עיניים של נץ

עזרא חדד 08/09/2015 00:00

אהרוני כינה אותו "נץ הדרורים", שזהו גם שמו באנגלית ובגרמנית. בערבית קוראים לו "באשק" - מפחיד החיות, כי הוא נוהג להחריד את הציפורים ממקום מחבואן ולהסתער.

הנץ המצוי הוא עוף של יער וחורש. זנבו הארוך מאפשר לו לתמרן בזריזות בין עצים וענפים בשעת מרדף אחר ציפורים. למרות החיבה לסביבה מיוערת וצפופה, הנץ מסתפק גם במקבצי עצים צפופים באזורים חקלאיים.

 

בספרו "החי והצומח של ארץ ישראל" (1884), כתב הכומר טריסטראם: "בחורף הוא נפוץ מאוד בכרמי הזיתים ובחורשות של דרום הארץ, וגם בכל נאות המדבר והמקומות המכוסים שיחים בסביבת ים המלח ועמק הירדן. הוא ניזון בעיקר מן הדרורים הבאים בהמוניהם למקומות האלה. באפריל הוא נעלם מדרום הארץ, אבל נשאר בהרי הגליל, בחרמון ובלבנון".

 

 

הצללית האופיינית והמעוף הטיפוסי מסגירים את זהותו ועוזרים להבדיל בינו ובין שכנו - הבז המצוי. הכנפיים מעוגלות מעט, הזנב ארוך והמעוף הטיפוסי כולל מספר חבטות כנף מהירות אשר מתחלפות לגלישה קצרה.

אצל הניצים המצויים, הנקבה גדולה ו"כבדה" מהזכר בכ-25 אחוזים. חלקי גופה העליונים חומים כהים, ראשה אפור כהה והיא ניכרת בפס גבה לבן ובולט.

 

לזכר חלקי גוף עליונים אפורים כהים, ראשו אפור-כחלחל בהיר והלחי אדמונית. החזה חום ומקושט בפסי רוחב נאים. גחונה של הנקבה מפוספס אף הוא אבל אצלה פסי הרוחב עדינים יותר וצבעם אפור.

קיים שוני בבחירת שטחי הציד בין בני הזוג ובהעדפתם, כאשר הזכרים צדים בתוך היערות ובמקומות אחרים עם כיסוי צומח עבות, ואילו הנקבות ה"מגושמות" יותר צדות באזורים פתוחים יותר עם צמחייה דלילה.

 


 

שמו של הנץ המצוי בשפת המדע - Accipiter nisus על שם ניסוס מלך מגארה שהפך לנץ. למלך ניסוס היה תלתל סגול ששמר עליו מכל רע, גם מפני אויבו המושבע מינוס - מלך כרתים.

 

סילה, בתו, של ניסוס הייתה מאוהבת ביריבו של אביה (צחוק האלים…). היא גזרה את תלתל הקסם שלו, הביאה אותו למינוס וכך גם חרצה את דינו.

אורך גופו של הנץ 38-28 ס"מ. מוטת הכנפיים של הזכרים היא 65-58 ס"מ, ואצל הנקבות 77-68 ס"מ.

 

 

בישראל הוא יציב - מצוי למדי ביערות ובחורשות אורנים בצפון הארץ ובמרכזה. ניצים מצויים מקננים ביערות ותיקים, בעיקר. נוכחות אנושית אינה משפיעה בבחירת אזורי הקינון, לעתים נמצאים קנים בסמוך ליישובים ואפילו בלב העיר.

בנוסף הוא גם חולף וחורף מצוי בכל הארץ.

 

"מפגשי הזיווג" של הניצים מתרחשים באזור הקינון.

תחילה הזכר מכריז בעלות על האזור שאליו הנקבה נמשכת ובהמשך הקשר מתחזק כאשר הזכר מתחיל להאכיל את הנקבה. עם הזמן הם מבלים יותר ביחד והשכיחות של הופעות החיזור וההזדווגות גוברת.

מעוף הכלולות של בני הזוג הוא מחזה מרהיב ביופיו.

שני בני הזוג רודפים זה אחר זה, ומבצעים קרבות אוויר מדומים ותעלולים שונים תוך כדי מעוף.

מלאכת בניית הקן מתבצעת בין החודשים אפריל ויולי - שבועות ספורים לפני הטלת הביצים. הקן נבנה במסעף הענפים הצמודים לגזע העץ, בגובה של 6 - 14 מ', בדרך כלל בגובה של 10 מ'. נדיר מאוד למצוא קן הבנוי הרחק מגזע העץ.

 

 

 

 

בשלב מסוים, לאחר שהונחו היסודות, בני הזוג פוסקים ממלאכת הבנייה, לתקופה של עד שלושה שבועות.

אז הזכר חוזר ומשלים את הבנייה במהירות. מלאכת בניית הקן מתבצעת בעיקר על ידי הזכר.

 

קוטר קן ממוצע הוא כ-40 ס"מ, הוא בנוי טבעת של זרדים ארוכים וחזקים מחומר מקומי שמצוי בקרבת מקום, ובעיקר זרדים של עץ אורן שהם אוספים מהקרקע. בני הזוג מרפדים את הקן בזרדים דקים וגמישים יותר ואז הנקבה מטילה את הביצים. בתחילת הדגירה שני בני הזוג מוסיפים לחזק ולשפר את המבנה בעזרת זרדים וקליפת גזע.

 

הנצים בונים קן חדש מדי שנה, בסמוך לקנים הישנים שנתפסים על ידי ינשוף העצים. אפשר לזהות קנים פעילים על פי נוצות הפלומה המרבות שמצויות סביב לקן וסימני הלשלשת שעל הקרקע.

מספר הביצים נע בין שלוש לשש, צבען כחול בהיר עם נקודות בצבע חום והן מוטלות בהפסקות של יום.

בזמן הדגירה הנקבות ערניות ביותר, והן נוהגות להתכופף כאשר פולש, בין אם זה אדם או חיה, מתקרב לקן.

 

 

הגוזלים בוקעים אחרי 33 ימי דגירה והנקבה היא זו שמטפלת ומאכילה אותם במשך שמונה עד 14 הימים הראשונים. בשלב זה הזכר הוא המפרנס הבלעדי - הגוזלים הרעבים אוכלים עד שש ציפורים ביום בשבוע הראשון והשני, כשמונה ציפורים ליום בשבוע השלישי, ועשר ציפורים ליום בשבוע האחרון. הטרף נזרק לקן כשהוא מרוט מנוצות.

לאחר 28-24 יום הפרחונים מתחילים לעמוד על הענפים שליד הקן, אז הם מבצעים את אימוני הטיסה הראשונים שלהם. בשלב זה ההורים ממשיכים להגיש להם מזון.

 

 

באירופה, 34 אחוזים מהצעירים שורדים את השנה הראשונה לחייהם ורק 70 אחוזים מהם יגיעו לבגרות.

הסיבה לאחוזים הנמוכים היא רעב בקרב הנצים הצעירים, שזה עתה קיבלו עצמאות ולא מצליחים לצוד.

תמותה בקרב פרטים בוגרים נובעת בעיקר מהתנגשויות בחלונות של בתים ושל כלי רכב, ובאזורים מסוימים הם גם נטרפים. בישראל, נמצאו בשפלת יהודה עדויות לכך שנצים בוגרים וצעירים נטרפו על ידי אוח עיטי ומשפחה שלמה של נצים שחוסלה בידי אוח שקינן בסמיכות.

 

זמן פריחת הזכרים מהקן הוא 26 יום, ואילו לנקבות נדרשים עוד ארבעה ימים נוספים.

הנץ המצוי הוא עוף מונוגמי, אולם קשרי הזוג נשברים לעתים, בעיקר כאשר בני הזוג מחליפים נחלה.

במחקרים שונים בעולם נמצא שלתנאי מזג האוויר יש השפעה על צפיפות הרבייה: חורפים "קשים", עם כמות גבוהה של משקעים בחודשים פברואר - אפריל, בהחלט יכולה לצמצם את מספר הזוגות המקננים.

 

קינון הנצים בישראל נתגלה לראשונה בידי מנחם אדר. בסוף יולי 1988 הוא שמע קריאה לבקשת מזון של גוזלי נץ ברמות מנשה. שנה לאחר מכן, בקיץ 1989, גילו רון פרומקין ומנחם אדר קן של נץ מצוי עם שלושה-ארבעה צעירים. מאז התגלו קנים רבים נוספים בכרמל, בגליל, ביהודה ועד ליערות באזור באר שבע.

 

בסקר לאיתור נחלות ושטחי קינון שביצעתי בשנים 2009-2004 ביערות האורן של יהודה, בשטח של כ-100 קמ"ר יער אורנים נטוע, נרשמה מגמת עלייה במספר טריטוריות הקינון.

המין התפשט והקנים נמצאו בכל יערות האורן שביהודה.

בקיץ 2005 אותרו 12 קנים, בקיץ 2006 אותרו 30, בקיץ 2007 אותרו 42, בקיץ 2008 אותרו 44 בקיץ 2009 אותרו 50, ובקיץ 2010 אותרו 71 קינים פעילים.

 

בחלוקה של שטח הסקר במספר הקנים הפעילים שנצפו בשנת 2010 נמצא שלכל זוג באזור יהודה יש נחלה של 1.400 קמ"ר ומרחק המינימום בין הקנים שנמצאו באזור יהודה היה 300 מ'.

 

 

נטיעת עצי האורן בישראל, שהחלה בראשית המאה הקודמת, שינו את חזות הנוף החשוף שהיה בארץ ישראל אז. עם השנים עצי האורן והאלון בגרו והגיעו לגודל המתאים לקינון הנץ המצוי, כמו באירופה. בגליל העליון נמצאו קנים של נץ מצוי גם בעצי אלון מצוי וגם באלון תולע.

 


ספורט הבזיארות היה נפוץ בימי הביניים, בקרב בני מעמד האצולה, כיום הוא נהוג פחות.

גם היום, העוסקים ב"ספורט" הבזיארות מאמנים עופות דורסים צעירים לצוד עבורם בעלי חיים. באנגליה של המאה ה-17 הכמרים השתמשו בנץ המצוי - כיאה למעמדם הצנוע.

 

בימי הביניים הנץ המצוי היו מבוקש על ידי נשות האצולה ונשות המלוכה בזכות ממדיו הקטנים.

כיום הנץ המצוי פופולרי בקרב הציידים בגאורגיה ומסורת של ציד בעזרת נצים מצויים קיימת גם בתוניסיה ובטורקיה.

 
 

 

הרכב מזונו של הנץ המצוי נחקר היטב במקומות רבים בעולם. הנצים צדים בעיקר באוויר (מעל ל-95 אחוז ממזונו) בעזרת התקפות פתע לעבר מיני הציפורים שאפשר ללכוד ולהכניע - בעיקר ציפורי שיר קטנות.

הנץ מותאם היטב לסגנון ציד שכזה: גופו קטן, כנפיו קצרות, זנבו ארוך, והוא יכול לטוס ולנווט במהירות ובזריזות בגובה נמוך.

הנץ טס במהירות של כ-40-30 קמ"ש, אך הוא עשוי להגיע למהירויות גבוהות יותר "בזינוקים" קצרים ובתמרונים אוויריים מורכבים. בעזרת רגליו הארוכות הוא דורס את טרפו.

 

לעתים הנץ נוהג לחכות עד שהציפורים מתקרבות, ואז הוא פורץ ממחבואו במעוף נמוך ומהיר. תוך כדי מרדף הוא מתהפך לעתים באוויר כדי ללכוד את הטרף מלמטה. לעתים הוא עוקב אחריו בהליכה.

בתוך הצמחייה הסבוכה הוא מפגין דיוק מרשים בדאייה ובמעוף, ולפעמים הוא עצמו נפגע מהתנגשות בעצמים שונים.

 

 

 

 

שרידי הטרף שנמצאו באתרי הקינון השונים ביהודה היו תורים מצויים, תורי צווארון, יונים, צוצלות, עורבנים ובעיקר גוזלי העורבנים, שחרורים, בולבולים, שלווים, דוכיפתים, נקרים, אפרוחי חוגלה, דרורי בית, דרורים ספרדיים, ירקונים ועפרונים מצויצים.

את הטרף הגדול, כמו את היונים, צדות הנקבות, שהן גדולות יותר. הנצים נושאים את הטרף בטופריהם, מורטים את הנוצות על הקרקע ולעתים על ענף עץ, ולאחר מכן אוכלים את הנתחים ומשאירים את שרידי העצמות של החזה בשטח. זוג של נץ מצוי יכול לאכול בשנה 2,200 דרורי בית, שהם כנראה הציפורים הפגיעות ביותר שאוכלות בשטח פתוח.

 


 

יכולות הציד של הנץ המצוי עוררו קונפליקטים במהלך השנים, במיוחד עם מגדלי יוני מירוץ

וטיפוסים אחרים - שמגדלים עופות למטרות שונות. האשימו אותו בצמצום אוכלוסיית הדרורים (באנגלית Sparrowhawk),

ב"חטיפת" אפרוחים רכים מלולים ומי שיביא להכחדתן של החוגלות.

 

 

מובן שהאשמות מסוג זה הן חסרות בסיס: כ-56% מיוני המירוצים "אובדות" בכל שנה מכל מיני סיבות.

הנץ המצוי אחראי לאחוז אחד בלבד ושני אחוזים נוספים נרשמו" לזכותו" של הבז הנודד.

 

במאה ה - 19 הוא נחשב כאויבם של היונקים ושל הציפורים וכמזיק לאפרוחים בלולים פתוחים.

בעלי קרקעות ושומרי ציד רדפו אותו אולם כל מאמצי ה"הדברה" נכשלו.

עם השנים הצליחה האוכלוסייה לחזור לעצמה במהירות מבחינת מספר הפרטים, והנצים חזרו למלא את הנחלות הריקות.

 

 

הנץ המצוי חורף בכל רחבי הארץ. האוכלוסייה החורפת מוערכת בכ-4,000-2,000 פרטים, כאשר 80 אחוזים מהפרטים החורפים והחולפים בישראל הם נקבות, רובן צעירות. בכמה מקומות בארץ מוכרים לנו אתרי לינה המשמשים את הנצים בחודשי החורף. באתרים אלה מתכנסות להקות של 60-20 פרטים.

 

הנץ הוא גם חולף מצוי בכל הארץ, ביחידים וקבוצות קטנות, מתחילת ספטמבר עד סוף נובמבר. מספר השיא נרשם בסקר נדידת הסתיו של שנת 1986 - אז נצפו 1,761 פרטים נודדים.  באביב הוא חולף מסוף פברואר ועד לסוף מאי.

 

 

 

 

הנץ המצוי נפגע מאוד בשנות ה -50 וה -60 של המאה הקודמת, בישראל ובמקומות אחדים באירופה, כתוצאה מהרעלות.

אלמלא רשויות הטבע, שדאגו להעביר חוקים האוסרים שימוש בחומרי הדברה מסוגים שונים, הנץ המצוי היה נכחד מנוף ארצנו.

עם השנים, וככל שפחת השימוש בחומרי ההדברה, התאוששה אוכלוסיית הנצים באירופה עד להתייצבותה, וגם בישראל, במהלך שנות ה - 80 האוכלוסייה החורפת בישראל החלה לגדול בהדרגה.

 

 

כיום מוערכת האוכלוסייה העולמית של הנץ המצוי בכ-1.5 מיליון פרטים, והוא מוגדר כמין שאינו נמצא בסכנה, ונחשב לאחד מדורסי היום הנפוצים ביותר באירופה. למרות זאת, עדיין קיים חשש לפגיעה באמצעות אבדן של אזורי חיות, ציד לא חוקי, איסוף ביצים והרעלות.

 

תגיות

land marks