שד הלילה החולי

יואב פרלמן 16/03/2015 00:00

"יאללה, נעשה עוד סיבוב?"

השעה כבר מאוחרת, הרבה אחרי חצות. מתים ללכת לישון. אבל לא מוותרים כל כך מהר.

מניעים את הטנדר ויוצאים להקפה נוספת של השדה המעגלי. מחפשים עיניים נוצצות בלילה. כל עצירה מעלה ענן של פודרה אז נוסעים בקצב קבוע ואטי. הפעם אני על הזרקור. סורקים ימינה ושמאלה, "הי, הנה האוח המדברי שוב!" פעם שלישית שאנחנו פוגשים בו הלילה. ציפור מדהימה, זה נכון, אבל לא באנו בשבילו.

 

 

את התחמס המצרי עוד לא פגשנו הלילה. ואז, תוך כדי נסיעה, אני קולט החזר-עין מעופף - זה חייב להיות תחמס! ואז הוא מתקרב והצללית הבהירה והאלגנטית נחשפת לפנינו: כנפיים ארוכות, דקות ומחודדות. זנב ארוך, מנווט את דרכו בחושך. המעוף מהיר ובוטח, צלילה מהירה והופ! הוא תפס עש.

הוא נוחת על הדרך בערך מאה מטרים לפנינו. אנחנו זוחלים לעברו בנסיעה אטית מאד, נותנים לפודרה לשקוע, מקווים שלא יעוף. עוצרים במרחק של כחמישים מטרים ממנו. פורקים מהטנדר, שולפים בזריזות את הטלסקופ - מטווח כזה הוא ממלא לנו את כל הפריים.

הדגמים העדינים בגב ובכנפיים נגלים לנו - כל כך יפה ועדין. מתפעלים ממנו לדקה ואז הוא ממריא, ובמעוף חרישי נעלם אל תוך הלילה. אפשר לחזור לאילת.

 

 

התחמס המצרי הוא החמקמק ביותר מבין שלושת מיני התחסים בישראל.

התחמס האירופי הוא חולף מצוי בכל חלקי הארץ. התחמס הנובי נמצא בסכנת הכחדה חמורה, אבל הוא נמצא אצלנו כל השנה. רק התחמס המצרי בא והולך, ובעיקר נעלם.

הוא בעל תפוצה עולמית נרחבת ביותר, ממדבריות צפון מערב אפריקה ועד למדבריות קזחסטן, אבל אצלנו הוא נדיר, בעיקר בנדידה. השדות המעגליים של יטבתה הם המקום הטוב ביותר לחפש אחר עוף לילה מיוחד זה. הם כנראה חורפים שם, אבל בחורף, צינת הלילה העזה מבריחה את הצפרים ומעטים הצפרים שחיפשו אותו שם בלילות הקפואים.

בכל תחילת אביב, עם התחממות עונת הצפרות והגחת הצפרים משנת החורף שלהם, מצטברות תצפיות במספר פרטים, לפעמים שלושה או ארבעה, משדות יטבתה. לרוב בסוף מרץ התצפיות מתמעטות, ובאפריל הם כבר לא נראים שם.

 

מעט ידוע על הקינון שלו בישראל. כנראה שעד לאמצע המאה הקודמת דגר בחולות מישור החוף, עד שנעלמו החולות מתחת לשמלת הבטון והמלט של המדינה הצעירה. אפרוח נאסף בפרדס חנה בשנת 1947, והוא מופיע כיום באוסף העופות של המוזיאון לטבע באוניברסיטת תל אביב.

האינדיקציה הבאה לקינון הייתה רק באביב 1992, אז לקחתי חלק בתור נער בסקר עופות מקיף שהתקיים באזור חצבה על ידי מרכז הצפרות הישראלי, כחלק מהמאבק כנגד הקמת תחנת השידור של קול אמריקה שהייתה מתוכננת לטגן את כל הציפורים החולפות באזור כדי לשדר שידורי תעמולה מערביים לגוש הסובייטי המתפורר.

 

 

ההקשר היה הזוי משהו, אבל הפרויקט קיבץ אליו חבורה מוכשרת של צפרים מקצוענים שסקרו את העופות על הקרקע ובאוויר, ביום ובלילה, במשך ארבע עונות נדידה.

ירון בזר, קובי מירום, אלון בר ועדי גנץ הם רק חלק מהצפרים שהשתתפו בסקר החשוב. במסגרת פעילות תחנת הטיבוע שם, עדי היה גם זה שלקח אותי לילה אחד לנסות ללכוד תחמסים אירופיים. להפתעתנו איתרנו ולכדנו תחמס מצרי - זו הייתה נקבה שנשאה בבטנה ביצה! סימנו אותה בזהירות וזריזות, ושחררנו אותה במהירות. רמז נוסף לקינון נמצא באביב 2012. אז, במסגרת ניטור התחמסים הנוביים בכיכר סדום אותו אני מבצע בכל שנה, פגשתי תחמס מצרי בתחילת האביב. הוא התרועע עם הנוביים, צד עשים וקצת השתעשע, אבל נעלם לי לאחר כשבועיים.

באמצע מאי מצאתי בנקודה סמוכה זוג תחמסים מצריים! הזכר שר, שירה משונה ויוצאת דופן. הוא שר במעוף שירה, והתעופף סביב נקבה אותה ראיתי מחוץ לסבך לכמה דקות, ואז שניהם נעלמו יחד לשיחים. מעניין מה עשו שם... בביקורי הבא שם, כעבור חודש, כבר לא מצאתי אותם, אך ייתכן שדגרו שם והשלימו את מחזור הדגירה במהירות.

 

בשנה שעברה מצא איש הביטחון של אחד מישובי צפון ים המלח תחמס מצרי דרוס בתחילת הקיץ. הפרט הועבר לאנשי רט"ג, שבשבועות שלאחר מכן ניסו למצוא פעילות נוספת של תחמסים מצריים שם אך ללא הצלחה.

לסיכום, כנראה שהתחמס המצרי דוגר נדיר ולא קבוע לאורך הבקע. קשה מאד לנטר ולתעד עופות לילה, כך שעדיין חסרים חלקים מהפזל כדי להשלים את התמונה.

 

בינתיים נסתפק בתצפיות לילה ביטבתה.

land marks