הערבות של העיטים

 

חשבתם פעם מהן אותן ערבות אשר מהן נגזר השם של עיטי הערבות? ובכלל, מאיפה מגיעים העיטים האדירים האלה שנודדים דרכנו? נסענו עד קזחסטן כדי לענות על השאלות האלה ועל הדרך לטייל ולצפר קצת במדינה אדירת הממדים הזו.

סיפורנו מתחיל בטלפון משמח: "קיבלנו תקציב לחקור את נתיבי הנדידה של עיטי הערבות, אשמח אם תוכלו לפנות שבועיים מהקיץ שלכם כדי לנסוע לקזחסטן ולמשדר (לרתום משדרים לגבם של) כמה עיטים". שניה וחצי של התלבטות, וכעבור כמה חודשים אנחנו על מטוס לצפון-מערב קזחסטן.

 

 

מחפשים עיטים בערבות האינסופיות

 

עיטי הערבות מקננים במזרח אירופה ובמערב אסיה. בעקבות ירידה דרסטית במספר עיטי הערבות בכל תחום תפוצתם, החל משנת 2015 הם מוגדרים כמין בסכנת הכחדה אשר האיום העיקרי על אוכלוסייתו הוא אובדן בית הגידול הייחודי - הערבות. בעבר עיטי ערבות קיננו מערבה עד רומניה, אולם הפיכת שטחי ערבות עשב טבעיים רבים לשטחי חקלאות מסכנת את המין בכל תפוצתו. בקזחסטן עוד קיימת אוכלוסייה בריאה, אבל גם היא נמצאת בסכנה בשל אותן סיבות.

קזחסטן היא מדינה ענקית, התשיעית בגודלה בעולם, עם אוכלוסיה אנושית יחסית קטנה (כ-16 מליון איש). בזכות הגודל שלה ומיקומה במרכז היבשת, היא מורכבת ממגוון בתי גידול מרשים וייחודי. בדרום-מערב מדבר, במזרח ובדרום-מזרח רכסי הרים הנישאים מעל ל-4,000 מטרים ובצפון-מערב המדינה ערבות עשב אינסופיות המנוקדות ביערות קטנים ואגמים.

 

 

 

בהגיענו לקזחסטן הצטרפנו לצוות משובח: אמריקאי ושלושה רוסים-קזחים (לא, זו לא התחלה של בדיחה) אשר מכירים את השטח והעיטים כבר הרבה שנים. במשך שבוע וחצי חרשנו מאות קילומטרים של ערבות - מישורי עשב אינסופיים עם מעט מאוד מקומות בהם הקרקע מתרוממת לגובה של יותר מכמה מטרים בודדים. המשימה התחלקה לשני חלקים - למצוא קינים של עיטי ערבות (בחלק מאתגר זה השתתפה רק יעל) ולאחר מכן לשוב אל הקינים ולרתום משדרים לגבם של גוזלים שנמצאים לקראת פריחה מהקן.

 

 

גוזלי עיטים עם משדרים יושבים בקן

 

קוטר הקן הוא כמטר וחצי, הוא כמעט תמיד נמצא על הקרקע ורק לעיתים רחוקות על עץ נמוך (מצרך נדיר בערבות). בדרך-כלל ממוקם הקן בין כמה אבנים גדולות או שיחים וכמה קינים אף עושים שימוש בקברים ישנים המפוזרים במרחב ומספקים נקודה קצת מורמת מהסביבה. דרך הקינון המוזרה הזו מתאפשרת הודות לכך שהטורפים באזור מעטים מאוד וכמעט תמיד קטנים. מלבד מספר מצומצם של זאבים, הטורף הכי גדול הוא שועל, אשר בהרבה מקרים הופך דווקא לטרף של העיטים. כאשר הגוזלים קטנים ההורים מגנים עליהם, ולאחר מספר שבועות הם כבר משאירים אותם לבד להגן על עצמם. ניכר שהשיטה עובדת כי בניגוד לרוב מיני העיטים, זוג עיטי ערבות מצליח להפריח שניים, שלושה ולעיתים אפילו ארבעה גוזלים במחזור קינון אחד. ואכן, בכל קן מצאנו בין גוזל אחד לשלושה גוזלים, רובם בשלבים די מתקדמים, שבועות בודדים לפני הפריחה מהקן.

 

בשלב מציאת הקינים סימנו כל קן במכשיר GPS, רשמנו כמה גוזלים היו בו והמשכנו לדרכנו במינימום הפרעה לגוזלים. לאחר מכן חזרנו לקינים ומשדרנו 20 מהפרטים הגדולים ביותר, כמעט בכל המקרים שני פרטים בקן. המשדרים בודקים את מיקום העיט אחת לעשר-עשרים דקות ומשדרים את הנתונים ישירות אל המחשב אחת לכמה שעות, ובתנאי שהעיט נמצא באזור עם קליטה סלולרית. באמצעות הנתונים נוכל ללמוד לראשונה על מסלולי הנדידה של עיטי הערבות, על תחנות העצירה החשובות למין זה, על התנהגותו במהלך חייו ובתקווה גם עוד על התאריכים והמסלולים בהם עיטי ערבות עוברים בישראל.

 

משמאל: פרופסור יבגני ברגין מצמיד משדר לוויני על גב עיט ערבות צעיר

 

במהלך הנסיעות הרבות ראינו לא מעט עפרונים שחורים (מדי פעם), עפרונים לבני-כנף (רוב הזמן). בלטו בשכיחותם המוני פפיונים צהובים, זרעיות וסלעיות אירופיות - כולם עם צעירים ופרחונים. בכל מקור מים נצפו נחליאלים צהובים ובין לבין גם היו לנו מספר תצפיות חטופות בקניות אורז, משפחות של שיחניות גמדיות ואפילו כמה שחפיות עבות-מקור או שחפים גמדיים חולפים בלהקות בלב הערבות.

 

כמה חובות קטנות הסתתרו בעשב או עפו מאיתנו כשעברנו עם הרכב ובכמה מקרים הופיעו מולנו עגורי חן, במקרה אחד ראינו להקה של כ-2,500 מהם יחד עם כמה עגורים אפורים רועים באחו ממש כמו בעמק החולה. בחלק השני של העבודה עברנו למקום עם יותר מאגרי מים ועצים ושם צפינו בברבורים שרים, שחפיות, שחפים וחופמאים למיניהם. ראינו גם לא מעט בזי ערב, מצויים ואדומים. אפילו כמה בזי ציידים נצפו באזור. בגזרת העיטים זכינו בתצפיות יפות בכמה עיטי שמש (כולל שני קינים) ועיטמים לבני-זנב, שנוספו על עיטי הערבות הנכספים.

 

 

 

וציפורי ההרים

הצפרות היותר מגוונת נעשתה בחלק השני של המסע - הטיול בהרים.

 

לאחר 10 ימים בצפון מערב המדינה, עלינו על מטוס בשדה תעופה מרוחק (מתי יצא לכם לראות משקל אנלוגי לשקילת המזוודות בשדה התעופה?!) ולאחר כמה שעות שכללו החלפת טיסה בעיר הבירה אסטנה, הגענו לאלמטי, עיר הבירה הקודמת היושבת למרגלות הרי הטיאן-שאן. בימים הבאים הסתובבנו בהרים הסמוכים לעיר, יצאנו לשלושה ימי טיול בקניון חצי-מדברי מרשים, ביערות ואגמים, ובין כל הנופים המהממים הספקנו לראות עוד כמה ציפורים נחמדות.

 

 

 

למרות שבית הגידול נראה מתאים בהרבה, גם כאן ברוב המקרים, ובניגוד למצופה, לא נראו המוני ציפורים. אבל אלו שנראו היו נהדרות. כבר בערב הראשון הגענו לחלקים היותר כפריים של העיר וקול שזוהה כירגזי הסיט את תשומת ליבנו לעץ תפוח קרוב, עליו היה לא אחר מירגזי תכול! קיפוץ זריז והעלמות, אבל אל דאגה, עוד נראה הרבה מהם בהמשך. העיר מאפשרת הגעה פשוטה להרים, באמצעות רכבל או מונית אפשר להגיע בקלות לגבהים של 3,200 - 3,500 מטרים ושם נמצאות ציפורים שוות (ולא רק ציפורים).

 

שלושה רכבלים הובילו אותנו כמעט עד לפסגה של אתר הסקי שימבולק (3,200 מטרים). העלייה ברכבל מרתקת בשל השינוי המהיר בבתי הגידול - מיער של רחבי עלים עוברים לעצים מחטניים אשר מדלדלים והופכים למשטחי עשב ופרחים ובסוף גם הם נעלמים ונשארות רק אבנים. לא קל למצוא ציפורים בגבהים כאלה, ובעיקר שומעים קולות מוכרים יותר או פחות, אבל הסבלנות משתלמת. תצפיות נהדרות בשני מיני סתרים (Brown ו- Altay) ובחכלילית מקושטת נהדרת (Evermann’s Redstart) על רקע הרים מושלגים ופורחים, היו חוויה מדהימה. בירידה מההר הוספנו עוד סיבוב קצר ביער בו צפינו בעוד ירגזים תכולים, בתת-המין המקומי המיוחד של ירגזי מצוי, במספרים יפים של עלוויות לבנות-גבות וב-Whistling Thrush כחולים, מנוקדים ונהדרים.

 

 

Altay Accentor                          חכלילית אדומת-בטן                                Whistling Thrush

 

סיבוב נוסף בהרים הוביל אותנו מעל לאגם אלמטי, לגובה 3,500 מטרים בו נמצאת תחנת תצפית כוכבים בדיוק במקום בו נגמרת הצמחיה. מסתבר שלא סתם כתוב על הרבה מינים במגדיר שניתן לראות אותם עד לגובה של כ-3,500 מטרים, לרוב המינים אין מה לחפש גבוה יותר. בגובה הזה מסתובבים להם זגים צעקניים משני המינים (צהוב ואדום-מקור), פפיונים ואוכלי זרעים רבים. לא מעט מינים נצפו במהלך היום, אך שלושה בלטו במיוחד - חכלילית אדומת-בטן זכר נהדר שקיפץ מטרים ספורים לפנינו, גדול, אדום ומרשים מאוד, White-browed Tit Warbler קטנטנים ויפהפיים עם הגבה המרשימה וגווני הכחול-סגול ו-ורדית מגודלת ואדומה Red-mantled Rosefinch שקפץ לבקר רגע לפני שירדנו מההר. גם כאן עשרות עלוויות לבנות גבות היו בחלקות היער הנמוכות יותר, הפעם יחד עם מין נוסף של חכלילית (שאינה אדומה כלל) - Blue-capped Redstart.

 

 

מגוון רחב של בתי גידול - קזחסטן

 

בין הסיבובים בהרים הספקנו לבקר בחלק קטן של קניון צ'ארין המרהיב אשר נמשך עשרות קילומטרים. בין הסלעים האדומים והשחורים, בשטח כמעט מדברי, היו עשרות סלעיות שיחים וגבתוני הרים וגם מינים יותר מוכרים כמו דיות שחורות (מתת-המין המזרחי, שחורות אוזן), עפרוננים קצרי-אצבעות, סלעיות ערבות ואפילו סבכי מדבר אחד.

מהקניון השחור נסענו לחלק הררי נוסף בו טיילנו בין שני אגמי קולסאי היפהפיים בתור יער מחטני. כאן חיכתה לנו הפתעה בדמות מאות (באמת מאות, בלי הגזמה) עלוויות בלטיות. חוץ מהעלוויות שקראו ושרו בכל מקום, פגשנו ביער מינים נהדרים נוספים כמו קיק אגוזים, ורדיות אירופיות (ורודות, לא כמו בארץ...), אמודאים ועלווית מיוחדת נוספת Sulphur-bellied Warbler, יחד עם עוד מינים מוכרים יותר ומוכרים פחות.

 

 

חנקן טורקסטני                      סלעית שיחים צעירה                              White-browed Tit-warbler

 

בכפר בו סיימנו את הטיול חיכתה לנו הפתעה נהדרת בדמות כ-20 חנקנים טורקסטניים במשפחות עם פרחונים שרבו עם פרחונים של סבכי ניצי בסמוך למשפחה של ביצניות לבנות בטן על שפת נחל קטן. קצת מחוץ לכפר עוד זכינו לביקור מופלא - לא פחות מפרס מתבגר דאה מעלינו במלכותיות, רומז שיש עוד הרבה מה לראות.

קזחסטן היא נהדרת ועצומה בגודלה. חווינו ממש קצת ממנה ובכל זאת זכינו בחוויות מדהימות. העיטים שמשדרנו החלו בינתיים קצת להסתובב ובקרוב ינדדו לכיווננו ועם קצת מזל נזכה לראותם שוב בשנים הקרובות - בהרי אילת, או אולי שוב בקזחסטן.

 

 

רוב קיני העיטים מצויים על הקרקע. עצים הם מצרך נדיר בערבות האינסופיות. בתמונה - רון מטפס אל קן עיטים.

 


 

המון תודות לניר ספיר מאוניברסיטת חיפה ויוסי לשם מאוניברסיטת תל-אביב

שאפשרו את המסע הזה ולשותפינו לפרויקט שבילו איתנו 10 ימים בערבות האינסופיות.

land marks