עץ הדעת

ערד בן דוד 13/02/2019 00:00

לא בכל חורף מוצאים אותו, לא בכל חורף הוא מגיע - גיבתון לבן-כיפה - חורף נדיר מאוד בישראל.

ואם כבר פגשתם גיבתון לבן-כיפה, עדיף שיהיה זכר כיוון שאז קל יותר להבחין אם מדובר באמת בו או בגיבתון צהוב נקבה/צעיר. חוצמזה, הזכרים יפהפיים.

ברוסיה, תפוצתם של הגיבתון לבן-הכיפה והגיבתון הצהוב חופפת והם ומכליאים זה עם זה. כלומר - מתרבים ביניהם ומעמידים/מפריחים בני כלאיים. גיבורי הסיפור שלנו הם לא גיבתונים לבני-כיפה וגם לא גיבתונים צהובים אלא שלושה מדענים רוסים: יבגני, אלכס ודימיטרי שנדדו ברחבי סיביר - בעקבות אותם בני כלאיים. אני יכול לדמיין אותם נוסעים למרגלות רכס האלטאי, ברכב מסוג מוסקביץ' 412 (פאר היצירה הסובייטית) - עיניים כחולות, קמטים של רוח, חיוך מוזהב ושיר של גיבתון לבן-כיפה.

 

 

בחורף 18/19 נרשמו מספר תצפיות של גיבתונים לבני-כיפה בישראל.

בתמונה: הפרט שנמצא בעמק צורים על ידי הצפר פיקי איש שלום.  צילום: יואב פרלמן. שימו לב לכיפת הסלע ברקע 27.12.18

 

מבין צורות ההיברידיזציה בין שני מינים שונים של ציפורים, קיימים שני טיפוסים שכיחים המנוגדים זה לזה:

1. הכלאה מקרית שאינה משפיעה על הגנטיקה של אוכלוסיות המקור בטווח הארוך.

2. הכלאה ומעבר גנים שמובילים, לעתים, ל"איחוי" בין שני מינים.

המקרה הראשון אופייני לשני מינים סימפטרים - החיים בשכנות זה לזה, אבל לאו דווקא קרובים כל כך ברמה הגנטית. המקרה השני מתאים למינים קרובים מאוד - "Sister Species" שקיימת חפיפה באזור תפוצתם. Sister Species - הקרובים ביותר זה לזה על העץ הפילוגנטי וחולקים אב קדמון (אבל הכי פחות קדמון) משותף.

 

יבגני וחבריו סבורים שבמקרה של הגיבתון לבן-הכיפה והגיבתון הצהוב מתקיים מצב "ביניים" שבו שני מינים "טובים" מכליאים זה אם זה - עדי כדי היתוך - Fusion. המושג "מינים טובים" - "Good Species" התקבל בזכות ההבדלים בין שני המינים: גם ברמת הפנוטיפ (המראה של הגיבתון) וגם ברמה האקולוגית: התנהגות, מקום חיות ועוד. המדענים רוצים להאמין, בעצם, שהגיבתון לבן-הכיפה והגיבתון הצהוב אינם קרובים כל כך.

חשוב לציין שלמרות השוני במראה של הזכרים, הנקבות דומות מאוד זו לזו ובשדה כמעט שלא ניתן להבחין אם מדובר בנקבת גיבתון לבן-כיפה או נקבת גיבתון צהוב.

 

כיצד קרה ששני מינים בעלי רקע זואוגאוגרפי שונה (כלומר - הופיעו בזמנים שונים ובמקומות שונים), לכאורה, נפגשו "בעמק השווה" (באופן מטאפורי) ובהמשך החלו להכליא זה עם זה? המצב הזה התרחש בזכות, תאמינו או לא, בני האדם כמובן.

 

 

גיבתון צהוב - יער ביריה 27.1.11   צילום: עוז חורין

 

הגיבתון הצהוב נמנה עם מיני הציפורים המצויים בשולי היערות ועמקי הנהרות של אירופה. בדרכו מזרחה, מין זה התיישב בשטחים עצומים מעבר להרי אורל, בסיביר - עד לאגן נהר הלנה ומדרום לימת בייקל. ושם הוא אימץ לעצמו את מקומות החיות המסורתיים של הגיבתון לבן-הכיפה - נופי ערבות עשב ובהן "כיסים" מיוערים (Forest Steppe) המצויים בצפון-מזרח אסיה המרכזית. מנגד, גם לבן-הכיפה מרחיב את תפוצתו בכיוון צפון מערב, אל אזורי התפוצה של הגיבתון הצהוב.

החוקרים מאמינים שהגיבתון לבן-הכיפה התיישב בטייגה הדרומית של מרכז סיביר לפני 2,000 - 3,000 שנים בעקבות שינוי פני היער שהפכו "מצולקים", או דלילים יותר - שינויים שנבעו מפעילות אנושית.

 

אז מה קורה שם, ב- "Secondary Contact Zone" - אזור המגע בין שני מינים אלופטרים, המבודדים זה מזה מבחינה גיאוגרפית (להבדיל ממינים סימפטרים).

מעבר הגנים, במקרה של איחוד כזה, מותנה בקיום/עוצמת המנגנונים שתפקידם לבודד את המין מבחינה רבייתית - או אם תרצו להגן עליו מפני התבוללות.

קיימים ארבעה תרחישים אפשריים:

 

1. "היתוך" - מצב שבו שתי האוכלוסיות מתמזגות לאוכלוסייה אחת. במצב זה מחסום גיאוגרפי כלשהו חילק אוכלוסייה מסוימת לשתי אוכלוסיות ואז הוסר. האיחוד מתרחש לפני שנוצרו מנגנוני הגנה רביתיים.

 

2. סלקציה כנגד הפרטים המתבוללים בדרך של צאצאים שאינם חיוניים ובצורה כזו "חיזוק" האוכלוסיות "השמרניות".

 

3. יצירת "אזורים היברידיים", לצד אזורים "טהורים".

במקרה הזה נצפה לראות גרדיאנט - "אינקלינה" שמרכזה הגבוה מייצג את לב אזור המגע ותדירות בני הכלאיים.

אפשר לדמיין את הירידה ימינה כביכול מזרחה: שם מספר בני הכלאיים הולך ויורד עד להגעה לאוכלוסייה טהורה של גיבתון לבן-כיפה, או שמאלה, מערבה, לכיוון אזורי התפוצה המסורתיים של הגיבתון הצהוב.

 

4. "יצירת מין שלישי" - מקרה שבו בן הכלאיים חיוני, יכול להתרבות עם בני כלאיים נוספים אבל לא עם הוריו הטהורים. כך מתקבלות לבסוף שלוש אוכלוסיות מבודדות זו מזו. מצב זה מתרחש בצמחים ומוביל, לעתים, להכחדה של מין הורה אחד או שניהם.

 

האם הופעלו מנגנוני הגנה כנגד הכלאה במקרה של הגיבתונים? ואם כן, כיצד המציאות עקפה אותם?

כפי שכבר הבנו, סלקציה כנגד הפרטים המתבוללים בדרך של צאצאים בלתי חיוניים/עקרים - לא קורית במקרה הזה. הכלאה בין גיבתון לבן-הכיפה וגיבתון הצהוב התבצעה בתנאי מעבדה, גם בשדה קיימות תצפיות רבות בזוגות מעורבים והכי חשוב, נוכחות של בני כלאיים.

כיצד הם נראים, אותם בני כלאיים? במקרה של הנקבות, הסימנים אינם בולטים. בני כלאיים זכרים, לעומת זאת, בולטים מאוד בשטח ואפשר לחלק אותם לשתי קבוצות עקריות: זכר "לבן" - נראה כמו גיבתון לבן-כיפה ללא/או פחות צבע חום בגרון ובגבה, וזכר "צהוב" - נראה כמו גיבתון צהוב עם אזורים חומים בגרון, סביב העין ובגבה. כל מופע, כצפוי, מציע ספקטרום: עצמתו המשתנה של החום על רקע צהוב, או חסרונו על רקע לבן.

 

 

זכר "לבן".   צילום: Asif Khan טשקנט

 

 

זכר "צהוב".   צילום: Asif Khan טשקנט

 

בני הכלאיים אף הם פוריים: ביוני 1968 "זוהתה" נקבת גיבתון לבן-כיפה ולצדה מספר פרחונים טריים. אותה נקבה נלכדה על ידי החוקרים ובבחינה מקרוב ניתן היה להבחין בנוצות צהובות.

בשנת 2001, במחוז אלטאי לא רחוק מהגבול עם קזחסטן, נצפו פרחונים בשתי טריטוריות של שלושה זכרים בני כלאיים - שניים "צהובים" ו-"לבן" אחד. 30 שנים לפני כן, בחודש יוני, נאספו באותו מקום ארבעה זכרים היברידים - שלושה "לבנים" ו- "צהוב" אחד. לאחר התערבות כירורגית שסופה היה ברור לכולם, אשכים מוגדלים (פעילים) נמצאו אצל כל הפרטים, בהתאם לעונה. שימו לב לפרופורציות שהשתנו שם במשך השנים, לטובת בני הכלאיים הצהובים.

 

בליל ירח, הם יושבים על בקבוק וודקה, לועסים דגים מיובשים ונותנים לשאלות החשובות באמת לצוף: האם ההבדלים המובהקים במראה של שני המינים יכולים לפעול בתור מחסום מפני היברידיזציה? נתונים שנאספו מאתרי הקינון המסורתיים של לבן-הכיפה באזור בייקל - בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת - אז החלו להופיע במקום גיבתונים רבים בעלי חזות צהובה - תומכים ברעיון הזה.

בתצפיות שנערכו במקום ב- 1998 נמצא שב- 11 מתוך 29 (38%) טריטוריות של גיבתונים לבני-כיפה נמצאו נקבות לבנות-כיפה בעוד שבמקרה של הגיבתון הצהוב (או בעלי פנוטיפ צהוב), רק ב- 9 טריטוריות מתוך 41 (22%) נרשמה נוכחות של נקבות צהובות. יתכן, אם כן, כי הגיבתונים הצהובים התקשו למצוא לעצמם בנות זוג - במקום זה, שבו הם התיישבו לא מזמן ורבים מהם נותרו ללא בת זוג, לפחות עד לאמצע חודש יוני.

 

 

גיבתון לבן-כיפה - התחנה לחקר ציפורי ירושלים 5.2.19 נמצא על ידי צור מגן וילדי חוג הצפרות בדצמבר 2018   

צילום: יהונתן בן ארויה

 

בניסוי שנערך בשדה, הוצב כלוב ובו גיבתון צהוב זכר בטריטוריה של גיבתון לבן-כיפה. בנוסף, הקלטה של שירת גיבתון צהוב הושמעה באזור הכלוב. כצפוי, בעל הבית לבן-הכיפה התייצב במקום בתוך זמן קצר נרעש ונרגש אבל מרגע שזיהה את הגיבתון הצהוב, איבד עניין ושב לעיסוקיו.

באותו אזור, נצפו שני זכרים - לבן-כיפה וצהוב, שרים על אותו עץ ושניהם נינוחים ואינם נוהגים בתוקפנות האחד כלפי השני. במקרה ההפוך, לעומת זאת, כאשר בטריטוריה מאוישת הוצב פוחלץ מאותו מין, מלווה בהקלטות, בעל הבית ביקש להתנפל עליו בחימה שפוכה.

 

גם שירה שונה יכולה לפעול בתור מחסום רבייתי בין שני מינים, אבל במקרה של הגיבתון לבן-הכיפה והגיבתון הצהוב, השירה דומה מאוד וגם אם קיימים הבדלים דקים של סייי ו- זייי טייי, הרי שאלו הולכים ומטשטשים לחלוטין ב"אזור המגע". לא פלא שאותו זכר לבן-כיפה נמשך לקולות הגיבתון הצהוב שהושמעו ליד הכלוב. למעשה, רוב הזכרים הצהובים שנלכדו באזור נובוסיבירסק (לב לבו של אזור ההיתוך), נמשכו אל הרשתות בזכות הקלטות של גיבתונים לבני-כיפה מסביבת אגם בייקל.

פעם ידעו לעשות ניסויים! ללכוד ציפורים, לנסוע אלפיים קילומטרים כדי להקליט שירה של בן כלאיים על הגבול בקזחסטן, ולהרים משקפת - לראות את זה קורה. בעיניים.

 

 

גיבתונים צהובים - תל אביטל פב' 2019   צילום: רותם אגמון

 

על פי ההרכב הפנוטיפי באוכלוסיות מעורבות באזור הסימפטרי (אזור המגע), שיעור ההכלאות הגבוה ביותר מתרחש בדרום מזרח סיביר המערבית ובאזורים הסמוכים - בצפון מערב רכס האלטאי. למרות זאת, שני האזורים נבדלים בשכיחות בני הכלאיים: באזור האלטאי, למשל, הפנוטיפ הלבן שכיח יותר ויתכן כי המופע הזה מייצג דור ראשון של בני כלאיים. כלומר, באזור האלטאי מצויות עדיין אוכלוסיות טהורות שתפוצתן "פרפטרית" - אינה חופפת למעט אזור מגע מוגבל (בחלקו הצפון מערבי של הרכס).

בדרום מזרח סיביר המערבית, לעומת זאת, המצב שונה. באזור קריית המדע של נובוסיבירסק כבר אי אפשר לפגוש גיבתון לבן-כיפה או גיבתון צהוב בעלי מראה "קלאסי". שם החל המיזוג, זה קרה לפני שנים רבות ומהאזור הזה הגנים ה"זרים" החלו להתפשט מערבה ומזרחה.

 

ביום קיץ אחד של חודש יוני, יצאו שלושת החוקרים (שוב) כדי לחפש גיבתונים סביב אגם צ'אני שבמחוז אומסק, כ- 300 ק"מ מנובוסיבירסק בכיוון מערב. מתחילים בתצפית, ואז ארוחה קלה ואז קופצים למים הכחולים - שלושה מדענים - עוד יום במשרד. יבגני עולה ראשון אל גדת האגם, אלכס מצטרף אליו ושניהם מביטים אל המים השקטים - דימיטרי נעלם. הוא אוהב לשחות למרחק, הם יודעים את זה, ובכל זאת הדאגה מתחילה לכרסם. הדקות חולפות, הם צועקים את שמו אך ללא מענה - רק שירה של ציפורים.

 

ואז הוא מופיע מולם, עולה מתוך המים, עם חיוך גדול מלא שיניים: "שחיתי לאחד האיים שבלב האגם", הוא מספר להם, "יש שם אוכלוסייה 'נקייה' של גיבתונים לבני-כיפה. אפילו לא בן כלאיים אחד…" דימיטרי עוצר ומסדיר נשימה. "אל תגידו לי שדאגתם?" הוא מבקש.

הם מבטים אל האגם הכחול, שמחים בחדשות של חברם, אבל יודעים שמרגע שההיברידיזציה החלה, ההתעצמות שלה היא רק עניין של זמן.

 

אחרית דבר:

ביקשתי מיוסף, חוקר הציפורים, שיבנה לנו עץ פילוגנטי של גיבתונים.

אני מתפלל לראות שהם רחוקים, הגיבתונים, שהם שני מינים "טובים" אבל המציאות טופחת על פני: "זאת אותה ציפור", כותב לי יוסף ומצרף את העץ המבוקש.

אני חוזר למים הכחולים של אגם צ'אני, אל שלושת המדענים שלי - שוב הם מתווכחים בענייני גיבתונים, זורקים פנוטיפים לאוויר ומשמיעים שריקות. פעם ידעו לערוך ניסויים.

 


 

גיבתון לבן-כיפה ראשון לתחנה!

צור מגן

 

"הפתעה נעימה ומיוחדת היום במפגש של חוג הנוער הירושלמי של החברה להגנת הטבע. ערכנו תצפית ממושכת במסתור התחנה לחקר ציפורי ירושלים. צפינו במגוון המינים היציבים והחורפים הרגילים שכאן כל שנה בחורף: קיכלים רוננים בתצפית מעולה, פרושים מצויים, שחרורים, ירגזים, ועוד. קיווינו למצוא ביניהם איזה פרוש הרים, פצחן, חורפי או קיכלי נדיר יותר, כשפתאום איתרתי בחלק אחורי של אחד העצים ציפור מוסתרת ברובה, שהראתה דגמי גב וכיפה מיוחדים.

 

גיבתון לבן-כיפה התחנה לחקר ציפורי ירושלים 16.12.18   צילום: צור מגן

 

הגב היה מנומר בגוון ערמוני ושחור, ומרכז הכיפה היה בהיר. כיוונתי את הילדים אל הציפור: משמאל לשחרור שמסרק את הנוצות ומאחורי קיכלי הרונן, בחלק האחורי של העץ, ומהר הוצאתי את המצלמה כדי לתעד. בדיוק אז הציפור סובבה את צד הראש לכיווני וחשפה לחי לבנה על רקע ערמוני - דגם פנים שיש רק לגיבתון לבן-כיפה זכר. הספקתי לצלם שתי תמונות לפני שהוא עף, ולצערנו לא נראה יותר לאחר מכן. זמן קצר אחר כך התקבלה ההודעה מגדעון - תצפית ראשונה לתחנה!

כולנו מקווים שהוא יאהב את המקום ויישאר לבלות את החורף כאן, ושעוד צפרים יוכלו להנות מציפור נדירה ויפה זאת.

צור וחוג הנוער הירושלמי.

 

 

מקורות


Panov, E & Rubtsov, Alexander & Monzikov, D.G.. (2003). Panov EN, Roubtsov AS, Monzikov DG. Hybridization between yellowhammer and pine bunting in Russia. Dutch Birding 2003. 25: 17-31. Dutch Birding. 25. 17-31.

 
land marks