הפלגת הצפרים הגדולה באילת

נועם וייס 17/09/2017 00:00

ציפור החלום של כל צפר ישראלי, אולי, היא היסעורון...

 

מהיר ותזזיתי, קטנטן וחמקן, שוכן בלב הים הבלתי נגיש, קשה לזיהוי ונדיר ביותר… כל אלה הופכים את התצפית בו בישראל לכמעט בלתי אפשרית, ולכן כל כך נחשקת.

בעקבות סקר הים העמוק שעורך מרכז הצפרות באילת, כשנראה היה שיש ההזדמנות להראות את היסעורונים לקהילת הצפרים, החלטנו שהגיע הזמן להוציא את הפלגת הצפרות הגדולה, כנראה הראשונה בקנה מידה כזה, שנערכה בישראל.

 

 

 

 

בדרום אפריקה זו מסורת ארוכת שנים. עד 2,000 צפרים ונשותיהם, יוצאים לשיט בן 3 - 4 ימים אל לב האוקיינוס ובחזרה. על הסיפון, יום ולילה, זורם ה"צ'אם" - מעיים טחונים של דגים שאמורים למשוך את היסעורים, היסעורונים והאלבטרוסים וברחבת הריקודים התוססת זורם האלכוהול. זה גם מפגש הצפרים הגדול וגם תמיד רואים משהו שחדש, פחות או יותר, לכולם.

לנו אין את חיי הים שיש בדרום אפריקה וגם לא את קהילת הצפרים הגדולה והתוססת (אנחנו בדרך...), אבל הניטור של מרכז הצפרות אילת עלה על דפוס הופעה של שני מיני יסעורונים וזו סיבה מספיקה להתחיל במסורת של יציאה לים של עשרות צפרים ביחד. אז בחרנו את "יאכטה אילת" - אניית תרנים מגניבה ומרווחת, כיבוד קל ושתייה ויצאנו 29 צפרים חולמים. חלום שהוא דה ז'וו, שאין צפר שלא חלם אותו כבר, מדמיין את רגע המפגש.

 

ה- 15.9 היה בוקר מיוחד. למרות שנסעו כל הלילה, אף אחד לא איחר ואפילו לא בדקה. זה היה הבוקר הראשון השנה שיש באילת עננים וזכינו בזריחה המאוד מיוחדת, כשאנחנו כבר די עמוק בתוך המפרץ. בנקודה שמציינת את הגבול הימי בין ישראל, מצרים וירדן חיכו לנו שלושה יסעורים גדולים מתת המין (אולי כבר מין בפני עצמו) האטלנטי. הצ'אם משך מיד את אחד מהם שעשה כמה סיבובים ממש לידינו. אבל אחר כך, חוץ מכמה שחפיות שוניות, סנונית טועה או עפרוננים בנדידה, הים שמם.

 

יסעור גדול

 

רוח מערבית סחבה לאיטה את הצ'אם לירדן והצבא לא אפשר לנו להתקדם מזרחה. מי שמכיר ציניות של צפרים לא היה מופתע במיוחד מהרעיונות שעפו על הסיפון. ברק גרניט שפע רעיונות מדוע זה לא מצליח וערך משאל מי מאמין שנראה יסעורון - רק שלושה הצביעו שכן. סביב השעה 10:30, הרוח השתנתה לצפונית ואפילו הקארמה המפורסמת של אייל שוחט פסקה מלמנוע מהם, מהיסעורונים, מלהגיע..

 

יסעורון פסיפי חתך את האוויר במהירות עצומה, כמה עשרות מטרים מאיתנו. הפצפון השחור עף כמו מי שרודף אחריו שד, תוך החלפת גובה תעופה שהצליח לבלבל כמה צפרים שפשוט לא הצליחו לעקוב אחריו. התחושה באנייה הייתה של תדהמה מאושרת. אף אחד לא היה מוכן למהירות הזאת. תוך 60 שניות הוא כבר היה במקום אחר לגמרי, חוזר אל אלמוניותו שהופרעה רק לרגע. אבל החשמל כבר היה באוויר.

חלפו עוד כמה דקות, ושחר שליו מבחין מהסיפון העליון (להלן "הטריבונה") בעוד קטנטן שעף ישר אלינו. הפעם זה מעוף זגזגני, עולה ויורד, ימינה ושמאלה באופן בלתי צפוי. מי שמכיר כבר ידע, אך לא אמר, מחשש לגודל המעמד מול הצפרים המנוסים שהיו לצידו. רק כשהעל שת הלבן והרגליים המשתרבבות ברישול נראו, זה היה כבר ברור לכולם שזה וילסון. הוא עשה כמה סיבובים, בא והתרחק, נתן את ההצגה המצופה של ההליכה על המים למשך כמה דקות ארוכות הכי קצרות בעולם ונעלם לבלי שוב אל מסעותיו הכפייתיים לאורך ורוחב המפרץ. אחר כך הייתה רק האופוריה, הצילומים לפייסבוק כדי שכל מי שלא בא יאכל את הלב ותכנונים להפלגה הבאה. ברק מלמל שהפסימיים כרגיל טעו.

 

 

 

 

כדי לסגור יום צפרות יוצא דופן, נסענו כולנו אל פארק הצפרות אילת כדי לראות את הדרורית צהובת-הגרון שמבלה שם כבר כמה ימים. היא כהרגלה חיכתה לצפרים על העץ הקבוע שלה.

סיכם יהונתן מירב, אחד הצפרים הפעילים ביותר בארץ: "בפעם האחרונה שראיתי 3 מיני ציפורים חדשות ביום זה היה לפני 13 שנה. זה היה יום צפרות מדהים שלא אשכח".

תודה רבה לצוות מרכז הצפרות שעזר - רע שיש, אילון צביק, אוהד שרר וצדוק צמח ובעיקר לליבי יפרמוב, מזכירת מרכז הצפרות, שהוציאה לפועל את המבצע המורכב הזה בצורה מושלמת.

נתראה בפעם הבאה

 


כתבות

land marks