בעקבות שכווי הערבות הגדול

Ruby Mountains, Nevada

 

 

הצפר כריסטיאן טאוור      צילום: פיקי איש שלום

 

חמש בבוקר. חשכה מוחלטת ואנחנו על גבעת התצפית. השכמנו, כריסטיאן ואני, שעה מוקדם יותר. הגשם, שליווה אותנו ברציפות קרוב ל-36 שעות, הואיל בטובו להיחלש, כך שפירוק האוהל והעמסת המכונית נעשו בנוחות יחסית. עכשיו, על גבעת התצפית, אנו עומדים וממתינים לאור שיעלה ולהצגה הגדולה, של שכווי-הערבות הגדול (Greater Sage-Grouse).

 

"לייפר" הוא כבר לא יהיה. את ה"טיק" (טיק = לייפר - מין חדש) ברשימות המוזרות שלנו סימנתי אתמול, עת "הפלשנו" (החרדנו את העוף ממקום מחבואו) נקבה במהלך החזרה הגנרלית לעלייה לגבעה, שידענו שתעשה באפלה מוחלטת.

ההפלשה חצתה לשניים יום צפרות מוצלח, בוקר בעמקים ואחר צהריים בהרים. שחר ביער המחטני ומפגש מחודש עם חברים וותיקים מהשנה בקליפורניה: Ruby-crowned Kinglet, Bushtit,Spotted Towhee, Mountain Chickadee ואחרים. לאחר היער אספתי את כריסטיאן והמשכנו לסיור סביב Ruby Lake, אזור של ביצות ומגוון יפה של עופות מים וציפורי שיר, כגון Cinnamon Teal, Common Merganser, Rudy Duck, Western Meadowlark ו-Yellow-headed Blackbird. זרונים (Northern Harriers) סרקו את הקנים וכריסטיאן כמעט והתאהב בצפרות. כמעט.

 

 

מימין: Yellow-headed Blackbird   משמאל: Red-winged Blackbird      צילום: פיקי איש שלום

 

המשכנו לחפש לנו את ההימלאיה בנוואדה, כלומר את שכווי-השלג ההימלאי (Himalayan Snowcock), שאוכלוסייה שלו הובאה להרים כציפור צייד והכתה שורש. פקח ציד, שהתיעצנו אתו, איפיין את השכווי ואמר: "They are crazy birds". ומשוגעות הן אכן. לא מתפתות למעט הירוק שברום הביניים ונותרות מעלה, בממלכת השלג התמידי.

לא מצאנו אותן. טיפוס מאומץ במעלה ההר הוביל לשביל שעקבותיו אבדו תחת מעטה השלג, למבוי סתום ולזמן שנזל ואזל. השלג ירד והגוף כאב מטיפוס בנעלי שלג. קשה לומר שהייתה אכזבה. בעיקר הייתה עייפות וזוג של Mountain Bluebirds, שהוכיחו כי גם בקור המצמית מעופפים חרקים. הייתה גם הידיעה שהאוהל אולי מוצף בגשם הבלתי פוסק שם למטה בעמק וכי ממתינה לנו עוד השכמה בארבע לפנות בוקר.

 

Red-tailed Hawk

צילום: פיקי איש שלום

 

ועכשיו אכן על הגבעה. משמרת הלילה הפאונית מוחלפת במשמרת היום, לקולות היללה של קויוט בודד ותרועות רמות של ברנטות קנדיות. ארנבות וארנבונים נמלטים למחילותיהם. Pronghorns בשיא פעילותם וציפורי שיר מתעוררות למלאכת יומן. בגבינו מתרונן במתיקות Western Meadowlark ואנו עוד ממתינים לעלייתו של אור ראשון.

האור עולה ושיחי ה-Sage מקבלים צורה ובינותם שלושה זכרים של שכווי-ערבה מתממשים מתוך העלטה ורוקדים את מחולם המוזר, מלווים עצמם בניפוח שקי חזה וריקונם: בום בום בום. הם מחקים את ריקודם של האמריקאים הילידיים, או שמא האמריקאים הילידיים חיקו את שכוויי הערבה. הכל רטוב וקר והגיוני החשיבה מניחים לי לנפשי.

 

שלושה זכרים. זה הכל. אף לא נקבה אחת באה לשחר בן-זוג. אולי ראייה אנקדטולית ובלתי מדעית לאוכלוסייה שהולכת ומתדלדלת. הם באים לכאן כבר שנים רבות כל כך, אבל נחלותיהם נגזלות פיסה ועוד פיסה בידי שכמותנו: בני אדם.

שכווי-השלג ההימלאי יחכה לי, אולי לביקור עתידי בהימלאיה. שכווי-הערבות הגדול יחכה למעט חמלה מהמערכת הפוליטית האמריקאית, אולי לשווא. כנראה לשווא.

 

 

Western Meadowlark   צילום: פיקי איש שלום

 

land marks