העץ הנדיב

ערד בן דוד 03/05/2018 00:00

זה הזמן לצאת ולחפש אותם - את הזהבנים

 

בימים אלה הזהבנים עושים את דרכם מאזורי החריפה שבמרכז ודרום אפריקה, אל אתרי הקינון באירופה ובאסיה. הדוקטור עוזי פז כותב על הזהבן שבסתיו הוא חוצה את הים התיכון בגובה של 200 - 300 מטרים ובהמשך הוא נודד מעל הסהרה בגובה של 1,500 - 2,000 מטרים, שם האוויר קריר יותר.

האם הזהבן חוצה את הסהרה, המדבר החם הגדול ביותר בעולם, מרחק של 2,000 קילומטרים לפחות, בטיסה ישירה? יתכן שכן, אבל פז לא מתחייב על כך. ובצדק.

 

המפה מאתר d-maps.com

 

עד לא מזמן נהוג היה לחשוב שרוב ציפורי השיר שחוצות את הסהרה פעמיים בשנה (בסתיו ובאביב), עושות את זה בטיסה ישירה. הגיוני לא? מה יש להן לחפש שם? בלב המדבר הצחיח, בלי מים ומזון, ובלי שיח למסתור.

אם, בתנאי נדידה טובים, ציפור שיר יכולה להתקדם בקצב של 50 קילומטרים בשעה, הרי שאפשר להמריא מרצועת הסאהל מיד לאחר השקיעה ולנחות, כעבור כ- 40 שעות בהרי האטלס או בעמק הנילוס. כך, בנדידה רצופה (לילה-יום-לילה) ציפורי השיר יצליחו להתגבר על המכשול הגדול ביותר במסען, בזריזות וביעילות.

בפועל, זה לא המצב.

 

במחקר שעקב אחר תנועת הציפורים הנודדות בסתיו ובאביב מעל הסהרה (המערבית אמנם), נמצא כי רק 17% מציפורי השיר מעזות להמשיך את נדידת הלילה אל שעות היום. הרוב המכריע, אם כן, מעדיף לנדוד בצורה המסורתית: במקטעים, נדידה אקטיבית בלילה ומנוחה בשעות היום.

עזיבה מסיבית של ציפורים מיד לאחר השקיעה ללא תלות במקום ובעונה מלמדת שציפורי השיר מבלות את היום במדבר הצחיח. לכידה של ציפורים בלב הסהרה הראתה כי מצבן הגופני טוב מאוד ונראה שהנחיתה בלב המדבר נעשתה מבחירה.

המחקר הראה כי נדידת הסתיו מתרחשת בגובה נמוך: פחות מקילומטר אחד - שם נושבת רוח הגב אשר מסייעת להן לנדוד. בגבהים אלה שוררת טמפרטורה גבוהה יחסית - 25 - 35 מעלות צלזיוס. בסתיו עצמת הנדידה פוחתת בצורה תלולה לקראת שעת הזריחה - לאחר מכן מעט מאוד ציפורים ממשיכות את דרכן בשעות היום.

באביב, לעומת זאת, הנדידה מתרחשת בגובה רב יותר, בחסות הרוחות המערביות (Westerlines, Anti Trade) ומספר הציפורים שממשיכות את נדידתן גם בשעות היום גדול בצורה ניכרת.

 

מה היא הסיבה שבאביב ציפורי השיר נודדות גם בשעות היום בעוד שבסתיו הן נמנעות מכך כמעט לחלוטין?

ניסויים במנהרת רוח הראו שבתנאי מדבר, הציפורים הנודדות סובלות ממאזן מים שלילי. במקרה של החופית הלהקנית (אמנם לא ציפור שיר) המצב הזה מתעורר בטמפרטורה הגבוהה מ- 20 מעלות צלזיוס, אצל זרזירי ארבה (יפים שכמותם) למצב הזה אין שום קשר לטמפרטורת הסביבה - היכולת שלהם לייצר מים מטבוליים מוגבלת, כנראה. ובמקרה של זרזירים מצויים - טיסה בטמפרטורה של 27 מעלות ומעלה מוגבלת אצלם ל- 4.5 שעות.

באביב, נדידת היום של ציפורי השיר מעל הסהרה מתרחשת בגובה מפתיע של 2 - 4 קילומטרים, שם שוררת טמפרטורה של 10 מעלות ולחות יחסית של 40%. תנאים אלה מאפשרים איבוד מים קטן, באופן יחסי ומי יודע - אולי יש בין הנודדים גם כמה זהבנים מחללים.

 

 

זהבן מחלל - זכר בוגר. תלמי יפה 1.5.18      צילום: עודד לוי

 

הזהבן הוא חולף שכיח בישראל, בעיקר באביב ומקנן נדיר בעמקי הצפון - בעיקר בעמק החולה, על עצי איקליפטוס ודולב. הצפר אבנר רינות מצא קינון בעין הנצי"ב בקיץ 2017 והוא מאמין שהם מקננים לאורך עמק הירדן - הוא צפה בהם, זוגות זוגות ושמע אותם שרים בקולי קולית.

גם בספר האדום, שעודכן ממש לא מזמן, מציין האקולוג אסף מירוז כי מאז שנות ה- 80 שאז נמצאו הקינים הראשונים, מין זה מרחיב את תפוצתו.

 

אופיו הביישני של הזהבן ומנהגו לבלות בצמרות העצים הופכים את המפגשים עמו לחוויה משמחת במיוחד - שהרי הוא דסקרטי, מרהיב ביופיו ובאביב, אם קצת מזל, אפשר גם לשמוע את שירתו הצלולה - אז מתקבלת התחושה שאתם נמצאים בלב ג'ונגל אקזוטי.

 

 

 

 

מי שמכיר את הזהבנים יודע בדיוק היכן לחפשם. אחרי שחצו את הסהרה, הם מגיעים אלינו רעבים לסוכר - סוג של "קריז" ולכן, עצי תות הם מקום טוב למפגש.

 

 

זהבנים על עץ התות בתלמי יפה. מימין: נקבה בוגרת/זכר תת-בוגר. משמאל: נקבה בוגרת/זכר צעיר בשנתו השניה.

צילום: עודד לוי

 

כך נהג גם הצלם עודד לוי.

עצי תות מארחים בימים אלה ציפורים רבות, לא רק זהבנים. צלמים רבים מנצלים את ה"הזדמתות" לצלם את הסבכי הניצי היפה, אבל לוי - הוא ביקש לעצמו זהבן. ביקש וקיבל.

אין ספק, זאת אחת הציפורים היפות ביותר באזורנו - גופו של הזכר זהוב כולו, כנפיו שחורות ומנומרות בכתמים צהובים בבסיס אברות היד. לזנב השחור שוליים צהובים והמקור ארוך ואדמדם. בשפת המדע קוראים לו Oriolus oriolus - "המוזהב".

 

רק אחד יכול להתייצב מולו ולקרוא תיגר על יופיו - זרזיר ארבה. אבל הוא נדיר בהרבה.

בשפת המדע קוראים לו roseus - "ורוד" ואילו שמו העברי התקבל בזכות התפריט, שכולל בעיקר חגבים, חרגולים וחיפושיות.

תפוצתו של זרזיר הארבה אירנו-טורנית - טורקיה, ערבות אוקראינה ומרכז אסיה ואת החורף הוא מבלה בהודו.

אצל זרזירי ארבה, הצלחת הקינון תלויה במידה רבה בזמינות המזון. זמן הקינון ותחומי הקינון משתנים בהתאם למצאי המזון ואחת לכמה שנים (8 - 10) נרשמת התפוצצות אוכלוסין - אז נרשמים קינונים גם בבלקן ובמרכז אירופה.

 

 

זרזיר ארבה - בוגר. תלמי יפה 30.4.18      צילום: עודד לוי

 

"עם דופק 200", כותב לי עודד, "הרגשתי את הלב עולה לי לגרון ואת האצבע רועדת על המצלמה…" וכך הוא פגש אותם, את הזהבן והזרזיר - הכי יפים שיש, בזכות עץ התות שהפך לו, לעודד, לבית שני בימים אלה.

 

האם הצפר אבנר רינות ראה את המחזה בחלומו: זהבן מחלל, זרזיר ארבה וסבכי שחור-כיפה מבלים יחדיו על עץ תות? ברור שלא.

רינות, כמו עודד לוי, זכה בכל הקופה: "היו שם שלושה זהבנים, זרזיר ארבה ושפע שחורי-כיפה", הוא נזכר והתמונות שוב צפות בזכרונו - ציפורים נפלאות על עץ נדיב אחד.

 

 

ציור: אבנר רינות. מזמן מזמן - כשהיה נער בן 15.

 


 

תודות

תודה לעודד לוי על התמונות הנהדרות, לרון אפרת ולאבנר רינות על העזרה בהכנת הכתבה.

 

מקורות

 

1. Schmaljohann, H., Liechti, F., & Bruderer, B. (2007). Songbird migration across the Sahara: the non-stop hypothesis rejected! Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences, 274(1610), 735–739.

 

2. פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

 

3. מרוז א, וין ג, לבינגר ז, שטייניץ ע, הצופה א, חביב א, פרלמן י, אלון ד, לידר נ. 2017. הספר האדום של העופות בישראל. החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים.  https://aves.redlist.parks.org.il

 
land marks