דוד וגולית - הסיבוב השני

ערד בן דוד 08/01/2015 00:00

 

הם צפים בזיכרונה.

ימים של שמש בארצות הצפון,

ומסע מרגש, אל מעבר לים התיכון

 

המזון מצוי שם בשפע והשמש נצחית

נעוף שם יחדיו ונשיר את שירת הזרעית

 

רק אל תשכחי אחותי, להיצמד ללהקה

העיקר לא לבד!

תחשבי על ההסתברות,

אחד לאלף, או אחד לאחד…

 

המזון מצוי שם בשפע והשמש נצחית

נעוף שם יחדיו ונשיר את שירת הזרעית

 


 

עם כל כך הרבה מעריצים, אין ספק שזרעית השדה היא סוג של סלבריטי.

לכל מקום אשר תלך, הם ילכו אחריה! והחיים בלעדיה - קשים ו… תפלים.

 

תחום תפוצתה של הזרעית כולל את מרבית שטחן של אירופה ואסיה.

חלק מהאוכלוסיות יציבות, אמנם, אבל זאת של צפון אירופה נודדת בסתיו ומבלה את חודשי החורף בדרום היבשת ובארצות הים התיכון. היא חורפת מצויה מאוד - במיוחד בעמקים הצפוניים, בשפלה הפנימית וצפון הנגב.

 

 

וכמו שאומרים על צבאי התומסון, שהוא ה"מקדונלד" בערבות הסוואנה של אפריקה, כך גם זרעית השדה - עבור העופות הדורסים.

אוכלת זרעים עסיסית שמשקלה הממוצע 38 גרם! זרעית בלפה, זרעיתבורגר, זרעית על האש או זרעית בורגניון (בישול ממושך ביין אדום… ), בזים נודדים ובזים גמדים, זרונים תכולים וזרוני שדות, נץ מצוי ועוד. לא פלא שהסיכוי של זרעית בוגרת לסיים את השנה בחיים = 51% ושתוחלת החיים הממוצעת של הציפור החביבה הזאת מסתכמת ב… שנתיים.

 

אבל דיה שחורה?!? זה כבר גובל בחוסר מזל אמתי.

גם הדיה השחורה היא חורפת המונית בישראל עם כ-40,000 פרטים, וגם היא מחבבת מאוד את העמקים הצפוניים וצפון הנגב.

היא לא זריזה כמו נץ מצוי, בהשוואה לבז נודד היא אווירודינמית כמו עגלה של סופר וגם אם היא תתאמן, היא לעולם לא תתמרן כמו זרון שדות. ולמרות כל אלה, היא ממש לא פראיירית.

 

הדיה השחורה מכירה היטב בחסרונות וביתרונות שהעניק לה הטבע והיא מסתדרת מצוין עם מה שיש!

צלי ברוטב, עוף סיני חמוץ מתוק, פיצה עם או בלי תוספות וכל שאר הדברים הטעימים שאפשר למצוא במזבלה. גם פגרים, באים בחשבון ובשמחה רבה.

בנוסף, יש לה "כושר שכנוע" מעורר השראה.

דיות מחבבות מאוד את חברתן של אנפות ולבניות, למשל, ציידות מוכשרות שכמותן.

הן עוקבות אחר האנפות בשדה, מזהות אחת שהצליחה לתפוס נברן ועוד לפני שזו חושבת לבלוע אותו, הן כבר נצמדות אליה…

 

 

"שחררי את הנברן", הן נושפות בעורפה, "הוא שלנו!" אבל האנפה לא מוכנה לקבל את הדין ו… ממריאה.

"מה יצא לך מזה", הן מגחכות בעקבותיה, "בליעת נברנים בשעת מעוף היא משימה בלתי אפשרית".

 

לבסוף, בחוסר רצון גדול, היא מרפה מהנברן היקר - העיקר שיניחו לה לנפשה.

 

 

דיה בציד פעיל, זה כבר סיפור אחר.

מילא חרקים שאותן היא "מלקטת" על הקרקע או "חוטפת" באוויר. היא גם אלופה בהמתות חסד במקרה של יונקים וציפורים, במצב גסיסה מתקדם.

אבל מרדף כזה? אחרי זרעית השדה כשירה וחיונית? זה מחזה שלא רואים כל יום.

 

והזרעית, שמנמנה שכמותה, נרדפת אחרי לא פחות משלוש דיות, שחורות וגדולות! כל תמרון שתנסה יוביל לתגובה של דיה אחרת. והדיות לא ממהרות לשום מקום, הן ממתינות בסבלנות עד ששריריה, או נפשה, של הזרעית - יבגדו בה.

 

 

אני יכול לדמיין אותן, מגחכות על חשבונה, מפזמות מאחוריה את "מה אנשנש…" (גרסת הדיות ל"מה אברך" של רבקל'ה בתקופת הזוהר).

 

בקרב הזה, שבין דוד וגולית - אין טוויסט בעלילה.

 

 

 

 

 

 

 

דיות או לא להיות

  • בת כמה את דיה?
    בת כמה את דיה?
    רבים מאיתנו יודעים לזהות את הדיה השחורה בקלות... א
    23/02/2014
land marks