הכי רחוק שיש

נועם וייס 23/04/2017 00:00

מה זאת צפרות ולמה אני, וגם הרבה מאוד אחרים, אוהבים את זה כל כך?

זה בדיוק מה שעבר לי בראש אתמול אחר הצהריים בבריכות המלח של אילת, כשצפיתי בחרטומנית ארוכת-המקור הראשונה שהגיע אי פעם לאילת ובפעם השנייה בלבד לישראל.

טמפרטורת האוויר עמדה על 42 מעלות בצל, ולא היה צל. רוח דרומית חזקה דאגה שכל גרגר של חום יחדור באכזריות לכל תא בגוף, מעורבבת בלחות גבוהה שאספה מהים. אז כיף גדול זה לא היה. כל זה קרה גם מיד לאחר יומיים לא קלים עם 3 תיירים אמריקאים שנאבקתי להראות להם את המגוון הציפורים העצום שאילת יודעת להציע, למרות שהציפורים רצו רק דבר אחד - להיעלם בצל ולא לזוז, כנראה חלמו על הבית אליו הן נודדות כרגע, שנמצא ביער קריר בהרים שאולי עוד מושלגים. לפחות יש לאן לשאוף.

 

 

 

 

אבל בכל זאת, התרגשות עצומה אפפה אותי, אחרי שהתיירים "שחררו אותי מוקדם" ונסעתי לא כל כך לאט, כשבפעם הראשונה הבחנתי בפלא האדמדם הזה, עם המקור הארוך, מנמנם לו על חוף בריכת המלח, במרחק לא קטן ממני. כמה צפרים אחרים כבר היו שם, קהילת הצפרות המקומית החביבה והמתפתחת של אילת, מצלמים מרחוק מאוד, דרך אד האובך (מובן שאלו תמונות שלא יצא מהן כלום אבל גם אני צילמתי, שיהיה), בודקים מאמרי זיהוי בטלפון או בוחנים כל נוצה מצוירת בספר.

 

הסיפור הוא שיש גם חרטומנית קצרת-מקור וגם ארוכת-מקור ושתיהן נראות פחות או יותר אותו הדבר. אפילו המקור שלהן באותו האורך... ניסיתי להתחבר לג'אנר הספרותי הזה של זיהוי מתקדם ולזרום לדיון הקולח על הדגם של כמה נוצות שנקראות שלישוניות והאם הן חלקות עם שוליים או מפוספסות קלות. ברגע הראשון היה ברור שמפוספס. רואים מצוין! אבל אז החרטומנית זזה קצת ומעל לכל ספק - חלק כמו תחת של תינוק!

השוליים הלבנים הדהויים והבלויים משהו של הניקוד בחזה (פחות ממילימטר על הציפור ואני אמור לראות את זה מ-400 מטר, כשהאוויר בוער!) שברו אותי לגמרי, אבל עדיין ההתרגשות העצומה - ציפור חדשה, שאף פעם לא ראיתי.

איתי שני היה הרבה יותר מקצועי ממני ואסף פרט אל פרט וסגר את הזיהוי - ארוכת-מקור וזהו! בתחושת הקלה חזרתי הביתה. החלק הקשה' הזיהוי, מאחורינו. אז מה החזיר אותי לשם פחות משעה אחר כך?

 

 

 

 

זה הטבע. היכולת שלו להדהים כל פעם מחדש. המקום הכי קרוב שהחרטומנית הזאת נראית בו ברגיל, זה הקצה המזרחי של צפון סיביר, זה שכמעט מתחבר לאלסקה. משם היא נודדת בחורף אל מרכז אמריקה וכמה בודדים גם ליפן.

איך היא הגיעה לכאן? אולי הצטרפה אל חופיות מגליות שנודדות מאותו האזור לאפריקה דרכנו בימים רגילים? אין לי מושג. אבל עובדה שהיא כאן, מגוונת את עולם הציפורים המרגש שנמצא סביבנו, שמפתיע שוב ושוב ביכולת שלו להדהים ולגלות שאין לציפורים האלו וליכולת הנדידה שלהן שום גבולות. פשוט לא יאמן. וגם יפה. יפה מאוד.

 

אז בערב, קיבלתי מהחרטומנית, באור כמעט אחרון, הצגה נפלאה. הצפרים ממרכז הארץ כבר בדרך, אולי סוגרים את אישור היציאה מהאישה (או הבעל), אבל הערב היינו רק היא ואני. עפה עד אלי והתיישבה 3 מטרים מחלון האוטו. גם לא היה אכפת לה להצטלם.

שווה לחיות, שווה להיות צפר ושווה לגור בערבה הדרומית. אין כמו אילת.

 

נועם

 

 
מימין לשמאל: מעין גוברמן, איתמר קרסיק, גל מרינוב וניתאי חיון
K20 - 24.4.17
 
 
land marks