לרקוד עם התחמסים

ד"ר עדי גנץ 29/10/2017 00:00

 

מבט אישי על גילוי התחמסים המצריים כדוגרים בצפון ים-המלח

 

 

תחמס מצרי צעיר בתעופה

 

לפני הכל

 

אני מעדיף להתחיל רשימה זו בתודות, כי בלי האנשים שיוזכרו פה, הרבה מהדברים המתוארים לא היו קורים כלל.

לפרויקט התחמס המצרי במתכונתו הנוכחית שותפים בנוסף אלי גם אמיר בן-דב, רון אפרת וד"ר ניר ספיר. כל אחד מהם תרם רבות מיכולותיו, מזמנו וממרצו לקיום הפרויקט המיוחד הזה.

עוד שותפים לפרויקט אנשי רשות הטבע והגנים (להלן רט"ג) ובראשם אבים אתר, ארז ברוכי וליעוז ראובני, אשר עבדו אתנו בשטח וסייעו לנו בכל דבר שנדרש, ביום ובלילה. פרט לצוות הקבוע, קיבלנו עזרה מאנשים רבים נוספים, וביניהם אנשי הרט"ג:  מורן בקיש, איל דרעי, שחר כפיר, עמוס סבח ואיתי צוקרמן.  

הצפרים המתנדבים: אודי בידרמן, אמיר בלבן, שחר בן ארצי, ערד בן דוד, ערן בנקר, סער גנץ, ערן דביר, אסי דר, יוסף כיאט, רוני לבנה, יעל לנרד, יגאל מילכטייך, מיכה מנדל, נסים פרימו, מרים פרוינד, גדעון פרלמן, דוד קוטר, דוד ראבד ואבנר רינות.

תודה מיוחדת לרמי מזרחי שהיה בצוות שחיפש את התחמסים בשנים 2014-15, ולכרמל ציטרונבלט שהיה שותף לרבות מהתצפיות והלכידות שביצענו ב- 2016-17. תודה גם לשמוליק ידוב על העזרה עם הצילום והתיעוד, ולעודד שני הטייס על תרומתו לאיתור התחמסים מהאוויר. פרויקט התחמס המצרי ממומן ע"י רט"ג.

 

מפגשים מהסוג האישי

 

את התחמס המצרי הראשון שלי ראיתי בתשעה באפריל 1984 במהלך טיול פסח של חוג הצפרות הירושלמי לאילת (מפחיד כמה שנים עברו מאז). יש תצפיות שנתקעות לך בראש לתמיד, וזו כנראה אחת מהן. נסענו בטיולית (תרגום לדור הצעיר: מעין משאית קופצנית עם ספסלים כמו של אוטובוס, רק הרבה פחות נוחים) לתצפית לילה במה שאז היה השדה הצפוני של קיבוץ אילות. היה לנו זרקור די חלש שהתחבר אחרי מאמצים ואלתורים ישירות למצבר, ובעזרתו סרקנו את האספסת הקצורה הלוך ושוב. די מהר הבחנו בזוג עיניים אדומות זוהרות אלינו מהקרקע כמו שתי אבני חן. אחר כך העיניים התרוממו לאוויר ואני זוכר את ההתרגשות כאשר הצלחנו לראות שתחתית הכנף בהירה כולה (כלומר מצרי). במגדיר היה כתוב שהוא נדיר ביותר, ואנחנו לא התווכחנו עם הקביעה הזו. היינו מאושרים.

 

 

 

תחמס מצרי. עט "פיילוט" על מחברת שורה. 9.4.1984

 

המפגש המשמעותי השני שלי עם הציפורים הללו היה במאי 1992 בעין חצבה. הועסקתי אז יחד עם צפרים נוספים בסקר שנועד לבחון את הנזק הצפוי מהקמת תחנת "קול אמריקה" בערבה. העבודה שלנו בבקרים כללה עריכת תצפיות וטיבועי ציפורים לפי תכנית שנקבעה מראש. זה הותיר לנו לא מעט זמן פנוי, אז בשעות הפנאי עסקנו בדברים אחרים לגמרי.. כלומר בעצם לא. גם בשעות הפנאי ערכנו תצפיות וטיבענו ציפורים. זה מה שאהבנו לעשות (ועדיין). ככה מצאנו לילה אחד בחודש מאי זוג תחמסים מצריים, ואפילו הצלחנו ללכוד ולטבע אחד מהם.

אני זוכר איך בחנו אותו בסקרנות לאור פנסי הרכב, וכמה מוזר הוא נראה מקרוב עם לוע הצפרדע הענקי, שהיה פוער לעברנו מדי פעם. התארחו אצלנו אז בסקר שני צעירים מבטיחים, דור העתיד של הצפרות. שם משפחתם היה פרלמן כמדומני, גדעון ויואב. עוד נכחו גם קובי מירום, המטבע הבלתי נלאה, וד"ר רוני אוסטרייכר, שצילם כמה תמונות במצלמת פילם, אבל משהו בפיתוח התמונות השתבש והן נעלמו כמו השנים.

 

המפגש המשמעותי השלישי שלי עם תחמסים מצריים היה כבר בעידן הדיגיטלי, ב- 11.6.16 בצפון ים-המלח. היה זה הלילה השני ברציפות בו צפיתי באזור (באישור ובתיאום עם הפקח), זאת אחרי שלא הייתי שם שנים. חיפשתי כל דבר אחר. על תחמסים בכלל לא חשבתי. השעה הייתה כמעט אחת אחר חצות והאפיפות החלה להשתלט עלי, כשפתאום ראיתי אותם עפים לפני הרכב. לקח אולי שתי שניות... המוח עשה search זריז בזיכרון ומיד החזיר תשובה – תחמסים מצריים! הוצאתי מהחלון את המצלמה והספקתי לצלם שלוש תמונות. לאחר מכן הזוג עף ולא מצאתי אותו שנית באותו לילה. איכשהו הגעתי הביתה בשלום, ואחרי שלוש שעות שינה (לפני יום עבודה רגיל) רצתי מיד לבדוק את המצלמה לוודא שזו לא הייתה הזיה. כן, הן עדיין היו שם - שלוש תמונות של תחמס מצרי. אחת אפילו בפוקוס.

 

קווים לדמותו

 

התחמס המצרי הוא אחד משלושה מיני תחמסים הנצפים בישראל (השניים האחרים הם התחמס האירופי והתחמס הנובי). אלו הם עופות ליליים הניזונים מחרקים, אותם הם צדים בתעופה בעזרת הלוע הרחב שלהם. את היום הם מבלים על הקרקע מתחת לשיח, מוגנים על ידי הסוואה מושלמת שמקנות להם נוצותיהם החוליות.

תפוצתו של התחמס המצרי משתרעת במקוטע ממרוקו במערב ועד קזחסטן במזרח. בתחום זה תוארו שני תת-מינים: Caprimulgus  aegyptius saharae מצפון מערב אפריקה, ו- C. a. aegyptius ממצרים מזרחה. על פי הידוע, האחרון הוא גם תת-המין בישראל.1-3 מקובל לחשוב כי מרבית האוכלוסייה של התחמס המצרי נודדת בחורף דרומית לסהרה, ואולם במצרים דווח כי המין יציב חלקית.1 יש לציין כי בשל היותו פעיל לילה מובהק המעדיף אזורי מדבר קיצוניים, פרטים רבים על תפוצת התחמס המצרי, תנועתו והביולוגיה שלו אינם ידועים.1

 

בישראל התחמס המצרי היה ידוע בעבר כדוגר לאורך מישור החוף, אולם מאז מ-1947, אז נאסף גוזל באזור פרדס חנה, לא נמצאו קינון של המין בארץ.

בעשורים האחרונים הוא נחשב רק לחולף נדיר למדי (מרץ עד מאי וספטמבר-אוקטובר), במיוחד בערבה ובאילת.4 למרות זאת, במרוצת השנים היו מספר תצפיות שהעלו חשד כי המין עדיין מקנן בישראל לאורך הבקע, ובכלל זה הזוג מחצבה (ראו למעלה), זוג בנאות הכיכר באמצע מאי 2012 (יואב פרלמן), וזוג שמתוכו אחד הפרטים נדרס ונאסף ב 20.5.14 בסמוך לבית הערבה (ארז ברוכי). במהלך 2014 ו-2015, בעקבות איסוף הפרט בבית הערבה, ארגנו אמיר בן-דב ורמי מזרחי יחד עם אנשי רט"ג ארז ברוכי ואבים אתר סריקות נרחבות לאיתור תחמסים בצפון ים-המלח, אולם לרוע המזל מאמצים אלו לא צלחו.

 

עונות 2016-17, המחקר בצפון ים-המלח

 

לאחר מציאת הזוג בצפון ים-המלח ביוני 2016, התחדשו מאמצי הגילוי ביתר שאת, ובתצפיות ההמשך התברר כי מדובר באוכלוסייה, השוהה במקום בקביעות. בסך הכל נצפו באזור בקיץ ובסתיו 2016 כ-25 פרטים, רובם בקבוצות של 2-5 פרטים. הקבוצות היו קבועות למדי, דבר אשר עורר חשד כי מדובר במשפחות לאחר הקינון. אישוש נוסף לסברה שהמין מקנן במקום הגיע מלכידה וטיבוע שתי נקבות בוגרות עם שרידי כתם דגירה ופרט צעיר בניצוי טרי לחלוטין.

 

בעקבות ממצאי 2016, הוחלט לקיים מחקר מסודר ולנסות לברר באופן ודאי האם התחמס המצרי דוגר באזור צפון ים-המלח, מה גודל האוכלוסייה, באילו בתי גידול היא משתמשת ומהם האיומים על המשך קיומה באזור. במסגרת המחקר קיבלנו אישור לסמן תחמסים מצריים במשדרי טלמטריה, ואכן הצלחנו להרכיב משדרים על ארבעה פרטים, שני זכרים ושתי נקבות. את המעקב אחר הפרטים הממושדרים עשינו בעזרת מקלטים שנשאנו עמנו ברגל, ברכב ואף ממטוס קל שנשכר במיוחד למטרה זו.

 

 

 

תחמס מצרי ממושדר לפני שחרור

 

 

שותף בלתי צפוי

 

הייתה זו עבודה סיזיפית לאתר את התחמסים בשטחים הנרחבים של צפון ים-המלח, אשר בחלקם הגדול סגורים, מגודרים ואף ממוקשים. בגלל שהתחמסים נחים רוב הזמן על הקרקע, טווח האיתור של המשדרים היה קצר (לעתים רק עשרות מטרים), דבר שהפך את מציאת הפרטים לחיפוש מחט בערימת שחת. בראשית מאי 2017 נראה היה שאנו עומדים להיכשל במטרה הראשית ששמנו לעצמנו, מציאת קינון. אני זוכר היטב את שיחת הייאוש שלי ושל אמיר בחמישה במאי. הזמן דחק, עונת הקינון אמורה הייתה להיות בעיצומה, ולנו לא היה אפילו קצה חוט.

 

למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות של השישה במאי, נכנסנו לסרוק שטח צבאי סגור בצפון ים-המלח, ועצרנו לתומנו להשקיף על הנוף. ירדנו מהרכב וצעדנו כמאה מטר, צילמנו כמה תמונות ופנינו לשוב. אף אחד לא חשב באותו רגע על תחמסים. בדרך חזרה, כשלושים מטר מהרכב ברחה נקבה של תחמס מצרי מתחת לרגל שלי והחלה בהצגת "הציפור הפצועה".

לאחר שווידאתי שהאחרים עוקבים אחריה, השפלתי באטיות את המבט, ושם, כ- 30ס"מ מהנעל שלי, בתוך גומת חול רדודה תחת ענף סחף יבש, נחו להן שתי ביצים בצבע קרם עם כתמים מטושטשים בגוון אפור-זית.

היו הרבה שותפים לניצחון הזה: אמיר שהתעקש שניכנס לשטח הצבאי, אבים ששלח אותנו לראות את המקום הספציפי הזה ושחר כפיר, שעודד אותנו להזיז קצת את התחת וללכת ברגל, אבל השותף הראשי שלנו באותו יום היה ללא ספק המזל.  

 

מה למדנו ב 2016-17 ?

 

גילוי הקן הראשון היה נקודת מפנה במחקר. האזור בו נמצא הקן היה כל כך צחיח וחשוף, עד שכלל לא החשבנו אותו עד אז כמתאים לקינון. לאחר הגילוי, סרקנו את יתר השטח (זהו שטח צבאי סגור) מספר פעמים בסיוע מתנדבים, והצלחנו לאתר עוד קן בשלב של דגירה ושלוש משפחות עם פרחונים. לראשונה זכינו להצצה לאחד הפרקים הנסתרים בחייה של ציפור חשאית זו. עכשיו, עם השגת המטרה הראשית שלנו, הדברים נראו כבר אחרת, ויחד עם הנתונים האחרים שאספנו, ניתן היה לסכם את העונה הראשונה שלנו כהצלחה של ממש. בין היתר למדנו:

א. שהתחמס המצרי אכן מקנן בצפון ים המלח (זהו הגילוי הראשון שלו כדוגר בישראל זה 70 שנה, ולמיטב ידיעתנו גם הגילוי הראשון שלו אי פעם כדוגר בצפון ים-המלח).

ב. שהאוכלוסייה באזור מונה כמה עשרות פרטים (לפחות 32).

ג. שהתחמסים שוהים בצפון ים-המלח ברציפות כל השנה, אם כי מספר הפרטים הנצפים בחורף נמוך.

ד. שהטלת הביצים (לפחות בחמשת הקינונים שמצאנו) נעשתה באפריל והטיפול בגוזלים נמשך לתוך מאי. גודל התטולה ומספר הגוזלים היה אחיד בכל המקרים = 2.

ה. שישנם באזור שטחי קינון, שטחי לינת יום ושטחי שיחור מזון, אשר משמשים את התחמסים, ושקיימים איומים פוטנציאליים על התחמסים, בעיקר עקב פעילות צבאית וחקלאית.

ו. שקצת מזל אף פעם לא מזיק.

 

 

 

קן של תחמס מצרי

 

 

מכה קלה בכנף     

 

היו הרבה רגעים בלתי נשכחים במהלך הפרויקט הזה. היו לילות ארוכים ארוכים של תענוג צרוף לצפות בהם צדים באוויר זמן רב ואחר כך נוחתים לאורך הדרכים כמו שורה ארוכה של גחליליות. תמיד יחד, תמיד באותן נקודות. הבנתי אז לראשונה שמדובר בציפורים חברתיות, המנהלות ביניהן אינטראקציה מורכבת. היו גם הטיבועים והמישדורים, סריקות היום מרובות המשתתפים בחום היוקד, הטיסה בנופים המדהימים של ים-המלח עם עודד, הטייס, אשר בכל פניה ניסה לשבור את השיא העולמי ב G למטוס ססנה (מזל שמצאנו את כל ארבעת הממושדרים די מהר). זוכר גם את רגע גילוי הקן הראשון כפי שתואר למעלה ואת ההתרגשות שאחזה בנו כשמצאנו את אחת הנקבות הממושדרות שלנו יושבת בין שני פרחונים. הרבה רגעים מרגשים.

 

אבל בשבילי הרגע המיוחד מכולם היה באותו לילה בו הלכתי עם פנס יד קטן על אחת הדרכים, ולפתע הגיח מולי תחמס. הוא עף ישירות לעברי בדממה מוחלטת, וכשחלף על פני  קצות אברות היד שלו ליטפו קלות את אוזני השמאלית. לא. לא חלמתי. זה קרה. אני לא יודע מה הוא ניסה לומר לי, אבל לתחושתי (המדעית והאובייקטיבית) הייתה זו מחווה של ידידות. אז לכל מי ששאל אותי במרוצת השנים ולא ידעתי לענות לו - זו הציפור האהובה עלי.

 

 

 

משפחה של תחמסים מצריים. נקבה (באמצע) ושני פרחונים.

 

 

מה הלאה?

 

בימים אלו אנו מגישים הצעה להמשך מימון המחקר, ומתכננים "לעלות כיתה" בעזרת משדרי GPS חדשניים. בעונה הבאה יצטרף לצוות החוקרים גם ד"ר רועי דור מאוניברסיטת ת"א, ואנו מקווים לאתר סטודנט מחקר, אשר יזכה להמשיך את הפרויקט ולחקור את הציפור המרתקת הזו.

 


 

מקורות

 

1. Cramp, S. ed. (1985). The birds of the Western Palearctic. Vol. 4. Terns to woodpeckers. Oxford University Press, Oxford. pp. 641-646.

2. del Hoyo, J., Elliot, A., Saragatal, J. (2016). Handbook of the Birds of the World. Vol. 5. Barn-owls to hummingbirds. Lynx edicions, Barcelona. pp. 361-362.

3. Birdlife international. Egyptian Nightjar. Available online from http://datazone.birdlife.org/species/factsheet/Egyptian-Nightjar. Accessed Oct. 2, 2017.

4. Shirihai, H. (1996). The Birds of Israel. Academic Press, London. pp. 326-327.    


land marks