שחור לבן

ערד בן דוד 01/01/2019 00:00

השעה 11:00, אנחנו נוסעים על דרך הכורכר שמובילה אל מועדון הצניחה בחוף הבונים - בכיוון מערב. תמיד, בדרך הזאת, אני מקפיד לבדוק עץ מסויים, שחלק מענפיו יבשים ומשמשים את הציפורים המקומיות: תורי צווארון, עורבים אפורים וצמד דאות - לעתים הם נמצאים שם יחד. גם הבוקר נמצאה שם ציפור ומיד בהתבוננות הראשונית בלטו ניגוד בלבוש וזנב ארוך. וזנב ארוך כבר אמרתי?

בשעה הזאת, השמש מאירה על העץ מכיוון דרום מזרח - תאורה אופטימלית למיקום שבו נמצא הרכב. עקעק זנבתן - זה הדבר היחיד שקפץ לי לראש.

כעבור כמה כמה עשרות מטרים אנחנו פונים ימינה, לכיוון צפון, כעת תנאי התאורה טובים פחות, אבל הצלילית ברורה לי מאוד.

אני לא עוצר את הרכב, יש אתי אנשים שאמורים להתחיל את יום העבודה שלהם. אנחנו חונים במועדון הצניחה - אני זורק על קולגה אחת (ענבל) את התיק והג'קט, חוטף מקולגה אחר (גיל) זוג אופניים וטס חזרה לנקודה, כ- 200 מטרים ממני. ברקע אני שומע את גיל: "יש איזו בעיה עם ההילוכים…" מצחיק, אני על ההילוך הכי נמוך, מדווש במהירות של סרט מצויר, אל הציפור - שמחכה לי.

 

אני מניח את האופניים בצד הכביש, אין לי משקפת, אין לי מצלמה, רק טלפון סיני ועקעק על ענף איקליפטוס יבש. אני מתחיל להתקרב - עוד מההתחלה המרחק בינינו לא היה גדול - אפשר לחשב את זה פיטגורית אבל לשם כך אני צריך למדוד את גובה העץ הזה - להערכתי 60 מטרים.

אני מבצע נסיונות צילום ראשונים עם הטלפון בזום מקסימלי והתוצאות בהתאם - זוועה. אני חייב להתקרב, לנסות לתפוס תמונה הגיונית של הציפור. הרוח מזרחית קלה וכמו מנהגן של ציפורים רבות, העקעק מפנה את חזיתו אל מול הרוח, עם הגב אלי. גם השמש לא עוזרת כל כך/בכלל.

אני רוצה לראות אותו עף. אני יודע למה לצפות. אני יודע מה תהיה התגובה שלי כשאראה את הכנפיים פרושות. וזה בדיוק מה שקורה: העקעק עף דרומה, לא לפני שהוא חושף את דגם הכנף הפנטסטי שלו - שחור ולבן.

"תנחת" אני מפציר בו אבל הוא בשלו, מתרחק דרומה, בגובה נמוך ונעלם לעין הבלתי מזוינת שלי בין צמרות העצים של מושב הבונים.

אני מסתכל בתמונות "שיצאו" - הן לא ממש יצאו והלב שלי נחמץ. אני עולה על האופניים, אלה עם הפדלים המשוגעים, חוזר אל שגרת יום, בלתי אפשרית.

 

 

העקעק "שלי" - 1.1.19 מושב הבונים

ועכשיו, לך תוכיח שיש לך אחות. (ויש לי…)

אני מעלה הודעה הססנית (טעות!) ומצרף תמונה אומנותית של עץ ועליה אמודאי הנחלים (דניאל שאתה צודק אתה צודק). אמודאים אינם נוהגים להימצא על ענפי איקליפטוס! חוצמזה, אף פעם לא ראו אותם בישראל. ועקעקים זנבתנים? גם אותם לא (עם שלוש הסתייגויות - עוד מעט נגיע לשם).

 

חברים - מיני סידרה:

רון אפרת: "ערד הכל בסדר? שתית מים אחרי אתמול?"

רפי פז: "ערד, יותר מידי אלכוהול???"

יואב פרלמן: "מה עישנת?"

ברק גרניט: "מה לציפור הזאת ולעקעק? זה שלך?"

 

יואב שואל אם יש סיכוי שזאת הייתה קוקיה מצויצת?

ה- Jizz של הקוקיה דומה לזה של העקעק. Jizz - "ההתרשמות הכללית ממראה הציפור" - התרשמות כזאת יכולה להתקבל ממספר מאפיינים כמו גזרה (שזה מתבקש בגלל ה- Jizz), ממדים, יציבה, צורת תעופה ועוד. בנוסף, ולא פחות חשוב, "הקוקיות הראשונות שעוזבות את אפריקה נראות בישראל כבר מאמצע דצמבר - אז ניתן לצפות בזכרים המכריזים על נחלותיהם, ונרדפים על ידי עורבים אפורים - שבקינם תטיל הקוקיה המצויצת את ביציה..." מתוך הכתבה של יואב - "יוצאים לדרך" 26.1.14.

עורבים לא הציקו לציפור שנצפתה היום, אמנם, אבל הם שם, במספרים לא קטנים וגם טפילות של קוקיות מוכרת לי משם - על עץ איקליפטוס אחר שנמצא כמה מאות מטרים בלבד מהנקודה - עלי להודות.

 

 

 

 

קוקיה מצויצת - 25.1.15 אורים   צילום: אולגה צ'גין

 

אז עכשיו, אחרי שהנחנו את זה על השולחן. אפשר לחזור לעקעק הזנבתן. תפוצתו של המין הזה נרחבת במיוחד - בין היתר בדרום לבנון וקפריסין. אז מדוע שלא נראה אותו בארץ? רק בגלל שהוא יציב ואינו נודד?

צפר מוכר מאוד כתב: "המין יציב ולכן הסבירות שיגיע לישראל אינה גבוהה. עם זאת מדובר במין יבשתי, אופורטוניסטי ומשוטט ולכן לא מן הנמנע לראותו כאן". שוחחנו היום בטלפון והוא סיפר לי על התצפית של רמי מזרחי - מיוני 1994 בכפר עציון. מזרחי היה בטוח שמדובר בפליט תרבות ולכן אפילו לא חשב להציף את העניין. ויש עוד תצפית בעקעק זנבתן - ברמת הגולן אי שם בשנות ה- 70 בחודש פברואר.

"האתגר הוא להחליט האם מדובר בפליט שבי או בפרט טבעי", כותב לי החוקר יוסף כיאט, "ושתצפיות העבר טרם אושרו על ידי ועדת הנדירים בגלל האתגר הזה. וכמובן, שלתצפית חורף יש יתרון".

 

 

הזדמנות טובה להזכיר ליגאל שהוא מספר אחד! ושאנחנו רוצים שיבריא מהר. עקעק בספרד.      צילום: יגאל סימן טוב

 

ומה עם העובדה שאני ראיתי היום עקעק זנבתן על עץ איקליפטוס סמוך למושב הבונים? ושעם כל הכבוד לקוקיה - "מפקירת בנים שכמותה" ולגזרה החביבה שלה, היא לא באמת דומה לעקעק זנבתן - תסתכלו במגדיר - שחור על גבי לבן.

והנה עוד משהו מעניין - "היום בקיסריה, בגובה רב, עקעק מעופף מצפון לדרום,נראה לי כי אין אפשרות שטעיתי בזיהוי". הדיווח הזה התקבל בקבוצת "צפרות וצפרים" בפיסבוק ב- 2.12.18 (לפני חודש) על ידי שאול וול. אותו שאול נשאל, דרך אגב, "אם העב"מ היה יחד עם העקעק או בנפרד…?"

אין לי ספק שאנחנו לא לבד, ואולי באמת הגיע הזמן שנראה את העקעק הזנבתן גם אצלנו וגם הדוקטור עוזי פז כותב באנציקלופדית החי והצומח כרך 6 עמוד 421: "ציפור שאין לטעות בזיהויה". אז אם עוזי קובע שאסור לטעות בזיהוי, מה עוד יש לומר?

 

 

 

דגם כנף חד משמעי! מדריד.    צילום: אילן פורת

 

 

בשעת ערב הטלפון מצלצל. על הקו: שחר אלתרמן: "סרקנו את השטח, הלכנו דרומה כפי שהסברת. הדבר היחיד שראינו הוא... קוקיה מצויצת".

אז מה אתם אומרים?

אתם לא חייבים להחליט עכשיו,

אפשר לחכות לפסיקה של ועדת הנדירים.

land marks