החיים על ההר הגבוה

נועם וייס 23/02/2016 00:00

הר יהורם  בהרי אילת, הקרוי בפי הצפרים "High Mountain", הוא אחד מאתרי הצפרות המיוחדים ביותר בישראל.

זו למעשה אחת הנקודות העמוסות בעולם במעבר עופות דורסים בנדידה ובלי ספק הנקודה העמוסה בישראל.

 

בין פברואר ואמצע מאי עוברים כאן מיליוני עופות דורסים ובראשם עיטי הערבות, העקבים המזרחיים, הניצים קצרי-האצבעות ואיות הצרעים. ביום טוב בתחילת מאי, אפשר לראות כאן רבע מיליון איות, חולפות בדממה מוחלטת מעל המדבר השומם.

 

 

 

 

נדידת העופות הדורסים מיוחדת מאוד. בשל משקלם הגבוה והאנרגיה הרבה שנדרשת מהם להסיעם ממקום למקום, הדורסים סיגלו לעצמם תעופה ללא מאמץ. ארובות של אוויר חם (טרמיקות) נושאות אותם אל על כמו מעלית ומהקומה האחרונה, שיכולה להיות בגבהים של למעלה מ-1,500 מטר, הם גולשים להם בריחוף נינוח, עד למעלית הבאה. הם גם עושים זאת כמעט בלי לאכול כלום בדרך.

 

משום שמזונם קשה לתפיסה ואינו זמין לאורך כל הדרך, סיגלו חלק מהמינים נדידה ללא עצירה למזון משך ימים ואף שבועות, נסמכים על יכולת שימור האנרגיה המיוחדת שלהם בתעופה. ואכן, המראה הוא נהדר. בימים טובים, נהרות של איות או עקבים זורמים להם מתחת להר בוואדי שלמה וכשקצת מתחמם, מעליו. בימים ה"חלשים" עדיין חולפים עשרות עד מאות בזרם בלתי פוסק והמראה מיוחד מאוד.

 

 

החברה להגנת הטבע ומרכז הצפרות באילת עורכים סקר כדי לספור את העופות הדורסים האלו וללמוד על הביולוגיה של הנדידה שלהם דרך האזור, כדי להסיר מהם מכשולים. עיקר המאמץ נעשה סביב עיט הערבות, שחוקרים מאזורי הקינון שלו ברוסיה, קזחסטאן ומונגוליה הביעו דאגה רבה לאוכלוסייתו בעקבות טריפת קנים, חמיסת גוזלים לצורכי אחזקת עיטים כחיות מחמד או מכירתם והתחשמלויות רבות נוכח קווי המתח הגבוה שנפרסים לאורך ולרוחב ערבות אסיה המתפתחות.

 

בשנות ה-80 נספרו בסקר דומה כ-60,000 עיטים. בשנה שעברה מנינו רק כ-15,000 והשנה אנו ממשיכים לספור. באזורנו האיום העיקרי על מעבר העיטים הוא התכנית להקמת טורבינות רוח באזור אילות, בדיוק באזור מעליו עוברים העיטים בדרכם מזרחה. אוכלוסיית העיטים, שהם בעלי כושר תמרון מוגבל ומעברם מתבצע בגובה נמוך יחסית, עלולה להיפגע קשה ממיזם זה, ביחד עם הרבה מיני ציפורים אחרות. אנחנו עובדים על הסרת האיום ונזדקק גם לעזרת הציבור במאבק נגדו.

 

 

אבל הפעם רציתי לדבר דווקא על חווית הסוקר שחי על ההר. או בעצם על חווית המדבר כלפי הסוקר הזה. הסוקרים שלנו ניצבים בעמדת התצפית ימים ושעות ארוכים, יושבים להם באמצע המדבר, והמדבר אינו אדיש. הסקרנות בדרך כלל חזקה במיוחד אצל הסלעיות שחורות-הבטן והסלעיות הנזירות שמגיעות מיד לבדוק מה קורה? הן נעמדות על טלסקופים, מכוניות וכיסאות ובוחנות את הנעשה מקרוב מאוד, כאילו מבקשות לבדוק כמה עיטים כבר נרשמו בדף התצפית.

 

עפרוני המדבר והמדברונים מגיעים בדרך כלל באיחור אופייני ומתעניינים בעיקר בצל שיוצר הכיסא, או נכנסים אל מתחת לאוטו כדי לתפוס את טיפות המים שנושרות מהמזגן שעבד עד לא מכבר. הקוראים המדבריים בדרך כלל מתבוננים מרחוק יותר ומתקרבים רק אם יש קערת חומוס ריקה, שהסוקרים מלאו במים עבורם ומידי כמה ימים מגיעה קבוצת היעלים לעמוד על קנקנו של הסוקר מקרוב.

 

 

 

 

המדבר מתבונן ובוחן כל הזמן ובא לארח חברה. לא משעמם לרגע. מפליא הוא כשמגיעים מטיילים סקרניים מדי או צפרים שממהרים לראות את הציפורים ולהמשיך הלאה, המדבר מתחבא לו מאחורי המצוק הקרוב וחוזר רק כשהשקט חוזר. אנחנו הסוקרים של ההר הגבוה, כבר חלק בלתי נפרד מהמדבר.

 

 

 

 

כתבות

  • יום שיא!
    יום שיא!
    יום צפרות בלתי נשכח מעל הרי אילת.
    03/05/2015
land marks