הנדידה המדהימה של ציפורי השיר

ברק גרניט 16/12/2014 00:00

בציבור הרחב, תל ברוך אינה מקושרת דווקא עם ציפורים וצפרות, ככה שאדם המסתובב שם בגפו עם משקפת, עשוי להיחשד ב"פריפריאליות חברתית", אם להשתמש בניסוח עדין למילה - סטייה...

 

 

מה שברצוני לומר, שכשצפר תימהוני מגיע לצפות בציפורים בתל-ברוך, חובת ההוכחה עליו. לכן כדאי להגיע בחבורה. זה פחות מחשיד במניעים אפלים.

 

ולאחר כל ההקדמה הזאת, אפשר עכשיו לדבר קצת על תל-ברוך במחצית הראשונה של נובמבר, ובמילים אחרות - על נדידת הבוקר האקטיבית של ציפורי השיר החורפות בארץ בתל-ברוך.  

מדובר בתופעה מדהימה. לא פחות. אולי אחת התופעות האורניתולוגיות המדהימות שעד לא מזמן מעטים הצפרים הישראלים שידעו עליה ועוד פחות מכך - שחוו אותה.

 

 

בשבועיים הראשונים של נובמבר, בין אור ראשון ועד לכשעתיים-שלוש לאחר הזריחה, אלפי ולעתים רבבות ציפורי שיר, שנכנסו בלילה מהים ונחו על החוף, מתעוררות וממשיכות לנדוד בגובה נמוך מאוד (לעתים של מטרים מעל הקרקע ועד עשרות מטרים). וככל הנראה מרוכזות על פני חזית צרה למדי. אלו ציפורים שכולן מגיעות לחרוף בישראל.

 

קצת היסטוריה. הנדידה הזאת התגלתה על ידי הצפר אמיר בן-דב שהגיע לשם כנער בנובמבר 1979, לפני המון המון זמן. אמיר צפה ב 3,000 ירקונים באותו בוקר, תופעה שלא היה לה אח ורע.

 

בשנים הבאות נעשו מספר תצפיות ספורדיות, אך מי שתרם לגילוי היקף הנדידה המדובר היה צפר צעיר דאז בשם אריאל צובל שבשנת 1983 ו - 1984 עשה סקר של ממש בכל בוקר מאוקטובר ועד דצמבר. התוצאות היו מדהימות.

ב-1998, כותב מאמר זה עשה שם סקר דומה בין סוף אוקטובר ל שבוע השלישי של נובמבר. נראה היה שאין מין של ציפור שלא יכול להופיע שם.

 

המינים העיקריים הנודדים שם הם: זרעית השדה ופרוש מצוי - 2 המינים השולטים שמהם ניתן לראות אפילו עשרות אלפים בבוקר שיא. ירקונים (אלפים), נחליאלי לבן ופפיון מים (מאות רבות - אלף פרטים בבוקר שיא), המתחלפים לפפיוני שדות בשלהי התקופה, גבתונים עפרוניים, בזבוזים אירופים, תפוחיות, ובשנות פצחנים (כמו השנה) - מאות פצחנים וחורפיים.

 

 

מלבד המינים העיקריים, צפרים מנוסים יותר מאתרים בין הפרושים גם פרושי הרים ומינים רבים אחרים שחולפים במספרים קטנים כמו חוגות עצים, קיכלי רונן, מיני פפיונים אחרים שלא הוזכרו ומדי פעם יונת עצים או יונת ענק, קיכלי אפור, קיכלי גדול או אף קיכלי לבן-גבה.

ציפורים "חצי-נדירות" כמו זרעית קטנה (מדי שנה), עפרוני פסגות ופפיון ארך-רגליים, גם הם בין הנודדים ולצדם הפתעות לא צפויות כמו תורית זנבתנית ועורב הודי (!), ולסיום נדירים של ממש: גיבתון גמדי וגיבתון לבן-גרון, בזבוז אדום-מצח, חופזי קטן ואווז אפור. כולם נראו כאן ב"הי דרומה" במעוף אקטיבי ונמוך.

 

לא הזכרתי הרבה מינים אחרים.

 

מעבר לציפורי השיר, נראים מינים אחרים בקביעות יחסית, גם הם בנדידה אקטיבית: קוויות מצויצות, אנפות, דורסים כמו זרון סוף וזרון תכול ולעתים גם בז גמדי.

 

 

אחת הציפורים ה"שוות" הנראית כאן מדי שנה הוא ינשוף שדות. בעונה האחרונה, נראו כאן למעלה מעשרה פרטים.

 

לכל מין יש את צורת המעוף הייחודית לו ואת הקול הייחודי לו. למשל, מראה להקת חורפיים נודדת הנה מראה משובב עיניים, כשהקטנים האלה יוצרים מין כדור צפוף של כמה עשרות פרטים העולים ויורדים בגליות קופצנית בתוך מסגרת ה"כדור" הדמיוני.

 

צפייה בנדידה האקטיבית הנה אכן הזדמנות מעולה להשתפשף ולהתמקצע ולשייף את יכולות הזיהוי. בעוד שאת הקולות שומעים בדרך כלל רק כשהציפורים חולפות קרוב, בזכות ההיכרות או התרגול ,עם צורתו של כל מין ומבין במעוף וצורת מעופו ניתן לזהות את מינים השונים גם ממרחק רב. זהו ביה"ס פר-אקסלנס לשיפור יכולות השדה של הצפר המתחיל, המתקדם והמנוסה. אין גבול כמה ניתן ללמוד.

 


כמה שאלות ותשובות


 

מה היקף הנדידה?

 

עד לא מזמן הסברה הייתה שרוב הנדידה הזאת מתרחשת בין קו החוף (ציפורים גם נודדות מעל הים, בעיקר זרעיות) ועד קילומטר אחד אל תוך היבשה, אולם תצפיות מהעונה הנוכחית חשפו שהנדידה הזאת מתרחשת בהיקף לא פחות גדול גם עמוק פנימה, בחזית שרוחבה הוא 2 - 3 קילומטרים, לפחות.

 

לאן הציפורים האלה עפות בדיוק?

 

כיוון שמדובר במינים החורפים בארץ שכמעט לא נראים בנדידת אביב באילת, ההנחה היא שרובם ככולם אינם נודדים דרומה מישראל. אנחנו צופים בכניסה שלהם אל ישראל מהים (או שזאת נדידה לאורך החופים), כשכל ציפור עפה לאתר החריפה שלה בתוך ישראל.

 

מה היא השפעת מזג האוויר על הנדידה?

 

מזג האוויר משפיע בעיקר על איכות התצפית. ימים סגריריים הם הטובים ביותר שכן אז נראה שהציפורים נודדות בגובה נמוך יותר (דרושה הוכחה, אבל זו התחושה) והן לבטח קלות יותר לאיתור. בימים בהירים הציפורים עפות גבוה יותר ולעתים ממש קשה לאתרן ללא בדיקה מתמדת עם המשקפת.  

 

בקיצור - להתראות בנובמבר הבא ולא לשכוח - לבוא בחבורות...

 

 

 

land marks