שחפית צהובת-מקור

בכל ביקור צפרי באילת, יש לפחות רגע שיא אחד: תצפית שלמה, או ציפור מיוחדת, שמתבלטות מעל ליתר. כשהצלחנו בביקור האחרון לצפות באיה מזרחית מעל פארק הצפרות, וכשהיא עוד באה עם עוד איה מזרחית והשתיים דאו מעלינו ממושכות ובגובה לא רב, סימנו שנינו בסיפוק את רגע השיא בביקור הנוכחי, רגע שיא ראוי ביותר עליו חלמנו עוד בערב שלפני הנסיעה דרומה. גם הרשינו לעצמנו להוריד מעט הילוך, או אולי נכון יותר, לשנות הילוך ולהשקיע מעט בחרדוני אילת, הן חרדוני צב בארץ החרדונים והן חרדון צב הדור שהתאמצנו לא מעט באיתורו. אבל אז הדחף הצפרי שב והתגבר וחזרנו לתוכנית המקורית, להתמקם בחוף הצפוני לאחר צהריים של תצפית ים.

 

חרדון צב הדור - הרי אילת 4.4.19

צילום: פיקי איש שלום

 

גם אם תחילת אפריל אינה נחשבת לשיא העונה של החוף הצפוני, החוף הוא תמיד מקום מרגש לתצפית בשעות בין הערביים. שם ניתן לחוות את הנדידה האמיתית, כאשר הציפורים נכנסות מהמפרץ לכיוון הערבה. בעונת הנדידה ניתן לראות בחוף ברווזים שונים, בעיקר קרקירים, המגיעים מעט מבולבלים למפרץ ומגלים שנגמר להם הים. כמעט ולא זכורה לנו תצפית בחוף הצפוני ללא הפתעה נחמדה כמו חרמשונים הנכנסים אל החוף או קבוצה של שלצדפים המגיעה בתעופה. כל זאת בצירוף השחפים והשחפיות שמסתובבים במפרץ, לבנית ים-סוף תורנית בקצה התעלה וההרים המאדימים בשעת בין ערביים, והנה לכם חוויית צפרות אמיתית. אפילו העורבים ההודיים, אילתי לא יבין זאת, מוסיפים נופך ייחודי לצפרים המגיעים לאילת מיתר אזורי הארץ.

 

אז הגענו אל החוף, בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, הארבעה באפריל, והתמקמנו עם הפנים דרומה, מציבים את הטלסקופים. מיד עם בואנו הגיעה השחפית הכספית הראשונה לתצפית וחלפה אותנו במרחק קרוב. כמצופה, להקות של ברווזים, הן קרקירים והן מריות צפוניות, עפו הרחק בלב ים, מדי פעם מתיישבות על פני הים, מדי פעם ממריאות, מבצעות יעף וחוזרות לנוח על הים. שחפיות ים ושחורות-מקור, שחפים צרי-מקור ולבני-עין עופפו בין ספינות הסיור של חיל הים ואז שישה חמסנים מרוחקים נחתו על הים, בקרבת הירכתיים של ספינת הסיור. בעוד אנחנו מתלבטים בזהות החמסנים, הצטרפו אלינו שלושה צפרים פיניים: Ville-Veikko Salonen, Markku Rantala ו-Isto Virtanen. הם הספיקו לזהות את השישה כחמסנים טפילים, בטרם הם פרשו כנפיים, התרוממו והחלו במעוף צפונה, אל עבר הערבה. במעוף התגלה אחרון החמסנים דווקא כזנבתן, גזרתו צרה יותר משל הטפילים, נוצות זנבו משתלשלות הרחק מאחוריו. לייפר שני לפיקי. מיכה יעיין מאוחר יותר ביומניו המצהיבים מימי חוג הצפרות הירושלמי (פיקי עדיין מבכה את אובדן יומניו שלו, אם היו לו אי פעם כאלה) ויגלה, שהוא ראה כמה חמסנים זנבתנים בימי בחרותו. עדיין יופי של תצפית, אולי שיא שני לביקור האילתי.

 

 

בום! שחפית צהובת-מקור על המצוף. 4.4.19   צילום: פיקי איש שלום

 

עוד לא הספקנו להירגע מהחמסנים וההפתעה הנחמדה הפכה די מהר להתרגשות אמיתית כאשר צפינו בשחפית גדולה בעלת גב כהה עפה לכיוון עקבה ונעמדת על מצוף מרוחק עם הגב אלינו. מרקו, אחד מהצפרים הפינים, הפנה גם הוא את תשומת ליבנו אליה, מה שהותיר אותנו דרוכים, כמו גם השיחה בפינית בינו לבין שני ידידיו, שמדי פעם נשמעה בה המילה "ברגי" צלולה ועם סימני שאלה הולכים ופוחתים. חשבנו שלא יכול להיות, זו הרי ציפור נדירה מאוד בארץ, שככל הידוע לנו מגיעה רק בקיץ. אם בשנות השמונים של המאה הקודמת התצפיות בה באילת עוד היו שכיחות יחסית, הרי שמשנות התשעים התצפיות הלכו והידלדלו, עד שהיא רכשה בזכות רבה את התואר "נדירה ביותר". אבל למרות הפקפוקים והספקות, גם מרחוק נראה המקור של השחפית בצבע הצהוב המיוחל.

דיפדפנו לדפים האחוריים של המגדיר והלא ייאמן התחיל להתבהר כאמת לאמיתה. שפשוף עיניים, הגדלת זום בטלקסופ ושוב, כשראשה של השחפית מסתובב לכיווננו המקור נראה צהוב והגב כהה בבירור. ואז לפני שהחלטנו לשלוח הודעה על חשד בשחפית צהובת-מקור, היא עפה לדוג בירדן. הצליחה לדוג או לא, היה רחוק מכדי לראות, אבל כעבור מחצית הדקה היא שוב הופיעה בטלסקופ, נרדפת על ידי שחף לבן עין ומתחמקת ממנו באלגנטיות אל המצוף הקרוב ביותר לחוף הצפוני. עכשיו גם מיכה, הספקן הגדול ביותר נכנע: המקור הצהוב המעוקל מעט, הכיפה המיוחדת עם הקרחת מלפנים והשיער הפזור מאחור - הללויה! פשוט להתבונן וליהנות ואם אפשר אז גם להתלונן שהיא רחוקה, השמש צידית והצילום לא יוצא טוב.

 

 

בנקר מחייך, הפינים שומרים על נימוס סקנדינבי, מיכה לא יכול לנתק ושחר, כרגיל, עף!

החוף הצפוני - 4.4.19   צילום: פיקי איש שלום

 

עכשיו נותר להודיע בטלגרם, לגבות בווטסאפ לנעם וויס ולשחר שלו. נעם היה מחוץ לעיר, אבל שחר הגיע תוך דקות ספורות. עוד כמה דקות והחוף מתמלא בצפרים, ששיחק להם מזלם והם היו בסביבה, כולל ערן בנקר, שרדף את השחפית הזו שני עשורים לפחות. החיוך שלו ילווה לנצח את סיפור התצפית הזו, שעם כל הכבוד לאיה ולחמסן, הפכה בן רגע לשיא הבלתי מעורער של הביקור.

כדי לסיים את התצפית בטעם טוב עוד יותר, נחתה שחפית שחורת-מקור על המצוף, ליד השחפית שלנו, השחפית צהובת-המקור. מקור שחור ומקור צהוב כמעט ומתחככים זה בזה, שתי שחפיות על מצוף בודד לאור שקיעה כתומה, שיורדת בהדרגה על המפרץ.

 

כתבות

land marks