עיט זהוב

יורם שפירר 13/11/2015 00:00

בחורף 2011 עקבתי ותיעדתי קינון של זוג עיטים זהובים במדבר יהודה,

הצילומים (סטילס ווידאו) נעשו מתוך מסתור קבוע שאליו נכנסתי אחת לשבוע עוד לפני עלות השחר.

מדובר בזוג עיטים שקִנם נשדד לפני מספר שנים וגוזליהם חולצו מבית בלב חברון במבצע משותף של רשות הטבע והגנים וצה"ל.

 


 

נא להכיר - העיט הזהוב

 

העיט הזהוב (בעבר נקרא עיט סלעים) הוא הגדול בעיטים המקננים כיום בישראל ומגיע לגיל מופלג של עד שלושים שנים.

בדומה למיני דורסים אחרים, גם במקרה הזה הנקבה גדולה מהזכר. מוטת הכנפיים שלה הנקבה מגיעה ל - 220 ס"מ ומשקלה הממוצע חמישה קילוגרמים, קילו וחצי יותר ממשקלו הממוצע של הזכר.

מהירות הצלילה של העיט הזהוב מדהימה ביחס לגודלו והיא יכולה להגיע ל-300 קילומטרים בשעה. העיט הזהוב ניזון ביונקים קטנים כמו ארנבות, שפני סלע ואפילו שועלים. עיטים זהובים, ובעיקר הנקבות הגדולות, מסוגלים לצוד עופר, טלה או גדי קטנים, אבל גם מציאת מי מהם כפגר, תשמח אותם מאוד.

עוד בתפריט חוגלות סלעים, יונים, קטות (קטה גדולה צולמה בקן העיטים) ולעיתים תרנגולות, שאותן הוא "סוחב" משכניו הבדואים...

 

 

יותר מהכול, העיטים הזהובים בישראל "אוהבים" צבי יבשה. מכיוון שבאזור המדברי שבקרבת ים המלח אין צבים, הרי שברור כי ה מביאים אותם מספר המדבר - הרחק מאזור הקן. הצבים נישאים אל הקן, חלקם חיים "ובועטים" - ומועברים לטיפולם של הגוזלים הרעבים.

צבים אחרים מובאים אל הקן מתים, לאחר שהוטלו על ידי העיטים הבוגרים מגובה רב, והתרסקו על הסלעים. כך גם נוח יותר לאכול את בשרו של הצב...

גודל הטריטוריה, או "תחום המחייה" יכול להגיע לכ - 170 קילומטרים רבועים, אבל בדרך כלל הוא צנוע יותר, כ - 100 קילומטרים רבועים. השימוש במושג "תחום מחייה" נובע מהעובדה שהשטח גדול מאוד ולעתים קיימת חפיפה בשטחי הציד. "הנחלה הפרטית" של בני הזוג קטנה יותר והיא משמש ללינה וקינון.

בני הזוג נאמנים זה לזה. הם מקפידים על מחוות רומנטיות במשך כל חודשי השנה ובעיקר בימי החורף - עת החיזורים של העיטים הזהובים. בני הזוג מקיימים מעופי ראווה, צלילות ונסיקות ויש אומרים שהם גם משלבים טופרים באוויר…

 

 

הבאת חומרי הקינון מתבצעת על ידי שני בני הזוג, אשר נושאים ענפים ברגליהם החזקות ולעתים, במקרה של ענפים עדינים יותר, במקורם. מלאכת הרכבת הענפים, לעומת זאת, נעשית אך ורק על ידי הנקבה! הקו נבנה על דרגש סלע או במערה בקיר המצוק - קוטרו מגיע למטר וחצי ובכל שנה הוא "משודרג" מעט (לגובה בדרך כלל), עד שמתקבל מבנה מרשים וגדול ממדים.

 

עיטים זהובים מטילים שתי ביצים, בדרך כלל. גם מלאכת הדגירה, שנמתחת על פני 42 ימים, שמורה בעיקר לבעלת הבית ואילו הזכר תפקידו לפרנס אותה ולהרחיק אורחים בלתי רצויים מאזור הקן.

לאחר הבקיעה שני בני הזוג מטפלים בגוזלים. האכלה מתבצעת בסדר מופתי כאשר תמיד מאכילים את הגוזל הגדול (הבכור) ראשון, ובזמן הזה הגוזל הקטן יותר שוכב בקן מבלי שיבקש אפילו פעם אחת מזון מההורה המאכיל. לאחר שהגוזל הגדול אכל לשובע הוא זז הצידה כדי לנוח ומאפשר לאחיו הצעיר לקבל אף הוא מהארוחה. כך קורה גם כאשר הגוזלים גדלו קצת והם יכולים לאכול (מעט) לבד.

 

 

בשלב מאוחר יותר, ולקראת הפריחה מהקן, משתנה ההתנהגות המנומסת ובמקומה נוצר דפוס התנהגות תוקפני יותר: הגוזל הגדול שומר על המזון שמביאים ההורים ולא נותן לאף אחד להתקרב!

באחד הימים צפיתי בגוזל הבכור תוקף את האם כאשר היא נחתה בקן עם ארנבת שבן זוגה צד בהצלחה. לאחר כמה דקות הגוזל נרגע ואז האם החלה האם לפרק את הארנבת ולהאכיל את הגוזלים לפי הסדר הרגיל.

 

הגוזלים פרחו מהקן בגיל חודשיים וחצי. לאורך כל התקופה לא ראיתי סימנים המעידים על "קייניזם" - תופעה שבה האח הבכור הורג את אחיו הצעיר, מעשה קין בהבל. תופעה זו אינה נדירה בקרב עיטים (עיט שמש, למשל) אבל במקרה שלנו שני האחים התנהגו למופת, ללא סימני אלימות.

 

 

ההורים ממשיכים להאכיל את הגוזלים באזור הקן גם לאחר הפריחה. בזמן שביליתי עם משפחת העיטים הייתי עד לתופעה מדהימה של יחסי גומלין בין העיטים למשפחת צבועים שקבעה את מגוריה בסמוך לקן...

לאורך כמה שבועות שמתי לב לתופעה מפתיעה: מתחת לקן לא הבחנתי בשאריות מזון שצפוי היה שיפלו או יושלכו מהקן. מאחר שמטעמי זהירות לא התקרבתי למצוק, לא שמתי לב שבתחתיתו יש סימני עקבות של צבוע.

הצבועים זכו ב"תחנת האכלה" פרטית (עצמות, שאריות צבים ושאר מעדנים שנפלו מהקן) וכך הם נהנו ממזון חינם קרוב לגורים. הצבועים הקטנים נתגלו במקרה בזכות העיט: יום אחד הוא ניסה לצוד אותם מתוך מאורת המסתור שלהם ובכך חשף אותם…

 

מצבו של העיט הזהוב בעולם ובישראל

 

 

תפוצתו של העיט הזהוב גדולה מאוד, למעשה הגדולה ביותר מבין כל מיני העיטים בעולם. מין זה מצוי באירופה, אסיה, צפון מזרח אפריקה ואף ביבשת צפון אמריקה. מדובר בציפור (עוף…) הלאומית של גרמניה, אוסטריה, קזחסטן ומקסיקו.

"תפוצה נרחבת" היא אחת הדרישות לכך שמין מסוים לא ימצא בסכנת הכחדה - אבל לא כך המקרה של העיט הזהוב.

במזרח אירופה ובאסיה הוא אהוד מאוד בזכות יכולות הציד המעולות שלו, בעיקר בקרב הבזיארים ורועי הצאן. הגוזלים הצעירים נלקחים מהקן ובני האדם מאמנים אותם לרדוף אחר שועלים, תנים וזאבים. כך הם משמשים ככלבי שמירה על העדר בעונת ההמלטות.

 

בהגיעם לבגרות העיטים משוחררים לטבע ואז מחליפים אותם עיטים זהובים צעירים אחרים. מעניין שהרועים משקיעים בכל שנה מאמץ גדול באימון העיטים הצעירים, זאת במקום להשתמש באותו עיט לזמן רב יותר. למרות החיים בשבי האדם, פרטים לא מעטים כן לומדים להסתדר כבני חורין, לאחר השבתם אל הטבע.

 

העיט הזהוב נדיר בישראל ומצוי בסכנת הכחדה. רק כעשרה זוגות עדיין מקננים בארץ - במדבר יהודה ובנגב. גורמי האיום על העיטים כוללים הרעלות, התחשמלות והתנגשות בקווי מתח גבוה, ירי, חמיסת קנים (בעיקר בספר המדבר ובתחומי הרשות הפלסטינית), הפרעות לקינון על ידי מטיילים רגליים ואימוני צבא. כמו כן קיימת הפרעה לקינון גם על ידי גולשי צוקים, ורכבי שטח - ג'יפים ואופנועני שטח שמגיעים עד לשפת המצוק בחלק מאזורי הקינון. גורם נוסף שפוגע בקינון הוא מחלות שיכולות להיות מועברות לגוזלים מעופות נגועים שהובאו כמזון לקן (יונים ותרנגולות).

 

 

חלק ניכר מהפגיעה מתרחש מחוץ לגבולות הארץ. שניים מתוך שלושה משדרי לוויין שהוצמדו אל גופם של פרחונים "פסקו מלשדר" - האחד בירדן והשני בסוריה.

 

במסגרת התצפיות שערכתי התברר כי ההורים מרבים להביא לקן פסולת שאספו במדבר. הפסולת כללה אריזות מזון, בעיקר של חטיפים, ניילונים, חבלי פלסטיק וכדומה. בקן נמצאו בלון הליום מפוצץ שממנו אכל אחד הגוזלים, שק אורז ריק, מצנח קטן של פצצת תאורה ועוד חומרי פסולת שונים, רובם אינם מתכלים.

הסכנה מחומרים אלו גדולה מכיוון שהגוזלים הקטנים מנסים לאכול את האריזות המבריקות ובדרך זאת הם פוגעים בעצמם על ידי סתימת דרכי העיכול. נוסף על כך חבלים שמגיעים אל הקן נוטים להסתבך ברגלי הגוזלים, וכאשר אלו מגיעים לזמן שבו הם צריכים לעזוב את הקן הם קופצים אל מותם.

 

"פורשים כנף"

 

 

פרויקט "פורשים כנף", המשותף לחברת החשמל, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וגופים נוספים הוקם במטרה לשמור על הדורסים בישראל וביניהם גם העיטים הזהובים.

המאמצים כוללים מעקב ושמירה יום יומית על האזור שבו נמצא הקן לאורך כל תקופת הקינון ועד כשבועיים לאחר פריחת הגוזלים מפני "שודדי קנים" והפרעות אחרות.

בלבו של הפרויקט פועל גרעין רבייה למיני דורסים שנכחדו או שנמצאים בסכנת הכחדה. גרעין זה, הכולל גם עיטים זהובים ו"חברים" בו עיטים (בעיקר צעירים) שנאספו פגועים או שהוחרמו על ידי פקחי רשות הטבע והגנים מידי בני מיעוטים.

 

 

 

תודות

ברצוני להודות לכל אותם אנשים העושים לילות כימים כדי לשמור על חיות הבר בישראל. במקרים רבים פעולות קטנות של יחידים הן פעולות המצילות חיים ובכך אף עוזרות להשאיר בארצנו מיני בעלי חיים, שללא אותן הפעולות היו נעלמים מנוף ארצנו מזמן. כל זאת כמובן לצד הפעילות היזומה והמתוכננת לשמירה על חיות הבר בישראל.

 


יש לנו טבע נהדר בישראל!! ביחד נשמור עליו

land marks