דבורי הדבש הננסיות בלחץ!

רעי סגלי 20/03/2019 00:00

מיני ציפורים אניגמטיות שצצות אחת לכמה שנים הן דבר שבשגרה בתרבות הצפרות הארצישראלית. ולא חסרות דוגמאות:

כולנו מכירים את הסיפורים על הדאות שחורות-הכתף שהיו נדירות להפליא עד לשנת 2011 כאשר זוג דאות קינן באגמון החולה ובישר את הפלישה הגדולה מערבה.

גם החמריות השחורות נמצאות בסטטוס הזה, הן היו נדירות ביותר לאורך שנים רבות, מופיעות ועוזבות – זכו אפילו לכינוי "נסיכות האופל", צפרים רבים רק פינטזו על מפגש עם היפהפיות האלה. כל זה השתנה כאשר הן התחילו לדגור בערבה הדרומית.

ולא נרחיב על דרומסים וכיוצא בזה... חבל על הלב של כולנו..

 

 

האיות נוהגות לישון במטעי התמרים של קיבוץ אילות, במרכז הצפרות אילת, בפארק הולנד וגם בצד הירדני, בין השעות 07:00-12:00 הסיכויים הגדולים ביותר לראותן מעופפות בין השטחים הללו, הכי בטוח לא לנסות למצוא אותן, ואז הן כבר יופיע בעצמן.

צילום: שחר שלו

 

גם האיות המצויצות/מזרחיות נמצאות בקטגוריית "נדיר עד כדי כאב" (בעיניים.. מרוב מאמץ למצוא אותן בין אלפי איות צרעים).

אני זוכר את עצמי באביב 2006, עומד בנחל שלמה ביחד עם יואב פרלמן וליאור כסלו, מסתכל על מעבר מרשים של איות צרעים, כשפתאום יואב צועק "איה מזרחית" ומצביע על השמש, הרמתי את המשקפת לכיוון טרמיקה בשמש, מנחש איזה איה אמורה להיות מזרחית.. עד היום לא חושב שבאמת הבנתי.. מאז הבטחתי לעצמי שאלמד את הסימנים היטב  בשביל הפעם הבאה.

למעשה עד לשנת 1994 ספק רב אם השם איה מזרחית היה ידוע למישהו בארץ.

כל הבלאגן התחיל כשדיק פורסמן התקשר אל הדורם שיריחי בשביל לברר כמה פרטים על נדידת איות הצרעים באילת, וככה "על הדרך" אמר שהוא ספר מעל 100 איות מזרחיות נודדות בקזחסטן ביחד עם איות צרעים, ושהוא חושד שיעברו גם בישראל. הדורם שלא הכיר את המין, פנה לעשות שיעורי בית בנושא זיהוי איות מזרחיות, ובאביב 1994 השקיע מאמץ כביר בחיפוש אחר הפנינה המזרחית בתוך מאות אלפי איות צרעים שנודדות בהרי אילת. ביום הנדידה ה16 הוא זכה לראות ולתעד זכר איה מזרחית בוגר - התצפית הראשונה לישראל ולמערב הפליארקטי.

 

 

הלבוש הכי "בטוח" לזיהוי איה מזרחית נקרא - "קינמון", זהו לבוש ג'ינג'י בהיר שלא קיים באיות צרעים. ממש כמו הזכר הבוגר בתמונה - מהפרטים שנצפים יותר במרכז הצפרות אילת. לבושים נוספים נפוצים הם - כהה ובהיר, וכמובן שיש הרבה לבושי ביניים.

לזכרים הבוגרים זנב בולט עם שני פסים כהים רחבים ופס בהיר רחב ביניהם (סימון שבילים), עין כהה (אדום יין) ופס זרימה שחור רחב ובולט. לנקבות בוגרות זנב כמו של זכר איית צרעים, עין בהירה ופספוס אחיד יחסית בכנף. הפרט בתמונה הינו זכר כהה בוגר.

צילום: רעי סגלי

 

 

מאז עברו - נדדו איות רבות בשמי ישראל, ואחרי שנים של חיפושים וסקרים ניתן להגיד כמעט בלב שלם שעוברות בשמי ישראל ביחד עם איות הצרעים גם כ 100 - 200 איות מזרחיות בנדידה.

אבל הקושי בזיהויין בתוך מאות אלפי האיות ה"רגילות" נשאר בעינו, למעשה רק מי שילמד היטב את סימני הזיהוי, יזכה במתת חסד קצרה בצורת איה מזרחית נודדת. במקרה הזה ממש ניתן לראות את ההתפתחות ביכולת הזיהוי בשטח של צפרים ובמקביל את העלייה במספר התצפיות.

מבשרת השינוי היתה איה צעירה שחרפה לראשונה בישראל בשנת  2008 במטעי התמרים של קיבוץ אילות, ומאז חזרה שנה אחר שנה והפכה מאיה צעירה לאיה בוגרת וכהה.

החל משנת 2000 התצפיות בחצי ערב בנדידה ובחורף התרבו, ועשו קפיצה משמעותית החל משנת 2007, כאשר החלו להימצא שם לאורך רוב חודשי השנה.

 

 

 

היברידיות (בני כלאיים) מאוד נפוצה בפרטים שנראים במזרח התיכון, מכיוון שהפרטים שמגיעים אלינו באים מאיזורים בהם מקננים שני המינים. כאשר יש פרטים שמגיעים בתאריכים מוזרים כדאי מראש לשקול היברידים. סימנים להיברידיות יהיו סימנים שמתאימים לשני המינים - לדוגמא: 5.5 אצבעות (במקום 6 במזרחית) וכתם כהה בכתף, ואם זאת כתם גרון בהיר.

הפרט הבהיר בתמונה מראה, כנפיים רחבות אבל קצרות יחסית, ראש קטן עם עין בהירה, 6 אצבעות כשהשישית קצרה, ומעט צבע כהה בכתף.

צילום: רעי סגלי

 

באביב וקיץ 2018 התרבו התצפיות באיות מזרחיות בישראל, עיקרן באילת, בתאריכים מוזרים ולאורך זמן.

אנחנו במרכז הצפרות אילת מאמינים שה"התאזרחות" כאן באילת התאפשרה בעקבות הפלישה המאסיבית של דבורת הדבש הננסית - Oriental Dwarf Honey Bee - Apis florea החל משנת 2007. ניתן לשים לב שתאריכי הפלישה והחריפה מתאימים.

חורף 2018/2019 ללא ספק היה מיוחד באילת! כאשר הדורס הכי נפוץ, ברירת המחדל, יום-יום, בשמי מרכז הצפרות היה איה מזרחית! ולא אחת! בפברואר נספרו לא פחות מתשעה פרטים שונים - נקבות, זכרים ופרטים צעירים (ייתכן שפרט אחד הינו היברידי).

את המשפט - "מה זה הדורס הזה שם?! אה, עוד פעם איה מזרחית..." אפשר היה לשמוע כמעט יום יום.

הרבה צפרים וצלמים שניסו לראות אותן ונכשלו גרמו לנו לתהות אם הן ביישניות או רק שטותניקיות. נסיונות למצוא קווים להתנהגות עקבית שלהן, עלו בתוהו.. הדבר היחיד שנשאר יציב וקבוע היה שהן הראו את עצמן רק למי שלא חיפש אותן בכוונה.

את הספירה עשינו בעזרת הצלבת תמונות שאספנו משלל מבקרים במרכז הצפרות. הפרדנו ביניהן בעזרת זיהוי זוויג גיל וצבע, ולאחר מכן זיהוי בעזרת פרטי ניצוי ייחודיים לכל פרט בנפרד.

 

 

 

1. נקבה תת בוגרת במופע הקינמון המפורסם שלא קיים אצל איות צרעים, מסתובבת הרבה במרכז הצפרות החל מאוקטובר 2018   צילום: felix timmermann ינואר 2019.

2. נקבה בוגרת במופע כהה ("פנים לבנים"), ככל הנראה הנקבה שחורפת כאן החל משנת 2008 צילום: felix timmermann ינואר 2019.

3. צעיר במופע בהיר צילום: רעי סגלי - ינואר 2019.

4. צעיר במופע כהה צילום: תמר רון - ינואר 2019.

5. צעיר במופע כהה שימו לב לדגם הזנב השונה מהראשון צילום: רעי סגלי - מרץ 2019.

6. צעיר במופע בהיר מאוד, ייתכן שבן כלאיים - היברידי צילום: שחר שלו - פברואר 2019.

7. זכר בוגר במופע כהה צילום: מיכה מנדל - ינואר 2019.

8. זכר בוגר במופע קינמון, מסתובב הרבה במרכז הצפרות צילום: רעי סגלי - פברואר 2019.

9. זכר צעיר במופע כהה, שימו לב לזנב המוזר, ככל הנראה איבד חצי זנב וגידל נוצות של בוגר במקום, ייתכן שבן כלאיים - היברידי צילום: אורי דוידור - פברואר 2019.

 

כמה דברים מאוד מעניינים התבררו לנו:

- כמו מינים אחרים של עופות נודדים, קיים קושי לנדוד כשנמצאים בחילוף - נקבה שצולמה באוקטובר 2018 במרכז הצפרות אילת עם חילוף מאסיבי – נמצאת עד היום למעשה בשטח, חרפה אצלנו, סיימה חילוף והתחילה חדש..

- מסתבר שהנקבות עושות חילוף של אברות היד והאמה בו זמנית, כאשר הזכרים עושים חילוף רק ביד או באמה ברגע נתון (מופיע גם בספר של דיק פורסמן). מה שמאפשר זיהוי הזוויג (בסוף החורף) ממרחק גדול.

- גילינו שבנוסף לכוורות דבורי הדבש הננסיות, האיות מאוד מחבבות את קיני הטרמיטים שצצים בכל מקום מיד לאחר הגשם, והן ממש חופרות אותן החוצה ברגליהן החזקות.

ובעיקר בעיקר, התאפשר לנו, צוות הפארק ולצפרים רבים מספור, לצפות וללמוד את המין הזה לאורך זמן, את השוני בין זכרים, נקבות וצעירים, את סימני השדה, הקולות וכו'.

 

 

קשה לדעת מה יהיה הצעד הבא של האיות המזרחיות בישראל, נראה שהדבורים הננסיות לא מתכוונות לעזוב, ולפחות לו זה נותן תקווה שהן יחזרו אלינו שוב גם בשנה הבאה, בגדול המגמה במזרח התיכון ברורה - עליה עקבית במספר האיות המזרחיות החורפות ואפילו מקייצות.

צילום: אילן ביאל

 

אני אסיר תודה על ההזדמנות להכיר מקרוב דורס מרשים ומעניין שכזה.

להיות במקום הנכון ובזמן הנכון.

אחד מהצוות שהיה עד למהפך.

 

כתבות

land marks