טיבוע ציפורים: עבר, הווה ועתיד

יוסף כיאט 04/12/2018 00:00

ביולי 2012 התחלתי לתעד באופן שיטתי את דגם חילוף הנוצות של בזבוז הלבנון (Serinus syriacus), כחלק מפעילות טיבוע הציפורים בבריכות ההשלגה אשר בהר החרמון. תוך זמן קצר הבחנתי כי בזבוזי הלבנון מחליפים את אברות הזנב בדגם ייחודי אשר טרם תועד בספרות המדעית. במהלך השנים הבאות עקבתי אחר דגם חילוף הנוצות הייחודי ובהמשך אף תיעדתי את אותו הדגם במינים נוספים.

שמתי לב כי דגם החילוף המעניין מופיע בקרב מינים אחדים, אך אף פעם לא בכל הפרטים בני אותו המין. ניסיתי להבין אילו יתרונות מספק דגם חילוף נוצות הזנב שתיארתי ובאילו תנאים הוא מופיע: האם גיל הפרט או אולי מצבו הגופני עשויים להשפיע על בחירת אסטרטגיית חילוף הנוצות? את ממצאי המחקר פרסמתי בתחילת השנה בכתב העת המדעי Journal of Avian Biology.

 

 

בזבוז לבנון, הר החרמון צילום: יוסף כיאט

 

מראשית השנה פורסמו ב- Journal of Avian Biology מעל 100 מחקרים שונים העוסקים בביולוגיה, אקולוגיה, אבולוציה, התנהגות וסיסטמטיקה של עופות:

חוקרים מיפן בדקו האם נקבות של Bull‐headed Shrike יעדיפו זכרים אשר עשויים לספק טיפול הורי איכותי יותר. חוקרים משוודיה בחנו את אסטרטגיית חילוף הנוצות בחופזים זהובים, אשר משתייכים לאוכלוסיות המקננות באזורים גיאוגרפים שונים, ולכן נבדלות במשך הזמן הזמין לכל אחת מהפעולות התובעניות הכרוכות במחזור חייהן של עופות: קינון, חילוף נוצות ונדידה.

חוקרים מאוניברסיטת נבדה בדקו כיצד שונות בטיפול ההורי משפיעה על שרידות אפרוחי מנדרין אמריקאי (Aix sponsa). חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בדקו כיצד שונות בתנאי מזג האוויר משפיעים על הצלחת הרבייה במינים המקננים בטונדרה, בית גידול המתאפיין בתנאי אקלים קיצוניים.

חוקרים מדנמרק ושוודיה הצמידו חיישנים זעירים לציפורי שיר נודדות, קנית אירופית (Acrocephalus arundinaceus) וחנקן אדום-גב (Lanius collurio), ובחנו את גובה התעופה לאורך מסלול הנדידה של מינים אלו. חוקרים ממיין (ארה"ב) עקבו אחר מושבת קינון של ריסות (Rissa tridactyla) במשך 16 שנים ובדקו האם למחיר הנדרש במהלך עונת קינון ישנה השפעה ארוכת-טווח על הצלחת הרבייה העתידית והשרידות של הפרט.

חוקרים מתחנת המחקר Vogelwarte Helgoland (גרמניה) עקבו אחרי מאות סלעיות אירופיות (Oenanthe oenanthe) ובחנו את השפעת הגיל על התנהגות הנדידה וחניית הביניים במין זה. קבוצת מחקר נוספת מאירופה בחנה את דגמי התפוצה של קניות קטנות (Acrocephalus scirpaceus) מחוץ לעונת הקינון, תוך שימוש בניתוח של איזוטופים יציבים ושיטות נוספות.

חוקרים מקנדה בדקו את הקשר בין מורכבות השירה של זכר הגדרון (Troglodytes aedon) והצלחתו ברבייה.

 

 

טיבוע ציפורים.       צילום: יוסף כיאט

 

המשותף לכל המחקרים הללו, ולעוד רבים כמותם, היא העובדה שעל מנת לבצע אותם נדרשו החוקרים לסמן עופות בר בטבעות, למדוד, לתעד את מצב הניצוי, לבדוק את גיל הפרט, את מצבו הגופני, לאסוף דגימות או להצמיד לגוף הציפור חיישנים זעירים מסוגים שונים. וכך, בשנת 2018, כ-75% מהמחקרים אשר עסקו באורניתולוגיה כללו לכידה של עופות בר, ומחציתם אף נדרשו לסמן את העופות בטבעות.

כיצד נותר טיבוע הציפורים לכלי מחקר כל כך שימושי כמעט 130 שנים לאחר שכריסטיאן מורטנסן (Hans Christian Cornelius Mortensen), מורה במקצועו, החל לסמן לראשונה זרזירים בעיירתו, Viborg, אשר בדנמרק הקרה והרחוקה?

 

כריסטיאן מורטנסן מטבע זרזיר מצוי

 

על מנת לענות על השאלה נחזור לראשית ימיו של טיבוע הציפורים המודרני: ביום שישי, ה-6 ביוני, 1890 לכד מורטנסן שני זרזירים מצויים (Sturnus vulgaris) בתיבת קינון, אחת מתיבות רבות אותן התקין ואחריהן עקב. על שני הזרזירים הוא ענד טבעות עשויות אבץ. הזרזיר הראשון קיבל טבעת ועליה הייתה מוטבעת הכתובת "Ynglede i Viborg 1890 M", שפירושו "קינן ב-Viborg, 1890".

בימים הבאים עקב מורטנסן אחר הזרזירים המסומנים ושם לב כי טבעות האבץ כבדות ומסורבלות מדי והשיטה אותה ניסה לפתח אינה עומדת בציפיותיו. תשע שנים נוספות חלפו עד שמורטנסן החליט לחזור לרעיון סימון הזרזירים בטבעות. ב-5 ביוני 1899 הוא חזר לסמן זרזירים שבחרו לקנן בתיבות הקינון שלו, אך הפעם בטבעות אלומיניום דקות עליהן הטביע את הכתובת VIBORG בצירוף מספר סידורי לכל ציפור - הזרזיר הראשון קיבל את הטבעת "VIBORG 1".

בסיכום שנה זו סימן מורטנסן 165 זרזירים שונים, רובם פרטים בוגרים. ובשנים הבאות סימן מאות ציפורים נוספות, כולל עקבי חורף, חסידות, שחפי אגמים, אנפות וברווזים. השיטה פעלה היטב, דיווחים החלו להתקבל ומורטנסן החל לפרסם את ממצאיו הראשוניים אודות נדידת הציפורים.

 

 

טבעת עם כתובתו של מורטנסן ב-Viborg, דנמרק

 

שנים ספורות לאחר שמורטנסן החל לסמן זרזירים בטבעות אלומיניום, הרעיון פרש כנפיים ופשט ברחבי אירופה. ב-1901 החל פרופסור Thienemann לסמן ציפורים בתחנת המחקר Rossitten Bird Observatory, אותה ניהל בפרוסיה המזרחית אשר לחוף הים הבלטי, וכך נוסדה תחנת הטיבוע הראשונה (כיום Biological Station Rybachy ברוסיה). בהונגריה החלו לטבע ציפורים ב-1903, ב- Helgoland שבגרמניה ובאנגליה ב-1904. ב-1909 חצתה השיטה החדשה את האוקיינוס האטלנטי וטיבוע ציפורים החל להתקיים גם בחופיה המזרחיים של צפון אמריקה.

תוך שנים בודדות החלו לקום מרכזי טיבוע במרבית מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה, ובהמשך גם בהודו, באוסטרליה, בדרום אמריקה ובאפריקה. בשנים הראשונות טובעו בעיקר ציפורים אשר נוטות לעשות שימוש בתיבות קינון מעשה ידי אדם או אפרוחים וגוזלים. בהמשך פותחו שיטות נוספות המאפשרות לכידה בטוחה של מינים נוספים. תוך זמן קצר מראשית הטיבוע החלו להתפרסם מחקרים אשר תיארו את נדידת הציפורים, כפי שנלמדה בסיוע טבעות האלומיניום.

ב-1929 פרסם Von Lucanus את "The migration of the individual bird species as demonstrated by results of the ringing experiments" ואחריו ב-1931 פרסמו Schuz ו- Weigold את אטלס הציפורים הראשון אשר התבסס על נתונים מפעילות טיבוע ציפורים: "Atlas of migration of Palaearctic birds demonstrated by ringing results". במהלך שנים אלו טיבוע הציפורים כוון למענה על שאלות בסיסיות בחקר נדידת הציפורים: לאן נודדות הציפורים? האם הן שומרות נאמנות לאתרי הקינון? והחריפה? מהם מסלולי הנדידה המועדפים עליהן? ובאיזו מהירות יחלפו במסען דרומה בסתיו וצפונה באביב?

 

בשנת 1935 נסע המורה אליעזר שמאלי ללמוד את מקצוע טיבוע הציפורים בתחנת הטיבוע רוסיטן על מנת לקיים פעילות טיבוע ציפורים גם בארץ הקודש וכך הוא מתאר את מסעו:

 

"אניה ליטאית קטנה הובילתני משפת נהר צר שבסביבות קניגסברג והביאתני לכפר הדייגים הנידח רוסיטן. על רצועת קרקע צרה, המשתרעת בין הים המזרחי והאגם הקורי שבגרמניה המזרחית-צפונית עומד הכפר, מוקף גבעות, שרידי יערות עתיקים וביצות ירוקות... נידח, נשכח ובודד עמד הכפר שנים רבות. אך פתאום הוצא מן הבדידות ושמו נישא על שפתי כל איש יודע-ספר, מאפריקה הדרומית עד ערבות הצפון הרחוק.

הניגלו מכרות-זהב בחול כפר הדייגים הקטן, או מעיינות-נפט התחילו מזנקים פתאום מתוך ביצותיו? לא. דלים הם החולות הצהובים, הנודדים, המקיפים את הכפר וגוזלים שנה-שנה את מעט אדמת המזרע שבגבולותיו, והביצות עטופות טחב, ורק כבול עלוב ודל יספק לתושביו להסקת תנוריהם בחורף הקר והלח. בשנת 1901 יסד פרופסור תינמן תחנת-מצפה לצפרים בכפר הקטן, והתחיל משים טבעות-אלומיניום על רגלי צפרי-המסע, העוברות במיליוניהן על פני רצועת הקרקע הצרה שבין הים והאגם בסתיו ובאביב, או עומדות לפוש שם...".

 

אליעזר שמאלי ייצר טבעות עליהן היתה מוטבעת הכתובת: HEBREW UNIVERSITY JERUSALEM באישורו של המורה לזואולוגיה, הפרופסור בודנהיימר, ובקיץ 1936 החל לסמן ציפורים בעמק יזרעאל. כמוהו עשו רבים נוספים ברחבי הארץ והעולם, וכך, תודות למורה הדני מורטנסן, לכמה טבעות אלומיניום ולאלפי מטבעים נחושים התבסס והתרחב המידע אודות נדידת הציפורים, כפי שאנו מכירים את תופעת הטבע המרגשת והעוצמתית הזו כיום.

 

 

החלפת מידע על ציפור מטובעת בין ישראל אהרוני ואליעזר שמאלי בשנת 1944

 

החיסרון של השימוש בטיבוע ציפורים לחקר נדידת הציפורים נעוץ בעובדה שעל מנת לקבל מידע מהציפור המסומנת נדרשת לכידה או מציאה חוזרת של הציפור או הטבעת, וכמובן דיווח למטבע והחלפת המידע. במציאות, האפשרות של דיווח חוזר על פני אזורים גיאוגרפים נרחבים היא נדירה ביותר עד בלתי קיימת. אתרי הקינון של עופות רבים החולפים בישראל משתרעים על פני מרחבי סיביר, באזורי טונדרה צפוניים וביערות אינסופיים במזרח-אירופה. מינים רבים יחלפו בדרכם לאתרי החריפה על פני מרחבי מדבר עצומים ויבלו את חודשי החורף בסוואנות אפריקאיות או ביצות בלתי חדירות בצפונו של האזור הטרופי באפריקה או בחלקה הדרומי של אסיה.

הסיכוי לקבל דיווח חוזר על ציפור מטובעת מאזורים אלו הוא קטן ביותר. במקביל, התפתח ענף נוסף של טיבוע ציפורים: סימון באמצעים המאפשרים זיהוי ללא לכידה חוזרת של הציפור, הכוללים סימון באמצעים נוספים מלבד טבעת המתכת פרי המצאתו של מורטנסן הדני. לדוגמה, טבעות קוד צבעוניות או תגי כנף המאפשרים זיהוי הציפור ממרחק. אמצעים אלו משפרים לעיתים קרובות את יעילות המידע המתקבל מטיבוע, מכיוון שלכידה נוספת של מטבע אינה נדרשת לאחר שהציפור שוחררה חזרה לטבע, ומכיוון שישנם יותר צפרים ממטבעי ציפורים ויותר טלסקופים ומצלמות מרשתות ערפל ופליירים של טיבוע.

עדיין, גם עם האמצעים החדשים דיווחים על תצפיות בעופות מטובעים הם נדירים למדי באזורים גיאוגרפים נרחבים. על מנת להתגבר על בעיה זו ולתת מענה על שאלות הנדידה הבסיסיות (לאן, היכן ובאיזה מהירות) פותחו משדרים וחיישנים מסוגים שונים, כמו גם שיטות כימיות, כניתוח הרכב האיזוטופים ברקמות מגוף הציפור. אך גם שיטות אלה דורשות לכידה של עופות בר.

 

 

שימוש בטבעות קוד צבעוניות המאפשרות זיהוי הפרט המטובע בשדה, ללא לכידה חוזרת של הציפור.

מימין: שחף בלטי C27N טובע בפינלנד. משמאל: שחף עיטי U:73B טובע באוקראינה. צילום: אמיר בן דב

להגדלת התמונות של אמיר וקריאת הכיתוב על הטבעות בקלות רבה יותר - לחצו על התמונות.

 

לצד הבעייתיות, היתרון הגדול של טיבוע הציפורים נעוץ בכך שציפור מטובעת ניתנת לזיהוי אישי בעתיד. זיהוי אישי של הפרטים באוכלוסיית המחקר הוא תנאי הכרחי ובסיסי למחקר: שיוך בין התנהגות של פרט והצלחתו ברבייה תלויה לרוב בזיהויו בשדה. מעקב ארוך-טווח אחר פרטים מסוימים כרוך גם הוא בזיהוי של אותם הפרטים באוכלוסייה שנה אחר שנה. שרידותם של פרטים באוכלוסייה ניתנת לחישוב רק כאשר אנו "מכירים" את הציפורים באוכלוסייה הנחקרת. הצלחת רבייה ניתנת לחישוב באופן בסיסי כאשר אנו עוקבים אחר אוכלוסייה של פרטים "מוכרים".

כל אלו מהווים מידע הכרחי בפעולות רבות המשלבות מחקר ושמירת טבע של אוכלוסיות עופות ברחבי העולם. מעקב אחר פרט בתחנת ביניים במהלך נדידה ארוכת-טווח אפשרי רק כאשר ניתן להבחין בינו ובין פרטים אחרים בני מינו, אשר חונים גם הם בשטח המחקר. כמובן שמשתנים רבים כמורפולוגיה, גיל או חילוף נוצות אינם ניתנים לזיהוי ללא בדיקה של הציפור ביד. לכידה של עופות בר מאפשרת איסוף מגוון רחב של דגימות אשר מאפשרות קיום של מחקרים שונים ומגוונים: איסוף נוצות מגוף הציפור מאפשר מגוון רחב של בדיקות בעלות משמעות ביולוגית, אקולוגית ואבולוציונית, הכוללות זיהוי של האתר בו צמחו הנוצות על ידי ביצוע ניתוח של הרכב האיזוטופים בנוצה, זיהוי המצב ההורמונלי של הציפור המקובע בנוצה בזמן צמיחתה, הפקת DNA, או הבנה מעמיקה אודות מצב הניצוי של הציפור.

בדיקות שונות אודות אוכלוסיית החיידקים והטפילים המאכלסים את גופן של הציפורים מאפשרות גם הן עולם שלם של מחקרים בעלי משמעות רבה בתחומים שונים כשמירת טבע או ניטור מחלות. וכך גם שלל חלקיקים זעירים, כאבקת פרחים, העושים שימוש בגופן של הציפורים על מנת לנוע במרחב.

 

מתאמצים לזהות נכונה נוצות נשכחות בכנפיים של עפרונים עבי-מקור

צילום: יוסף כיאט

 

היעדר האפשרות להשגת מידע מרחבי (Spatial-information) מפעילות טיבוע ציפורים על פני שטחים גיאוגרפים נרחבים, יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית אשר אפשרה השגת מידע מדויק ורב ערך אודות תנועת הציפורים במרחב, אמנם הורידו את קרנו של טיבוע הציפורים ככלי לחקר תנועה של עופות בר. עם זאת, נראה כי השיטה אותה הגה כריסטיאן מורטנסן לפני כ-130 שנים, מאפשרת קיום פעילות מחקר ענפה אשר נערכת שנה אחר שנה, כחלק מפעילות של מוסדות מחקר אקדמאיים וגופי שמירת טבע רבים. פעילות זו אינה אפשרית ללא שימוש בטבעות המתכת קלות המשקל אשר הפכו ברבות הימים לאחד מכלי המחקר הנפוצים והשימושיים ביותר בחקר העופות.

טיבוע ציפורים היא מלאכה עדינה הדורשת ניסיון רב והתמדה עיקשת, אשר התבססה על פעילותם של מתנדבים מאז ימיו של מורטנסן ותלמידיו וכך נותרה במשך כל שנות קיומה, מצב אשר מציב אתגרים אחדים, אך לו גם יתרונות רבים. אנו חבים חלק ניכר מהיכולת ההולכת וגדלה להבין תופעות ביולוגיות, אקולוגיות, אבולוציוניות והתנהגותיות של בני מחלקת העופות, כמו גם את הפעילות לשמירת הטבע, הגנה על הציפורים וניהול נכון של משאבי הטבע ההולכים ומצטמצמים, לאותם מתנדבים אשר עשו לילות כימים, סימנו, מדדו, דגמו והתאמצו לזהות נכונה נוצות נשכחות בכנפיהן של ציפורים זעירות. קור מקפיא, חום ולחות, זבובים וענני יתושים, בוץ ומשוכות פטל קוצניות ועל כולם עולה העייפות הבלתי נמנעת - תודה לכם מטבעי הציפורים!

 

 

קור מקפיא ועייפות - המישר צילום: יוסף כיאט

 


תודה לפיקי איש-שלום ולערד בן דוד שסייעו בהכנת הכתבה


 

בתמונה למטה: משתנים רבים כמורפולוגיה, גיל או חילוף נוצות אינם ניתנים לזיהוי ללא בדיקה של הציפור ביד צילום: יוסף כיאט

 

כתבות

land marks