תנועת סיסים בישראל

איתי בלוך 31/10/2018 00:00

ארבעה מיני סיסים מקננים בישראל - סיס הרים (Tachymarptis melba), סיס חומות (Apus apus), סיס חיוור (Apus pallidus) וסיס גליל (Apus affinis), שלושת הראשונים הם מקייצים נפוצים, נודדים במספרים גדולים וגם חורפים במספרים קטנים בישראל. מעמדו של סיס הגליל בישראל נמצא בסימן שאלה מכיוון שלא ידוע האם הפרטים אשר נצפים בעונות הנדידה הינם פרטים מקומיים בשיטוט או נודדים.

 

 

סיס חומות      צילום: איתי בלוך

 

כל ארבעת מיני הסיסים הם מעופפים מעולים ומהירים אשר מסוגלים לשהות באוויר זמן ממושך. מחקרים הראו שסיסי חומות וסיסי הרים נוהגים לשהות באוויר במשך חודשים רבים - שם הם אוכלים, שותים, מזדווגים ואפילו ישנים (שוהים באופן רצוף באוויר במשך הלילה). למעשה, הסיסים עפים כמעט כל הזמן למעט עונת הקינון שבה הם נוחתים כדי לדגור, להאכיל את הגוזלים ולנוח בקן. במהלך עונת הקינון חלק מהסיסים ישנים בקן בלילה ואילו פרטים אחרים מהלהקה מבלים את הלילה בתעופה וחוזרים עם בוקר לקרבת המושבה.

הסיסים הם אוכלי חרקים אוויריים אשר ניזונים מחרקים מעופפים בגובה רב של עשרות עד מאות מטרים מעל פני הקרקע ולעיתים אף גבוה מכך. משמעות שמו המדעי של הסיס הוא "חסר רגל" (A-חסר, pus-רגל) והוא התקבל בזכות רגליהם הקצרות של הסיסים המשמשות, ביחד עם טופריהם החדים, לאחיזה בקירות ובמצוקים בהם הם מקננים.

סיס אשר מצא עצמו על הקרקע מסיבה זו או אחרת יתקשה להמריא ובהיעדר "מסלול המראה" מתאים הוא עלול למצוא את מותו ברעב או בטריפה. יוצא דופן בהיבט זה הוא סיס הגליל אשר מסוגל להתרומם מהקרקע ללא קושי, גם כאשר הוא נמצא בין עצים ושיחים. הסיסים מקננים במושבות של עשרות עד מאות זוגות, בצוקים, כוכים, מערות ומבנים גבוהים. המכנה המשותף לכל אתרי הקינון הוא פתח הקן אשר נמצא בגובה ממנו יוכלו הסיסים ליפול, לצבור מהירות ולהתחיל לעוף. הקן נבנה בתוך גומחה או חריץ וכמעט שאינו מכיל חומרי קינון למעט נוצות שנתפסו באוויר ולשלשת שהצטברה במהלך הקינון. גם כאן סיס הגליל יוצא דופן - הוא בונה קן בצורת סלסלה סגורה עשויה חומר צמחי ונוצות - שאותם הסיס מדביק לתקרת המערה או המבנה שבו נמצאת מושבת הקינון. ייתכן שהחומר הצמחי ממנו בנוי הקן והיכולת להתרומם מהרצפה מעידה על כך שמין זה הוהג לנחות על הקרקע או על צמחייה נמוכה כדי לאסוף חומרי בניין.

 

אורח חייהם של הסיסים גורם לכך שרק לעיתים נדירות נלכדים סיסים ברשתות ערפל בשיטות הלכידה המסורתיות ולכן ישנם מעט מאוד "החזרי טיבוע" בין מדינות ואזורים שונים בעולם. המצב בישראל אינו שונה ועד היום לא תועד בישראל אף סיס עם טבעת ממדינה אחרת או להיפך. מכיוון שכך, נתיבי הנדידה של הסיסים היו במשך שנים רבות בגדר השערות בלבד.

פיתוחים טכנולוגיים של השנים האחרונות  מאפשרים שימוש באוגרי מידע זעירים שמתעדים את תנועתם של הסיסים. המתקנים הזעירים אינם משדרים, אלא אוגרים נתונים בלבד ולכן, כדי לפרוק מהם את המידע שנאגר יש צורך בשתי לכידות של אותו פרט: בלכידה הראשונה אותו אוגר מידע מוצמד אל גבו של הסיס ובלכידה השנייה מסירים את המתקן.

הסיסים נוהגים לחזור ולקנן באותו קן שנה אחר שנה, עובדה שמקלה על מציאת הסיסים שלהם הוצמד אוגר המידע כעבור שנה. בשנים האחרונות התבצעו באירופה מספר מחקרים אשר תיעדו נתיבי נדידה של מספר אוכלוסיות סיסי חומות וסיסי הרים, אך רובם המכריע של הסיסים הנחקרים נדדו בציר המערבי, דרך ספרד ופורטוגל ורק סיס בודד תועד בנדידה באזור ישראל.

 

כחלק מתואר המוסמך שלי בהנחיית ד"ר ניר ספיר מאוניברסיטת חיפה, אני חוקר את ארבעת מיני הסיסים המקננים בישראל. שאלות המחקר עוסקות במסלולי הנדידה של הסיסים, בהשפעת גורמים א-ביוטיים (רוחות, טמפרטורה וכדו') על הנדידה וכן בתנועת סיסי הגליל במהלך עונת הקינון ביחס לשעות היום וביחס להתקדמות עונת הקינון.

 


שיטות המחקר


 

לכידה

לכידת הסיסים התבצעה באמצעות רשתות ערפל שנפרסו לפנות בוקר בפתח מושבת הקינון, במטרה ללכוד את כל הפרטים הישנים במושבה ויוצאים עם אור ראשון לשיחור מזון. מכיוון שיש צורך ללכוד את הפרטים המסויימים - הנושאים את אוגרי הנתונים, יש צורך בכיסוי מלא ככל האפשר של פתח המושבה. לצורך כך, נבחרו רק מושבות אשר ניתנות לסגירה בצורה מיטבית באמצעות רשתות ערפל.

המושבות שנמצאו הן מגוונות מאוד מבחינת מיקום וגודל הפתח. החל ממושבות במרכזי ערים ועד מושבות הנמצאות בתוך מערות טבעיות, מעמק החולה בצפון ועד מדבר יהודה בדרום, מושבות שכל פתחן הוא 3X3 מ' ועד מערות שרוחב פתחן 20 מ' וגובהו 10 מ'.

עבור המושבות בעלות הפתח הקטן השתמשנו ברשתות שהוזמנו במיוחד לפי מידות פתח המושבה. עבור המושבות בעלות הפתח הגדול במיוחד השתמשנו במספר רשתות ערפל אשר הוקמו אחת מעל השנייה, עד לגובה של עשרה מטרים. בכדי להוציא את הציפורים שנלכדו ברשת מחוץ לטווח ידינו, השתמשנו בגלגלות אשר הותקנו בראש עמודי הרשתות. הלולאות בקצה הרשתות נקשרו אל חבל אשר עבר דרך הגלגלת ואפשר העלאה והורדה של הרשת תוך שניות בודדות עד לגובה של 10 מ'.

 

 

 

פרנסיס ארגייל בפתח מערה המשמשת סיסים חיוורים במדבר יהודה      צילום: יוסף כיאט

 

תנועה בקנה מידה גדול

כדי לחקור את תנועת הסיסים במהלך הנדידה, הצמדנו לגב הסיסים (כל ארבעת המינים) את אותם גאולוקייטורים (Geolocators - אוגרי נתונים זעירים) אשר מודדים ורושמים את עצמת האור ואת השעה בכל 2 דקות במשך שנה שלמה. מכיוון שזמני הזריחה והשקיעה תלויים במיקום הגאוגרפי ומשתנים במהלך השנה - נתוני עוצמת האור, התאריך והשעה מאפשרים לחשב את האזור שבו נמצא הסיס. לדוגמא, יום ארוך (הפרש גדול בין הזריחה לשקיעה) וזריחה מוקדמת ביחס לישראל במהלך חודש יולי יעידו על כל שהסיס נמצא צפון-מזרחית לישראל, מכיוון שהיום במהלך הקיץ ארוך יותר באירופה מאשר בישראל, וזמני הזריחה והשקיעה יהיו "מוקדמים" יותר ככל שנתקדם מזרחה.

 

 

 

הצמדת אוגר מידע (Geolocator) על גבו של סיס חיוור.       צילום: יוסף כיאט

 

תנועה בקנה מידה קטן

בחינת התנועה של סיסי גליל במהלך עונת הקינון מתבצעת באמצעות מערכת "אטלס" המצויה בעמק החולה ומקבלת נתונים משדרי רדיו ואנטנות הפרוסים באזור. המשדרים המוצמדים לגב הסיסים משדרים אותות רדיו בכל מספר שניות, האנטנות קולטות את האותות ובאמצעות הצלבת המידע מכל האנטנות - מתבצע חישוב של מיקום המשדר. אורך חייו של כל משדר מוגבל על ידי הסוללה שלו ומשדר ממוצע מחזיק מעמד למשך מספר ימים ומספק את מיקום ותנועת הציפורים במרחב עמק החולה ברזולוציה גבוהה מאוד.

 

 

 

סיס גליל. המשדר, שמוצמד לנוצותיו של הסיס בעזרת דבק מיוחד, "נושר" כעבור מספר ימים.      צילום: איתי בלוך 

 

זיהוי זוויג

הסיסים אינם מראים דו-צורתיות זוויגית (כלומר- שני הזוויגים בעלי ניצוי דומה). על-פי הספרות, ניתן לעתים להבדיל בין הזוויגים לפי הבדלי גודל בין הפרטים השונים, אך ישנו תחום חפיפה רחב מאוד ועל פי רוב לא ניתן להבדיל בין הזוויגים באמצעות שיטה זאת. זיהוי זוויג בציפורים אפשרי באמצעות בדיקות גנטיות ולצורך העניין נאספו דגימות דנ"א (נוצות/דם) מכל הציפורים שנלכדו.

 

 

פרנסיס רון ויוסף. מושבת קינון של סיס חיוור - אפריל 2018 מדבר יהודה      צילום: איתי בלוך

 

תוצאות ראשוניות

בנוסף לנתונים המתקבלים באמצעות אוגרי המידע והמשדרים, ניתן להפיק מידע רב מהטיבוע ומהלכידות החוזרות של פרטים השייכים למושבה. בכל המושבות שנבדקו, הופיעו בשעות הבוקר המוקדמות פרטים שלנו מחוץ למושבת הקינון - באוויר.

על פי רוב, פרטים אלו הופיעו בקרבת המושבה עוד בטרם התחילו חבריהם מתוך המושבה, לצאת לאחר לינת הלילה. ייתכן כי מדובר בפרטים (צעירים ובוגרים) שלא מקננים בעונה הנוכחית, אבל כן לוקחים חלק פעיל בטיפול בגוזלים - כיוון שהיו ביניהם כאלה שחזרו למושבה בבוקר עם מזון בפיהם. מזון שנועד להאכלת הגוזלים.

 

על-פי רוב התבצעה יותר מלכידה אחת בכל מושבה במהלך עונת הקינון, השוואה של הפרטים אשר נלכדו בשתי הלכידות מלמדת שישנה תחלופה נמוכה בין הפרטים אשר לנים במושבה לבין אלו ששוהים במהלך הלילה מחוץ למושבת הקינון. הבדיקות הגנטיות יוכלו לומר האם לינה במושבה היא תלוית זוויג או לא.

נכון לשעת כתיבת שורות אלו, ניתוח נתוני הנדידה טרם הסתיים ולכן נתמקד בתוצאות הראשוניות של תנועת סיסי הגליל במהלך עונת הקינון.

 

טווח שיחור מזון

נמצא כי סיסי הגליל מבלים 50% מהזמן ברדיוס של עד 1 ק"מ מהמושבה ו- 90% מהזמן ברדיוס של 3.2 ק"מ מהמושבה. טווח זה הוא קטן מהצפוי ביחס ליכולות התעופה של הסיסים, אך ייתכן שהאזור החקלאי ומקורות המים הרבים אשר מקיפים את מושבת הקינון מספקים לסיסים את כל צרכיהם ולכן אין להם סיבה לעוף לטווחים רחוקים.

 

 

 

טווחי השיטוט של סיסי הגליל

 

שעת יציאה וחזרה למושבה

כאשר נבדקו שעת היציאה מהמושבה עם בוקר ושעת החזרה למושבה לקראת לינת לילה נמצא כי במהלך עונת הקינון הסיסים מקדימים לצאת מהמושבה ומאחרים לשוב ככל שעונת הקינון מתקדמת. כלומר, הסיסים מבלים פחות זמן במושבה במהלך הלילה.

סביר להניח שהסיבה לכך היא שעם גדילת הגוזלים, דרישות המזון שלהם גדלות וההורים צריכים להשקיע זמן רב יותר בשיחור מזון וכך הם נותרים עם פחות זמן ללינה ומנוחה בקן.

 

 

מימין - זמני יציאה מהמושבה                  משמאל: זמני חזרה למושבה

 

טווח שיחור וכמות ביקורים במושבה

נמצא כי ישנה ירידה בכמות הביקורים במהלך היום ובמהלך העונה. בניגוד לכך, נמצאה עלייה בטווח שיחור המזון עם התקדמות היום והעונה. ייתכן שהסיסים מתחילים בשיחור מזון בקרבת המושבה וכאשר מלאי המזון אוזל, הם מחפשים מזון באתרים מרוחקים יותר מהמושבה.

השערה זאת יכולה לתת הסבר לירידה בכמות הביקורים במושבה ככל שטווח שיחור המזון עולה.

 

טווח שיחור המזון ותדירות הביקורים בקן

 

 

 

 


מאמר זה פורסם לראשונה בכנס המטבעים השנתי של מרכז הטיבוע הישראלי - אוקטובר 2018 בתחנה לחקר ציפורי ירושלים.


תודות

תודה רבה לד"ר ניר ספיר על האפשרות לחקור נושא מרתק זה, לאמנון האן מעמותת "ידידי הסיסים" על התמיכה לכל אורך הדרך ולכל העוזרים שהצטרפו ללכידות וטיבועי סיסים.

תודה מיוחדת לרון אפרת ויוסף כיאט על השיעורים הראשונים במשדור סיסים.

 
land marks