מאין את אשרה

מידד גורן 17/05/2019 00:00

 

 

T78 - ינואר 2019 - גן לאומי גמלא.    צילום: צבי קוחול

 

T78 היא נקבה ילידת 2016 שהובאה בטיסת ארקיע בדצמבר - 2016 מספרד. הוא אוקלמה ושוחררה בגמלא בינואר 2018 והציפייה הייתה שבשנה הבאה היא תגיע לבגרות מינית ותתרבה.

האם אתם יכולים לתאר לעצמכם את הטבע בישראל בלי הנשר המקראי? שמונת הנשרים שמתו בהרעלה הגדולה שהתרחשה לפני שבוע, וביניהם גם T78, נכנסו לתודעה של אנשים רבים בישראל - בזכות ה"באז" התקשורתי שליווה, ועדיין מלווה את האירוע הקשה. בימים אלה כולנו חותמים על העצומה למניעת הרעלות ומי יודע… אולי זאת תהיה ההרעלה האחרונה. הלוואי.

 

 

 

אוהד הצופה, מהחטיבה המדעית ברשות הטבע והגנים, מוביל את מאבק ההישרדות של נשרי ארץ ישראל. והוא לא לבד - השותפים בפרויקט "פורשים כנף" (רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל) התחייבו לעשות את כל שניתן על מנת להציל את הנשרים ואף אחד מהם לא מתכוון להרים ידיים.

המאבק הזה נמשך כבר שנים רבות ולצד ההפסדים יש גם ניצחונות מזהירים! אחרי 50 שנות היעדרות - הנשר המקראי חזר לדאות מעל הכרמל, בבקעת צין מקננים השנה 23 זוגות - המושבה הכי גדולה בארץ וגם אוכלוסיית הנשרים בגולן עוד תמריא אל על.

שיטת העבודה, בפרויקט "פורשים כנף", כוללת לכידה של נשרים, סימונם בתגי כנף והצמדת משדרי לוויין לגופם. ולפעמים, במלכודת הנשרים, מחכה "הפתעה".

 

...

 

יום שני בשדה בוקר, חמישי בנובמבר אלפיים שמונה עשרה - נשמע קצת כמו התחלה של שיר שלמה ארצי...

התחלתי פגישת עבודה עם מדריכת בית ספר שדה שדה בוקר כאשר הטלפון צלצל. בצדו השני של הקו היה איתי נוה, מרט"ג: "יש לנו עזנייה שחורה במלכודת".

המבט בעיניי הבהיר למדריכת הטיולים התמימה כי הפגישה שלנו עוברת לאתר אספקת המזון לנשרים שנמצא לא רחוק משדה בוקר. אחרי הסבר קצר על תוכן השיחה הטלפונית עלינו על האוטו וטסנו לכיוון המלכודת. כאשר הגענו היו במקום שניים-שלושה חבר'ה שהחלו להתכונן לטיפול בנשרים אשר שהו במלכודת וכמובן לאורחת הנכבדה.

 

 

עזנייה שחורה ונשרים מקראיים ב"מלכודת הנשרים". בעצם מדובר בכלוב גדול ובו פגר כלשהו, שנושך את הנשרים להיכנס. העבודה על הנשרים נעשית במסגרת פרויקט "פורשים כנף" - צוות החוקרים מצמיד לעופות הנדירים אמצאי זיהוי: טבעות, תגי כנף ומשדרי לוויין - כך ניתן לעקוב אחר כל אחד ואחד מהם.   צילום: מידד גורן.

 

אשר, עובד רט"ג, אשר אמון על מלאכת חלוקת המזון באתרים בנגב, היה אחוז התרגשות. זו הפעם הראשונה שה"מפלצת" הזו נלכדת במלכודת הנשרים בשדה בוקר. זה היה החלום שלו והוא גם קיבל את הכבוד להחזיק את הגברת בעוד צמד החוקרים רון אפרת ויעל לנרד מצמדים לגופה משדר לווייני אשר אמור לספר לנו את סיפורה של התיירת המרגשת.

 

 

אשר, יעל ורון אוחזים בעזנייה השחורה   צילום: מידד גורן

 

 

רון אפרת מצמיד משדר לוויני לגבה של העזנייה    צילום: מידד גורן

 

העזנייה השחורה Aegypius monachus היא קרובת משפחה של הנשר המקראי, תושב ישראלי גאה. היא גדולה ממנו - משקלה יכול להגיע ל- 11 ק"ג ומוטת כנפיה נושקת לשלושה מטרים! עד ראשית המאה ה- 20 עוזניות שחורות קיננו בגליל אולם מאז הן נכחדו כמקננת וכיום אנחנו פוגשים בישראל בעיקר פרטים צעירים משוטטים - אחדים מהם מבלים את החורף בגן הלאומי גמלא שברמת הגולן.

 

אשרה

 

אשרה זוהתה כנקבה צעירה והיא קיבלה את שמה לכבודו של אשר מיודענו. אחרי שרון ויעל וידאו שהמשדר "יושב" טוב ואחרי שנלקחו כל המדדים הפיזיים הגיע רגע השחרור. הכנתי את המצלמה אולם היא לא ממש נתנה לי הרבה זמן: בתוך מספר שניות היא המריאה ונעלמה אי שם בבקעת צין הרחבה.

את המסע שעשתה מאותו הרגע למדנו מהאותות שהתקבלו מהמשדר הלווייני וסיפור נדידתה, לטעמי, הוא מופלא למדי. אשרה לא התמהמה והיישר מידיו של אשר היא נעה דרומה לכיוון אילת - שם היא "חישבה מסלול מחדש", שברה חזק לכיוון דרום מערב עד לצפון מפרץ סואץ, פניה קלה שמאלה ודוך דרומה, פחות או יותר, לסודאן. וכל המסע הזה ארך שבוע בלבד.

 

אשרה בילתה את החורף בסודאן, צפון-מערבית לחרטום הבירה. היא לא זזה הרבה עד שבתחילת מרץ נרשמה תנועה של כמאה קילומטרים בכיוון צפון-מערב... אבל אז, מסיבה לא ברורה, היא שבה על עקבותיה. כעשרה ימים לאחר מכן היא עזבה את סודאן בטיסה ישירה צפונה וכעבור שבוע נוסף היא נכנסה לגבולות ישראל, חצתה את הנגב הצפוני (כשישה קילומטר מביתי) ולנה באזור בית גוברין. כעבור שלושה ימים נוספים אשרה כבר לנה בדרום טורקיה. מדהים!

 

 

המפה מתוך אתר - https://www.4vultures.org/  Vulture Conservation Foundation - VCF

כתובת הקישור למפה: https://www.4vultures.org/our-work/monitoring/cinereous-vulture-online-maps/

 

באוקטובר 2017 השתתפתי בכנס אזורי בנושא שמירה על רחמים ונשרים אחרים. הכנס התקיים בעיירה הציורית בייפאזארי (Beypazari) שבצפון מערב טורקיה. לקראת סיום הכנס יצאנו לסיור בהרים הסמוכים: הדורס הראשון שראינו היה פרס מרהיב שהציג בפנינו כיצד הוא "פורס" עצמות גדולות - תצפית ששברה "נאחס" רב-שנים שהיה לי עם העוף העצום הזה. בהמשך מצאנו פגר של פרה ומסביבו עשרות עזניות שחורות, שני פרסים וכמה נשרים בודדים. המחזה היה דמיוני בעיניי - כל כך הרבה עזניות. במבט אחד ראיתי יותר עזניות מאשר ראיתי בעשר השנים האחרונות, ממש גן עדן לעזניות שחורות.

אשרה אותתה לנו ממש משם, מהמקום שבו ראיתי את עשרות העזניות ב- סתיו 2017. אז היא עדיין לא הייתה איתנו (שהרי היא רק בקעה באביב 2018) אבל יש סיכוי לא רע שראיתי את ההורים שלה שם, ליד אותו פגר. מי יודע…

 

 

נשרים, פרסים ועזניות שחורות ליד פגר בצפון מערב טורקיה - אוקטובר 2017    צילום: מידד גורן

 

אשרה היא העזנייה היחידה הממושדרת באזורנו. עזנייה נוספת מושדרה בירדן בנובמבר 2017 אך עקבותיה נעלמו כעבור 5 חודשים. אשרה היא גם היחידה שתועדה בנדידה קלאסית צפון-דרום לאפריקה וחזרה. אנחנו מקווים כי המשדר יגלה לנו עוד פרטים מעניינים שיעזרו לנו במאמצים לשמירה על העזניות השחורות - המצויות בסכנת הכחדה עולמית.

 

 

אשר ואשרה - נובמבר 2018 שדה בוקר.    צילום: מידד גורן

 

עקבו אחר תנועותיה של אשרה, של עזניות נוספות ושל נשרים אחרים (רחם, פרס ונשר) - לחצו כאן.

 

תודה לאוהד הצופה מהחטיבה המדעית ברט"ג, לחוקרים רון אפרת ויעל לנרד ו... לאשר כמובן.

כתבות

land marks