פלאנט ערבה

נועם וייס 27/08/2018 00:00

כשסנונית רפתות חולפת מעל הערבה הדרומית הקסומה שלנו, גם אם היא שואפת עכשיו לאפריקה וסוואנה מוריקה עם פילים וג'ירפות, היא בוודאי עוצרת לעוד רגע באוויר, ונפעמת מהמקום הזה. ההרים והסלעים המחודדים, השפע העצום של צבעי הקרקע, הצורה הכי יצירתית בעולם שכל עץ שיטה בחר לעצמו והמגוון של העופות הנודדים, מציירים כאן תמונה בלתי נשכחת שחרוטה היטב במוחה הקטנטן.

כשהיא תחזור לכאן באביב, ליבה בוודאי יקפוץ שוב משמחה והערכה. הציפורים אוהבות את המקום הזה. גם אני. טוב כאן. כשאני שוכח את זה לרגע, הרי אדום, שקו דק כתום ובוהק מצייר את צורתם על רקע השמיים שעדיין זרועים בכוכבים כשאני יוצא לדרכי לעבודה בכל בוקר, מזכירים לי שהטבע כאן כל כך חזק ועוצמתי ושאני חי במקום היפה בעולם. זה לא עובר גם אחרי שנים ארוכות כאן, וזה לא משאיר אף לב אדיש.

 

 

שרקרק מצוי - פארק הצפרות אילת      צילום: נועם וייס

 

אנחנו יצורים חברתיים. כשמשהו טוב קורה לנו, אנו רוצים לשתף. לתת לעוד אנשים לחוש את הקסם. כשהם כבר כאן אז הם מבינים. אבל איך מעבירים את זה לאנשים שמוקפים בניינים, רעש ופיח? האם תמונה, מיוחדת ככל שתהיה, יכולה להעביר את החוויה? התשובה היא לא, אבל אפשר להתקרב לזה, אולי למרחק נגיעה.

 

 

מימין: נץ מצוי      משמאל: נץ קצר-אצבעות      פארק הצפרות אילת       צילום: נועם וייס

 

באתי לכאן אל הערבה כדי לשמור על הציפורים. לוודא שהנתיב האווירי, שמחבר שלוש יבשות יישאר בטוח ופתוח למעבר עבורן ושיהיו להן מקומות לנוח בשלווה ולמצוא די מזון כדי לחצות את המדבר הגדול. מרגש אותי להתבונן בציפור צעירה, שלפני חודשים ספורים בקעה מביצתה והיא כבר בעיצומו של מסע מפרך אל הלא נודע, אליו יצאה ללא היסוס ובאופטימיות חסרת תקנה. רגעים היא עייפה ומאבדת תקווה שלמדבר הזה יש סוף אך רגעים היא מלאת התלהבות ושמחה, ממלאה את סביבותיה בתקווה מדבקת.

בשנים הראשונות סיפרתי את סיפורן לכל מי שדרך רגלו כאן. מי שיגיע אל פארק הצפרות באילת וישמע את גבורתן, לא יוכל להישאר אדיש לנדידת הציפורים המופלאה ולמאמץ לשמור עליה. אבל איך נרתום את השאר? איך נרגש את האחרים? איך נזכיר לעצמנו ולאחרים בכל רגע שציפור נודדת קטנטנה נאבקת ממש עכשיו במדבר הגדול, או בטורבינות רוח ענק או בציידים מרושעים? איך נפיץ אהבה בעולם?

 

 

חנקן נובי בפארק הצפרות אילת     צילום: נועם וייס

 

אני לא צלם. אני צפר ושומר טבע. אבל אני לא יכול עוד בלי לשתף. בלי לחבר. התשוקה שגם אתם תראו את היופי הזה, שגם אתם תבינו כמה חן טמון פה, כמה מרגש לחיות כאן ולשמור על הציפורים, לא מרפה. אז   התחלתי לצלם.

אז אם גם אתם בעניין, "פלאנט ערבה" עוד רגע כאן. זה אוסף של אנשים שחייבים להראות לכם את היופי, שרק הם גילו, מהזווית הכי נכונה ובאור הכי מרגש. כי הם מסוגלים לראות יופי במקום שאחרים לא רואים דבר. 100 אנשים עברו לידם קודם ולא הבחינו, אבל הם רוצים להגיש לכם אותו על מגש. המקום הכי יפה בעולם.

אנחנו נהיה שם.

 

http://www.planetarava.com/he

 
land marks