מבצע עובדה

אבנר רינות 12/03/2017 00:00

 

כתבה זו לקוחה מתוך הבלוג - "צפר בשטח". היכנסו לבלוג והכירו את אבנר - צפר מוביל ואיש שטח.


 

 

"איכה פתאום משב רוחות קלות

רוחות פריון לערבה הביא,

וזעו שמשיות הצאלים,

הואר העומק בעיני הצבי.

 

אבל הלילה לא ירדו טללים,

נוקשה וקר ינוח המדבר

מול אפיריון השחק המפואר.

בסירובם עומדים צמחים דלים,

 

בקוציהם, כאביונים גאים,

אשר דחו כל חסד ומתת.

יידום היקום בלי הד ובלי תשובה.

 

הה, לב נואל, לאט לך, לאט

מול ברית נצחית של מוות וחיים

אתה תועה בדד בערבה".

 

(מתוך "ערב, על חוף אילת" / לאה גולדברג)

 

 

 

 

 

משנכנס אדר, מצפרים במדבר


 

עם איתותי האביב המוקדם, דודי קוטר ואני, שיוצאים רבות לצפר יחד, חשבנו על אפשרות לטיול חורף בדרום. מהדיווחים השונים, שמענו על שפע העפרונים ושאר ציפורי מדבר, הניזונים במספרים יפים במישורי ההצפה הגדולים של נחל חיון בבקעת עובדה. לא נשארנו אדישים לעניין, והחלטנו לשלב אותה בתכניתנו.

שנינו היינו עם מטרות ברורות: לצאת לשטח וליהנות מאוויר מדברי וצח, לטעום מכמה שיותר בתי גידול בדרום הרחוק, לראות ציפורים על הדרך, ובעיקר ללמוד עוד ולהרחיב בכל הקשור לחיי טבע במדבר- הישרדות, מזון, התנהגות ,ומה שביניהם.

 

 

דבר ראשון, חיפשנו חברים לדרך, בייחוד מהקבוצה הגדולה והמתרחבת של צפרי העמקים. רותם אגמון ורעי סגלי נרתמו לעניין בשמחה, וההתרגשות לקראת "המבצע" העלתה הילוך בכל יום שעובר בטרם היציאה לדרך.

הדגש בסיור זה, עליו סיכמנו והחלטנו: בתי-גידול מדבריים.

 

כעת, לא אתחיל לספר את סדר הדברים, האירועים השונים והחוויות הרבות מהשטח, כי זה לא ייגמר, וכבר רבות כתבתי על כך בפעמים קודמות. רק אומר שהיו לנו שלושה ימים נהדרים של צפרות מדבר איכותית, חברה טובה, קור משוגע למדי (0 מ"צ בבוקר ושלג בהרי אדום) והרבה רשמים לחיים.

אעבור הישר לעניין עליו שמנו כולנו את הדגש, והוא בתי-הגידול המדבריים, בהם נתקלנו בטיול.

אסקור בקצרה את בתי-הגידול העיקריים במדבר הישראלי הדרומי ומאפייניהם, וכמובן, אתייחס למיני העופות העיקריים בנופים השונים.  

 

 

 

 

מישורי החמאדות


 

חמאדה, משמעה קרקע מדברית (חרסיתית, קרקע לס בדר"כ) המצופה בצפיפות באבנים קטנות, בייחוד אבני צור. ברחבי הנגב והערבה שלנו, ישנם מישורים גדולים של נופי החמדה. בית גידול זה, יכול להיראות דל ביותר ושומם מחיים, לעין בלתי מנוסה, אבל לאמתו של דבר מדובר בנוף עשיר למדי במגוון ביולוגי, ובכלל זה עופות מדבר.

 

 

במישורים הנרחבים של החמדות ישנה השפעה רבה ביותר לגשמים המקומיים היכולים להתרחש הן בחורף, והן (ובעיקר) בעונות המעבר שבהן אפיק ים-סוף עשוי להביא לפעמים מערכות גשם קצרות אך עצמתיות לאזור המדברי של ישראל. במישורי החמדה הגדולים, ציפוי האבנים הקטנות יוצר אפקט המגביר את איסוף מי הגשם והלחות מבחינה מקומית, ממש בדומה למה שכביש אספלט עושה כאשר הגשם היורד עליו מתנקז לצדדיו ויוצר נישה לחה מהסובב בשוליו.

 

     

   עפרוני עב-מקור                                                                              נוף חמאדה

 

בשל כך, רב יחסית הצומח העונתי, וזו אחת הסיבות מדוע בית-גידול זה הוא מהחשובים עבור המינים המקננים בנוף המדבר השטוח, בייחוד מיני עפרונים מדבריים, כדוגמת צחיחנית המדבר, עפרוני חכלילי ועפרוני עב-מקור. האזורים העשירים ביותר בבית-הגידול נוצרים היכן שערוץ רדוד חוצה את מישור החמדה, ובערוצונים הקטנים המתנקזים אליו. מינים נוספים להם חשוב הנוף הזה לקינון ושיחור מזון, הם מיני הקטות (גדולה, סנגלית, כתר, הודית), רצי-המדבר ומינים נוספים.

 

מישורי הלס


 

מישורי הלס מכסים שטחים נרחבים בעיקר בחלקו הצפוני של הנגב. מדובר בבית-גידול המורכב מקרקעות חרסיתיות דקות גרגיר, ובהן מעורב גם חול דק. הקרקע מתאפיינת בטקסטורה הרכה שלה ולכן נוחה לבעלי-חיים רבים.

קרקעות הלס מכוסות לרוב בצומח עשבוני ושיחים פזורים, אלו יוצרים צל ונישות רבות בעיקר לבעלי-חיים קטנים. בית-הגידול הזה מהווה בית למיני בעלי-חיים נדירים, השרויים בסכנת הכחדה, בין אלו גם עופות ממינים שונים. ממיני הדגל של קרקעות הלס היא החוברה המדברית, שאוכלוסייתה המקננת המרכזית, מאכלסת את מישורי הלס הגדולים של מערב הנגב. מינים נוספים המאכלסים בייחוד את בית-גידול זה הם: רץ-המדבר, קטה חדת-זנב, עפרונן גמדי וסלעית ערבות.

 

       

  נוף מישורי הלס                                                                    קטה חדת-זנב, זכר

 

בעשורים האחרונים, צומצמו מאוד שטחי הלס בנגב, עקב פיתוח מואץ, פעולות ייעור ועוד. עבור מינים שונים זהו בית-גידול ייחודי ואף בלעדי (למשל עבור שנונית באר שבע - מין של לטאה), ופגיעה מתמשכת בבית-הגידול, עשויה לפגוע נואשות במינים אלו.

 

דיונות


 

שטחי הדיונות בישראל אינם רציפים, ומאפיינים בעיקר את הנגב הצפון מערבי, ומישור החוף,  עם כתמי דיונות פזורים ונקודתיים יותר בערבה ובהר הנגב. אזורי הדיונות אינם קלים למחייה, ואמנם, מינים שונים של צומח ובעלי-חיים מוצאים בהם את ביתם. אחד הצמחים החשובים בנוף הדיונות של ישראל הוא הפרקרק הפרסי, המקיים סביבו מערכת אקולוגית ענפה.

 

   

    דיונות חול במדבר                                                                אלימון

 

בין מיני העופות המקננים בבית-הגידול כוללים רץ-מדבר, כרוון, אלימון, עפרונן גמדי ועוד.

אתרי הדיונות בישראל שרויים בסיכון מתמיד, בעיקר בשל הצורך במחצבי חול לטובת תעשיית הבניין ותשתיות. בעקבות לחצי הפיתוח וכריית חול, בית-הגידול המיוחד הזה הולך ומצטמצם בישראל, דבר שמביא מינים רבים של צומח וחי לסכנת כלייה מאזורנו.

 

נחלים/ערוצים/וואדיות


 

ואדיות המדבר מופיעים בצורות ובממדים שונים מאוד זה מזה. ישנם וואדיות עמוקים-קניוניים עם קירות סלע אנכיים מרשימים, כפי שקיים לדוגמה באזור עין עבדת, על ערוצו של נחל צין, וישנן וואדיות רדודים משמעותית, ללא קירות סלע וברוחבים שונים לאפיקי הזרימה.

 

 

אופי הערוצים תלוי בעיקר באגן הניקוז שלו. ככל שאגן הניקוז גדול יותר, כך נוכל לראות ערוצים מרשימים ורחבים, כדוגמת שני הנחלים הגדולים והמשמעותיים בנגב שלנו: נחל פארן ונחל חיון. בעקבות שיטפונות עונתיים, עשויים ואדיות המדבר להפוך לגן-עדן עבור חי וצומח, עם שפע יוצא מהכלל של מינים ביחס לסובב המדברי-הצחיח. בהתאם לכך, מדובר בבית-גידול מגוון מאוד, הן באופיו, והן בעושר המינים שבו.

במקרה של בעלי כנף, ערוצים קניוניים מהווים בית ואתר קינון לעופות הדורסים הגדולים שלנו, השרויים כולם בסכנת הכחדה: נשר מקראי, רחם מדברי, עיט זהוב, עיט ניצי, בז צוקים ואחרים. פרט לכך, עורבים שחורים השרויים גם הם בסכנת הכחדה בישראל, 3 מיני סיסים ועוד כמה מינים נהנים ממצוקי הוואדיות.

 

 

 גיבתון מדבר                                                                           נוף ערוץ מדברי

 

בערוצים סלעיים פתוחים יותר, בעלי קירות סלע מסודקים וצומח רב, מקננים בנוסף שפע ציפורי-שיר מדבריות כדוגמת: ורדית סיני, גיבתון מדבר, חצוצרן מדבר, טריסטרמית, עורב קצר-זנב, זנבן ערבי, מדברון, סלעיות ממינים שונים, שחור-זנב, עפרוני מדבר, סנונית מדבר, שרקרק גמדי, קורא מדברי, ושאר עופות מדבר. בערוצים פתוחים יותר במדבר מקננים מיני עפרונים שונים שרובם הוזכרו כבר תחת הכותרת של מישורי החמדות.

 

נקודה חשובה לציון בקשר לוואדיות המדבר, הוא הימצאותם של שיחי הרכפתן המדברי. מדובר בשיח "מגנט" הן עבור ציפורים מקומיות-מקננות, והן עבור מינים רבים של ציפורים נודדות. השיח הזה הוא ללא ספק מהמרכיבים החשובים בבית-גידול זה.

 

מישורי הצפה


 

בית-גידול זה הוא בעצם נספח לבית-הגידול שכבר הוזכר למעלה. מדובר באזורים שטוחים במיוחד במדבר, כדוגמת המישר, בקעת עובדה, בקעת סיירים, מישור סעיפים ועוד.. ובהם נחלים גדולים, ו/או מספר נחלים קטנים מתנקזים לאזור השטוח, ויוצרים בו שטחי הצפה נרחבים בעת שיטפונות עונתיים. בית גידול זה הוא מהחשובים ביותר במדבר בייחוד עבור מיני עופות "נומאדים" (נוודים/משוטטים בעקבות כתמי ירק) כדוגמת מיני העפרונים המדבריים, בכלל זה, העפרוני המקנן הנדיר בישראל, עפרוני שחור-זנב (המוכר גם בשם "עפרוני ערבה"), המופיע בצורה בלתי סדירה ובשנים מסוימות נשאר לקנן אצלנו במספרים קטנים.

 

 

עפרוני חכלילי

 

שאר מיני העפרונים המופיעים בבית-הגידול כוללים את כל המינים שהזכרנו קודם. בעונות הדלות במזון, בייחוד לאחר עונת הקינון, ריכוזים גדולים של עפרונים עשויים להתלהק ולהתרכז במישורי ההצפה הגדולים, בהם ישנו שפע של זרעים, בדומה למה שקרה החורף ובחורפים אחרים בבקעת עובדה. מינים נוספים המוצאים את מזונם ואף מקננים בבית-הגידול, כוללים את רוב מיני הקטות, חוברה מדברית, רץ-המדבר, סלעית המדבר, סלעית ערבות, סבכי ערבות, ומינים נוספים. מחוץ לעונת הקינון וכשהמזון קיים בשפע, מישורי ההצפה במדבר, עשויים למשוך מגוון רחב של עופות נודדים וחורפים, במיוחד אוכלי-זרעים כדוגמת גבתונים עפרוניים, בזבוזי לבנון, תפוחיות, דרורים ספרדיים, חצוצרני מדבר ושחורי-מקור ועוד.

 

 

  נוף שטחי ההצפה                                                               צחיחנית מדבר

 

 

מלחות


 

המלחות הם מבתי-הגידול הנדירים במדבר שלנו, שמרבית משטחם הצטמצם משמעותית מאז פיתוח הנגב, וממשיך להצטמצם גם כיום. מדובר באזורים בהם יש לרוב מי-תהום גבוהים, נביעות מלוחות או אזור בו הצטברה בעבר לחות ובעקבות התאיידות רבה הקרקע הפכה מלוחה במיוחד.

במדבר שלנו קיימות בעיקר מלחות של מי-תהום מליחים, גבוהים, כדוגמת מלחת כיכר סדום, שרידי מלחת עין יהב, שרידי מלחת יטבתה, מלחת עין עברונה ושרידי מלחת אילת.

כן, לא טעיתם, המילה "שרידי" הופיעה פה הרבה, כי באמת מחלק נכבד מהמלחות שציינתי לא נותר הרבה: לחצי פיתוח, הכשרת שטחים לחקלאות, הטיה ואגירת מי שיטפונות הנחלים ועוד.. כל אלו הביאו לכיווץ משמעותי של בית-הגידול, ובעקבותיו ירידה באוכלוסיות צומח ובעלי-חיים ייחודיים לנוף זה.

 

   

 תחמס נובי                                                                          "מלחות" - מקום חיות בסכנת היעלמות

 

מיני עופות מקננים שזהו בית-גידולם המרכזי בישראל כוללים בין השאר את התחמס הנובי, שמהווה אולי את "סמל" המאבק לשימור בית-הגידול הזה, בייחוד לאחר ממצאי עבודתו של יואב פרלמן ממרכז הצפרות הישראלי על מין נדיר ומקומי זה. מינים נוספים המקננים בבית-הגידול כוללים את החמריה חלודת-הזנב, השיחנית הקטנה, דרורי הירדן ועוד.

 

 

חורש שיטים


 

חורשי שיטים מכסים שטחים מצומצמים בחלקה הדרומי של ישראל, ובייחוד באזור דרום ים-המלח והערבה. שטחי חורש כאלו, כיסו בעבר שטחים נרחבים יותר, וכמו בתי-גידול רבים אחרים, גם זה הצטמצם משמעותית, הן בעקבות פיתוח ההתיישבות והכשרת שטחים לחקלאות, והן בעקבות הטיה של נחלים ואגירתם , קידוחי מי-תהום ועוד, דבר שהביא להתייבשות של רבים מעצי השיטה.

רצף של שנות בצורת גם הוא תרם לעניין, אך מהווה גורם פחות מכריע מכיוון שעצי השיטה יודעים לשלוח שורשים לעומק הקרקע עד הגעה לאזורים לחים, בהם מי-תהום גבוהים.

 

בשני אזורים בערבה, ישנם ריכוזים מרשימים של עצי שיטה, ונוצר נוף מפותח של חורש שיטים, ממש כמו בסוואנות של אפריקה, אבל ללא הצומח העשבוני. האחד, בחלקה הצפוני של הערבה - באזור חצבה ושמורת שיזף, והשני, בחלקה הדרומי של הערבה - באזור של יטבתה (החי-בר).

באתרים אלו, נותרו זוגות ספורים של "מין הדגל" (מין מפתח) בבית-הגידול של חורש שיטים בריא, הלא הוא סבכי השיטים. מדובר בסבכי נדיר מאוד, שתת-המין המקומי שלו (negevensis) מאכלס חורשות שיטים משני עברי הגבול הישראלי-ירדני. אוכלוסייה זו שרויה בסכנת הכחדה מהדרגה החמורה ביותר, ובכך חשיבות רבה בהגנה על נופי חורשות השיטים שנותרו לנו, כמו גם מיני עופות ומגוון ביולוגי עשיר הסובב את עצי השיטה.

 

   

    חורש שיטים                                                                           סבכי שיטים

 

בשנים האחרונות מין עולה חדש יחסית כמקנן בדרום, החל לאכלס בתי-גידול מתאימים של חורש שיטים, זוהי החמריה השחורה. יהיה מעניין לראות מגמות באוכלוסייה שלה בשנים הבאות.

 

 

שטחי חקלאות


 

נכון, לא מדובר בבית-גידול מדברי טבעי - אבל יש לו השפעה רבה על החיים בסובב. שטחים כאלו כוללים שטחי שדות פתוחים, שטחי חממות סגורים, מטעי תמרים, מטעי חוחובה ומינים נוספים, כרמי גפנים וזיתים ועוד גידולים שונים.

 

לרוב, כשאנשי סביבה מדברים על שטחי חקלאות בנופים בתוליים כמו אלו שבדרום, ישנה התייחסות להרס הנופי הרב והפגיעה בבתי-הגידול הטבעיים במרחב. אין ספק שנכון הדבר, ולמרות זאת ישנם מי שיודעים ליהנות מהנוף "המלאכותי" ואף משגשגים בו. אחד המינים הללו הוא השעיר המשורטט, שהתגלה כמקנן בישראל לאחר שנים רבות בהן נחשב כנעדר בתור מין מקנן אצלנו.

 

     

   מטע תמרים                                                                              שעיר משורטט

 

השעיר המשורטט נמצא מקנן במטעי התמרים הנרחבים ממרכז בקעת הירדן ודרומה, עד למטעי צפון ים-המלח. גזעי הדקלים, מהווים אפוא, אתר קינון נוח למינים שונים של עופות, בעיקר בחיבור כפות התמרים לגזע העץ הרך יחסית, שם נוצרים דרגשים נוחים למטרה זו. מינים נוספים הנהנים ממטעי התמרים ומוצאים שם אתר קינון נוח כוללים: בז מצוי, תנשמת לבנה, שעיר מצוי, תורית זנבנית, כחל מצוי, חמריה חלודת-זנב ואחרים.

 

במטעי חוחובה וכרמי זיתים וגפנים בהר הנגב, למשל, מקננים: חמריה חלודת-זנב, שיחנית קטנה, תפוחית מצויה, חצוצרן שחור-מקור ואחרים. מטעים אלו משמשים אתר קינון נוח גם עבור התור המצוי, שמספריו נמצאים בירידה מתמדת בכל תחומי תפוצתו.

בשטחי שדות פתוחים, נוכל לראות בעיקר עפרונים מצויצים, סיקסקים, כרוונים ולא הרבה מעבר.. בשולי שדות, ושטחי חקלאות אחרים אנו עשויים למצוא מגוון מינים גדול יחסית בשל חדירת הלחות אל הנוף המדברי.

 

 

לסיכום...


 

במרחב המדברי שלנו קיימים בתי-גידול שונים ומגוונים, לכל אחד צורתו ומאפייניו, המשתנים בהתאם לאזור, לתנאים האקלימיים וללחצי הפיתוח. מעטים אם בכלל, האזורים בהם אין יד האדם מגעת ומשפיעה במובהק, ובשנים הבאות הלחץ הזה רק ילך ויגבר, ילך ויתהדק, סביב הנישות המיוחדות של המדבר הישראלי.

אחריות רבה מוטלת עלינו בשמירה על השטחים שעוד נותרו, הן כשאנו מטיילים באזור ונהנים מהציפורים השונות, החי והצומח המדברי, והן במסגרות של לחצים פוליטיים, כל אחד במסגרתו המתאפשרת. זה בידיים שלנו.

 

 

 

אם בעבר, ולצערי עוד היום, יש המתייחסים למדבר כשממון אינסופי, ברור לנו, אנשי הסביבה,  כי אין נכון הדבר, ולא כל פיסה של מדבר אנו צריכים לכבוש.

לבו של המדבר פועם, והא חלק בלתי נפרד מנופי המורשת והתרבות שלנו, בית לשפע עצום של מגוון ביולוגי חשוב, בית לנו וללבנו.

 

 

נחזור רגע לסיור ההוא שערכנו בדרום, דודי, רעי, רותם ואני.

זכינו ברגעי אמת ורוגע אינסופי במדבר, ובשלל נופים וציפורי מדבר ממינים רבים.

אז הנה טעימה קטנה...

 

 

land marks