הסיפור שלא פורפר...

גבי לויצקי 13/11/2018 00:00

קחו לכם את הזמן כי הסיפור קצת ארוך, לי יש זמן כי בעוטף-עזה הכל מושבת ואחרי בום-בום-בום בלתי פוסק מאז אתמול בערב כולל לא לישון בלילה וגם בעבודה סגרו בגלל המצב ומסוכן להסתובב בחוץ ואחרי 2 קפה שחור שלא ממש עוזרים התיישבתי לפרוק את הסיפור הזה שאני סוחב כבר חודשים.

 

 

צבע כחול - בעוטף עזה.    צילום: גבי לויצקי

 

במקום שאותו לא אגלה מטעמי שמירת-טבע אגואיסטים שלי אי-שם באזור ״חוטף-עזה״ מצאתי 2 פורפיריות לפני שנה וחצי בערך, ההתרגשות שלי הייתה גדולה כשראיתי את הראשונה ואחרי אינספור תצפיות לקח עוד זמן לגלות את השניה. לאט-לאט ובהתמדה הבנתי את שעות הפעילות והאתרים המועדפים שלהן, אז במשך כמה חודשים ראיתי את הזוג שדי נחשף עבורי ונתן לי תצפיות שאם ארכז את הזמן שראיתי אותן ברצף זה ייתן כמה שבועות תצפית.

אז לומדים הרבה בזמן הזה, כשהן ביחד היה ניתן לראות את הבדלי הגודל בין הזכר לנקבה, ראיתי איך הן בוררות מזון וברגע שמצאו נצר חדש של קנה או גומא הן תלשו אותו במקור ונעזרו ברגליים עם האצבעות הענקיות והרב שימושיות לאחיזה במזון וקריעת נתחים בעזרת המקור. הרגליים משמשות להליכה בטוחה על אדמה טובענית, לאחיזה בקנים שעליהם הן נוחתות, לאחיזת המזון, לסירוק וגירוד ואפילו לשחיה, כן כן הן שוחות מצויין.

 

הצבע של הנוצות נראה במיטבו כשהתאורה של השמש ישירה עליהן כחול-כהה, ירוק-טורקיז ותכלת ורק תחתית הזנב וקצה הבטן בוהקים בלבן והן מנענעות בזנב וכך הכתם הלבן משמש לאיתות ותקשורת ושאר הצבעים מסווים אותה בצמחיה, מול השמש יראו שחורות וגם בתאורה נמוכה, המקור אדום והרגליים ורודות.

 

 

פיסת רגל "משוכללת" ורב תכליתית.     צילום: גבי לויצקי

 

היחסים שלהן עם השכנים היו מעניינים כי הן מסתדרות מצויין עם סופיות ואנפות שונות, הן נזהרו מאוד לכל רחש של טורפים שצצו בגדה כמו תן-זהוב, שועל-מצוי ונמיות. הסיטואציה הכי משעשעת הייתה במפגש עם נחש-מים, בזמן שחיכיתי בשקט שתופיע הבחנתי בראש נחש-מים מציץ מהמים, כעבור כמה דקות הופיעה הפורפיריה מבין הגומא והחלה לקפץ בבהלה במקום וזה קרה 3 פעמים, מסתבר שהיא דרכה על נחש-המים שיצא להתקפה להגן על עצמו ושני הצדדים סירבו לפנות את המקום.

 

אחרי החודשיים הראשונים שראיתי אותם חלפה חצי שנה עד שנפגשנו שוב. משהו, הפעם, נתן לי הרגשה שהם החליטו להרחיב את המשפחה, הם שוטטו באותו מקום אבל החליפו תורנויות ביניהם תוך כדי קריאות הדדיות ומעוף קצר מהסבך לגדה החשופה, חודש אחרי הלב שלי כמעט נפל לריצפה כשראיתי את כדור הפלומה השחור הזה שקשה לו לשלוט ברגליים המגושמות שלו וללכת יציב. חיפשתי סימנים לעוד אחים ולמרות שהן מטילות הרבה ביצים רק הוא שרד. מכאן כמעט במשך 3 שבועות ביקרתי יום-יום תוך שמירת מרחק כדי לא להפריע להתנהלות תקינה

 

 

 

משפחת הפורפיריות הכחולות - הפעם רק אפרוח אחד.   צילום: גבי לויצקי

 

בזמן הזה הוא גדל והגיע לגודל של אנפית-סוף. ההורים דאגו להאכיל אותו והוא כל הזמן היה מתחבא בצמחיה, הוא שחה מצויין ולאט לאט למד להתמודד עם מזון כשהמקור החל לגדול. גם הרגליים גדלו מאוד אבל עדיין נותרו שמנמנות ולא ממש יציבות, רק הכנפיים לא מתפתחות - הטבע החליט, כנראה, שהמקור והרגליים מתפתחים מהר עם גדילת הגוף כי זה יותר נחוץ בבית הביצתי שלהן שדי מגן עליהן.

 

 

 

בחברת אנפית סוף.    צילום: גבי לויצקי

 

את אותו הבוקר לא אשכח לעולם. הכל התחיל מצויין וכולם שמחים, שני ההורים יחד עם הצאצא מסתובבים ממול ואוכלים, מתקלחים, מסדרים נוצות והקטנצ׳יק מקפץ ומשתעשע עם עצמו - כי זה מה שעושים כשאין אחים לשחק איתם, הוא היה צמוד לאמא כל הזמן שדאגה עדיין להאכיל אותו ולגונן עליו.

כעבור שעה נשמעו נביחות מוכרות מהסבך מאחוריהם ואחרי כמה דקות הופיע שועל לא רחוק משם כשהוא נובח נביחות-יללות אזהרה, לאחר מכן השועל נעלם ורק כעבור רבע שעה הציץ ראש תן מבין סבך הצמחיה על המים. הוא ריחרח באוויר והפורפיריות שנמצאו כעשרים מטרים משם ניראו שלוות אבל הרגישו בקיומו.

בלי התראה החל התן לרוץ לעברם, ההורים השמיעו קולות אזהרה רצו כמה צעדים והתעופפו באוויר בבהלה אבל התן המשיך לרוץ ועלה לגדה ורק אז הבנתי שהקטנצ׳יק רץ בבהלה אל הקנים שעל הגדה והתן בעקבותיו. למרות שאני לא נוהג להתערב בטבע יצאה לי שאגה מהגרון לעבר התן לנסות להסיח את דעתו אבל תוך 10 דילוגים הוא תפס אותו והרג אותו מיד.

 

 

"כל כך שנאתי אותו כמה ימים..."   צילום: גבי לויצקי

 

השאלה הראשונה שנשאלתי כשסיפרתי את הסיפור הייתה ״צילמת את הטריפה?״ אז זהו שלא! למרות שיכולתי לא חשבתי על זה כי לא רציתי שככה יגמר הסיפור והייתי עסוק בלהציל את הילד, הסתכלתי על תמונת התן וכל כך שנאתי אותו כמה ימים, אבל זה עבר לי כי ככה זה בטבע.

אם לי היה כל-כך קשה עם זה אז אני יודע שלהורים שלו היה קשה פי כמה כי עדיין מהדהדות לי באזניים הקריאות ההיסטריות שלהם כשהם כמה מטרים לצדי מכל צד, מצפים לתשובה ממי שכבר לא יחזור. חצי שעה זה המשיך ואין מענה, עזבתי בשקט עם לב כבד ומקווה שבפעם הבא יצליח להם יותר.

 

למרות שלא אני הטלתי את הביצה ממנה בקע הרגשתי שאני הורה שלישי, להיחשף ככה לסודות הכי אינטימים שלהם, לראות את העדינות והקשר ביניהם, להכיר את הקולות ומשמעותם, לראות איך כדור פלומה שחור מתפתח ומעבר לכל זה האמון שקבלתי מהן זו זכות גדולה.

 

 

 

הפורפיריה הכחולה מתבססת היטב (בלי עין הרע) אצלנו בישראל - במיוחד באזור ים המלח. 

ב- 2.8.18 הצפר אבנר רינות ביקר במאגרי דרום ים המלח ושם הוא צפה ב- 17 פורפיריות כחולות,

כולל 6 פרטים צעירים, פרחונים ואפרוחים. צילום: גבי לויצקי

 

מאז הטרגדיה לא התראנו ואולי הן עוד שם - עד הניסיון הבא להגדיל את המשפחה. אז כמה מכם כבר שמעו את הסיפור וכמה יודעים גם איפה זה קרה ואני נורא מבקש שתשמרו על זה בסוד כמוס כי זה לטובתם, אני רק אדגיש כי תקופת הקינון וגידול האפרוחים או הגוזלים אצל עופות היא תקופה מאוד רגישה וכל הפרעה לא רצויה, כל המעקב בוצע ממרחק גדול כך שלא הפרעתי או גרמתי להם להרגיש מאוימות.

דבר נוסף הוא שיש הרבה הפרעות אנושיות במקום כך שלקחתי את זה בחשבון והבנתי שממרחק מסוים הן מרגישות בטוחות מאנשים וזה לא משפיע עליהן ויכולתי לשבת ולצפות בהן שעתיים ברצף.

 

 

 

בהצלחה בשנה הבאה.   צילום: גבי לויצקי

 

land marks