איים אבודים

רוני לבנה 18/05/2018 00:00

 

 

Monteiro's Storm-petrel

אי שם בלב האוקיינוס האטלנטי

צילום: רוני לבנה

אתחיל מהסוף

 

בדרך הביתה, הגענו בחצות לשדה התעופה בליסבון אחרי 3 טיסות, לפנינו עוד 3, הטיסה הבאה ב- 7 בבוקר. רמי המנוסה, שותפי לטיולים רבים עלה לקומה הרביעית, הניח את התרמילים על הרצפה התכווץ לידם ושקע בשינה.

נדדתי ברחבי הטרמינל עד שמצאתי שקע פנוי וגלשתי עד רבע לחמש. הערתי אותו היה לו ציור של בלטה על הפנים, ירדנו למטה ב- 5:00 תור של 300 איש קידם את פנינו, ניבאתי שחורות אבל התור התקדם מהר מאוד.

"אתם ברשימת המתנה", הפתיעה אותי הדיילת, "יש Overbooking, בשער היציאה יטפלו בכם". בַּאְסָה

- נשארים עוד יום בפורטוגל, כך חשבתי. בזמן שאנחנו עולים אל שער היציאה, אחת הפקידות שיחדה את החברה הצעירים ב- 400 יורו, שיעברו לטיסה מאוחרת יותר.

בשעה טובה נחתנו בבריסל, למזוודות, ובמהירות לתור לטיסה הבאה. אנחנו עומדים בתור, 2 דיילות מטפלות בכל הנוסעים, כשמגיע תורנו אנחנו מתבשרים שהטיסה מתאחרת ולא נספיק לקונקשן.. "אז תלכו לתור ההוא, שם יטפלו בכם". רמי קיבל טופס שמטיסים אותו לאיסטנבול ומשם לארץ, אני לא, למה לא יודע. התחלתי לחשב מתי אשלח הודעה שלא אגיע הביתה ומה יהיה עם עוד יום ללא שינה. חלפה רבע שעה של התרוצצות וגם אני על הטיסה עם רמי לאיסטנבול.

 

עומדים שוב בתור מחתימים דרכונים ועולים למטוס באיחור, ממריאים באיחור נוחתים באיחור. יש לנו רק 20 דקות להמראה וצריך למצוא את שער היוצאים לטיסה. מישהו צועק משהוא לא ברור, בפעם השלישית אני מבין: "תל אביב", בטורקית. הוא מריץ אותנו לפתח המטוס התיישבנו אחרונים. בלבי אני אומר לא נורא את המזוודה נקבל יום אחרי אין סיכוי שב- 20 דקות המזוודות ימצאו את דרכן מהמטוס הראשון לטרמינל ומשם לבטן המטוס לישראל.

נחתנו בשעה טובה בבן גוריון, מספר האנשים שמחכים למזוודות הולך ונעלם וזרם המזוודות שנשפכות למסוע נגמר, אני אומר לרמי: "שלנו נכנסו אחרונות - הן היו צריכות לצאת ראשונות. יאללה הביתה". רמי מרגיע אותי ואומר שיש עוד אנשים, "תחכה". הכל הסתיים לטובה המזוודות הגיעו בין האחרונות וכרגיל רמי קיבל את שלו ראשון ואני מעט אחריו. יאללה מספיק עם הדרמה וסיפורי הגבורה בדרך חזרה.

כל זה למה?

 

 

רמי ואני - סלפי

 

 

חופית זהובת-גחון - דוגרת בטונדרה של צפון אמריקה ונודדת ארוכת טווח שמבלה את החורף בארגנטינה. 

לזהובת-הגחון יצא מוניטין של "מזדמנת" קבועה מחוץ לאזורי התפוצה שלה, בין היתר גם במערב אירופה - בעיקר באירלנד

ודרום-מערב אנגליה. בשנים האחרונות מספר זהובות-הגחון המזדמנות למערב אירופה קטן בצורה משמעותית - 

כנראה בגלל ירידה בגודל האוכלוסייה העולמית. מין זה מוגדר כיום בדרגת סיכון VU - "שעתידו בסכנה".

צילום: רוני לבנה 

 

 

האיים האזוריים נמצאים במרחק של 1,500 קילומטרים מליסבון וכ- 3,900 קילומטרים מחופיה המזרחיים

של אמריקה הצפונית. במפה מסומנים האיים: טרסיירה ("האי הסגול") ו- גרסיוסה ("האי הלבן").

 

טסנו ל"פלאגיק" (Pelagic) - ארבעה ימים של הפלגות - יוצאים בבוקר וחוזרים בערב. המטרה היא לראות ציפורי ים: יסעורים ויסעורונים ואולי גם איזה נדיר. בעיקר יסעורון שנקרא באנגלית: Monteiro's Storm-petrel. יסעורון מדירה פוצל לארבעה מינים שונים שנראים דומה - ההפרדה נעשתה בגלל עונות קינון שונות וקולות שונים בצורה מובהקת.

וכל זה קורה באיים האַזוֹרִיים - קבוצה קטנה של איים באוקיינוס האטלנטי השייכים לפורטוגל. צפרי אירופה מבקרים באיים אלו כדי לראות מינים אמריקאים שנודדים בסתיו. בעיקר בחודש אוקטובר.

 

 
בתמונה: שחפית כהה (רואים אותה? שחורה/לבנה על העשב) צילום: רוני לבנה.
 

ה- WP list היא רשימת ציפורי המערב הפלארקטי Western Palearctic list - מעט יותר מאלף מינים, המגדירים "שלנו" מכסים את האזור הזה ואת רוב המינים. המערב הפלארקטי כולל את אירופה, המדינות החובקות את הים התיכון מאפריקה, המזרח התיכון, ירדן, כוויית ומסתיים ברוסיה - מערבית להרי אורל.

הצפרים מנהלים את רשימת ה"מי ראה מה?" כאן. כשהצטרפתי לרשימה ב- 2009 המוביל רשם לזכותו 780 מינים. כשאנחנו היינו באיים האזוריים למוביל הרשימה היו 854 מינים. אני הייתי עם כ- 460 רובם מהארץ.

יש גם רשימה ארץ ישראלית של "מי ראה מה - אי.אל. 400".

חלק מהצפרים הם עם לא שפוי, שמוכן לקום מוקדם לנסוע מאות קילומטרים (בארץ) כדי לראות נדיר. אלה מטורללים קלות אבל, אלה המוכנים לטוס, לנסוע, להפליג - כל זה כדי להגדיל את רשימת המינים ב- WP list אלה חולים במצב אנוש.


ההתחלה

 

הגענו בערב לטרסיירה בסוף אוגוסט. בבוקר נסענו לצפר במחצבה שליד חוף הים המטרה ציפור סיבירית בשם Grey-tailed Tattler - ביצנית אפורת-זנב, מאוד נדירה באירופה. אותה לא ראינו אבל הוספתי חופית זהובת-גחון Buff-breasted Sandpiper - מזדמנת נדירה מאמריקה

(עד לא מזמן היא נחשבה לביצנית Tryngites אבל לאחרונה נהוג לשייך אותה לבנות הסוג Calidris - חופית). המחצבה היא אבן שואבת לצפרים המגיעים לאיים האזורים ומשם הפלגנו לאי גרסיוסה אי עם כ- 5,000 תושבים שהיה בסיס היציאה ל- 4 ההפלגות שביצענו בימים הבאים.

 

אם מביטים בעיטורים שעל גזע העץ זמן רב, מופיעים לפתע יסעורים ויסעורונים...

אתם מוזמנים לנסות.

צילום: רוני לבנה

 

במהלך ההפלגה פגשתי לראשונה שחפית כהה - אחת מזוג שמקנן על אי זעיר שצמוד לגרסיוסה. מזג האוויר היה מושלם. למחרת קמים בהתרגשות להפלגה עולים על סירה מאוד מהירה שנועדה לצוללנים, הקפיטן עושה מה בראש שלו. אומרים לא שמאלה הוא מהנהן בראש בסדר ומטיס את הסירה שלו ישר, למה? ככה הוא רוצה.

40 - 50 קילומטרים מהחוף אנחנו מגיעים Bank of Fortune - מקום באמצע הכלום ומספרים שמתחתינו נמצא הר תת ימי שמתרומם מעומק של 2 ק"מ ומגיע עד עומק 300.

רק מגיעים ושדונים קטנים וחמקנים, היסעורונים, חולפים לידנו. פייר ( Pierre-André Crochet הידוע בשם פאק), המדריך של הטיול שגם מוביל את רשימת הצפרים ב- WP (אחרי שעקף את המוביל הקודם Ernie Davis) מתחיל להאכיל את הים ב"צ'אם" - מרקחת מגעילה ומסריחה של חלקי דגים סרטנים מיובשים ועוד חומרים שמפעילים את חוש הגועל. אממה, זה מושך יסעורונים.

הים פלטה, שטוח, נראה כאילו מפליגים בים של שמן. מדי כמה דקות מגיע יסעורון חלקם הגדול הם  Monteiro's Storm-petrel אבל היו גם יסעורוני מדירה, יסעורים גדולים ויסעורים שחורי-כיפה, מעט יסעורים כהים וסערונית כהה. בעומק הים אין שחפים או שחפיות.

 

 

מימין: המדריך שלנו, פייר.      משמאל: תערובת צ'אם "ריחנית" - כזו שמושכת יסעורים ויסעורונים מקילומטרים.

 

ציפיתי לראות לווייתנים מקרוב, לראות להם את העיניים מ- 5 מטר, חשבתי שמאות יסעורונים יקיפו את הסירה וחלקם יהיו נחמדים וינחתו קרוב כך שאפשר יהיה לצלם אותם. רציתי לראות כרישים מגיעים לצ'אם ומתגלים במלא הדרם. אז לווייתנים ראינו ממרחק, דולפינים במאות, מנטות ענק וצבי ים. כרישים לא ראיתי.

 

 

 

 
יסעור גדול "אטלנטי" בריצת המראה. האוכלוסייה האירופית מונה כ- 250,000 זוגות וכ- 75% מהם מקננים באיים האזוריים.
צילום: רוני לבנה
 
 
 
ה- Monteiro's Storm-petrel (שם אפשרי בעברית: "יסעורון אזורי") אנדמי לאיים האזוריים.
מין זה מקנן באי הזעיר Praia (שטחו 12.8 קמ"ר) הסמוך לאי גרסיוסה וגודל האוכלוסייה מוערך בכ- 350 - 1,500 פרטים בלבד.
צילום: רוני לבנה 
 
המשתתפים בסירה היו: פייר המדריך, זוג אנגלי מבוגר שיצא מהנפתלין: הוא נראה כמו לורד כפרי עבש והיא, האישה הקטנה לצידו, זוג בלגי, עוד זוג צרפתי וזוג בריטי היא מג'ונג'נת והוא נראה כנהג המונית מדבר באנגלית עם מבטא כבד. כבר ביום הראשון היא לא הופיע להפלגה ונשארה במלון. ה"נהג מונית" אמר לי שהוא מצפר רק בים, בשקט לא הסרתי את המסיכה ואמרתי מעניין מאוד במבטא אוקספורדי מתנשא.
המשכנו לדבר מאוחר יותר: למדתי שנהג המונית היה חייל בקומנדו הבריטי הרבה שנים הסתובב/נלחם בעולם וגם בארץ, עסק בפיתוח אמצעי לחימה, עכשיו הוא עושה דוקטורט על סולה אדומת-רגל. כזה אני, צפר, חד הבחנה.
 
 
 
קרוב ל- 400 מינים תועדו באיים האזוריים. רבים מהם אינם מכירים את האיים, הם לא חשבו להגיע לשם - 
הם פשוט "נקלעו" לשם במהלך מסע נדידתם. 
 

גרנד פינלה לטיול באיים האזורים, האם הבלתי יאומן קרה? מבטלים את ההפלגה הרביעית לטובת הטטלר (אותה ביצנית אפורת-זנב) שפספסנו ביום בראשון? כן.

משנים את כרטיסי הטיסה ומוסיפים טיסה לטרסיירה. 9 בבוקר עולים על מטוס, אחרי עשרים דקות טיסה משכירים רכב ונוסעים למחצבה - תצפית אחרונה לפני שאורזים את המשקפת. הטיסה הבאה בחמש אחר הצהריים.

שעה, שעתיים, גם שלוש. אין טטלר במחצבה, פתאום רמי קורא לי: אנפת שלג Snowy egret, יש! עוד מין אמריקאי. בינתיים מגיעים עוד צפרים שחוגגים על האנפה, עדיין מחכים לטטלר, אבל היא איננה.

 

 

למעשה באיים האזוריים ישנם רק 64 מינים "מצויים":
20 מהם יציבים (מקננים כמובן, ארבעה מתוכם פולשים), 7 מינים מקננים באיים ואינם מצויים שם מחוץ לעונת הקינון, 
7 מינים נחשבים מקננים נדירים ביותר ולא קבועים, למרות שהם כן מצויים באיים במשך כל ימות השנה
והיתר, 30 מינים, נצפים בקביעות אם בנדידה או שהם חורפים באיים.
בתמונה: אנפת שלג (ימין) לצד לבנית קטנה. "יש! עוד מין אמריקאי"         צילום: רוני לבנה 

 

נסענו לאכול בקרבת מקום, ושוב חזרנו לחפש את הטטלר. פייר מגיע, גם הוא לא ראה את הטטלר וזה הניסיון השלישי שלו, אם יראה ישתווה למוביל של ה-  WP list (ציון דרך חשוב מאין כמהו). הסתובבנו והסתובבנו ולא ראינו. הגיעו עוד צפרים וגם הם לא ראו. נשברו והלכו. הדקות חולפות ואין טטלר.

16:00 רמי אומר: "יאללה, אין אז אין". נכנסים לאוטו לוקחים עוד שלושה צפרים לשדה התעופה, מתחילים לנסוע ואז הטלפון מצלצל ומיד מתנתק... אנחנו בכניסה לשדה התעופה אני עושה סיבוב פרסה, פייר מטלפן לחבר שלו "היא הגיעה" הוא מודיע. אין לנו זמן אבל אנחנו חוזרים למחצבה והטטלר מחכה לנו. 3 ואנחנו דקות חוזרים לאוטו. מתדלקים ב- 5 יורו ומגיעים בזמן לטיסה השנייה היום. איזה סיום נפלא.

 

 
Grey-tailed Tattler ביצנית אפורת-זנב - מזדמנת סופר נדירה מצפון מזרח סיביר.
צילום: רוני לבנה
 

לסיכום, רמי הוסיף רק שלושה מינים חדשים ואני שישה.

רשימת הציפורים של הטיול כללה 46 מינים:

שליו נודד, יסעור גדול, יסעור שחור-כיפה, יסעור כהה, סערונית כהה (Bulwer's petrel), יסעורון פסיפי (חדש בשבילי), יסעורון מדירה, יסעורון "אזורי" (Monteiro's Storm-Petrel חדש בשבילי), לבנית קטנה, לבנית שלג (Snowy Egret חדש בשבילי), מגלן חום, עקב חורף, חופזי מנומר, חופמי אלכסנדרי, חופמי צווארון, חופמי אמריקני (Semipalmated Plover), חרמשון קטן, לימוזה חומת-בטן, לימוזה מצויה, ארנריה אדמונית, חופית להקנית, לוחם, חופית מגלית, חופית לבנה, חופית אלפינית, חופית קטנה, שחיינית רחבת-מקור, חופית זהובת-גחון (Buff-breasted Sandpiper חדש בשבילי), חופית כהת-חזה, חופית אמריקנית, ביצנית אפורת-זנב (Gray-tailed Tattler חדש בשבילי), שחף אגמים, שחף צהוב-רגל, שחפית רסן, שחפית כהה (חדש בשבילי), שחפית ים, שחפית ורדרדת, תור צווארון, שחרור, נחליאלי זנבתן, חוחית, Island Canary, דרור הבית.

 

 

 

מימין: יסעור שחור-כיפה   משמאל: דולפין שקפץ לביקור

צילום: רוני לבנה

 

אחרית דבר

בזמן הטיול אני מקבל טלפון מליבי ממרכז הצפרות באילת: נועם מארגן הפלגת יסעורונים באילת, אנחנו נרשמים. שבועיים אחרי זה מפליגים ורואים 2 יסעורונים אחד פסיפי ואחד וילסון בסוף מקנחים בדרורית צהובת-גרון, שלושה מינים חדשים בשבילי לארץ.


ועניין נוסף, Ernie Davis שב להוביל את רשימת ה- WP עם 858 מינים. מיודעינו פייר עדיין דולק בעקבותיו עם 856.

 

 

 
 
שחפית ורדרדת - האוכלוסייה האירופית 2,300 - 2,900 זוגות ומתוכם 840 - 1,350 זוגות מקננים באיים האזוריים.
צילום: רוני לבנה
 
 
 

כתבות

land marks