כמה שווה נחליאלי?

נועם וייס 19/06/2019 00:00

שירותי מערכת אקולוגיים הוא תחום צומח ואופנתי במחקר הסביבתי והחקלאי. אם בעבר הזרקורים היו על הנזק שהטבע גורם לחקלאי (חרקים, עופות, יונקים), הוקמו מחלקות "הגנת הצומח", ובעלי החיים תויגו בשם המעליב "מזיקים", בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מצביעים דווקא על שירותים בעלי ערך רב שמעניק הטבע למערכות אקולוגיות חקלאיות. שירותים אלו כוללים האבקה, הדברת חרקים, ניקוי שטח וכדומה.

נחליאלי צהוב     צילום: נועם וייס

 

בכנס הבינלאומי של מרכזי הצפרות שנערך השנה באילת, בלטה מאוד ד"ר באה מאאס, חוקרת מאוניברסיטת וינה, שהגיעה לדבר על תרומתם האדירה של עטלפים וציפורים ליבול הקקאו באינדונזיה. נתוניה הראו בבירור כי לפחות שליש מהיבול, הוא תוצאה של הדברה ביולוגית שמבצעים העטלפים והעופות במטעים. היא ידעה לספר אילו מטעים ימשכו יותר עטלפים ועופות ויכלה גם לצפות את העלייה בשיעור היבול במטעים האטרקטיביים למעופפים. הדוקטור מאאס המשיכה והפיצה את הידע הזה לחקלאים האינדונזים בשפתם ובתרבותם, כינסה אותם לסדנאות הדרכה חקלאית והביאה לשינוי משמעותי ביחס החקלאים לטבע ולשיפור בהכנסה של החקלאים מגידול הקקאו. באה מאאס היא רק אחת, מקבוצת מחקר גדולה, שעוסקת בשנים האחרונות בתחום, בעיקר באזורים טרופיים בדרום מזרח אסיה ובמרכז אמריקה. כול המחקרים מצביעים על אותו הכיוון - השירותים שמעניק הטבע לחקלאי, הם חלק עצום בהצלחתו. הטבע הוא כלי חקלאי חשוב מטרקטור או מחומר הדברה.

מימין: פפיון אדום-גרון   משמאל: סלעית מדבר במדשאה של קיבוץ סמר   צילום: נועם וייס

 

ואצלנו בבית זה עובד גם הפוך. לאורך השנים, השדות הפכו נכס לעופות הנודדים. כול תצפית ציפורים מכובדת בערבה הדרומית תכלול את השדות של יטבתה או את האספסת המפורסמת של נאות סמדר. הציפורים מצביעות בכנפיים ונאספות במטעים ובשדות. רבים מבתי הגידול הטבעיים שלנו, ששימשו כתחנות עצירה לעופות הנודדים של הנופים הפתוחים כגון נחליאלים, פפיונים, סלעיות, גבתונים ועפרונים בערבה ובנגב, אינם כפי שהיו עוד. בתי גידול שטוחים וחסרי עצים אלו, פגיעים ביותר ונחשבו בעבר על ידי שומרי הטבע כ"פחות חשובים" כי לא היו בהם עצי שיטים. מפעל הניקוז להטיית שיטפונות מתשתיות, או אפילו דרך עפר שנסללת או "קוליסים" של ג'יפ סורר, מזרימים את מי השיטפונות כמה שיותר מהר מהשטח ומפנים אותם למקומות אחרים, בעיקר לים. השטחים הפתוחים הטבעיים מאבדים את מקור המים שלהם, הופכים לחקלאיים, לשטחי אנרגיה סולרית, או סתם מתייבשים להם בגלל ההתחממות הכללית כאן. אז העופות הנודדים, שיש כאן בשפע שיש במעט מאוד מקומות בעולם, נדחקים אל השדות והמטעים, אל הגינות ואל מקווי המים המלאכותיים.

נחליאלי לבן עם זחל עסיסי...   צילום: נועם וייס

 

לא כול השדות אותו הדבר. עיני הצפר המנוסה ידעו להבחין, לעיתים בתת המודע, איזה שדה ימשוך את העופות ואלו לא. מה הופך שדה לאטרקטיבי לעופות? היכן הם יעניקו את שירותיהם היקרים מפז? אנחנו לא יודעים לשים את האצבע. לכן, מרכז הצפרות אילת, בשיתוף המו"פ החקלאי בערבה הדרומית, מו"פ מדבר וים המלח, משרד החקלאות וקרן נקודת ח"ן של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, יוצאים במחקר מקדים שנועד לברר את הסוגיות החשובות האלו. למען החקלאים, ולמען העופות הנודדים. בסתיו הקרוב, נצא לשדות כדי לבדוק מה הופך לשדה אטרקטיבי לעופות הנודדים - מקורות מים קבועים? נקודות עמידה גבוהות בשדה? שיחים המשמשים כמקום מוגן מפני טורפים? איך משפיעים הטיפולים החקלאיים על אטרקטיביות השדות לעופות? כמו כן נבדוק אילו מיני עופות מגיעים לשדות, כמה מהם ומה מזונם שם, כמה חרקים יש בכול נקודת בדיקה בשדה ועוד. לבסוף נבדוק מה הייתה השפעת העופות על איכות וכמות היבול בשדות.

 

סלעית ערבות בשדה   צילום: נועם וייס

 

אנחנו מקווים שנוכל להביא שינוי לדרום הערבה. לשנות את מודעות החקלאים לתועלת העופות לשדותיהם ולהפוך את שדותינו למזמינים יותר עבור העופות הנודדים.

land marks