אלופי הנדידה 2018 - האוסף

אלופי הנדידה 01/04/2018 00:00

האבק עוד לא שקע ממירוץ אלופי הנדידה 2018 - "החזק" מבין חמשת המירוצים שהתקיימו עד כה.

הצפרים עדיין מתאוששים מימים ארוכים בשטח, חלקם עושים את דרכם הביתה, אחרים עדיין "מגרדים" ציפורים אחרונות בישראל.

ב- 26 למרץ 2018, 32 קבוצות של צפרים מ- 14 מדינות לקחו חלק במירוץ בלתי נשכח: 24 שעות של ציפורים ואדרנלין. הם צפו ביותר מ- 240 מינים וגייסו 100,000$! כסף זה ישמש להגנה על הציפורים הנודדות בסרביה וקרואטיה.

אלופי הנדידה לשנת 2018 הם קבוצת ה- The Birding Ecotours World Youth Birders שחבריה הם מדריך ספארי מזימבבואה, כדורגלן אנגלי חובב, מאמן רוגבי דרום אפריקני והגרסה הדרום אפריקנית לכיפה אדומה. הם צפו ב- 186 מינים - שיא חדש!

נציין את קבוצת הנערים הישראלית - The Little Bastards שהגיעו למקום השני והמכובד ביותר, עם 183 מינים - שיא ישראלי חדש.

"שומרי הנתיב" לשנת 2018 הם קבוצת Ziess Yorkshire Terriers שגייסו סכום מדהים של 28,000$.

שומרי הנתיב הישראלים הם קבוצת הממושקפים שבנוסף לגיוס הכספים המוצלח צפו ב- 163 מינים.

"אבירי הנתיב" - אותה קבוצה שעוררה את ה"באז" הגדול ביותר ובנוסף שיתפה תצפיות במהלך יום המירוץ הם קבוצת The Leica Welsh Red Kites שצפו "על הדרך" ב- 159 מינים.

 

 

 

אלופי הנדידה לשנת 2018 ביחד עם האיש שמאחורי המפעל המוצלח - יהונתן מירב ממרכז הצפרות הישראלי

צילום: יובל דקס

 

 

לפניכם מעט מחוויות המירוץ שנכתבו על ידי משתתפי המירוץ מישראל.

 

הממושקפים



וואו, למירוץ כמו זה לא ציפינו, היה יום קשה ומאתגר אך איכשהו התחושה לאורך כל המירוץ הייתה טובה, היו כמה מינים נפוצים שהבריזו לנו, כמו ללא מעט קבוצות, אבל התוצאה הסופית שלנו הפתיעה אותנו והייתה טובה מהמצופה, 163 מינים - שיא קבוצתי חדש!
 

רחם מדברי - אזור ירוחם

צילום: אורי דוידור - הממושקפים

 

אבל זה מעט שולי לעומת ההפתעה שחיכתה לנו ביום שאחרי.
בזמן הטקס של אלופי הנדידה, הוכרזו הזוכים בכל קטגוריה, ולנו ממש לא הייתה ידיעה שבעוד כמה רגעים יוכרז שם קבוצתנו, ונעמוד על הבמה עם הגביע של המירוץ ונזכה בתואר הקבוצה הישראלית שגייסה הכי הרבה כסף למען הציפורים! וואו! לזה ממש לא ציפינו, הופתענו והתרגשנו מאוד, איזה סיום אדיר לחמישה ימים של צפרות מדברית נהדרת.

 

 

 

"שומרי הנתיב" - קבוצת הממושקפים 2018.      צילום: יובל דקס

 

לסיכום,
מירוץ וחוויה מופלאים, שאפילו לא חלמנו שיקרה לנו. זכייה בתואר "שומרי הנתיב הישראלי" וקבוצת הנוער הראשונה שזוכה בגביע!
והמסקנה - עבודה קבוצתית טובה מובילה להישגים גבוהים.

מקווים לאף יותר טוב בשנה הבאה.


אורי דוידור, קבוצת הנוער הממושקפים.

 

 

 

צוות ה"צוקיות"  


 

 

שחייניות צרות-מקור בפארק הצפרות אילת - 26.3.18      צילום: משה כהן

 

החלטנו להשתתף השנה פעם ראשונה במרוץ בשביל להיות חלק מהחוויה של קהילת הצפרים ושומרי הטבע.  בתור צלמי טבע שרגילים לשכב שעות בשביל לצלם ציפור אחת, מירוץ ספירת ציפורים הוא ההפך הגמור מהמנטליות והאינסטינקטים שלנו, אז החלטנו שלפחות ננסה לצלם ולתעד את כל הציפורים שנראה (בדיעבד הרבה יותר קל להגיד מאשר לבצע...).


ההתחלה הייתה קשה, בלילה לא ראינו כלום וההלם האמתי היה באור הראשון בסבך הקנים של אגם ירוחם שרחש ורגש מציפורי שיר וסבך ובעוד כל הצפרים הצעירים מסביבנו צועקים שמות של ציפורים, אנחנו מנסים להבין מי זה מי ולפקס את המצלמה.

 

 

סלעית אירופית - זכר. הערבה הדרומית - 26.3.18      צילום: משה כהן

 

משם הכל הלך והשתפר, החלודה ירדה ולאט לאט התחלנו לראות, לזהות וגם לתעד יותר ויותר מינים של ציפורים.  בסך הכל הצלחנו לתעד 80 מינים של ציפורים מתוך ה- 110 שראינו וקיבלנו תאבון לשנה הבאה.


גדי, גל ומשה מהאגודה הישראלית לצילום טבע

 

 

 

The Little Bastards


 

המירוץ שלנו היה אינטנסיבי כתמיד.

אחרי תכנון של זמן לא מועט וחרישה של כל אתרי המירוץ - היינו הכי מוכנים אליו שאפשר.
אך עדיין, בזמן המירוץ, הלחץ לא ירד אפילו לשנייה.

 

The Little Bastards

צילום: איתמר דוניצה


הגענו לשדות יטבתה בשעות הצהריים - עם 135 מינים. בשטח נמצאו צפרים רבים, ביניהם זיהינו שתי קבוצות שמאוד הפחידו אותנו כבר מרגעי ההזנקה (The Palestine Sunbirders ו-The Jheovah Chickens).
ראינו אותם נוהגים במהירות גדולה ברחבי השדות והתחלנו לנסוע אחריהם, הקפנו את השדות מספר פעמים והם היו במרחק קצר מאיתנו - ראו ציפורים ונכנסו לרכב. אנחנו לא הספקנו אבל לאחר שיחה טלפונית קצרה השלמנו מין מטרה בשדות - עפרוני פסגות!

 

אבל עוד לפני כן, בערך שעה וחצי לפני, ביקרנו את הביוב של מצפה רמון. בהכנות נראה שם ברווז צהוב-מצח וסלעית לבנת-כנף - שני מינים מאוד חשובים למירוץ!
החלטנו לעצור שם גם ביום המירוץ כמובן, ואיך כשהגענו ראינו את ה-Palestine Sunbirders יוצאים מהמקום והודעה התקבלה מהם על ברווזים שונים. ראינו את הברווזים במהירות - אבל המקום לא הפסיק להפתיע.
הסלעית התחבאה לנו במגרש הכדורגל הסמוך, אבל בן רגע עוד ועוד מינים מפתיעים הופיעו: שלוש ורדיות שעפו מעל שפך הביוב, סנונית סלעים בציד והפתעת המירוץ, מבחינתנו - אנחנו שומעים קול מוכר מאוד, אבל לא מאמינים - הסתכלנו דרומית לנו וראינו צחיחנית מדבר עפה מטרים ספורים לידנו ונעלמת הרחק במזרח. באותו הרגע הבנו שחסכנו לנו זמן יקר ושאין צורך לעצור בבקעת עובדה.
עד סוף היום הלך לנו מעולה, שברנו את השיא שלנו ב- 12 מינים וגם את שיא אלופי הנדידה של כל הזמנים.

 

 


 

 

חמריה שחורה - לוטן.      צילום: אלירז דביר

 

הרגע המלחיץ ביותר הגיע דווקא בטקס הסיום. לאחר שנועם ניגש אליי וגילינו שההבדל בין שתי הקבוצות שלנו הוא שני מינים לטובתנו התחלנו להירגע. כעבור רגע פגשתי את וורנר מ- The Negev Nightjars שאמר לנו שקבוצת ה- Birding Ecotours הגיעה ל- K19 עם 177 מינים וזה החל להלחיץ!
כשהכריזו על קבוצת The Palestine Sunbirders במקום השלישי, הבנו שהניצחון אבוד ושנשתדל יותר בשנה הבאה.

 

אוהד שרר

 

 

 

הגיבתונים


 

ראיתי קריאה של ליאור כסלו להצטרף לקבוצה "ירוקה" - שמתחרה רגלית ולא רכובה במרוץ אלופי הנדידה.

הצטרפתי מיד.

בתוך כמה שעות מנתה קבוצת "הגיבתונים" חמישה משתתפים - ליאור כסלו, רן מרכוס, נועם ואופק קירשנבאום ואני.

אחרי יום של בדיקת האזור הוחלט שמסלול המרוץ שלנו יתחיל בפארק הצפרות, משם נצעד צפונה תוך סריקה של מטעי הדקלים והשדות של קיבוץ איילות, נמשיך צפונה לבריכות הביוב בק"מ ה19 ומשם לבריכות המלח בק"מ ה- 20. לאחר מכן נחזור לפארק הצפרות ונסיים בחוף הצפוני.

 

הגיבתונים - 2018

משמאל לימין: ליאור, אופק, דודו, נועם ורן

 

יום המרוץ

התייצבנו בפארק הצפרות לפני אור ראשון ולאחר צפרות של שעתיים וקצת בפארק התחלנו להצפין. בין מטעי ושדות איילות נשבה מולנו רוח צפונית חזקה שמאד הפריעה.

הגענו לביוב בק"מ ה- 19 ראינו מעט ציפורים והמשכנו צפונה ואז חושך בעיניים, כל השטח שבין הביוב לבריכות המלח הצמוד לתעלה המזרחית לתחנת ההסגר משוטח לגמרי כל הצמחייה ששימשה כאיי אכילה לסבכיים וציפורים אחרות  נחפר ונערם, מראה איום לצפר.

עברנו צפונה ולשמחתנו מיד כשהגענו לבריכות ציפתה לנו הפתעה עם 10 שרקרקים ירוקים יפהפיים צדים דבורים מכוורת בפינת השדה והדקלים.

עוד "ציפור" מיוחדת שראינו בבריכות המלח הייתה פלמינגו זוטר - גודלו כמחצית מפלמינגו גדול שנמצא במאותיו והוא מתמזג ביניהם ונעלם מהעין, לשמחתנו איתרנו אותו מיד בקצה חבורת פלמינגואים.

שוטטנו כשעה וחצי בבריכות כיסינו את השטח והחלטנו לחזור דרומה, הרוח הצפונית החזקה שהכתה בפנינו וייבשה את עינינו וממש הפריעה בצפייה במשקפות כשהלכנו מולה הפכה לידידותית כשהדרמנו, פרט לאבק שהכה בנו.

 

כבר הבנו שהשנה האזור לא משופע בציפורים שרואים לרוב בנדידת האביב כמו חכליליות סלעים ועצים, סבראש, סבכיים למיניהם, ועוד רבות אחרות שלא נמצאות, אבל את 4 מיני הזרונים של ישראל ראינו, שרקרקים ירוקים נהדרים , פלמינגו זוטר , עגור בודד שמצפין לבדו ונראה די אומלל בבדידותו.

 

לקראת 2 - 3  הקילומטרים האחרונים של ההליכה הארוכה הזו התחלתי להתעייף ועשיתי הפסקות הולכות ומתארכות. באחת העצירות שלי ניסיתי לשבת על אבן והיא התגלגלה תחתי, קפצתי כנשוך נחש מפחד שיהיה איזה מזיק שיתרגז עלי, למזלי לא היה כזה.

מצד אחד לא רציתי לעכב מדי את חברי הקבוצה ומצד שני לא רציתי לעבור את הקו שממנו לא אוכל להמשיך יותר, החברים התחשבו וחיכו וכך המשכנו ועברנו שוב דרך שדות ומטעי אילות בתקווה שאולי עכשיו תראינה ציפורים, מה שלא קרה - הכל ריק מציפורים.

 

אחרי מאמץ הגענו לפארק הצפרות ושם חיכתה לנו חנה רחמים עם ארוחת צהריים לתפארת ממעשה ידיה, תודה חנה ,תבורכנה ידייך.

סיימנו את המרוץ עם 97 מיני ציפורים מספר מכובד.

לסיכום היה לנו יום נהדר עם ציפורים יפות וחברה נהדרת - דבר חשוב לפחות כמו הציפורים,

 

דודו ראב"ד   הגיבתונים 2018

 

 

 

החטפיות


 

נתחיל מהסוף.

הגענו לעמדת הסיום (הגשת רשימת הציפורים מהמירוץ כולו) בפארק הצפרות באילת עייפים ורעבים אחרי היום הארוך והמדהים שעבר עלינו (ואחרי סיבוב לילה קצר ומוצלח עם תחמס מצרי!). הגענו לרגע האמת - הגיע הרגע לספור את המינים שראינו מאחר שבשעות הערב המוקדמות אבדנו מעקב אחר המספר הסופי והתמקדנו בהוספת מינים לרשימה.

 

אחרי שעברנו על הרשימה ווידאנו שכולנו זוכרים איפה ראינו כל מין, מה היו סימני הזיהוי החשובים ושמרבית חברי הקבוצה באמת ראו כל אחד מן המינים, התחלנו לספור. בזמן שסיכמנו כל דף בנפרד התחלתי לחשב בראש ומורן מיד לאחר מכן אישר את התוצאה שהגעתי אליה: 139 מינים.

התגובה הראשונה שלנו הייתה הפתעה (אני הייתי יותר בכיוון של 135 בהערכה אופטימית) ועדיין, משהו הרגיש שם לא טוב.

איזה מין מספר זה לסיים אתו מירוץ?!

החלטנו שאנחנו סוגרים את ה- 140 בכל מחיר. יצאנו לפארק ואחרי פחות מעשרים שניות שמענו קריאה וראינו שתי ציפורים עפות מעלינו. ביצנית שחורת-כנף! מין שלא ברור לנו איך הצלחנו לפספס בירוחם או בבריכות כאלו ואחרות שביקרנו במהלך היום.

חזרנו, מרוצים אפילו יותר מהיום שעבר עלינו, להגיש את הרשימה שלנו עם מין אחד יותר עם מספר עגול.

 

 

 

 

קבוצת החטפיות ביום המירוץ...   צילום: עמיר בלבן

 

אבל כאן לא הסתיימו התלאות ליום המדהים הזה. בבוקר, לקחנו על עצמנו "משימה" - לגייס שקל על כל מין של ציפור שנראה - תוך כדי ריצה.

איך? באמצעות האנשים שנפגוש בדרך! במהלך היום השקענו לא מעט זמן בשכנוע אנשים בחשיבות הנושא ובגיוס שקל אחר שקל. היה פער של כמה עשרות שקלים ובלי להסס המשכנו בגיוס התרומות (במקביל לגיוס פיצה, בתשלום). תוך פחות משעה היו לנו ביד 140 שקלים (ושלושה מגשי פיצה...).

 

יעל לנרד, קבוצת החטפיות

 
 
 

העיטים הזהובים


 

קבוצת העיטים הזהובים הורכבה ממספר נציגים של חוגי הצפרות מרחבי הארץ בהובלת צור מגן - צפר מנוסה ומדריך מעולה מחוגי הצפרות של החברה להגנת הטבע. הקבוצה כללה שילוב של צפרים מתחילים יותר ופחות (חלקם מצפרים באדיקות קרוב למחצית מחייהם!), חלקם פעם ראשונה במירוץ ואחרים כבר פעם שנייה או שלישית.

 

העיטים הזהובים בפעולה

צילום: צור מגן


יוסף כהן, אשר משתתף זו השנה השלישית (בהצטרפות של אביו כנהג מירוצים), משתף בחוויותיו המעידות על הניסיון ההולך ומצטבר ועל היתרון בהשתתפות במירוץ גם אם כבר יש קצת ניסיון עם המינים השכיחים בעונה וגם אם פוגשים אותם בפעם הראשונה:


"המירוץ השנה היה ממש שונה מהמירוצים הקודמים שלקחתי בהם חלק. נדמה שהשנה, מבחינת כמות המינים המעניינים ואיכות הצפייה בהם עולה במידה רבה על השנתיים האחרונות.

אמנם לא היו "לייפרים" רבים (מינים חדשים), אבל זה ביטוי של ניסיון מצטבר והרשימה שהולכת ומתארכת. נהניתי לצפות בחלק גדול מהמינים והם היו נחמדים מאוד גם אם לא היו חדשים. משכו את תשומת לבי להקות הקטות הסנגליות בשדה בוקר וגם הטרמיקות של עיטי החורש שאפשרו תצפית קרובה על הנדידה מתרחשת ממש לנגד עינינו, תופעה מיוחדת במינה.

מאוד נהניתי לראות גם תורית זנבנית. זו הפעם הראשונה שאני צופה במין הזה טוב וזה עוד בלשון המעטה, כיוון  שהן התרוצצו להן לבלי נוח ממקום למקום ביטבתה. כמעט כמו סנוניות. היה נחמד גם לראות צפרים ותיקים ומנוסים מגיעים לאירוע ומתחרים איתנו באותו מירוץ בדיוק.

 

 

 

תוריות זנבתניות ביטבתה.      צילום: עידו שניידרמן - העיטים הזהובים 2018

 

תודה ענקית לצוות חוגי הצפרות ולמלווים הבוגרים שסידרו לנו, כל אחד בדרכו, חוויה בלתי נשכחת".

 

יוסף כהן - העיטים הזהובים 2018.

 
 

 

סלעיות המדבר


יכול להיות שאת "אלופי הנדידה" 2018 הקבוצה שלנו צריכה לסכם דווקא מהזווית השלילית, ולהתמקד בציפורים שלא ראינו במירוץ. כן, מבחינה תחרותית חברי סלעיות המדבר אכזבו והתאכזבו השנה, ובמקום לשפר כמתוכנן את שיא הקבוצה חזרנו כמה צעדים אחורה.


אז מה לא היה לנו שם? התחלתי לכתוב את הטקסט הזה בקיבוץ משמר העמק, כשקריאות של שעיר מצוי מפרות את דממת הלילה במונוטוניות הקצובה והמוכרת שלהן. ומיד אני נזכר איך עמדנו בחושך על הדשא בקיבוץ שדה בוקר, וחיכינו לשווא לקריאה הגואלת. הקבוצה שפגשנו בשער שמעה אותו דקות ספורות קודם לכן, אבל זה לא הועיל לנו ולחבורה מדרום אפריקה (שבעוד כמעט יממה תעמוד על דוכן המנצחים) שעמדה לידינו. חיכינו,


הספקנו לשמוע תנשמת צווחת, ינשוף עצים מהמהם במרחק, אבל השעיר שתק. ותראו מה זה מזל, אנחנו נאלצנו להמשיך בלי שעיר, והדרום אפריקאים שהמשיכו לחכות עוד כמה דקות לא שמעו אותו, התקפלו מאוכזבים בדיוק כמונו, ואז ראו את הינשופון החמקמק מתעופף לו בנונשלאנטיות מעל הרכב שלהם. מזל של אלופים?


המשכנו לכיוון ניצנה. אזור של שיחים בצדי הכביש הביא מציאות יפות על הבוקר, כולל צוקית חכלילית. קצת אחר כך נסענו משם, ובדרך חזרה מישהו הודיע שיש גם צוקית בודדת בסביבה. כבר השקענו את הזמן המתוכנן באזור הזה ולא התעכבנו, בידיעה שנוכל להשלים את המין הזה באזור עין עבדת/קבר בן גוריון. איך שהגענו לקבר דווח מישהו על צוקית בודדת שעמדה ממש קרוב לקבר, אבל ברחה מעט דרומה ונעלמה מאחורי המצוק. חיפשנו אותה, לכל אורך הירידה, חיפשנו בנרות גם בעין עבדת, לשווא. מין שאמור להיות קל יחסית, אבל לא השנה.

 

 


 

סלעית לבנת-כנף - אזור שדה בוקר. יום המירוץ.      צילום: אלדד גולן

 

אפשר להמשיך ככה בלי סוף. מה עם בז הצוקים שנתן תצוגת מעוף קצרה באזור שדה בוקר ונעלם עד שהגענו? עורב מזרע עמד בכניסה לאזור המדרשה והקבר אבל לא חיכה לנו, והעיט הניצי הופיע למטס ראווה מוקדם מדי אבל לא חזר שוב... והשרקרקים הירוקים בק"מ 20, שעברו ליד הכניסה לבריכות דקות ספורות לפנינו אבל לא נשארו מספיק זמן. אין ספק, המזל משחק כאן תפקיד, והשנה מעבר לכמה דברים שכן היו בשליטתנו המזל לא היה לצידנו.

 

ועדיין, אפשר להתחרט ברגע האחרון, להפסיק עם הקיטורים ולחשוב על הציפורים שכן היו. על הפלמינגו הזוטר, שאפילו לא צילמתי, לייפר חטוף ולא מספק באמצע הלחץ. ועל החנקן הטורקסטני היפיוף, שגרם לנו לשכוח לרגע את המרוץ ואת התוצאה הנמוכה. עובדה שעזבנו הכל והקדשנו כמה דקות לצילום תמונות תיעוד של האורח הנדיר. והיו עוד ציפורים מגניבות, גם כאלה שכבר ראינו: חוברה בחיזור, פורפיריה בסבך, צוללים חלודיים בבריכות המלח ושחייניות ליד פארק הצפרות, עשרות בזים אדומים על חוטי חשמל לאורך הכביש לניצנה, ועורב שחור מצדו השני של הכביש. בשורה התחתונה כשאתה נזכר ביום המטורף הזה, אתה מבין שבסך הכל נהנית מהמון צפרות, גם אם הפורמט קצת יותר אינטנסיבי מהרגיל, ושזאת הזכות האמתית. לעשות משהו שאתה אוהב לעשות, למען מטרה טובה - לשמור על המשהו הזה שיהיה כאן גם בעתיד, והתוצאה במרוץ עצמו אינה חזות הכול. כיף לשקר לעצמך לפעמים, לא?

 
אלדד גולן, סלעיות המדבר 2018
 
 
 

אלופות



השנה כבר לא התרגשתי מהאומץ או אולי החוצפה שבהשתתפות והייתי "משימתית": תכנון, קריאת דיווחים, לימוד שמות באנגלית - העיקר לא לפשל, ולסמן לפחות 100 מינים.

לראשונה לא נתמכנו על ידי רמת הנדיב ועמדנו חוחיות אלופות גאות בזכות עצמנו,  בהרכב רב תרבותי: חולוד עזאם ודוריס עסאקלה הדרוזיות ואורנה גמר ואני היהודיות, כולנו חובבות טבע וצפרות, עובדות בחינוך לשמירת טבע בחברה להגנת הטבע ועוד. הצטרף אלינו רעי רז ששדרג אותנו באופטיקה, בצפרות וגם מחנך בשעות הפנאי. יצאנו בכבוד. סימנו עם 123.

הכי מרגש? למצוא באזור המישר התקבצות של עיטי ערבות ורחמים על פגר של פרא.


שלומית ליפשיץ - החוחיות 2018


The Jerusalem Old Birds



The three of us, Lyvia, Naomi and I had never taken part, but we decided to do it.  We prepared ourselves as well as we could, and with the generous help of Alen we had a plan how we would do it.  Naomi was our very capable driver, and I was the photographer. We were quite surprised that we identified 62 bird species, and we hope to to be there next year and do even better.

 

Ruth Schueler

 

 
קבוצת "הצפריות הוותיקות" מהתחנה הירושלמית עם חבר - David Lindo
 
 

להתראות בשנה הבאה - אלופי הנדידה.

 

 
 
כל מי שמופיע בתמונה הוא אלוף הנדידה - 2018.
צילום: דב גרינבלט
 
 
 

כתבות

land marks