צפרות חו"ל

יותם לנרד 03/07/2018 00:00

מתוך קבוצת הפייסבוק - צפרות וצפרים

 

כנראה שזו העונה, אבל לא רק, בה הרבה אנשים טסים לחופשות מחוץ לישראל, אז הנה 500 הדונג שלי על הנושא, מוזמנים להוסיף מניסיונכם בנושא ( אם יש לכם ליסט WP או 1000+ מינים בעולם וגם אם לא אז יש לכם מה להוסיף...)

 

 

 

Rhinoceros hornbill בשמורת Hala-Bala בדרום תאילנד.
השמורה היתה אזור בעייתי בטחונית עד לאחרונה וכיום צפרים חוזרים להנות מיותר מ-8 מיני Hornbill שנמצאים בה.

צילום: יותם לנרד

 

 

מידע אינטרנטי

שפע המידע הצפרי באינטרנט הוא נקודת המוצא שלי לתכנון והתמצאות בצפרות במדינה שטרם ביקרתי בה, מתחיל בסקירה כללית מאוד: אזורים "נחשבים", עונות מועדפות, ספרות רלוונטית, אתרים/קבוצות פייסבוק ספציפיות לאזור, ובמהלך כל החיפוש הזה ימצאו אנשים שיוכלו לכוון ולעזור.

אני מצאתי את הסקירה באתר Fatbirdr כללית ובסיסית, בדיוק מקום להתחיל ממנו.

 

משם לרוב צללתי לתוך Cloud Birders משאב ענקי וקצת מאיים שמכיל אלפי טריפריפורטים מכל העולם, מהר מאוד הבנתי שלמרות שאני לא קהל היעד של מרבית הדיווחים בו, ומחפש סוג שונה של צפרות אבל עדיין אפשר להוציא ממנו המון מידע רלוונטי ולהתאים אותו לצורות טיול אחרות.

אני חושב שכדי ללמוד קצת את השפה ואת האופי של הדיווחים בו כדאי להתחיל בלקרוא כמה דיווחים על ישראל, בדיוק כי כבר מכירים את הציפורים ואת המקומות. בגדול יש שני סוגים של דיווחים: "אינדי" של צפרים שמטיילים עצמאית, ו"פירסומיים" של חברות תיירות שמוציאות טיולי צפרות מאורגנים, ההבדלים ביניהם יהיו מאוד ברורים...

לפעמים יש קסם מיוחד ומעורר השראה בלקרוא דווקא את הדיווחים ההיסטוריים על איך היה פעם אפילו שהוא כבר לא תמיד רלוונטי.

 

 

Black-Crowned Barwing - מין שהתגלה ותואר רק בשנת 1999 בהרים המרכזיים של וייטנאם,

כיום ניתן לראותו רק במספר מצומצם של אתרים נידחים בהרים של מרכז וייטנאם. צילום: יותם לנרד

 

ולבסוף EBird, משאב רב עוצמה שהולך ונבנה, לא שימושי בכל מקום, אבל באזורים מסוימים בעל פופולאריות גבוהה (שתי האמריקות, הודו, דרום אפריקה..) ומכיל מידע ספציפי על אתרים עונות ומינים פוטנציאלים, לתכנון סופי והכנת רשימת מיני מטרה והכרת אתרים פופולאריים.

 

מגדיר

בין אם טסים לטיול סימון V על כל האנדמיים ובין אם טסים לחופשה ורק מצפרים על הדרך אני חושב שזו נקודת ההתחלה (אחרי בחירת המדינה/אזור). כדאי תמיד גרסה מעודכנת, וכמה שיותר ספציפית למקום (לדוגמא: מגדיר נפאל מכיל הרבה מידע כמו טווחי גובה למדינה שאין במגדיר לכל תת-היבשת ההודית).

בתקווה שהמגדיר יגיע לפני הטיסה, כדאי לפתוח אותו לפני העלייה למטוס, לי אישית לא נוח ללמוד מינים חדשים תיאורטית בלבד, ולכן אני בעיקר מתמקד בקריאת ההקדמה (הכי חשוב) וללמוד את ה"שפה" של המגדיר, ואולי לעבור על משפחות ומיני מטרה מיוחדים.

 

הרבה מקומות בהם הצפרות והמחקר פחות מתקדמים ישנם הרבה מינים וקומפלקסים שעתידים להחקר לעומק ולהתפצל, לפעמים ממש בתוך אותה המדינה. שווה ומעניין ללמוד על אותן קבוצות ולנסות לזהות תתי-מין שונים, בעוד כמה שנים כשתשבו בבית על הכיסא והפיצול יהפוך לרשמי תוכלו להנות מ"טיק-כורסא" (armchair tik) ואולי אפילו לתרום לתיעוד ולקחת חלק בתהליך שמוביל לפיצולים (תמונות, הקלטות, גבולות תפוצה ועוד).

 

לטבוע ב"לייפרים"

לדעתי הרגע הכי כיף בלצפר במדינה חדשה, במיוחד אם היא רחוקה ממה שמכירים. הכל חדש, פשוט הכל, לא שומעים אף ציוץ מוכר, הכל עף אחרת, מה שנראה כמו חנקן נובר בעלים שעל הקרקע, מה שנראה כמו נקר אוכל צוף, ולכל הציפורים יש ארבע שמות שחצי מהם שמות משפחה כפולים כמו Flycatcher-shrike או Hawk-Cuckoo ואתה מוצא את עצמך מסתכל יותר במגדיר מאשר על הציפורים.

לי אישית שום כמות של הכנה מראש לא "פותרת" את המצב הזה, וגם אין צורך, אבל אני כן מעדיף לעשות סיבוב קצר בפארק בעיר, או סביב המקום שבו אני ישן להכיר את המינים הכי נפוצים לפני שאני צולל לאתר צפרות כבד יותר (אפילו סתם לשבת במרפסת באמצע סייגון עוזר).

 

לרדוף אחרי אנדמיים או לקחת מה שבא?

בפעם הראשונה במדינה/אזור חדש הפיתוי לרדוף אחרי מינים קשים/מיוחדים יורד מעט כשגם המינים הנפוצים ביותר חדשים ומפתיעים באותה המידה בעודם קלים (וזולים) יותר למציאה.

ברור שהתשובה לשאלה הזאת היא אישית, ולי היו תשובות שונות במקומות שונים, אבל גם במקומות שבהם באתי עם רשימת מבוקשים השקעתי כמה שעות צפרות כללית לפני שפניתי למרדף אישי אחרי מין ספציפי.

 

מדריך מקומי

למציאת מינים מיוחדים, כניסה לאתרים מוגבלים וסתם למיצוי מרבי של זמן הצפרות הרבה אנשים נעזרים במדריכים, לרוב מקומיים. לי אישית לא יצא לשכור את שירותיהם של מדריכים הרבה פעמים ($$) , אבל בפעמים הספורות שכן אין ספק שזו הדרך המהירה הקלה והמאוד מרשימה לחוות הציפורים מאתגרות במקומות מאתגרים.

בכללי רובם אנשים נחמדים מאוד, מובילים תפיסות שמירת טבע באזורים שבהם היא לא תמיד הכי מפותחת ובעלי ידע מקומי אדיר. אחרי כמה דקות תתחילו לחשוד שהם הדביקו את הציפורים עם דבק לפני שבאתם ושיש להם שלושה זוגות עיניים.

גם אם אתם לא נעזרים במדריך ופגשתם אחד שווה לשוחח איתו מעט, לרוב הם יעזרו מאוד.

 

שטים בביצת מבמבה - אנטבה

צילום: ערד בן דוד

 

לחבור לצפרים מקומיים

לא רלוונטי בכל מקום, אבל בהרבה מדינות (גם כאלו שיפתיעו אתכם) יש סצנות צפרות שהולכות וגדלות, דרך מעולה להכיר אנשים שיכולים לעזור, בלימוד הציפורים, בהכרת מקומות, שיתוף מידע חם מהתנור. נראה שפייסבוק הוא המקום שבו הדברים האלו רצים, יש גם אתר שנקרא Birding Pal אבל אני לא מכיר אותו מעבר לשם. (סתם לדוגמא, בפוקרה בנפאל יש מועדון צפרות שנפגש כל שבועיים לתצפית קבוצתית).

 

מומחים מבית

יש צפרים ישראלים עם חיבה לאזור בעולם, וניסיון עשיר באותם מקומות שתמיד יכול לעזור - שווה להתייעץ איתם.

 


 

איתי שני:

כמי שחי (בעבר), מטייל ומדריך הרבה באפריקה אני מסכים עם כל מה שכתבת ומנסיוני הכי חשוב זה להכיר את המגדיר מראש! היום ניתן להשיג את רוב האזורים גם באפליקציות ובכל מקרה ידע מקומי הוא קריטי אז כמה שיותר להתחבר למקומיים הכי עוזר.

 

Black-faced Waxbill מזרח אפריקה

צילום: איתי שני

 

אין כמו לגור במדינה ולצפר בה - הכל טרי בראש כל הזמן והחיבור הוא הרבה יותר טוב גם לקולות וגם למידע טרי מהשטח כולל ענייני עבירות שהם מאוד משמעותיים בתכנון זמן בין נקודות. גם היכולת לבקר באזורים הרבה פחות מתויירים, אליהם יותר קשה בדרך כלל להביא את הקבוצות מפאת חוסר זמן וניסיון למצות את מעט ימי הטיול המאורגן לכמה שיותר אתרים.

 

עוז חורין:

להתארגן גם על קולות. לצלם הכל גם אם נראה מוכר כי בעתיד מינים יפוצלו.

אחרי לא מעט נסיעות לחו"ל לצרכי עבודה, שצרפתי אליהם ימי צפרות לפני ואחרי ככול שאפשר הזמן והתקציב, חשבתי איך לעשות סדר בבאלגן. כשרשימת הלייפרים התארכה למספר בן 4 ספרות, מצאתי את הדרך הטבעית לארגן אותה - טקסונומיה.

כפי שכולכם בוודאי יודעים, עולם הציפורים מחולק בצורה היררכית ל- 40 סדרות, 247 משפחות, כמה אלפי סוגים, וכ- 10,600 מינים. (המספרים מ IOC 8.1) כך בעצם נולד הפרויקט שבו אני עסוק ומקווה להמשיך להיות עסוק בשנים הקרובות - אתגר משפחות ציפורי העולם.

לראות ולצלם לפחות מין אחד מכל משפחה. כך אני יודע איזה יעדים לבחור ואלו ציפורים לחפש - משפחות שטרם ראיתי וצילמתי. מי שירצה לראות עוד פרטים מוזמן לדף שלי.

 

 

 

הצפרים עוז חורין ופרנסיס ארגייל - שטים מול חופי מדגסקר

שי אגמון:

לשבת על מגדירים, יותר ממגדיר אחד, ועל אתרים טובים, להצליב ידע של עונות, מופעים, איזורים ספציפיים עם קולות.

בהמון מקומות, בעיקר למי שמטייל לטווח ארוך, יש אפשרויות להתנדבות, שמאפשרות גישה לצפרות איכותית וחשיפה לטבע ברמות הרבה יותר מהנות ומעשירות מאשר תיירות בסיסית.

לדוגמה: באוסטרליה התנדבתי כעוזר מחקר במספר מחקרים של אוניברסיטת ג'יימס קוק, בניו זילנד בקרן שימור שניקתה איי חוף ממכרסמים, באיטליה, קפריסין ומלטה - במניעת צייד לא חוקי. בשוודיה, אנגליה, סקוטלנד, אוסטרליה, ניו זילנד, הונגריה, קניה בטיבוע ועוד.

ברגע שמכינים מסלול כללי, כדאי ושווה לחפש נקודות התנדבות שכאלה. חלק מהמקומות זו חוויה בלבד. חלק משלמים עלויות בסיס. במקרים מסוימים, מה שנחשב בעיניהם כהתנדבות זה שכר יפה במושגים שלנו.

 

 

שקנאי מסולסל - דלתת הדנובה      צילום: שי אגמון

 

אמיר בלבן:

אחרי הרבה טיולי צפרות בחו״ל ושימוש בהרבה מהמידע שציינת הגעתי לסוג של רוויה. לרב אני בוחר במין אחד שאני רוצה לראות. משקיע בו ואז כל השאר משתלב. מידע ממקומיים תמיד עוזר. סוג של צפרות זן...

אם אני עם חברים אז תמיד יש מישהו שעושה תחקיר עומק. המעמיק ביותר שפגשתי הוא רמי מזרחי שמגיע לטיול כמו קמן של יחידה מיוחדת. מפות, צילומי לווין, שעות, אנשי קשר וגם אתרים חלופיים. גם הלוז בהתאם. כיף לצפר בחול.

 

מזרח נורווגיה Puffin - Hornøya

צילום: עמיר בלבן

 

 

 

 

יובל דקס:

כמה טיפים מהנסיון של הדרכה בחו''ל - זהירות זה ממכר.

מין מטרה זה חשוב מאוד כמו שעמיר כתב וכדאי שיהיה איזה ינשוף קשה להשגה, פיטה שמסתתרת בקרקעית הגו'נגל או איזה קצאל יפהפה. מיני המטרה האלו מייצגים חוויה של בית גידול חדש, בלתי פגוע בחלק אחר של העולם, עם המינים המיוחדים שלו, צמחים, קולות ובעלי חיים - וזה הדבר הכי מהנה שיש.

 

Snowcap קוסטה ריקה

צילום: יובל דקס

 

מגדיר ציפורים זה גם חלק כיפי מאוד. המידע ברשת מאוד עוזר בתור הכנה אבל בדרך כלל בשטח קשה מאוד להסתדר בלי מדריך מקומי, אפילו למוכשרים ביותר וזה בעיקר כיף. ויש גם פער בין ההבטחות למציאות בכל איזור בעולם - באיזור המשווה באפריקה ומרכז אמריקה המציאות עולה על כל הציפיות ובצפון אירופה זה מאבק על כל ציפור בלי קשר להבטחות של המדריכים המקומיים.

 

יוחאי ווסרלאוף:

כל יעד חדש זה ממש כמו עולם שלם שמתגלה.

ולדעתי ההכנה המוקדמת זה מה שעושה את כל הבדל, כמו במבצע צבאי - מודיעין, מודיעין ומודיעין.

זה בעיקר תלוי בכמה את/ה חדור/ת מטרה ונעול/ה על מין מסוים, כי תמיד אפשר לא לעשות תוכניות ופשוט לזרום עם הטיול, שלפעמים זה לא פחות כיף, גם אם רואים כמה מינים פחות.

צריך להכיר טוב את בית הגידול, וזה גם משהו שלוקח זמן, בייחוד בבתי גידול שאנחנו לא מכירים מישראל.

בג'ונגלים במרכז אמריקה ודרום אמריקה לקח לי בערך חודשיים כדי להרגיש שאני מתחיל להבין איך הציפורים מתנהגות שם וגם אז זה הרגיש מעט מאוד לעומת הידע של המקומיים.

ההתלבטות של להיעזר במדריך מקומי הייתה משהו שליווה אותי בערך כל הטיול, כי מצד אחד זה לא זול, בטח בטיול ארוך שהתקציב מוגבל ומצד שני "אני כבר פה", אז חבל להתקמצן ולפספס את הציפור.

 

Fortuna Bay - South Georgia

 

היום הכל נמצא באינטרנט ולדעתי אין ברירה אלא פשוט לחרוש אותו מכל הכיוונים לפני הטיול (כן, זה תהליך ארוך שלוקח זמן...) ולהוציא כמה שיותר פרטים מכמה שיותר מקורות (זה לפחות מה שאני עושה...).

כמובן שיש מקומות שבהם הכל יותר זמין וקהילת הצפרות יותר מבוססת, אבל גם בחורים הכי נידחים בדרום אמריקה הצלחתי למצוא את המעט מידע שעזר לי למצוא את הציפור שחיפשתי.

 

רון אפרת

מנקודת מבט של מישהו שלא דואג לרשימות שלו, אני יכול להגיד שדווקא הכנה לקויה יכולה להיות מהנה. באפריקה הדרומית מאוד נהנתי משילוב של ידיעה וחוסר ידיעה. מעבר על המגדיר עוד בארץ ומעבר על אתרי צפרות טובים, אבל בלי לכוון למין מסוים אלא יותר לבתי גידול שונים, דברים שאין בארץ או דווקא דברים שדומים לארץ, לראות איך הציפורים שם.

 

Northern Black Korhaan דרום אפריקה

צילום: רון אפרת

land marks