החלוצות

יואב פרלמן 28/05/2015 00:00

בימי נערותי דגרו בישראל שני עופות דורסים אגדתיים, שאינם עוד עמנו - פרס, ועזניית הנגב.

עצוב לחשוב על זה, אבל עד לסוף שנות השמונים היה פשוט לראות את שני המינים האלה בישראל. רק לעלות על האוטובוס לאילת ולחפש את העזנייה בסבך השיטים מדרום ליטבתה. או טיול בנחל צאלים היה מניב כמעט תמיד מפגש עם הזוג האחרון שדגר שם. וזהו, נעלמו לבלי שוב.

 

רוב סיפורי הנוסטלגיה של הצפרים נשמעים ככה - פעם היה נהדר, והכל נכחד ונעלם. הציפורים שמצליחות ומתפשטות בישראל הן לרוב המינים הזרים, הפולשים, המתפרצים - מאינה מצויה, דררה, יאורית. אבל יש סיפור הצלחה אחד, בנסיבות טבעיות לגמרי, שמחמם את הלב על תוספת מופלאה לנוף הציפורים הישראלי. היא יפהפייה, עיניה אדומות כדם, זריזה וחיננית, מחסלת נברנים סדרתית ועוזרת לחקלאים, נלחמת בעורבים, רק חסר שתדביר את המלריה ותייבש את הביצות. קבלו את הדאה שחורת-הכתף!

 

 

הדאה שחורת-הכתף (Elanus caeruleus) היא דורס קטן למדי אך פראיירית היא לא. היא ציידת מוכשרת, ומתמחה בצייד נברנים. כאשר דורס גדול כמו עקב עיטי מתקרב לקנה, היא לא תפחד "לכסח" אותו עד שיתרחק. רוב גופה בגוון אפור-כחלחל בהיר ויפהפה, כמו זרון שדות זכר. קצות כנפיה שחורים, רגליה צהובות וחזקות, אך מושך מכל הוא דגם הראש - עין אדומה וגדולה שמודגשת על ידי פס עין כהה - מהפנט ממש.

 

את טרפה היא צדה מעמדת תצפית גבוהה, בדרך כלל בעשב גבוה. לעתים היא מרפרפת באוויר במקום אחד, אך הרפרוף שלה שונה משל בז מצוי: כנפיה רחבות הרבה יותר וחבטות הכנף שלה איטיות ורכות יותר. גם תעופתה קלה וחיננית, מיוחדת מאד עם הרמת כנף קלה.

בעולם ישנם מספר תתי-מינים שלה. באפריקה ובאיבריה נמצא תת-המין caeruleus. תת מין זה נפוץ באפריקה עד לנילוס במצרים - קרוב מאד אלינו. תת המין הנוסף שרלוונטי אלינו הוא vociferus הנפוץ לרוחב דרום אסיה. בדרום מזרח אסיה ובאינדונזיה נמצאים מספר תתי מינים נוספים.

 

 

עד לפני שנים מעטות הדאה שחורת-הכתף הייתה ציפור כמעט מיתולוגית בישראל. צפרים ברי מזל בודדים זכו לשזוף עין ביפהפייה הזאת. עד שנת 2003 נצפתה בישראל שש פעמים בלבד.

כמה קינאתי באחי גדעון שבקיץ 1989 נסע לאילת (בלעדי) ומצא פרט בוגר עומד במטעי התמרים של קיבוץ אילות. הוא היה בעברה השני של התעלה המפורסמת, שבשנים אלה עדיין הובילה ביוב אילתי גולמי. הדאה הייתה רחוקה מעט, וגדעון רצה לקצר טווח אל הציפור. אין ברירה: הסנדלים נחלצו, והופ! צליחת תעלת הביוב החמימה קירבה את גדעון בר המזל אל הדאה - אולי התצפית האיכותית ביותר בדאה בישראל עד לשנה זו. כל שש התצפיות הראשונות היו בפרטים מתת המין האפריקני, וכולן היו חטופות, פרטים במעוף או לשעות ספורות בלבד.

 

בשנת 2003 התחיל המפנה. פרט מתת-המין האסייתי vociferus, הראשון לישראל, נמצא באמצע נובמבר בשדות כפר רופין על ידי הצפר ההולנדי וינסנט דה-בור, שזכור לטוב בזה שמצא במהלך שנות התנדבותו בישראל נדירים רבים. למחרת נהרנו לשם צפרים רבים מכל רחבי הארץ אך יוק. אין דאה, היא נעלמה, וחשבנו ששוב זו דאה ליום אחד ולצפר אחד בלבד. אך כעבור ימים ספורים וינסנט מצא אותה שוב, עומדת על איקליפטוס יבש ממש מעל כביש הגישה לכפר רופין.

 

 

למחרת בבוקר שוב עשינו כולנו את הדרך הארוכה לכפר רופין, וסופסוף ראינו אותה בהתרגשות גדולה. זו הייתה התצפית הראשונה בדאה שחורת-כתף למרבית צפרי ישראל. בסופו של דבר הדאה נשארה שם לכל החורף, עד לתחילת אביב 2004 אז נעלמה. גם אסייתית, גם נשארת לכל החורף - משהו מתחיל להתרחש.

כעבור שנה הגיעה דאה נוספת, הפעם לשפלת יהודה. בתחילת ינואר 2005 רע שיש, שהיה אז ילדון צעיר, זיהה את הדאה מחלון אוטובוס ההסעה לבית הספר ליד קיבוץ גלאון.

 

גם היא הייתה מתת-המין האסייתי. בשל הקירבה לאזור המרכז, גם הדאה הזאת משכה תשומת לב רבה וצפרים רבים נהרו לצפות בה. היא נשארה במקום עד לחודש מרץ, נצפתה אוספת חומרי קינון ואף התחילה לבנות קן! למרבה הצער, תשומת הלב שהדאה הזו משכה הייתה רבה מדי.

צייד ציפורים ומפחלץ, מאחד מקיבוצי האזור, ירה בה ופחלץ אותה. הוא נענש על העבירה שביצע, אבל הדאה הזאת תישאר לעד מוצגת באוסף הפוחלצים של המחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון.

 

 

מאז, תדירות התצפיות בדאות שחורות-כתף בישראל הלכה ועלתה. תצפיות בפרטים בודדים הגיעו מאזורים שונים - עמק בית שאן, עמק יזרעאל ומהנגב.

באוגוסט 2010 מצאו ברק גרניט ואייל שוחט, במהלך ספירת קטות באזור ניצנה, דאה אחת, מזרחית כמובן, למרות שניצנה די קרובה לנילוס...  בהמשך הצטרפה אליה דאה נוספת, ובמהלך אביב - קיץ 2011 נצפו סימנים המעידים על קינון במרחב ניצנה, שכללו מעופי חיזור של בני הזוג ואיסוף חומר קינון. אני אישית עברתי על כל העצים במרחב וחיפשתי את הקן, אך לא מצאתי, ולא ברור אם אכן היה קינון או לא.

 

הקינון האמתי הראשון הגיע מצפון הארץ. הזוג הראשון בחר לדגור בשטח אגמון החולה בספטמבר 2011, והפריח ארבעה פרחונים. הדאות צולמו היטב על ידי צלמי טבע נוספים, בשל נגישותן והאופי הידידותי שלהן. קינון זה היה יריית הפתיחה למירוץ מטורף של הדאות להתנחל בכל חלקי הארץ. לדאות יכולת רבייה יוצאת דופן. הן דוגרות ברצף, מחזור אחר מחזור, כל עוד יש מספיק מזון. לעתים קרובות הן נצפות מזדווגות ובונות קן תוך כדי האכלה של הפרחונים מהמחזור הקודם!

 

 

הזוג הראשון שדגר בשטח אגמון החולה-קק"ל ניסה לקנן שוב באותה שנה, אבל הנסיון נכשל והקן המפורק, ולידו ביצי הדאות - נמצאו מתחת לעץ הצפצפה. באביב 2012 החל זוג לקנן שוב, הפעם ללא תקלות, באותו שנה הם השלימו בהצלחה ארבעה מחזורי קינון - לפחות.

לא ברור אם יכולת רבייה יוצאת דופן כזאת מוכרת גם ממקומות אחרים. בכל מקרה, הכמות הגדולה של צעירים שנולדו אל המציאות הישראלית התממשה בהתפשטות הדאות לחלקים נרחבים בישראל. זוגות החלו דוגרים בעמק יזרעאל, בגליל, בעמק בית שאן, במזרח גוש דן ובשפלת יהודה. עמק החולה נשאר מעוז הדאות בישראל, ודוגרים שם כיום לפחות תשעה זוגות.

מספר הזוגות הדוגר בישראל כולה עשוי להגיע כיום לחמישים זוגות! מאפס לחמישים תוך ארבע שנים -  אותי זה מרשים מאד.

 

 

הדאות שחורות-הכתף בישראל הסתגלו היטב למערכת הכפרית-חקלאית. הן נהנות משפע המכרסמים בשדות ובשטחי הבור, ובכך מסייעות לחקלאים. הן יודעות לבנות לעצמן קן לתפארת, אבל מדוע להתאמץ כשאפשר להשתלט על קן מוכן של עורבים אפורים... והתנהגות זו, כפי שאתם מבינים, גוררת לא מעט עימותים והתקוטטיות בין המינים. אבל כמו שכתבתי קודם, הדאות לא פראייריות, ולרוב מנצחות את העורבים.

 

התהליך שמתרחש בישראל הוא לא בדיד אלא קשור להתרחבות מערבה של אזור התפוצה של תת-המין האסייתי. דגירות ראשונות תועדו בעשור האחרון גם בעיראק ובערב הסעודית. מספר הצפרים בשאר מדינות המזרח התיכון זעום, ויתכן שדאות שחורות-כתף מתבססות גם במדינות נוספות כמו ירדן, אך אין שום מידע כזה שיוצא משם.

 

 

בשונה ממינים אחרים שהתפשטו בישראל ואוכלוסייתם גדלה מאד מנסיבות לא טבעיות (מינים שברחו מהשבי, או מינים שמנצלים תנאים מעשה ידי אדם להתפרצות מהירה כמו עורבים אפורים ואנפיות בקר), הדאות עושות את זה לבד, בצורה נחושה אך בלי להפריע לאף אחד (חוץ מלנברנים). בקצב הזה, נראה שתוך מספר שנים הן תגענה לרוב האזורים המישוריים בישראל.

 

 

הן יפות, הן שוות ואנחנו בעדן!

 


תודה רבה לצלמים דרור גלילי ועזרא חדד על העזרה בהכנת הכתבה


 

הצפר דודו ראב"ד זכה לעקוב אחר כמה קינוני דאות שחורות-כתף במזרח גוש דן.

הוא התייצב לתצפית בשעת בוקר מוקדמת, המשיך לעבודתו ואז, בערב, חזר לבדוק מה שלומן?

 

ראב"ד ניהל "יומן תצפית" ובו הוא מתאר את החוויה שחורת-הכתף. לחצו על הדאה.

 

 

 


 

 

 

 

 

land marks