ספירת הציפורים בחצר הבית

ספירת הציפורים בחצר הבית היא ספירה שנתית חביבה ביותר שלה אני מחכה בקוצר רוח.

ציפורים בחצר הבית הן עבורי חזרה לילדות, התצפיות הראשונות וההתוודעות הראשונה להרכב הציפורים ולמגוון שלהן ליד חלון הבית. מי היא הציפור הזאת שנראית כעת? מדוע לא אראה אותה בעוד חודשיים? מאין היא באה, ולאן היא הולכת? כך הכל התחיל, לפחות אצלי.

ההתרגשויות הראשונות מהתצפיות. והכל - כל כך קרוב וכל כך נגיש, לא צריך טלסקופ ולא מאמץ מיוחד - פשוט לעמוד, ולהסתכל, ולהתפעל כל פעם מחדש מהמגוון וההרכב.

להשתתף בספירת הציפורים זה לפגוש בשעת בוקר מוקדמת את מרבית ציפורי החצר. תמיד ישנה השעה הזו - שעת החסד, שבה צצות מאי שם בזו אחר זו חלק גדול מציפורי החצר. בהתחלה מגיע אחד, ואחר כך עוד אחד ועוד אחד. וכמעט בכל פעם מין אחר של ציפור.

את מי אפגוש הפעם? מה יביא איתו הבוקר? ההתרגשות כבר מתחילה...

האם אפגוש את הנחליאלי הזנבתן שמקפיד לחזור לכאן בכל שנה החל מאמצע אוקטובר ונשאר עד לחודש פברואר. תמיד מודיע בקולו המיוחד על הגעתו : "הנני כאן!"  אירוע כזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש: המצאותה של ציפור כה צבעונית ויפה בלב השטח העירוני! לעיתים נראים כאן 3 נחליאלים זנבתנים יחדיו, קוראים אחד לשני בכל פעם שנוחתים כאן, ולא מפסיקים לקרוא עד שחברם מגיע. פעילות חברתית של ממש,רועשת, גועשת וצבעונית - כאן ליד חלון הבית.

 

 

נחליאלי זנבתן   צילום: יהודית קאופמן

 

האם תהיה זאת חכלילית הסלעים - הזכר היפהפה ,שעומד על הברזייה הדולפת בחצר, או מקפץ על גג המבנה החד קומתי? גם הוא צבעוני, ומתבלט בזנבו החכלילי. אוכל רימות וחרקים, חסר מנוחה וקופצני.

האם תהיה זאת עלווית החורף הנהנית כאן מהעלווה הצפופה של עצי פרי ההדר והרימון?

אולי הירגזים התזזיתיים?

או הנץ המצוי יעבור כאן ביעף ויחולל מהומה רבתי?

 

 

חכלילית סלעים - זכר   צילום: יהודית קאופמן

 

הנה קולות תקתוק בוקעים מכיוון עץ האשכולית - מבין העלים הירוקים הצפופים מציץ ראשו של סבכי שחור-כיפה זכר. הסבכי עף ועובר לעץ האזדרכת ונעמד. חצי דקה עוברת והנה מציץ ראשה של זוגתו הסבכית מבין עלי האשכולית, זוהרת בכיפת ראשה החומה ערמונית. במרץ היא מחפשת חרקים, עומדת ואחר כך הופכת את גבה וראשה - אולי מתחת לענף מחכה לה חרק טעים.

 

 

הוא והיא... סבכי שחור-כיפה.     צילום: יהודית קאופמן

 

ומיהי הציפור הצבעונית הגדולה שנוחתת כעת על האזדרכת? העורבני היפהפה, בן משפחתו של העורב - משפחת העוֹרְבִיִים. ממתין זמן מה ועובר לחצר אחרת מעבר לרחוב, ולאחר כדקה מגיע עורבני נוסף לאזור עץ האזדרכת אך ממהר ומצטרף לחברו.

הצוצלות כבר מתחילות לחזר ונוחתות על עץ האזדרכת המבוקש. נעמדות אחת ליד השניה ועפות. מעל לגגון נשמעים קולות חיזור במקום הקבוע של הצוצלת באותה פינה ממש בה נשמעו שבועות ארוכים באביב הקודם.

הדרורים מגיעים לעץ הרימון ומיד מפטפטים ביניהם תוך חיפוש מזון.

הנחליאלי הלבן משמיע קולו בסמוך.

 

 

 

 

עורבני שחור-כיפה   צילום: יהודית קאופמן

 

 

גם הבולבול אוהב לעמוד על עץ האזדרכת ולהשקיף ממנו על הסביבה. לעתים יגיע לגגון של המבנה הסמוך ויתרחץ בשלולית המים.

יוני הבית מבצעות יעפים נמוכים ומבקשות שלא נתעלם מהן, הרי הן שכנות וותיקות ועתיקות ימים לנו בני האדם.

המיינות המצויות והדררות תושבות קבועות בחצר ובמבנה. הדררות  פושטות על עץ האזדרכת וקוטפות במהירות את ענבות הפרי. לאחר מכן נעמדות על חוט החשמל . 7 דררות במספר.

המאיינות והדררות הפכו לחלק בלתי נפרד מספירת הציפורים , אך האם היה כך אילו היינו סופרים את ציפורי החצר בילדותינו? כיצד משפיעה נוכחותן העצומה והתחרות על מקומות קינון יעודיים שהיו בעבר נחלתן של ציפורים אחרות? נוכחותן מדגימה לנו באופן בלתי אמצעי עד כמה השתנה נוף הציפורים בחצרות בתינו משנות המאה העשרים, ואיזו חשיבות גדולה יש לספירת ציפורי הבר בחצר הבית.

 

צופית מגיעה לפרחי האשכולית.

קן הצוצלת מתגלה בשולי סבך השיחים לאחר מעקב אחר אחד הפרטים שנראה מביא זרדים.

כך אוכל גם לגלות איזה ציפור התחילה כבר לקנן, היכן נמצא הקן שלה? ממה הוא עשוי? ואיזו צורה לו? מי אוסף את חומרי הקינון? ומי הוא זה שמעצב את הקן?

בספירת הציפורים אני לומדת הלכה למעשה על עולם הציפורים המרתק בלב העיר, ממש מבעד לחלון הבית.

 
land marks