שוק אפור

ערד בן דוד 06/12/2015 00:00

השנה נרשם "מהפך" כאשר העורב האפור תפס את המקום הראשון!

כן כן, מעכשיו דרור הבית הוא כבר לא הציפור השכיחה ביותר - הוא נדחק למקום השני.

הנתונים האלה התקבלו מספירת הציפורים הגדולה שמארגן המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה.

על פי נתוני המרכז הסיכוי לפגוש עורב אפור במהלך תצפית הוא הגבוה ביותר. באזור המרכז, למשל, הוא עומד על 80 אחוזים!

 

אין מה לומר - העורב האפור הוא סיפור הצלחה. כל מי שראה עורב אפור משליך אגוז פקן על הכביש כדי  שיתפצח או (במקרה של אגוז קשה לפיצוח) ידרס על ידי רכב חולף - מבין שמדובר באינטליגנט אמתי, בעל כושר אלתור יוצא מהכלל.

תכונה נוספת שגורמת לעורב להיות "מוצלח" כל כך היא שמדובר בעוף חברתי. כוחה של הקבוצה, במקרה של העורבים, מרשים ביותר ולנו יש הזדמנות נדירה לראות אורגניזם, עם מוח של ציפור, שפועל על פי חוקים נוקשים של ערבות הדדית ולעתים חמלה.

רוב הציפורים הנפוצות ביותר - מה שמשמש קנה מידה להצלחה אקולוגית - הן חברתיות.

 

 

חוץ מבעונת הקינון, כל חברי הקבוצה מבלים יחד 24/7! הם יוצאים לחפש מזון יחד, שומרים על קשר עין ו/או מקפידים על "זמן קריאה" מינימלי, למקרה שמישהו ישמיע קול אזעקה או הזמנה להתגודדות. לעת ערב הם נאספים באתר לינה קבוע - בדרך כלל חורשת איקליפטוס, מספרים חוויות והולכים לישון.

 

רוב הציפורים מעדיפות להתרחק מבני האדם אבל העורב, סקרן שכמותו, עשה את ההיפך ונשאר "להתעניין"... ה"ברית" הזאת, עם בני האדם, לקחה את העורבים רחוק מאוד.

יש סיכוי, אפילו סביר להניח, שלפחות בהתחלה - העורב לא נשאר בגלל סקרנות טהורה, אלא בגלל הנטייה שלו להתגודד בסביבת גורם סיכון פוטנציאלי - ובמקרה שלנו, בני האדם.

 

זה מתחיל מ"גילוי כן" (Honest Signal) שבו בעל חיים מסויים מעדיף להסתכן: לא לברוח, לשמור על מרחק בטחון מהטורף, גלוי לעין. כך בעצם הוא מבהיר ש:

 

  • אני לא מסיר ממך את העיניים

  • בכל מצב, אתה לא תפתיע אותי

  • הסיכוי שתצליח לטרוף אותי קטן מאוד… רוצה לנסות?

 

 

 

הטורף, כך ההיגיון מבקש, יעדיף לחפש לעצמו מטרה אחרת ובעל החיים שנתן את "הגילוי הכן" יחזל"ש.

אבל העורב לא חוזר לשגרה - הוא מחכה עוד קצת כדי שמקור הסכנה יתרחק ואז הוא מתקרב למקום שבו נמצא "הטורף" קודם לכן. בדרך כלל לא יוצא מזה שום דבר אבל לפעמים… מחכה לו שם חצי פיתה, עם חביתה. זאת סקרנות עם רווח בצדה.

 

במצב של סכנה ברורה ומיידית, לעמות זאת, אין שום גינונים ושם סיגנלים!

קריאה אחת וכל הלהקה מתייצבת - התגודדות.

על פי ההגדרה, "התגודדות" (Mobbing) היא התנהגות רעשנית שבה עופות מתעמתים עם גורמי סכנה על מנת להגן על עצמם או על הצאצאים שלהם. מכך אנחנו יכולים להסיק שני דברים חשובים: הראשון הוא שבעונת הקינון המתח עולה והנטייה להתגודד גדולה יותר. הדבר השני הוא שאם אתה לא יכול להרעיש, אל תתגודד - זאת הסיבה שבגללה "נוהל" התגודדות נפוץ במיוחד אצל מיני עורבים, שחפים ושחפיות.

במהלך ההתגודדות המהומה גדולה. המתגודדים משמיעים צרחות רמות ואם אפשר הם אפילו באים במגע עם אותו פולש/טורף לא רצוי. הם מבקשים להסגיר את מקום הימצאו לכולם, להציק ולא להרפות, עד ש"יצא לו החשק" לגמרי והוא יסתלק. הם אפילו ישמחו ללוות אותו מהמקום, להראות לא את הדרך...

 

 

 

מינים מסויימים, כמו הקכלי האפור, מפגיזים את גורם הסכנה בלשלשת ריחנית והם עושים זאת בדייקנות רבה. קיימים דיווחים על טורפים שממש "קורקעו" מעומס הלשלשת שהצברה על גופם.

אפילו הירגזי המצוי, המוכר לכולנו, יודע להתגודד - אבל הוא מבצע "התגודדות קולית". הירגזי מבקש לספר לכולם, שבקרבת מקום נמצא נץ בעמדת תצפית. אז הוא צועק: "נץ בעמדת תצפית!" בתדר מסוים (4.5 קילוהרץ) הנשמע למרחוק. גם הנץ שמע את זה - הוא מקבל מושג כללי אודות מיקומו של הירגזי, אבל הוא לא רואה אותו.

במצב אחר, מלחיץ יותר, שבו הנץ נמצא באוויר, הירגזי יקרא: "נץ באוויר!" בתדר גבוה יותר (7 - 8 קילוהרץ), קריאה שלא תגיע רחוק, אמנם, אבל גם לא תקלט על ידי הנץ. כך הירגזי אינו חושף את מקום הימצאו.

 

ההתגודדות עלולה להיות מסוכנת ואולי גם בזבזנית ברמה האנרגטית, למרות זאת, נראה שהיא יעליה מאוד.

לא מספיק שעורב האפור זכה בתואר המפוקפק "מין מתפרץ" ואחד המזיקים העיקריים בחקלאות, מתברר שהוא גם נודניק בלתי נלאה.

 

 

 

 

במציאות של היום, עוף דורס בשמיים ללא "ליווי" קולני של עדת עורבים מטרידים - הוא מחזה נדיר.

עבור העופות הדורסים (ועבור רבים אחרים) העורבים הם בעיה גדולה מאוד: ההתגודדות הבלתי פוסקת מכניסה את כל השטח ל"היכון", אף אחד לא מוציא את האף מהמחילה ומבחינת העופות הדורסים, אי אפשר לצוד ככה!

הגיוני שמינים מתגודדים יבקשו להרחיק מהנחלה טורפים שעלולים לסכן אותם או את הביצים והגוזלים שבקן. הבעיה עם העורבים שהם אינם מבחינים מי באמת עלול לסכן אותם ומי לא - נוכחות של דורס בשטח מקפיצה את כולם - גם כשמדובר בנשר מקראי, שניזון בפגרים.

 

 

העורב האפור כאן, בגדול ובגללנו. הוא מוצא שפע מזון באשפה שלנו והוא נאסף במספרים אדירים במזבלות הסמוכות לישובי האדם. העורבים מרחיבים את אזורי תפוצתם בחסות בני האדם, שנוטעים עבורם עצים לקינון ומפתים אותם בשטחים חקלאיים המציעים שפע מזון.

בנוסף, ההתפשטות לשטחים לא מוכרים מגדילה לעורבים את "בנק המטרות". זוחלים, דו-חיים, יונקים, ועופות דוגרי-קרקע - חלקם גם ככה בקושי מצליחים "לגמור את החודש" והנה עכשיו נוספה להם הצרה הזו…

 

אז מה עושים? רט"ג מנהלת מזה שנים קמפיין לצמצום מספרי העורבים, במיוחד במוקדים של קונפליקטים חקלאיים. בכל מקרה ברור שהטיפול צריך להיות לא רק בסימפטום (העורב אפור) אלא בבעייה עצמה (זבל וכד').

גם ברמת האוייבים הטבעיים - מעטים העופות הדורסים המבקשים לטרוף את העורב אפור ו/או לחטוף את גוזליו - האוח העיטי הוא בין היחידים הנוהגים כך וגם את זה הוא עושה כמו גנב באישון לילה…

 

 

ויש עוד דורס אחד, שאינו חושש להתנפל על עורב באור יום. שימו לב לדיווח של הצפר אבנר רינות מה-18.11.1:

"שעה וחצי בגן הבוטני בהר הצופים הסתיימו באחת מחוויות הצפרות המרשימות שהיו לי - נץ גדול, נקבה (בגודל של עקב עיטי כמעט!) דורסת עורב אפור ליד רחבת מערת ניקנור.

 

היסטריה מטורפת של עורבים ושחרורים ותוך דקה שתיים הכל הסתיים כשהניצה עפה בבהלה, לאחר שקלטה את הסטודנטים הצופים בהתרחשות, עם עורב בטופרים לכיוון חורשת האורנים ברכס בארית ליד בסיס מג״ב. מדהים!!!"

 

הבעיה היא שהנץ הגדול הוא רק חולף וחורף נדיר בישראל.

שאר העופות הדורסים אינם מתעניינים בעורבים כלל - הם היו שמחים מאוד להימנע מהם.

ובינתיים העורבים ממשיכים במשימה החשאית שלהם - לנסות ולהשתלט על העולם wink

 
 
 
 
עדת עורבים אפורים מטרידה עיט צפרדעים צעיר - 11.12.18 עמק יזרעאל
צילום: אלדד אמיר
 

כתבות

land marks