מצב ציפורי ישראל - שקנאי מצוי

דן אלון 05/11/2015 00:00

קוראים יקרים,

במדור זה אטפל, אחת לשבועיים לערך, באתגרים הניצבים בפני מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע - בתחום שימור ציפורי ישראל.

הפעם בחרתי לעסוק בשקנאי המצוי, שבימים אלו חולף בעשרות אלפים בישראל ומצוי בקונפליקט קשה עם מגדלי הדגים בישראל.

פרויקט משותף לרשות הטבע והגנים, ארגון מגדלי הדגים בישראל, מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע וחיל האוויר מנסה לצמצם את הקונפליקט ולסייע לשקנאים לנדוד בשלום, במינימום נזקים למדגים בישראל.

השקנאי המצוי הוא עוף נודד שמשקלו כמעט 10 קילוגרמים ומזונו, דגים.

מדי שנה, בעונת הסתיו, חולפת כל האוכלוסייה האירופית, כ-50,000 פרטים, מעל שמי ישראל.

 

צילום - אורי לביא

 

מחקרים שנעשו בישראל גילו שאחוז מסוים מהשקנאים חייב לאכול בארץ, כדי שיוכל להמשיך בנדידה דרומה. בעבר נמצאו "תחנות תדלוק" בנקודות מסוימות - לאורך נתיב הנדידה של השקנאים, שם הם יכלו לאכול ולנוח. היום, כל מקווי המים הטבעיים שהיו בין טורקיה לישראל (כולל בישראל) יובשו.  

מבחינתם של השקנאים, חצייה של מדבריות סיני ומצריים מחייבת הכנה מוקדמת ולכן, עד שהם לא יאכלו מספיק דגים, הם לא יוכלו להמשיך בדרכם. את הדגים היקרים הם מוצאים, לא פעם, בברכות דגים והתוצאה היא "התנגשות" עם אנשי המדגה, שמנסים להגן על יבולם מפני השקנאים הרעבים.

בנוסף, השהייה הממושכת של השקנאים בישראל מגדילה את הסיכויים לתאונה בין שקנאים ובין כלי טיס.  

 

ארגון מגדלי הדגים בישראל, רשות הטבע והגנים ,מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע וחיל האוויר פועלים יחד כדי למנוע את נזקי השקנאים למגדלי הדגים, ולמזער את מספר התאונות האוויריות  בשמי ישראל באמצעות ממשק של האכלה מבוקרת בדגים. חלק מהדגים, מקורם בעודפים והטלות פרא, אבל גם בדגים שנקנים במיוחד לצורך הזה. הדגים משוחררים בברכות שיועדו לכך ובמילים פשוטות - מאכילים את השקנאים וכך מעודדים אותם להמשיך במסעם מבלי להתעכב כאן זמן רב מדי.

 

 

העולם המשתנה מציב אתגרים קשים עבור חלק מהעופות הנודדים. בתי גידול שנמחקו מהשטח מחד ומאידך, שטחי חקלאות נרחבים ועשירים במזון - אך מלאי סכנות כחומרי הדברה וחקלאים הסובלים מנזקים קשים.

מכאן נולד הצורך בפתרונות שיאפשרו את המשך הנדידה של העופות בשלום ובבטחה וצמצום הנזקים על ידי העופות.

בישראל שתי דוגמאות בולטות לכך: עגורים ושקנאים. בעגורים אעסוק באחד מהטורים הבאים.

בעיית השקנאים נמצאת על הפרק כבר משנות ה-70 ומאז רק הלכה והתגברה. בזמן שאתרי העצירה ושיחור המזון הטבעיים של השקנאי המצוי הלכו והצטמצמו, עד שנעלמו כליל, ענף המדגה התייעל וחלה עלייה משמעותית בצפיפות הדגים בברכות הדגים - מה שהופך אותן לאטרקטיביות מאוד עבור השקנאים הרעבים.

 

במשך שנים התנהל שיח של חרשים בין אנשי המדגה לארגוני שמירת הטבע. כל זה השתנה בשנים האחרונות. כל הגופים החליטו לצאת לפיילוט שיכלול האכלה של שקנאים בשני אתרים מסוימים (יישקלו גם אתרים נוספים על פי הצורך) בעוד שבשאר ברכות הדגים - הגישה לשקנאים תמנע לחלוטין!

ישראל היא הנקודה הרגישה ביותר מבחינת הקונפליקט בין השקנאים לברכות הדגים מכמה סיבות:

- מחסור במקווי מים טבעיים לשיחור מזון בישראל, במיוחד בהשוואה לארצות צפוניות יותר.

- בישראל יש אזורים נרחבים, יחסית, שבהם מצויות ברכות דגים צפופות.

- שקנאים רבים מגיעים לישראל עם עתודות אנרגיה מדוללות.

 

לכן, שיעור מסוים מהשקנאים, שמשתנה ככל הנראה מידי שנה, חייב לאכול על מנת להמשיך בנדידה דרומה לאפריקה.

 

 

 

 

ממשק השקנאים בישראל

 

כל אוכלוסיית השקנאי המצוי  Pelecanus onocrotalus של מערב האזור הפליארקטי (דרום-מזרח אירופה ודרום מערב אסיה) נודדת בסתיו דרך ישראל. זהו העוף הגדול ביותר בעולם, שמבצע נדידה "חוצת-סהרה", ולמרחק רב כל כך - עד למזרח אפריקה.

ניטור שבוצע על-ידי רשות הטבע והגנים בשנים 1999 - 2013, הראה כי 39,353 (8,201±) שקנאים מצויים נודדים דרך עמק החולה בכל סתיו.

כל השקנאים הנודדים דרומה דרך ישראל עוצרים לשהייה האורכת בין לילה אחד לבין מספר שבועות. לאחר מכן השקנאים ממשיכים בנדידתם למזרח אפריקה (בעיקר לסודן) למעט מאות בודדות. הנדידה צפונה באביב מהירה הרבה יותר, עם מעט שהיות בישראל. במהלך הנדידה דרומה, לעומת זאת, ישראל מהווה את אחת מחניות הביניים המוגנות המעטות, עם מקורות מזון מספקים ותנאים בטוחים.

 

שקנאים, בניגוד לעגורים מעדיפים  את החריפה באפריקה בכל מקרה, רק מספרים קטנים מאד אם בכלל יעדיפו לבלות את חודשי החורף בישראל. זה בדרך כלל יקרה רק במצבים קיצוניים שבהם השקנאים לא מצאו די מזון כדי להמשיך בנדידה.

לכן פתרון שכולל האכלה, באופן שלרבים נראה אבסורד, הוא הדרך היחידה המאפשרת לשקנאים להמשיך בדרכם ולא יחרפו בישראל.

שנת 2014 הייתה אחת מהשנים הטובות ביותר. שיתוף הפעולה צמצם ב-30% את ימי השהייה של השקנאים ובכך צומצמו גם הנזקים וקטנה ההסתברות להתנגשות עם כלי טיס. מרבית השקנאים נדדו בשלום לאזורי החריפה באפריקה.

 

 

סרטון מעולה של הצלם אורי לביא - האכלת שקנאים

 

בשנת 2015 (ממש בימים אלו) ממשיך הפרויקט, עם  קשיים, אבל לכולם ברור שזו הדרך היחידה לשמור על השקנאים ועל המדגים. ואין כרגע אלטרנטיבה.

באוקטובר 2014 נערך בישראל כנס מומחי שקנאים עולמי אותו יזמו רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וקרן הדוכיפת.

מהדיונים הצטיירה תמונה ברורה אודות תפקידה של ישראל במונחים של אקולוגיית השקנאי המצוי - צוואר בקבוק של נדידת עופות במצב פיזי ירוד וזמינות בתי גידול (מיעוט מאגרי מים טבעיים בשילוב ריבוי ברכות דגים מלאכותיות).

 

לסיכום, המרצים האורחים מחו"ל שיבחו את העבודה המתבצעת בישראל. הם התרשמו מאיכות ומכמות המידע שקיים ומשיתופי הפעולה עם מגוון של בעלי עניין, במיוחד בהתחשב במצב הקשה הנובע מהקונפליקט בין השקנאים למדגים.

 

צילום - נטליה רובלין

 
 
 
land marks