ההיית או חלמתי חלום?

מידד גורן 18/06/2015 00:00

 


 

בכל פעם שאני מקבל RBA כלומר - (Rare Bird Alert) הדופק שלי מתחיל "לטפס"...

עזניית הנגב בחי-בר!

כבר תכננתי לסגור מחשב ו"לטוס" ליטבתה כשהודעה נוספת הגיעה - בכרמל...

 


 

בשבע וחצי בבוקר, אחרי לילה כמעט לבן (גם מהתרגשות), התייצבתי בשערי החי-בר. מיד הצטרפו מספר צפרים נרגשים לידי, חלקם עוד לא נולדו כאשר העזניות חדלו לקנן בארץ, ובמשך כשלוש שעות צפינו בעונג בענק המיתולוגי. כשהעזנייה דאתה מעל ראשינו, לא יכולתי שלא להיזכר בפעם הראשונה שבה ראיתי אותה.

 

 

 

אביב 1991, קבוצת תלמידי י"א בבית הספר 'תיכון לחינוך סביבתי' בשדה בוקר, סיור אחר הצהריים בעין זיק. כל אחד תופס אזימוט ומשוטט לו על הגבעות שבקרבת חורשת הצפצפות. צל ענק "נפל" עליי,הבטתי למעלה, ו...קפאתי. עוף עצום, כנפיים כהות, אחידות, זנב קצר בעל אברות נפרדות. לא הצלחתי להוציא הגה.

 

אחרי כמה שניות התעשתתי, "עזנייה"! צעקתי ותוך כמה דקות אספתי את החבר'ה, עלינו על הג'יפ וטסנו חזרה למדרשה. קראנו לצפרים מי"ב ומיד יצאנו חזרה לעין זיק. עשרות נשרים ריחפו מעל המצוקים והתכוננו ללינה.

 

תוך דקה איתרנו את העזנייה ולהפתעתנו - עוד אחת. שתי העזניות נחתו ללינה ביחד עם הנשרים. את הרעד שעבר בכל גופי ואת ההתרגשות שאחזה בנו אני כנראה לא אשכח אף פעם.

 

כמעט לכל צפר או חובב טבע שנולד עד שנות השבעים ודרומה יש זיכרון מעזניות הנגב. החלטתי לחטט בנבכי זיכרונם של כמה מהם ולנסות ולדוג עובדות, סיפורים ומעשיות מתקופה שהייתה וכנראה לעולם לא תחזור. ככה, בשביל לעשות קצת חמוץ-מתוק בנשמה.

 

התקשרתי לעמיר בלבן, צפר ותיק, מנהל התחנה לחקר ציפורי ירושלים וזה סיפר לי על קבוצת החו"לניקים הראשונה שלו והעזנייה האחרונה...

 

"בסוף שנות השמונים הדרכתי עבור מרכז הצפרות קבוצת צפרים אנגלים. זאת הייתה הדרכת החו"לניקים הראשונה שלי, ההתרגשות הייתה גדולה, צפרים אנגלים ידועים בלהט ותובענות... הקבוצה נאספה, ויחד התחלנו  במרכז הארץ עם הפנים דרומה. כמעט כל אתר סיפק שפע חוויות צפרות: חוברות רוקדות בנגב המערבי, שרקרקים גמדיים בעין גדי, הכל לפי התכנית.

 

ביטבתה צפינו בסבכי השיטים המבוקש. בשלב זה של הטיול האנגלים נרגעו והחלו לבטוח בילדון… כדי ליצור קצת אווירה נהגתי לפרוס ערכת קפה בצהרי היום כדי להזריק קצת אנרגיה בקבוצה. מעט דרומה ליטבתה עצרנו לצד הדרך, ערכת הקפה נפרסה והקפה החל להתבשל. בערך לקראת הרתיחה השנייה נעלמה השמש ועל פני הקרקע הופיע צל גדול. מבט חטוף גילה שאת השמש הסתירה לא אחרת מאשר עזניית נגב ענקית. העזנייה חגה מעלינו וגלשה מזרחה לכוון הגבול הירדני! צפר צעיר וחמישה עשר בריטים סמוקים מרקדים סביב שיטה סלילנית. הקפה גלש…"

 

יואב פרלמן, איש מרכז הצפרות וכיום עובד על הדוקטורט שלו באנגליה נזכר:

 

''בנערותי הייתי נוסע מדי חופש גדול לכמה שבועות לאילת, בעיקר כדי לבלות ימים ארוכים בחוף הצפוני. אני זוכר שבכל נסיעת אוטובוס מירושלים לאילת, הייתי מתעקש להזמין מושב ליד החלון בצד ימין, כדי שאראה את העזניות 'יושבות' על קו המתח או על עצי השיטה הגדולים בשמורת סבך יטבתה (שעוד לא הייתה קיימת אז).

 

ביולי 1988 נסעתי עם יובל דקס לכשבועיים באילת (12שחפיות כהות! שלוש בנגליות, שחפית צהובת-מקור, שחף קדוד-זנב ועוד...).

הופתענו לפגוש שם צפר שוויצרי מזדקן, בתקופה החמה ביותר של השנה, בה לרוב אין אצלנו צפרים מחו"ל. הוא חיפש את קרבתנו מאד (במבט לאחור אני מתחיל לחשוד למה) והוא ביקש שניקח אותו לראות עזניות.

 

ויתרנו על בוקר בחוף, ונסענו לכיוון יטבתה. הייתה לנו תצפית נהדרת בזוג עזניות, בתחילה עמדו על עצי השיטה המפוארים וכשהאוויר התחמם הן המריאו וחגו נמוך מעלינו במשך דקות ארוכות... יהי זכרן ברוך".

 

יובל דקס נזכר בחוויית הצפרות הראשונה עם העזנייה:

"בתור ילד בן 11 הצטרפתי לראשונה לטיול חוג הצפרות הירושלמי לאילת - מרוב התרגשות הייתי ער כל הלילה שלפני ההשכמה לטיול - מחשש שהשעון המעורר לא יעבוד ואפספס את ההסעה.

 

מול החי בר של יטבתה הטיולית עצרה וכולם התנפלו על דלת היציאה כדי לצפות בעזנייה שעמדה על הקן, אחרי שכמעט נרמסתי הצלחתי לצפות בה מתרחקת לאיטה עם המשקפת הראשונה שלי.

 

לאחר מכן יחד עם יואב פרלמן באותו קיץ מופלא, יצאנו להרפתקה של החיים בעקבות העזניות וציפורי הים באילת. יואב הצליח לקמבן את הטלסקופ של אחיו הגדול גדעון שהשביע אותו לשמור על הציוד היקר- KOWA מהדור הראשון שהיה נחשב שיא הטכנולוגיה ומהבודדים בארץ.

 

בברכות המלח הגיע פרץ רוח שהפיל את הטלסקופ לברכות המלח ושאר הטיול הוקדש לתיאום גרסאות בעניין הטלסקופ..

 

לאחר מכן יחד עם ארנון דטנר צפיתי בעזנייה מעל מצפה רמון - לא שיערנו אז שזו תהיה העזנייה האחרונה..."

 

 

 

 

 

את אמיר בן דב תפסתי בדרך למדבר יהודה. הייתי צריך קצת לדרבן אותו עד שלפתע, כבדרך אגב, ציין: "כן, יש לי סיפור די מעניין... בסוף שנות השבעים, יצאנו 'חוג הצפרות של מרכז המידע על עופות דורסים' עם יוסי לשם לאזור אילת. ישבנו במרחק מה מקן של עזניות נגב וצפינו עליו כשלפתע הרגשנו בנוכחות של משהו גדול באוויר. הרמנו מבטינו ומעלינו... פרס!" אכן, ימים שכנראה לא ישובו.

 

לברוריה גל, אחת מחלוצות הצפרות בישראל, יש אינסוף סיפורים. מבין שלל סיפורי העזניות שברוריה סיפרה לי, הייתי חייב לבחור אחד. בתקופה ההיא הקימה ברוריה את תחנת הטיבוע באילת.

 

 

 

 

"זה היה בנחל רחם - שם נמצא אחד הקנים האחרונים של עזניית הנגב בישראל. ישבתי ביחד עם רמי דודאי ז"ל לצפות ולגלות קינון, ומיד התברר שהמרחק היה קרוב מדי לקן.

בהפתעה מוחלטת הגוזל, שהיה כבר די גדול, קפץ מהקן וניתר על הקרקע. אכולת רגשי אשם הרמתי את הגוזל והנחתיו חזרה בקן. על מנת שיירגע ולא יקפוץ שנית - פשטתי את חולצתי וכיסיתי אותו. לחולצה קשרתי חבל וככה ישבנו, אני בחזייה בלבד, במרחק מהקן, כשלאט לאט אנו מושכים את החולצה מעל הגוזל על מנת שיירגע, ו... זה עבד".

 

ברק גרניט

"כשהתחלתי לצפר, כנער בתחילת שנות ה - 90, עדין היו כאן עזניות.

האווירה בצפרות הישראלית הייתה אז שאננה ונינוחה - המושג טוויץ' שבקושי היה קיים…

האווירה הייתה שאין מה למהר: נמצאה עלווית מלכילונית בשדה בוקר בפברואר? היא תחכה שנבוא לראות אותה במרץ. העלווית חיכתה לי... אבל את עזניית הנגב, פספסתי.

 

זוג העזניות האחרון דגר ביטבתה בפעם האחרונה בשנת 1989, אולם בין השנים 1990 ל - 1994 הסתובבו שני פרטים - בוגר ומתבגר, כנראה, באזור שדה בוקר ונראו רבות. אבל לא על ידי...

 

בתחילת 1995 תם סיפורן של עזניות הנגב הישראליות - שני הפרטים נמצאו מתים, בהפרש זמן לא גדול, טבעו או הורעלו כששתו מברכת ביוב. "I'll never look into your eyes again", פיזמתי בצער דואט קינה עם ידידי ג'ים מוריסון...

למרות זאת, עזניות כן מזדמנות לכאן מדי פעם - פרטים צעירים/מתבגרים שמשוטטים על פני שטחים גדולים בטרם מתייצבים באזורי הדגירה.

 

במאי 2001, כשצילמתי איות מצויצות בהרי אילת, יחד עם James Smith  ו - Trevor Ellery מאנגליה, הבחנתי שעזניית נגב, לא פחות, מגיעה הישר אלינו. הכרזתי על כך בקול ומלבד האילתים, שאולי שמעו את ההכרזה הרועמת ואולי לא, ג'ימס סיפר, שהעוזניה הפנתה את ראשה כדי לבדוק מה פשר הצעקה מתחתיה.

לאחר 14 שנה, נחתה עזנייה בחי-בר כרמל. בוודאי עברה קודם לכן מעל הרי אילת ואיש לא צעק".

 

 

 

 

תוך כדי לגימת תה מתוק, באחד מקניוני הרי מואב, סיפר לי שוקה רווק, מראשוני המדריכים בחברה להגנת הטבע, על שתי תצפיות מעניינות שהיו לו בשנות השישים. האחת כללה שתי עזניות על עצי שיטה בחצרים ואילו השנייה הייתה בחמש עשרה עזניות רודפות אחרי טרקטור באזור קיבוץ מגן. עצמתי את עיניי חזק וניסיתי לדמיין את זה. חצי דרך לתוך הסרט הדמיוני פשוט הפסקתי. זה כאב.

 

יהונתן מירב, ה"תינוק" שבחבורה, שייך לדור האחרון שעוד ראה עזניות בארץ. יהונתן כותב: ''ימי הצפרות הרציניים שלי החלו כשהגעתי ל'תיכון לחינוך סביבתי' בשדה בוקר בשנת 1991.

באותן שנים המדבר עוד היה פראי ונטול ג'יפים ובקעת צין הייתה גן עדן לדורסים.

מספר ימים לאחר שהגעתי לשדה בוקר הצלחתי להשתחל לג'יפ של יוני הפקח לסיבוב בבקעת צין לקראת ערב. ירדנו במעלה צין ונסענו לכיוון מצוק הלינה של הנשרים. עצרנו את הג'יפ ויוני שם קפה על האש. הנשרים החלו להגיע מכיוון תחנת ההאכלה אל המצוק. לפתע שמענו נהמות עמומות מכיוון רמת דבשון.

 

סריקה מהירה הניבה צבוע מפוספס מדהים, שנעמד מעל מצוק הנשרים ונהם לכיוונם. בעוד אנחנו מתבוננים בצבוע בהשתאות, צל ענק חלף מעלינו. הרמתי את הראש והיא הייתה שם - עזניית הנגב, מלכת השמיים והמדבר, עם כנפיים רבועות וממדים שגימדו את הנשר שדאה בחברתה.

העזנייה דאתה ללא מאמץ ולפתע חברה אליה אחת נוספת ויחד עם 6 נשרים הם גלשו באטיות למצוק הלינה... הייתי בן 15 וההתרגשות הייתה עצומה.

 

הרגע הזה, שבו תשומת לבי שלי נדדה מצבוע מדהים לשתי עזניות נגב מעל הראש היה אחד מרגעי השיא בחיי, לא רק בצפרות אלא בכלל, עד היום.

לימים צפיתי בעזניות הנגב של בקעת צין עוד פעמים רבות, זה היה חלק מההוויי של החיים בשדה בוקר באותן שנים: יחפים, שיער ארוך, עזניות ונשרים".

 

              

צמרמורות...

 

 

בשנות החמישים קיננו בישראל 25 - 30 זוגות (יותר מסך כל זוגות העיטים הזהובים והעיטים הניציים אשר מקננים היום בארץ). ניסיונות רבייה בשבי לא צלחו ומהעוף הענק, המרשים והאצילי הזה נשארו לנו רק תמונות... ובולים, ומגזין צפרות היסטורי ובו שלט אזהרה רועם לכך שאם לא ניזהר, ילדינו ייאלצו לספר את אותם הסיפורים על עופות אחרים.

 

 

 

ברי רוטשילד עוקבת אחר עזניית הנגב בתחנת ההאכלה בכרמל - 17.6.15.

הצפרים הוותיקים שבינינו מכירים את אביה היטב.

גם הוא זכה לצפות בעזניית הנגב כשהיה צפר צעיר.

כתבות

land marks