מוטציות בניצוי

דרור נואה 12/10/2018 00:00

כמו כל צפר המסתובב מעט ברשתות החברתיות גם לי יצא להיתקל לא מעט בשאלות הקשורות למוטציות ולתופעות השונות הבאות לידי ביטוי בניצוי לא שגרתי אצל ציפורים מסוימות. אלביניזם, מלאניזם ולאוציזם הם כנראה התשובות השכיחות ביותר לשאלות הללו, ולעתים קרובות בצדק. אבל האם יכול להיות שהרבה פעמים אנחנו פונים לתופעות אלה רק בגלל שהם שכיחות יותר מאחרות? כנראה שכן.

 

בכל הקשור למוטציות וסטיות צבע נראה שקיים בלבול די גדול בקהילת הצפרות הנובע בדרך כלל מחוסר היכרות עם התחום. במאמר זה ננסה להתעמק יותר בחריגות השונות בניצוי, ממה הן נובעות ואיך הן באות לידי ביטוי, כשהמטרה האולטימטיבית היא יצירת מקור מידע זמין לצפר שנתקל בסטייה פיגמנטלית כזו או אחרת ומתקשה להגדירה. על מנת למנוע בלבולים מיותרים נעסוק במוטציות והתופעות היותר נפוצות ובאלו שאפשר לזהות בשדה או בצילום.

 

 

עפרוני מצויץ - נחל הבשור 17.9.17      צילום: שלומי לוי

 

פיגמנטציה (צבענות)

על מנת שנוכל להבין, בשלב מאוחר יותר, מה גורם לבעיות פיגמנטציה, קיים צורך בהסבר על הפיגמנטים המעורבים ודרך ייצורם, מכיוון שכל הבעיות שיתוארו בהמשך הן שינוי גנטי או סביבתי המשפיע על תהליכים אלו.

פיגמנטים (צבענים) הם החומרים הנמצאים בנוצות ומקנים להן את צבען. שני הפיגמנטים העיקריים הקובעים את צבע הציפור הם מלנינים (melanines) וקרוטנואידים (carotenoids).

בעוד שהקרוטנואידים אחראים לצבעים מצהוב בהיר ועד לאדום כהה וריכוזם ופיזורם בתאים קשור באופן הדוק לתזונת הציפור (מכיוון שבע"ח לא יכולים לייצר אותם), המלנינים באים ליד ביטוי בצבעים משחור ואפור ועד לחום-אדמדם ואף צהוב בהיר מאוד (כשנמצאים בריכוז נמוך) ובעיות פיגמנטציה הקשורות אליהם נובעות בדרך כלל ממוטציות גנטיות.

הקרוטנואידים הם המקור לצבע האדום בכיפת הנקר, לכחול אצל כחול החזה ולצבע הוורוד של הפלמינגו. בעת מחסור במזון העשיר בקרוטנואידים - צבעים אלה "נחלשים" ויכולים אף להעלם לגמרי.

המלנינים נחלקים לשלוש קבוצות, מהם שתיים מיוצגות אצל הציפורים: אומלנין (eumelanin) שצבעו חום שחור ופאומלנין (pheomelanin) שצבעו צהוב- אדום (חזהו של אדום החזה) שעזותם מושפעת, כמו אצל הקרוטנואידים אך לא באותה מידה, מריכוז ופיזור בתאים. בעור ובעיניים נמצא רק אומלנין.

 

אצל רוב מיני הציפורים נמצאים שני סוגי המלנין, ואצל מינים מעטים רק אומלנין (עורבני, עורב מזרע ועוד). ככל הידוע פאומלנין לא מופיעה לבדו אצל אף ציפור בטבע. כששני המלנינים מופיעים באותה הנוצה נמצא האומלנין בעיקר במרכז הנוצה והפאומלנין נוטה להימצא בקצוות.

המלנין נוצר בתאי צבע הנקראים מלנוציטים השוכנים בבסיס השכבה החיצונית של העור ומעבירים מלנוזומים ( אברונים תוך תאיים האחראים לייצור, אגירה והעברת המלנין) בעזרת שלוחות ארוכות אל אזור גדילת הנוצות ואל העור. המלנין מופקד בנוצה אך ורק בזמן גדילתה ולכן נוצר לעיתים מין דגם של פסים רוחביים על הנוצה בגוונים משתנים - גוונים כהים יותר מעידים על פרקי זמן בהם המזון היה זמין יותר. בזמן גדילת הנוצות חומצת האמינו טירוזין ( tyrosine), הנמצאת במלנוציט ומהווה את אבן הבניין בתהליך, הופכת בסדרת תגובות כימיות למלנין. האנזים שמתחיל את שרשרת האירועים האלו - טירוזינאז (tyrosinase) מהווה את הגורם המגביל, וכמותו היא שקובעת את כמות המלנין המיוצר במלנוציט (ככל שהאנזים מתחמצן יותר בתהליך זה, כך צבעו של המלנין עז יותר - מצב זה נקבע גנטית). כל שינוי, עם גנטי או תזונתי, בתהליך זה יכול לגרום לסטיות ניכרות מהנורמה בצבעים אותם מציגה הציפור.

 

 

חוגלות סלעים - הגורם לבעיות פיגמנטציה לא תמיד ברור וניתן לאבחנה       צילום: אלון דותן

 

אלביניזם (לבקנות) היא הפרעת הפיגמנטציה המוכרת ביותר והיא נובעת כתוצאה ממחסור מוחלט של שני סוגי המלנין. מצב זה מתרחש בעקבות העדר תורשתי של האנזים טירוזינאז, לו תפקיד מפתח בייצור מלנין, והתוצאה היא ציפור לבנה לגמרי, בדרך כלל. גם העור והעיניים חסרי צבע: העיניים נראות אדומות והעור ורדרד בגלל צבע הדם הבולט מאחורי הרקמה חסרת הצבע.

צבע נוצות שמקורו בקרוטנואידים יישאר ללא שינוי. לכן אצל חוחיות לבקניות לדוגמא ניתן לראות מסכת פנים אדומה ופס כנף צהוב. הסיבה שתופעה זו כמעט ולא נראית בטבע, בעיקר אצל עופות בוגרים, היא הרגישות לאור ולקויות הראייה המאפיינות ציפורים הסובלות מפגם זה ומובילות בדרך כלל לטריפה עוד בשלב הפריחה מהקן.

 

חשוב לזכור שציפור המסוגלת לייצר מלנין מכל סוג שהוא לא נחשבת כלבקנית, ובטח שלא כלבקנית חלקית, גם אם כך מתוארות לעתים ציפורים בספרות.( צירוף מילים הסותר את עצמו).

 

 

לאוציזם - המקה הנופוץ ביותר. שקנאי מצוי    צילום: יחיאל אוקנין

 

לאוציזם - בעיית הפיגמנטציה המורשת הנפוצה ביותר. מוגדרת כהעדר פאומלנין ואומלנין בחלק או כל תאי העור\ נוצות (תלוי בסוג המוטציה) הנובע מפגם מולד בתהליך הפקדת המלנין בתאים אלה. ייצור המלנין במלנוציטים לא נפגע בשום צורה, אך הבעיות בהפקדת המלנין מתבטאות בציפורים בעלות נוצות לבנות בודדות עד לציפורים לבנות לגמרי.

בניגוד לציפורים לבקניות, ציפורים לויקוציסטיות לא מאבדות תמיד את צבע העור וצבעים שמקורם בקרוטנואידים, בעוד שצבע העיניים נשאר תמיד כהה. מעבר להבדלים אלו ציפורים לויקוציסטיות לא מאבדות מכושר ראייתן ולכן כושר השרידות שלהן גבוה יותר. נוצות צבועות רק בחלקן הן מאוד נדירות אצל ציפורים לויקוציסטיות ונגרמות בדרך כלל ממחסור במרכיב תזונתי כלשהו בזמן גדילת הנוצה ומקורן הוא לא פגם גנטי כלשהו.

 

מלניזם (שחמת) היא אחת מהפרעות הפיגמנטציה היחידות המתבטאות בעליית ריכוז הפיגמנט, ולא בירידתו. ניתן לחלק את התופעה לשני סוגים: פאומלניזם - עלייה בריכוז הפאומלנין המובילה לציפור בעלת מראה כהה מאוד ואומלניזם - עלייה בריכוז האומלנין שגורמת לציפור לקבל מראה חום-אדמדם.

מכיוון שעלייה באחד מסוגי המלנין לא פוגעת בריכוז סוג המלנין האחר, יהיה קשה לזהות אומלניזם בציפורים שצבעם הכללי נקבע על ידי ריכוז הפאומלנין.

 

 

גם תזונה לקויה משפיעה על מראה הציפור. כאמור, גופם של בעלי חיים אינו מסוגל לייצר קרוטנואידים (למעט מקרים בודדים של

כנימות וקרדיות) והם מקבלים את הפיגמנט - האחראי על הצבעים: צהוב, כתום ואדום, דרך המזון.

לבושם הוורוד של הפלמינגואים הוא דוגמה "קלאסית" לאספקת קרוטנואידים דרך מזונם המועדף - סרטני מים מליחים.

ומה עם הפלמינגו השחור שבתמונה? הוא דווקא "מלניסט".  בריכות המלח שמצפון לעיר אילת 13.2.14     

צילום: חיים שוחט

 

חום (Brown). במקרה של מוטציה זו, הפנוטיפ (הביטוי הפיזי של תכונה גנטית באורגניזם) לא מוצג כירידה בריכוז של האומלנין בנוצה, אלא בגוון בו הוא מופיע. בשל חמצון חסר בתהליך בו הופך הטירוזין לאומלנין, מופיע צבע חום כהה בנוצות שבמצב רגיל מופיעות כשחורות. חשוב להדגיש שבמקרים מסוימים יהיה קשה לזהות ציפור המציגה פגם גנטי זה.

1. אצל ציפורים עם ריכוז גדול של פאומלנין בנוצות, כמו דרור הבית, נתקשה יותר לזהות את החריגה מאשר אצל עורב אירופי, שצבעו הכללי יהיה חום כהה מכיוון שצבע הנוצות שלו נובע אך ורק מאומלנין.

2. נוצות בהן האומלנין מופיע בצורה הזו רגישות הרבה יותר להלבנה כתוצאה מחשיפה לשמש, ויופיעו לאחר זמן מה כלבנות לגמרי. מופע היכול להביא אותנו למסקנה המוטעית שהציפור היא לויקוציסטית. למרות זאת ניתן לראות שבמקומות בהם הנוצות מוסתרות מהשמש על ידי נוצות אחרות תהליך ההלבנה לא מתרחש.

 

 

תור צווארון "Ino" - מלנין באיכות ירודה      צילום: עופר ניב

 

דילול (Dilution) כמו ששם המוטציה רומז, במקרה זה אין חריגה באופן בה מיוצר המלנין, אלא בריכוזו בנוצה. ניתן להבדיל בין שני סוגי דילול:

 

1. פסטל (Pastel) - ירידה בריכוז של הפאומלנין ושל האומלנין הגורם לנוצות שחורות להופיע כאפורות ולנוצות חומות-אדומות כצהובות. ציפור כזו בעלת ניצוי ישן תיראה כמעט לבנה, ועל מנת להבדיל בינה לבין "מוטציה חומה" מולבנת נצטרך להשוות בין הנוצות המוסתרות מהשמש. רמת הדילול יכולה להשתנות בין מין למין אבל בדרך כלל ריכוז המלנין הוא חצי מריכוזו הרגיל.

 

2. איזבל (Isabel) - מצב בו רק ריכוזו של האומלנין נמוך מהרגיל ובו נוצות שחורות מופיעות כאפורות. אצל ציפורים שחורות לגמרי לא ניתן להבדיל בין איזבל לפסטל מכיוון שהן באים לידי ביטוי באותה הצורה ולכן נהוג להגדיר אותם כ"מדוללות".

 

"אינו" (Ino)  עוד מוטציה תורשתית בה איכות המלנין ,ולא כמותו, יורדת. אצל ציפורים בעלות הפרעה זו צבעי שני סוגי המלנין מאוד דהויים. בניצוי טרי נוצות שחורות הופכות לחומות בהירות וצבע נוצות המגיע מפאומלנין כמעט ואינו נראה לעין, בעוד שניצוי בלוי יראה לבן כמעט לגמרי. גם צבע העין מקבל גוון אדמדם, אבל לא בולט כמו אצל ציפור לבקנית. "ציפורי אינו" אינן סובלות מלקויות הראייה המתלוות ללבקנות, לכן הסיכויים לפגוש "ציפור אינו" לבנה לגמרי גבוהים בהרבה מלפגוש אלבינו.

 

 

דרור הבית - "Brown" - הנוצות טריות וסביר להניח כי בהמשך רבות מהן ילבינו.      צילום: עשהאל בן צרויה

 

Schizochroism מוגדר כהעדרות מוחלטת של אחד מהמלנינים:

 

1. פאו (Pheo) - הפיגמנט אומלנין נעדר מהנוצות, כתוצאה מכך נותרים רק הצבעים חום, אדום ואלו שמקורם בקרוטנואידים. כמו שכבר הוזכר, פאומלנין נוטה להצטבר בשולי הנוצות, עובדה שמובילה למראה דמוי קשקשים אצל ציפורים שבנוצותיהן פאומלנין ואומלנין.

 

2.  אפור (Grey) - העדר מוחלט של פאומלנין מהנוצות. רק נוצות שחורות, אפורות וחומות כהות שומרות על צבען.

קיים דמיון מאוד גדול בין ציפורים 100 אחוז לויקוציסטיות, "ציפורי פאו", ומדוללות וחומות בניצוי בלוי  להן רק אומלנין בנוצות, מכיוון שהן לבנות לגמרי ובעלות עיניים עם גוון טבעי. במקרה של הציפורים המדוללות והחומות המפתח להגדרת המוטציה נמצא בנוצות המוסתרות מהשמש שלא עברו הלבנה.

 

 

סנוניות רפתות "Brown" - המסכה החומה/כתומה נראית היטב כיוון שהיא נוצרת מנוכחות פאומלנין      צילום: אלי שמר

 

אין ספק שבגלל הנדירות היחסית של בעיות פיגמנטציה קשה לאסוף ניסיון ולהשתפשף בתחום, אבל בכל זאת חשוב לדעתי להיות מודע שמגוון המוטציות גדול, והגדרה של כל אחת מהן בהחלט דורשת מבט מדוקדק יותר משאני לפחות נהגתי לחשוב.

 
 

מחסור בחומצת האמינו ליזין (Lysine) מעודד יצירת "אזורים לבנים". התופעה מוכרת אצל שחרורים שחיים באזורים אורבניים.

צילום: ניר גייגר

 
 
לסיכום
 
 
 
תודה מיוחדת ל- Hein van Grouw, ממוזיאון הטבע הבריטי בטרינג
 

מקורות:

 

1. Grouw, Hein. (2006). Not every white bird is an albino: Sense and nonsense about colour aberrations in birds. Dutch Birding. 28.

 

2. Guay, P-J; Potvin, DA and Robinson, RW. Aberrations in plumage coloration in birds [online]. Australian Field Ornithology, Vol. 29, No. 1, Mar 2012: 23-30. Availability: ISSN: 1448-0107. [cited 03 Oct 18].

 
 
 
land marks