בדרך לקפריסין עוצרים בחוף אולגה

ביום שלישי (26.3.19) נמאס לי קצת מלצפר בשדות ליד הבית שכבר חרשתי פעמים רבות, אז יצאתי לאזור שלא מוכר לי (ובכללי לא מאוד מצופר) אך עדיין יחסית קרוב לבית, שמורת חוף גדור.

 

אני מגיע לשטח בשעה 06:00 מתחיל לסרוק את השטח בהרבה סקרנות ואני לא יודע כל כך למה לצפות. תוך כמה רגעים מגיח בז גדול מעלי במהירות רבה, מרים את המשקפת ובז נודד! כבר דרך נחמדה להתחיל תצפית. ממשיך הלאה ופוגש באחד מנודדי האביב האהובים עלי - סבכי שחור-גרון. מבחינתי, משהו בציפור הזו מרכיב את המושג "צפרות", לא משנה כמה פעמים ואיפה אפגוש סבכי שחור-גרון, תהיה בי איזו התרגשות קטנה.

ואז הופיע עוד שחור-גרון, ועוד אחד וככה במשך כל היום. לכל מקום שלא אביט אם אחכה מספיק זמן יקפוץ שחור-גרון, שלא לדבר על השירה שלהם שנשמעת מכל מקום ביחד עם סבכיי טוחנים ושחורי-כיפה מכל עבר, זמירי ירדן שמדי פעם מראים את זנבם הכתום, שירת שלווים (מתי שהם לא קופצים לי מבין הרגליים) ושמיים וארץ מלאים בגוצים קטנים, כחולים אדמדמים קוראים בקריאות הצ'יפ הגבוהות שלהם.

בקיצור, מדהים לראות גל כזה של נודדים ממש ליד הבית באתר בלי כמעט תצפיות בפעם הראשונה שאני צופה בו. וזה לא הסוף.

 

 

בז נודד - כבר דרך נחמדה להתחיל תצפית.    צילום: יהונתן בן ארויה

 

 

סבכי שחור-גרון - תמיד מעורר בי התרגשות.    צילום: יהונתן בן ארויה

 

עוד בלטו במיוחד בגל הזה היו הסלעיות. קבוצות של סלעיות אירופיות מתקבצות יחדיו, על השיחים, ולצדן סלעיות ערבות וסלעיות קיץ.

אבל חוץ מאלו יש שם עוד אחת. מדי כמה עשרות מטרים, שחורה לבנה עם בטן קצת ורדרדה. כזאתי שהרבה רודפים אחריה בימים כאלה של גשם בסוף מרץ, ומקווים למצוא את מה שהגיע אלי ממש במקרה ליד הבית. גל מדהים של סלעיות קפריסאיות!

בהתחלה משהו לא הסתדר לי. לא הבנתי כל כך מי כל הסלעיות האלו שאני לא רגיל לראות? באותו רגע לא חשבתי עליהן יותר מדי. ידעתי שהן קפריסאיות וחשדתי שאולי מסתתרת ביניהן גם סלעית שיחים.

 

חזרתי הביתה נעזרתי בקבוצת הפייסבוק לוודא שאכן הן "רק" קפריסאיות, עברתי על כל התמונות ורק אז התחלתי להבין שראיתי את אחד הגלים האביביים הגדולים של המין הזה בשנים האחרונות ושאם הייתי מתעצל וצופה בשדות שאני צופה בהם כהרגלי, ולא ממשיך את ה"אקסטרה מייל" - הייתי מפספס אותן.

להערכתי היו בשטח מעל 10 פרטים ובאותו יום נרשצו דיווחים נוספים על סלעיות קפריסאיות מעוד כמה אזורים סמוכים.

 

 

סלעית קפריסאית בחברת גיבתון אדום-מקור. על שיח אטד החוף.    צילום: יהונתן בן ארויה

 

באותו ערב הרגשתי שאני חייב לחזור לשטח המדהים ולקוות שנשארו שם עוד כמה קפריסאיות ומי יודע, אולי עוד איזו "הפתעה". למחרת בבוקר, חמוש בהרבה ציפיות - לא התאכזבתי.

הפעם, עם פחות זמן וכמה כלבים משוטטים שלא בדיוק מושכים ציפורים בלשון המעטה, בתוך כמה דקות של סריקות - אני מאתר סלעית קפריסאית צדה חרקים: היא יורדת לשביל ואז מתעופפת חזרה אל אחד משיחי האטד, הלוך ושוב. שמחתי באותו בוקר לגלות שנשארו כארבעה מהן ושצפרים נוספים באו לבקר בשטח - ליהנות מהשחור-לבן שלהן.

 

 

סלעית קפריסאית צדה חרקים - שמורת חוף גדור.    צילום: יהונתן בן ארויה

 

בדרך הביתה אני שומע במרחק כמה מטרים ממני כמה כרוונים צווחים ללא הפסקה - משהו נשמע לי קצת מוזר. אני מאתר שניים מהם, מציקים למה שנראה כמו דורס גדול. בתוך שנייה "הוא" נותן לי מבט ישר לפרצוף ומתעופף. ינשוף שדות יפיפה שרק מחפש מנוחה מלילה של נדידה, אבל תושבי הקבע לא מפסיקים למרר לו את הבוקר. ואני צופה מהצד עם חיוך גדול. אחת הציפורים שאני אישית הכי מתרגש לראות, ועוד על הקרקע מטרים ספורים ממני.

אחרי שהתעופף הצטרפו להצקה גם בזים מצויים שמאוד לא אהבו את נוכחותו של הינשוף בעודם אוספים חומרים לקינם, הבריחו גם הם אותו. ואני הולך לי לדרכי חזרה לשגרתי, והינשוף, הוא ימשיך לחפש מנוחה.

ואני רק חושב כבר על הפעם הבאה שאחזור לגדור ומה אמצא שם? בפעם הבאה.

 

 

מסתכל לי בעיניים... ינשוף שדות - שמורת חוף גדור 27.3.19   צילום: יהונתן בן ארויה

 
 
ינשוף שדות מתחמק מהבז המקומי.   צילום: יהונתן בן ארויה
 
land marks