבקעת עובדה, קטה גדולה מאכלסת את אזורי גבעות בצפון הנגב - הר הנגב ורמת מדבר יהודה וקטה חדת זנב מצויה בעיקר במישורי לס עם צמחיה דלילה ובשטחים חקלאיים בצפון הנגב - בין ניצנה לבית קמה.

 

להקות ענק של אלפי קטות, לא היו מחזה נדיר בנגב עד לשנים האחרונות. אבל לאחרונה אנחנו עדים להתמעטות מדאיגה במספרים של כל מיני הקטות כמעט.

מדוע זה קורה?

צמצום ופגיעה בבתי הגידול הטבעיים של הקטות הם, כפי הנראה, הסכנה הברורה והמידית אשר מאיימת על הקטות. פיתוח התיישבותי וחקלאי ומובילים, בין היתר, לעלייה באוכלוסיות הטורפים המקומיים ויתכן שגם איכות מי השתייה פוגעת בקטות.

 

בשנים האחרונות החל פרויקט משותף של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע אשר מטרתו לנסות ולהבין מהן הסיבות לירידה באוכלוסיית הקטות בישראל ולמצוא פתרונות שיעזרו לאושש אותה.

הפרויקט החל במחקר ראשוני אשר נתן לנו כלים ושיטות לניטור אוכלוסיות הקטת בנגב.

 

בעקבות מחקר זה הוחלט על שני כיוונים:

1. מעקב אחר התנהגות קטות בעזרת משדר לווייני אשר יוצמד לגופן של הקטות, ויעזור לנו להתחקות אחר תנועות הקטות במרחב.

2. ניטור ארוך טווח באתרי השתייה העיקריים של הקטות אשר ייתן לנו כלים לבנות תכנית ניטור ארוכת טווח אחר האוכלוסיות של מין חשוב זה.

 

באביב 2013 נלכדו ארבע קטות סנגליות על ידי צוות המחקר ושוחררו כשהן נושאות משדר לווייני ומשדר טלמטרי זעירים. תנועותיהן תועדו בזמן אמת ואנשי השטח שלנו יכלו למצוא את הקטות הממושדרות בדיוק מרבי.

למרבה השמחה, שתיים מהקטות הממושדרות גידלו ביחד שני אפרוחים ואנחנו יכולנו לאתר את מושבת הקינון, לעקוב אחר גידול האפרוחים ולבדוק מי, או מה, עלולים לשבש את הצלחת הקינון.

 

גילינו שבני הזוג מבלים גם מחוץ לעונת הקינון - כנראה שההשגחה על הצעירים והדרכתם נמשכת גם לאחר שלמדו לעוף.

 

החלק השני של המחקר כולל ספירות חודשיות באתרי השתייה. ספירות אלו מעניקות לנו כלים שבעזרתם אנחנו מנסים להבין מגמות התנהגותיות, תלות באתרי השתייה השונים ובעיקר יתנו לנו כלים לבנות תכנית  ניטור יעילה של מיני הקטות השונים.

הקטות, הן למעשה מיני המדבר ה"אמיתיים". המדבר הוא ביתם ואנו חייבים לעשות הכל על מנת שנוכל להמשיך ולראותם גם בעתיד אצלנו בנגב.

 

ספירת הקטות מתקיימת פעם אחת בכל חודש. אם גם אתם רוצים להשתתף בספירה ולעזור בשמירה על הקטות המיוחדות. אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר.

מרכז צפרות רמת נגב.

 

 

 
land marks