אקדח מעשן...

ערד בן דוד 30/06/2015 00:00

אם הוא לא היה שורק כל הזמן, בטח היה שמו "לוכד דבורים יפהפה…" או משהו כזה.

אבל שרקרקים מצויים אוהבים לשרוק ולעתים קרובות שומעים אותם, לפני שרואים אותם. גם בזמן הנדידה, השרקרקים אוהבים לתקשר זה עם זה בקריאותיהם החביבות. כך גילו ששרקרקים נודדים בשעות הלילה. פשוט שמעו אותם.

 

 

 

הם אוהבים אמבטיות שמש ובימים חמים במיוחד הם מתעופפים להם בין קילוחי ממטרות - כחבורה עליזה של קייטנים. יתכן כי התנהגות זו מסייעת לשרקרק להיפתר מטפילים.

אם יש מעדן שהשרקרק המצוי לא יכול לעמוד בפניו - זה דבורת הדבש היקרה לכולנו. השיחור לטרף מתבצע מעמדת תצפית, בדרך כלל - חוט טלפון או ענף גבוה וכשהשרקרק מזהה מטרה, הוא "מפיל" את עצמו, נהנה משניה וחצי של גרביטציה ואז פורש כנפיים ומסתער.

"אתם עוד תשלמו על ה'עקיצה' הזאת..." ממלמל הדבוראי מתוך חליפת העבודה המגניבה שלו - עם אגרוף קפוץ ביד אחת וקומקום מעשן ביד השנייה. "תפסתי אתכם על חם! We have a Smoking Gun!"

 

 

מצד שני… שרקרקים מצויים צדים גם דַּבּוּרים (צרעה מזרחית), שנחשבים לטורפי דבורים ידועים לשמצה!

שרקרקים זוללים גם דבורי עץ, נמלים מעופפות, טרמיטים במעוף כלולות, חיפושיות, שפיריות, ציקדות, פרפרים ובקיצור… את כל החרקים המעופפים שאפשר לחטוף מן האוויר במקורם המשוכלל - דמוי המלקחיים.

טרף קטן נבלע על ידי השרקרק באוויר ואילו טרף גדול יותר, מובל אל שולחן האכילה. שם השרקרק "מוציא ממנו את העוקץ", תרתי משמע…

 


יום שישי    26.6.15      יום שישי    26.6.15      יום שישי    26.6.15


 

החברים שלו קוראים לו "הלוחש לציפורים", כיוון שרבים מהאובייקטים שהוא מצלם, ולא רק ציפורים, מבקשים להתקרב אל עדשת המצלמה שלו… שוקי חלד.

הוא מזהה שרקרק במרחק 100 מטרים ממנו ומיד שם לב שהשרקרק הזה תפס במקורו מטרה יוצאת דופן.

"ממש צעקתי", שוקי מספר לי, "בוא למטה! שנראה מה שיש לך בפה…

תוך חצי שנייה השרקרק מתייצב מולי, במרחק של 5 - 6 מטרים… כשתנאי הצילום מ ו ש ל מ י ם!"

כעת שוקי, וצפר/צלם הולנדי שנמצא בחברתו, מזהים עטלף זעיר - עטלפון לבן-שוליים - במקור של השרקרק!

אם תרצו - תצפית יוצאת דופן - תגלית של ממש.

 

שרקרקים "מטפלים" בארוחה שלהם לפני שהם בולעים אותה. הם מטיחים את החרקים כנגד גוף קשה, כמו ענף עץ למשל ובמקרה של דבורה, צרעה או דבור - הם דואגים לתלוש מהם את העוקץ ולהרחיק כנפיים.

וזאת הייתה גם מנת חלקו של העטלפון חסר המזל. "השרקרק הכה, חבט ואפילו הקפיץ אותו במקורו - מנסה 'להנדס' אותו בצורה כזו, שיהיה נוח לבליעה…" מספר שוקי.

 

"העטלפון הזה לא נתפס באוויר", אומר שוקי, "אני מאמין שהייתה כאן 'תאונה'. עטלפונים מאמצים, לעתים, מחילות של אחרים, גם של שרקרקים ואולי העטלפון הזה נכנס למחילה הלא נכונה".

חלד לא הצליח לתעד את אכילת העטלפון עצמה מכיוון שבשלב מסויים השרקרק החליט להתעופף משם, כשהעטלפון במקורו.

 

 

שוקי התלבט עם לפרסם את התצפית או אולי להמתין קצת ולפרסם את התמונות הנדירות בתחרות הצילומים על שם עמית גפן.

הוא התייעץ עם ידידתו הצפרית יהודית קאופמן, שהדליפה את הסיפור ליהונתן מירב ממרכז הצפרות הישראלי וביחד הם החליטו שחייבים לפרסם את זה… ועכשיו.

 

כל עוד האקדח מעשן.

 
 
 
 
 
 
 
 
land marks