הצד הארקטי של אילת

נועם וייס 25/09/2018 00:00

דרך אילת עובר נתיב נדידת עופות בין יבשתי מהעמוסים בעולם. זה די דומה לכביש מהיר עמוס, בו חולפות המון מכוניות בו זמנית. כל אחת באה ממקום אחר ויעדה שונה, לכל אחת מהן תכונות שונות. מהירות שונה, יעילות שימוש באנרגיה שונה, רצונות שונים. כשהייתי ילד כבישים ריתקו אותי. אומרים שבגיל 6 ידעתי לומר את שמות כל המכוניות. צבעים וצורות, נהגים מוזרים, ממהרים ועצבניים או רגועים, עד פקיעת הסבלנות (של מי שנוסע מאחוריהם, ושלי). הכביש צריך לנוע. אחר כך ריתקו אותי הציפורים. בעיקר הסיסים של הכותל המערבי. סבא וסבתא שרצו שאהיה דתי, לקחו אותי בכל יום שישי בערב לשם. הרעש וההמולה, מתפללים וסיסים וכמובן התנועה הבלתי פוסקת. כל סיס הוא מיוחד. ידעתי את זה כבר כילד.

 

40 שנה אחרי, והתנועה ממשיכה. עוקב באובססיביות - עקב מזרחי, עיט גמדי ודיה שחורה. נחליאלי צהוב, פיפיון עצים, האם זו הייתה ביצנית אפורה? אני בלב האוטוסטרדה העמוסה בעולם. העופות החולפים שונים ומשונים, אבל אני יודע את כולם. כחול חזה עם נקודה לבנה - ממערב אירופה. שיחנית הזית כנראה תגיע עד אפריקה הדרומית. האם יכול להיות שהסלעית האירופית באמת מגיעה כול הדרך מאלסקה דרך סיביר ועוד רגע היא עמוק באפריקה? קשה להאמין אבל זה מה שאומרים.

החכמה האמיתית היא למצוא שם בזרם הבלתי פוסק את האחת המיוחדת, שאי אפשר להאמין שהגיעה עד כאן, שלכאורה אין לה שום סיבה. שתשבור את גבולות ההיגיון והדמיון. שאף אחד לא יאמין, אבל תהיה הוכחה. פטה מורגנה, אבל עם מים באמת.

 

 

Kylynn Clare עם העלווית הצפונית - הראשונה לישראל 23.9.18 פארק הצפרות אילת

צילום: נועם וייס

 

קיילין היא מטבעת ציפורים אמריקאית שלא יודעת לשמור על הפה שלה. המתנדב הגרמני לא מעניין אותה והחוקר הרומני די עולה לה על העצבים. היא מתקשרת:

 

"...This is not a Willow Warbler Noam, I don’t Know what the F*CK is this"

 

סקר פארק תמנע לא יכול להיות יותר משעמם. כלום לא זז. אני מעדיף לחשוב שהיא סתם מקשקשת. מעטים הם היודעים להבחין במכונית האחת שאין סיכוי שאף אחד לא יאמין שעברה כאן. אבל אני משנה כיוון במהירות. התנועה ממכרת. האם יכול להיות שכול המתפללים הם אותו הדבר? האם יכול להיות שיש בתוכם אחד שמתבונן בציפורים במקום בסידור התפילה? אני בדרך.

20 דקות של נסיעה, שיחת חולין אם מישהו בשער פארק הצפרות, אני לא ממהר ולא קורה כאן כלום. כול העלוויות נראות אותו הדבר. אפורות. הצפרים האלו יכולים לקחת כל עלווית רגילה ולצייר עליה פסים (סוג של בדיחה פנימית של צפרים, לא הבנתם, זה בסדר, זה אנחנו, לא אתם).

 

"Arctic Warbler, almost sure"

 

"הסתיו מגיע לאילת מאוחר" היא אמירה נפוצה של צפרים שרגילים לראות את נדידת העופות מעלה הילוך לקראת אוקטובר וגם של מי שהיה כאן בסתיו החם מאוד הזה. אך דווקא ספטמבר החם היא העונה הארקטית של אילת. חופיות קטנות ומגליות, לימוזה חומת-בטן ואורחות אחרות שמגיעות מרחוק מאוד מכאן, חלקן מעבר לחוג הארקטי, מגיעות דווקא בספטמבר. ציפורי שיר ארקטיות כמו, גבתון גמד או פפיון זיתי, מגיעים חודש מאוחר יותר, לקראת סוף אוקטובר.

לפני 10 ימים עוד הייתי בסיביר - כנס מדעי ושמירת טבע בנושא עיטי ערבות. לאחר הכנס המוצלח, אם לא לעיטי הערבות אז לפחות לחוקרים (דו"ח מלא אפרסם בעוד כמה ימים, מבטיח), עלינו להרי אלטאי. גבול קזחסטאן מונגוליה ורוסיה. רוב ציפורי השיר כבר עזבו. סתריים שחורי-גרון, כחולי זנב, אדומי גרון ואחרים עוד כאן, אך במספרים קטנים. אולג, צפר מצוין ממזרח סיביר, שנדבקתי אליו כי הוא מכיר את כל הקולות, אמר ששמע עלווית צפונית ליד הנחל בלב הערבות ששמיהן היו מנוקדות עיטי ערבות, זהובים ושמש. חיפשנו ולא מצאנו, והאוטובוס רצה להמשיך בתנועה.

 

 

העלווית הצפונית, לאחר ששוחררה לחופשי      צילום: נועם וייס

 

העלווית, שנלכדה בזמן טיבוע שמטרתו לבדוק חלק מהתנועה כאן, המתינה לי בסבלנות ובנמנום מה בשקית הבד המיועד לכך. הפכתי בה מעט ומדדתי, בדקתי כל סימן ולאט לאט זה התחוור. היא משם. היא האחת. עלווית צפונית שביום רגיל נמצאת ביערות הכי צפוניים של סיביר ורוסיה האירופית וגם קצת באלסקה ודרכה הרגילה היא לדרום מזרח אסיה, נמצאת אצלו כאן על הנתיב, מתדלקת לה במרכז הצפרות אילת לקראת יעד לא ידוע. לשם הצניעות בהודעה לכלל קהילת הצפרים נכתב שהזיהוי לא סופי, אך הלב יודע, היא ארקטית והיא כאן. מי היה מאמין.

 

סימני הזיהוי: מעט גדולה מעלווית אפורה ובעלת צבע כיפה, גב וזנב ירוקים זיתיים כהים יחסית. הגבה מאוד ארוכה ובולטת, אך אינה מגיעה עד המקור ומודגשת בפס עין עבה וארוך. סוככות האוזן מפוספסות. המקור עבה בבסיסו וצהבהב, קצה מקור תחתון כהה. הרגליים ורדרדות צהובות. בכנף פס לבנבן לא מאוד בולט וחישוף האברות ארוך.

מוקדש באמפטיה לכול הצפרים שבאו למחרת כדי לצפות בפלא הצפוני והסתפקו בחום הדרומי. שום דבר כאן לא עוצר. ככה זה באילת! (אבל אולי נמצא אותה בימים הקרובים...).

 

 

באברות האמה ובחלק מאברות היד יש לה שפיצים מוזרים. לא ברור למה זה משמש.

אולי ליצירת קול בזמן חיזור והיה גם מישהו שהציע שזה קשור בסילוק קרח מהכנפיים. לא ברור ממש איך.

צילום: נועם וייס

 

נועם וייס

מרכז הצפרות אילת

 


עדכון מהשטח


 

כפי שצויין בכתבה, העלווית הצפונית לא אותרה שוב ביום שלמחרת. אבל כשיש עיניים בשטח - נמצאות עוד ועוד ציפורים נהדרות, חלקן אף נדירות מאוד. הנה שתיים מהן - תוצרת ה- 24.9.18

 

 

 

מימין: איה מזרחית - נקבה מופע כהה מעל פארק הצפרות אילת.     מצא וצילם: ברק גרניט
משמאל: חנקן טורקסטני/ערבות - קיבוץ נאות סמדר.    מצאו: ברק גרניט ורוני לבנה   צילום: שחר שלו 
 
land marks