חנקן חומוס

שחר שלו 12/04/2019 00:00

בצפרות יש צפרים ויש חולי צפרות. אני משתייך לקבוצת חולי הצפרות - מקרה קשה במיוחד, אפשר להגיד מקרה אבוד. לעומתי, אשתי דווקא פיתחה אלרגיה לצפרות ובאביב האלרגיה בשיאה בדיוק שמחלתי תוקפת בכול העוצמה.

זה לא דבר פשוט ויש מקרים שהדחף עולה על ההיגיון באופן שמסתכן בתגובה אלרגית חריפה. למזלי באילת הצפרות קרובה, נגישה ואיכותית. אני יכול לבדוק את פארק קנדה בזמן שאני קונה מצרכים, אני יכול לקפוץ לפארק הצפרות כשהילדה בחוג ואני יכול לצפר מהחוף שהבנות שוחות.

הגיע יום המירוץ "אלופי הנדידה" ויצאתי ל-  24 שעות צפרות ברשות. רצנו מניצנה דרך הנגב, המישר והערבה כל הדרך לחוף הצפוני, ראינו כמויות אדירות של ציפורים והעייפות היתה גדולה. ועדיין נדנד לי בראש "מה קורה בפארק שחמון? מישהו היה שם?" בטח יש חטפיות שם, זה מקום מצוין לחטפיות. 5 בערב ולליה יש חוג טניס בשעה 6… אני תקוע. ואז אחותה של אשתי מתקשרת, אני מיד מזהה את ההזדמנות, איטלקיות יודעות לדבר שעות. "אני קופץ לקנות חלב" אני אומר והיא בקושי שמה לב.

 

אין לי הרבה זמן אז אני מסתפק בקפיצה לפארק קנדה אבל מהר מאוד אני מבין שאין חטפיות. אולי בכול זאת אקפוץ לפארק שחמון. לא קשה למצוא חטפיות אם יש. קצת נהיגה פראית ואני שם ורץ לכיוון התחתית של הפארק - המקום הכי אהוב על חטפיות.

אין סימן של השחורים-לבנים החמודים,  אבל יש לא מעט ציפורי שיר, סבכי רונן מקפץ על עץ, פפיוני עצים על הדשא ועלוויות בכול מקום. זמני אזל בלי שהרגשתי ואני מאחר, אני חייב לרוץ. סבראש על הדשא בורח ממני ונוחת על דקל. אני עוצר לרגע ליהנות ונזכר שאני מאחר ומעיף אותו לעץ רחוק יותר. זה כנראה דחף בלתי נשלט שגורם לי לעקוב אחריו עד שהוא נוחת והוא נוחת לא רחוק בצמרת עץ, ליד חנקן.... חנקן חום.

 

הזיהוי הוא מיידי, השעות בספרים, מאמרים ותמונות משתלמת ברגע אחד-בום! בצד שני אני בתסבוכת לא פשוטה. אני צריך תמונה טובה והחנקן כבר קלט אותי מסתכל עליו ובכוונתו להסתתר מאחורי עלי הצמרת וכול מה שאני רואה זה מסכה שחורה מביטה בי מבעד לעלים ופרחים. חוץ מזה אני מאחר בטירוף, אין לי תירוץ, אין לי את החלב שהלכתי לקנות לפני שעה, החושך יורד, הטלפון בטעינה ומה בדיוק סימני הזיהוי החותכים?

צריך להפעיל סדר עדיפויות חירום - קודם לכול תמונה. זה לא קל אבל אני מתקרב לצד של העץ שידחוף אותו לאזור יותר פתוח. הוא קופץ ואני רץ לצד השני, אז אני "תופס" אותו לכמה שניות - חשוף. תמונה אחת, נראה סביר, והוא שוב מסתתר.

סימני זיהוי זה יחסית פשוט - החזה והבטן בצבע צהוב כתמתם, מסכה מאד שחורה ושלמה, גבה לבנה בולטת וזנב מדורג - סימן שראיתי היטב כשהחנקן קפץ. הייתי רוצה עוד תמונות אבל יהיה זמן לזה מחר, עכשיו אני חייב לרוץ.

 

 

חנקן חום - 27.3.19 פארק שחמון אילת    צילום: שחר שלו

 

עוד נהיגה פראית, המשקפת מתחת לכיסא ואני בבית באיחור בלתי סביר, מצלמה על הכתף, ללא חלב וללא תירוץ שמתקבל על הדעת. אשתי עדיין בטלפון אבל היא קולטת אותי בזווית העין, "איפה היית? הילדה צריכה להגיע לטניס! "מצאתי חנקן חום" אני אומר לה בטעות. "מה זה חנקן חום?" היא שואלת בכעס. "חנקן חומוס", אני מתקן אותה. "מצאתי חנקן חומוס ורציתי לקנות אבל שכחתי את הטלפון..." "טוב אני מביאה את ליה לטניס", היא אומרת.

עם צפירת הרגעה זו אני יכול להוציא RBA ומשימתי הושלמה. הייתי בטוח שלמחרת כולם יראו אותו ויהנו ממנו אבל זה לא קרה. יש כמה אנשים שראו אותו בתנאי חושך אבל הוא מקבל תעודת זהות ישראלי - מין חדש למדינה ואני מקווה שנראה עוד מהמין הזה, בקרוב.

 
land marks