הדורסים של חורף 18/19

עונת החורף היא הזמן למפגש עם העופות הדורסים.

בכתבה הבאה אנחנו מביאים בפניכם את הכוכבים של חורף 18/19 (למרות שהעונה עדיין בעיצומה ולא מן הנמנע שעיט שחור יופיע "מחר" בהרי אילת…), את הסיפור שלהם ובמקרה אחד - תיעוד עוצר נשימה.

 

בואו נתחיל עם העיטם הצעיר של דויד רזק, שצולם בחי בר כרמל בנובמבר 2018. מדובר בפרט שבקע בעמק החולה באביב 2018. אימא שלו, L21 הובאה מאירלנד במסגרת פרויקט "פורשים כנף" - היא אוקלמה ושוחררה בשמורת החולה, בילתה לא מעט זמן בשמורת עין אפק ולמרבה השמחה - שבה לעמק החולה כדי לקנן.

 

"שלושה עיטים גדולים חולקים בימים אלו את עמק הירדן ומורדות רמות יששכר:

ירוק - עיטם לב-זנב, פרט שבקע השנה בשמורה החולה

ורוד - עיט ניצי שבקע ב-2017 בגרעין הרבייה בחי-בר כרמל, אוקלם ושוחרר בגולן בקיץ 2017.

צהוב - עיט ניצי, פרט שבקע באביב 2018 בשמורת הטבע גמלא.

כולם סומנו כחלק מפרויקט פורשים כנף, הפועל למניעת הכחדת העופות הדורסים בישראל".

אוהד הצופה 16.12.18

לחצו על המפה לצפייה בגודל מלא

 

ביוני 2018 הוצמד משדר לגופו של העיטם הצעיר ומאז הוא נמצא תחת מעקב צמוד. בימים אלה הוא שוהה בעיקר בעמק הירדן ואנחנו מקווים מאוד שהוא ישמור על עצמו, יתרחק מקווי מתח וטורבינות רוח ובהמשך ישוב אל העמק, כדי לקנן. לצד אותם עיטמים בני פרויקט ההשבה שהחל לשחרר פרטים לטבע ב- 1991, חורפים בישראל עיטמים בודדים, נדירים ביותר - מהאוכלוסייה המזרח אירופית - בדרום רמת הגולן, בעמקי הצפון ובשפלת יהודה.

 

 

 
עיטם לבן-זנב צעיר 3.11.18 חי-בר כרמל   צילום: דויד רזק
 

אפרופו חי-בר כרמל, שוחחתי עם יגאל מילר מרשות הטבע והגנים. מילר מספר לי שכ- 30 נשרים משוטטים באזור החי-בר בימים אלה ושבכל יום הם אמורים להטיל."היו פעם יותר לא?" שאלתי. יגאל מסביר לי שקצת קשה לקבוע מספר סופי כיוון שהם כל הזמן בתנועה, לגליל, לגמלא ולחו"ל.

הצפי, בכל אופן, הוא ל- 10 זוגות מקננים, כולל קינון בנקודה "החדשה" בנחל ספונים. "לא בטוח שזה יהיה אותו זוג", אומר יגאל, "אבל בחודש האחרון המקום הזה חביב מאוד על הנשרים ואני אופטימי".

איפה יגאל פחות אופטימי? בגמלא. שם הוא בכלל לא בטוח אם נשרים יקננו השנה.

 

 

נשר מקראי - ינואר 2019 גמלא    צילום: צבי קוחול

 

הנשרים כבר לא מקננים בגמלא, אמנם, אבל הם שם כל הזמן, בין היתר בזכות תחנת ההאכלה שפועלת במקום. ובחורף מגיעות לשם גם העוזניות השחורות. העזנייה השחורה היא הדורס הגדול ביותר במערב הפליארקטי ואחד העופות המעופפים הכבדים בעולם - הנקבות מעט גדולות יותר מהזכרים, משקלן הממוצע כ- 10 קילוגרמים (עד 14!) ומוטת הכנפיים נעה בין 250 - 295 סנטימטרים. ולחשוב שפעם הן קיננו בישראל, שימו לב לקטע הבא:

 

"אחר הצהריים חזרנו בלוויית תגבורת כדי לצור על קן נשרים שגילינו בקרבת עין אלבארדה, כשהתקרבנו עד שלושה מ' בלבד מתחת לכוך פרחה ממנו עזנייה (Vultur monchus) נהדרת, הראשונה שראינו עד כה.

שפרד טיפס על הצוק, ועד מהרה חזר כשבידו ביצה גדולה, ראשית השלל הזואולוגי בעונה זו והביצה היחידה שבידינו אשר הוגדרה בוודאות כבית עזנייה. ההורה הוסיף לחוג מעלינו עוד כרבע שעה, וכך יכולנו להגדיר את המין בלי צל של ספק".

 

מתוך הספר "מסע בארץ הקודש" שכתב הכומר טריסטראם שנחשב ל"אבי הזואולוגיה בארץ ישראל". טריסטראם ביקר בארץ ישראל ארבע פעמים במהלך המאה ה- 19, כשהארץ הייתה גן עדן לעופות דורסים.

בכל חורף מגיעות לישראל עזניות שחורות, צעירות ומתבגרות. בחורפים מסוימים רואים אותן יותר - כמו למשל בחורף 16/17 - אז נמצאו בישראל בן 12 - 15 פרטים. בדרך כלל המספרים קטנים הרבה יותר. והנה שלוש עזניות שחורות שצילם שלומי סגל, בגמלא, ב- 5.1.19.

 

 
עזניות שחורות בגמלא - 5.1.19   צילום: שלומי סגל
 

צפרים רבים נסעו החורף כדי לחפש אחר ברנטה לבנת-לחי באגמון החולה-קק"ל. ציפור חביבה לכל הדעות. אבל מי שהרים את הראש, זכה במופע דורסים בלתי נשכח. זרונים משלושה מינים - סוף, תכול ושדות הנדיר. עקב חורף ועקב עיטי, דאות שחורות-כתף כמו בזים מצויים, בז נודד, עיטי צפרדעים, עיטי שמש, עיט ערבות צעיר ולקינוח - עיט זהוב צעיר!

 
 
 
עיט זהוב דואה מעל אגמון החולה-קק"ל 26.12.18   צילום: מיקי ללום
 

לדברי האקולוג אסף מירוז, "הצעיר" הזה לא נראה בן המקום, אולי הוא הגיע מטורקיה או מהקווקז. נציין שהעיטים הזהובים באזורינו משתייכים לתת המין homeyeri המצוי בחצי האי האיברי, צפון אפריקה, אסיה הקטנה, המזרח התיכון ועוד. בהשוואה לתת המין הראשי (האירופי - chrysaetos) תת המין המקומי "שלנו" קטן יותר במעט והלבוש כהה יותר.

נכון ש- homeyeri מצוי בטורקיה ובקווקז, אבל הגבולות אינם ברורים וכמו במקרה של כל בעלי הכנף, שלהם תתי מינים - השונות מתקבלת כגרדיאנט. בוטום ליין - הוא לא מפה.

 

בספר האדום של העופות המקננים בישראל כותב מירוז שאוכלוסיית העיטים הזהובים הצטמקה מ- 40 זוגות בשנות ה- 80 ל- 5 - 8 זוגות כיום, שההסתברות להכחדת מין זה היא ודאית (100%!) ושזה יקרה בעוד כ- 37 שנים. עצוב.

ביום שלישי ה- 18.12.18 התייצבו בנגב 13 צפרים ו- 17 אנשי רט"ג כדי להפוך כל אבן ולמצוא עיטים זהובים. בסוף היום התוצאות היו מאכזבות: עיט זהוב אחד נצפה חוצה את הגבול ממצרים וזוג עיטים נוספים נצפו מזדווגים. "נמשיך לנסות ולהבין את התמונה המדוייקת", כותב מידד גורן ממרכז הצפרות רמת הנגב, "ולא נאבד תקווה".

 

והנה עוד עיט זהוב! הפעם בוגר או תת בוגר - בצידה השמאלי של התמונה. תראו את הכיפה הזהובה שלו, המבט הקשוח ואיזה מקור אדיר.

אביחי רם צילם אותו בעמק חרוד, בחברת מיודעינו מתחילת הכתבה, אל תגידו שאתם לא מזהים... טבעת מתכת על רגל שמאל... ברור! זה העיטם הצעיר שדויד רזק צילם מעל חי בר כרמל.

 

 

עיטם לבן-זנב ועיט זהוב בעמק חרוד - 1.12.18   צילום: אביחי רן

 

העמקים הצפוניים בכלל, ועמק בית שאן בפרט הם אתר חריפה נחשק עבור העופות הדורסים. למעשה, כל הרעיון של הכתבה הזאת התחיל בזכות תצפית מדהימה של דודי קוטר בטירת צבי:

 

בהלת השחפים - 6.1.2019

 

אתמול, יום שבת, יצאתי ל"צפרות בוקר". בתפריט היה מקומות שלדעתי פחות מבוקרים על ידי רובנו בשגרה, כמו, מזרח נחל בזק בואך כביש 90, מאגר תפארת ולקינוח אזור טירת צבי.

אחרי שלוש שעות אפשר היה לסכם את היום כ"יבש" יחסית. מצאתי את רוב המינים השגרתיים לעונה ובכמויות קטנות.

באזור טירת צבי החלטתי לסרוק את הבריכות (לבקשת אמיר בן דב) אחרי שחף מטובע וממושדר. הגעתי לבריכה יבשה למחצה בגוש הדרומי. במקום היו להקה גדולה מעורבת של כאלף שחפים ש"התחרדנה" בשמש ביחד עם כמות יפה של לבניות, אנפות, סיקסקים, חופמאים ושקנאים. מעבר איטי בטלסקופ לא גילה דבר מרגש עד שלפתע באופן קיצוני הכל השתנה.

כל הפרטים כולם (כולל השקנאים שאינם נבהלים בקלות) התרוממו לאוויר, בקריאות אזהרה. הבהלה הייתה ניכרת והמעוף היה מהיר.

 

הרמתי ראש וזיהיתי גוש גדול של דורס כהה על רקע השמיים צולל מגובה רב בכנפיים אסופות ובזווית שטוחה יחסית. באופן לא מודע החלטתי לסרוק את השדה מערבית לכביש הבריכות. במקום עמדו שלוש אנפות אפורות. הדורס - עיט ניצי צעיר, עבר את קו הבריכות מערבה ומיד שתיים מהן התרוממו בתעופה. העיט כיוון לאחת מהמעופפות וניסה לפגוע בה באוויר, תמרון מוצלח שלה שכלל פניה והיפוך גרמו לו לפספס.

הוא לא בזבז זמן - פנה ימינה ולמעלה מנצל את המהירות והאנרגיה וצלל שוב מגובה נמוך מאיץ עם שתי חבטות כנף ישר אל האנפה השלישית שעדיין עמדה בשדה. הפגיעה הייתה חזקה בצוואר ובראש ללא תפיסה. האנפה עוד הספיקה ללכת מספר צעדים כאשר ראשה שמוט וצווארה שבור לפני הנפילה לקרקע. העיט הצעיר פנה בחדות ונחת על הגופה.

לפתע הבנתי שאני לא מתעד את המחזה. קיפלתי את הטלסקופ רצתי ונכנסתי בזהירות ובזריזות לרכב, הרכבתי את תושבת החלון ואת מצלמת הזום. העיט עמד עדיין על האנפה וסרק את השמיים מעליו ואת הסביבה.

שלושה עורבים אפורים ביצעו מעופי הטרדה (ואני עם תפילה לאלוהי הציפורים מתחנן שלא יבריחו אותו) אך הוא ממש לא התרגש והם נואשו והסתלקו. לאחר כדקה החלה להיווצר מעליו תרמיקה של כ- 10 דיות דיות שחורות, הן ביצעו ניסיון התקרבות אחד או שניים ועזבו גם הן את השטח. לרגע הזה העיט חיכה והוא החל ל"מרוט" את האנפה.

צילמתי את האכילה מתחילתה ועד סופה, כשעה ורבע. בעריכה הורדתי את הקטעים בהם העיט נח על הפגר מחכה שיוכל ל"דחוס" עוד קצת. לא היה לי לב לקצץ יותר מדי והתקבל סרט באורך של כ 40 דקות. אתם מוזמנים לראות את הסרט (באיכות HD 1080)

 

 

 

 

אולי זה המקום להזכיר שבסוף החודש תתקיים סדנת זיהוי דורסים במרכז הצפרות החדש של כפר רופין - Jordan Valley Center. סוף שבוע עמוס ציפורים, בדגש עופות דורסים עם מנהל המרכז החדש - הצפר האדיר טוביה קאהן. תאמינו לי שאתם רוצים להיות שם.

יש לנו עוד שתי תחנות לפני שהכתבה הזאת מסתיימת. היעד הבא - מטמנת דודאים.

 

 


חוקר הדיות דניאל ברקוביץ' מספר לי שבכל שנה חורפות בצפון הנגב כ- 30,000 דיות שחורות. אלפים מהן מתיצבות בכל בוקר במטמנת דודאים, כדי ליהנות משפע המזון "הטרי" וזאת ההזדמנות שלו לתפוס אותן, להצמיד אל הכנף שלהן תג כחול ולרתום אל גופן משדר לווייני.

שימו לב לריכוזי הדיות הגדולים המופיעים במפת הצפיפות: אתר "תאנים" (הסמוך לקריית שמונה), מטמנת עברון (עמק עכו), עמק בית שאן ואתר דודאים כמובן. דניאל מעריך (הערכה גסה) שבכל שנה חורפות בישראל כ- 60,000 דיות. בכל ערב, הדיות השחורות עוזבות את "המסעדה הגדולה" שלהן באתר דודאים ומתכנסות ללינה המונית עם אלפי דיות נוספות מהאזור. אשל הנשיא, למשל, הוא אתר הלינה הגדול בצפון הנגב ומשמש כ- 17,000 דיות. 

 

 

מה- 20.3 למרץ בערך מתרוקנים אתרי החריפה של הדיות והן נודדות למערב רוסיה עד צפונית לקזחסטן ומזרח אירופה, מרחק של 2,000 - 3,000 קילומטרים. נתיבי הנדידה והפיזור ברוסיה נראים היטב במפת הנדידה. נדידת האביב נמשכת כחודש וחצי ואילו נדידת הסתיו אורכת מעט יותר - כחודשיים.

הנתונים המופיעים בשתי המפות התקבלו בזכות 99 הדיות הממושדרות של החוקר דניאל ברקוביץ'. לטענתו, 12 מהדיות הממושדרות "לא מתפקדות מי יודע מה..." כלומר הן מתפקדות - המשדרים קצת פחות.

לברקוביץ' חשוב להזכיר שהמחקר על הדיות מתקיים בחסות גורמים רבים - ביניהם חיל האוויר, משרד המדע, אתר מחזור דודאים ואוניברסיטת תל אביב - כי הוא לא רוצה למצוא את עצמו במטמנה... מחוץ לשעות העבודה המקובלות.

 

 
משתתפות במחקר - דיות שחורות באתר דודאים.
 
ולקינוח - דבש.
זאת לא הפעם הראשונה שאיה מצויצת (נראת גם איה מזרחית) חורפת באזור אילת. אבל השנה יש שם ארבעה ואולי אפילו חמישה פרטים! 
 

האיה המצויצת מתמחה בטריפת קיני דבורים וצרעות, היא ניזונה בעיקר בחלות ובזחלים וכדי להתגונן מפני עקיצתם של החרקים הזועמים, פניה של האיה "משוריינים" בנוצות קשיחות, דמויות קשקשים.

לאיה המצויצת ישנם 6 תתי מינים - חמישה מהם מצויים בדרום אסיה ומזרחה ולמרות הדמיון ביניהם קיימת גם שונות. המעניין הוא שכל תת מין חי בשכנות עם דורס מסוים מהסוג Nisaetos ("עיט ניצי" של האזור הטרופי אם תרצו) והוא דומה לו מאוד. החקיינות הזאת נועדה להגן על האיה "החלשה" מפני דורסים חזקים ממנה, ושמעדיפים שלא להתעסק עם בני הסוג Nisaetos "הקשוחים".

 

 

איה מצויצת - 5.1.19 אילת      צילום: שוקי חלד

 

האיה המצויצת מתת המין orientalis דוגרת בדרום סיביר, צפון מונגוליה, צפון מזרח סין, צפון קוריאה ויפן. תת מין זה הוא היחיד שנודד דרומה בסתיו לתת היבשת ההודית, אינדונזיה והפיליפינים. אחד מצירי הנדידה העיקריים של המין הזה עובר, למשל, בצ'ומפון שבתאילנד. לצד הנתיב העיקרי, המזרחי, נראה שקיים גם נתיב "מערבי" שעובר דרך מרכז אסיה - בעיקר דרך קזחסטן ואוזבקיסטן - נתיב שמשמש מספרים לא גדולים של איות, כנראה - מאות בודדות. יתכן כי נתיב זה "נוסד" כתוצאה מהתפשטות המין מערבה ובעזרתו האיות נמנעות מרכס ההימלאיה. בכל אופן, אלה הן האיות המצויצות שאנחנו רואים בישראל (כנראה) בעונות הנדידה ובשנים האחרונות גם בחורף.

עניין הנדידה מעל ישראל הוא מוזר מאוד. זה נראה שהן נודדות לאפריקה בסתיו וחוזרות משם באביב… מצד שני - אין תצפיות של המין הזה באפריקה בכלל, למעט מצרים.

 

התצפיות בפרטים חורפים שכיחות יותר בשנים האחרונות, ולא רק בישראל. על פי נועם וייס - מנהל מרכז הצפרות באילת, האיות המצויצות שחורפות בימים אלה בדרום הערבה "זוללות" את חלות הדבש והזחלים של דבורת הדבש הננסית - מין פולש שהגיעה לאזורינו בספינת משא מעומאן שעגנה בנמל עקבה. אז אם אתם מזדמנים לאילת בזמן הקרוב, אל תשכחו להרים את הראש מדי פעם - יש סיכוי טוב שתפגשו איה מצויצת.

 

 

דבורת הדבש הננסית - ספטמבר 2016 דרום הערבה     צילום: אילן ביאל

 

תודה למסייעים - יגאל מילר ואסף מירוז. תודה מיוחדת לחוקר הדיות השחורות דניאל ברקוביץ'.

 

מקורות


1. עזנייה שחורה, עזרא חדד 2017. טבע הדברים - החברה לחקר האדם והסובב - גיליון 256.

 

2. מירוז א, וין ג, לבינגר ז, שטייניץ ע, הצופה א, חביב א, פרלמן י, אלון ד, לידר נ. 2017. הספר האדום של העופות בישראל. החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. נגיש מ- https://aves.redlist.parks.org.il

 

3. Campbell, Oscar & Babbington, Jem. (2016). Recent status and occurrence of Crested Honey Buzzards Pernis ptilorhynchus in the Arabian peninsula, with emphasis on Saudi Arabia and the United Arab Emirates. Sandgrouse. 38. 12-22.

 
 
 
land marks