ארה"ב - מערב ומזרח

ירון בזר 29/06/2019 00:00

סיכום שהות קצרה באורגון ובמסצ'וסטס, בה יצא לי גם לצאת לצפות בציפורים.

 

13-21.5.2019

 

במסגרת נסיעת עבודה בת 5 ימים לאורגון השתדלתי לנצל זמן פנוי לתצפיות באזור העבודה. כמו כן ניצלתי הזדמנות זו לבקר את יואב גולן, צפר וחבר ותיק שחי ועובד למעלה מעשור בבוסטון והארכתי את הנסיעה בעוד 5 ימים, כך שבמקום לחזור ישירות ממערב ארה"ב, פיצלתי את הדרך חזרה ל 2 חלקים:

מפורטלנד לבוסטון, שם יואב אירח אותי בביתו ולקח אותי לטייל ולצפר באזור מגוריו ורק אחר כך טסתי חזרה ארצה. תזכירו לי להגיד משהו על עניין הטיסות בהמשך.

 

אני מניח שלחלק מקוראי הסיכום הזה יצא להיות במדינה זרה אחת או יותר. כצפר המגיע למקום חדש, גם אם לא לשם צפרות, עלולה להיות תחושה מסוימת של דיס-אוריינטציה צפרית: מראות חדשים (מינים או מופעים חדשים), התנהגויות לא מוכרות (חיזור, קינון והאכלת צעירים במינים שאינם דוגרים בארץ) וקולות לא מוכרים.

לצערי איני נמנה על הנוסעים המתמידים, כך שעד לפני 6 שנים עברה עלי תקופה ארוכה מאוד (20 שנים) מאז יצא לי לצפר במדינה זרה. גם בשנים האחרונות נסיעותיי המעטות היו לאירופה, היכן שרוב הציפורים מוכרות לי מהארץ ומביקורים קודמים באירופה. לפיכך הספקתי "לשכוח" את התחושה הזו של הזרות הצפרית והופתעתי לגלותה מחדש בנסיעתי האחרונה, שהייתה גם הביקור הראשון שלי בעולם החדש.

 

בסיכום זה, לצד הטבלה המתבקשת של המינים שראיתי, אנסה לתאר את התחושה הזו ואת הדרך שלי להתגבר על הפער בין המוכר לבלתי מוכר והמפתיע.

ראשית אפטר מהצורך להציג את הסיכום (השמות באנגלית, כי לרוב המינים אין שם עברי) - טבלה 1.

סך הכל תיעדתי 117 מינים, מהם 23 מינים שראיתי בעבר בארץ ובאירופה, כלומר 94 מינים חדשים.

זה היה קרוב לציפיות שלי קודם לנסיעה. הניחוש שלי היה 100 - 150 מינים, אבל לא התכוננתי בצורה מעמיקה לצפייה בציפורי ארה"ב ולא ידעתי כמה קשה יהיה לראות כמה מהמינים הללו בתקופה זו של השנה.

49 מינים מהרשימה (מהם 42 חדשים) נראו באורגון, כשצפיתי לבדי, והשאר במסצ'וסטס יחד עם ובעזרת יואב גולן.

 

טבלה 1 - שמות מיני הציפורים שנראו לפי הסדר הטקסונומי של  eBird (רקע לבן - לייפרים)
 

 

חלק א' (אורגון)

 

באורגון, שהיתי בעיר יוג'ין, עיר מישורית בעמק הווילאמט (נהר גדול באורגון) מערבית לשרשרת הרי הקסקייד, במרחק שעה נסיעה מהאוקיינוס השקט. העיר והאזור כולו טובלים בירוק. רב המבנים בעיר נמוכים ורחובותיה רחבים וחוצים את העיר שתי וערב בדוגמת משבצות, מזרח-מערב וצפון-דרום. למרות רצוני להגיע לחוף המערבי, או לעצי הרדווד/סקוויה בגבול עם קליפורניה, הייתי מוגבל מאד בזמן - עמדו לרשותי שעות הבוקר המוקדמות 6:00 - 8:30 ושעות אחה"צ/לפנות ערב 17:30 - 20:30. לפיכך העדפתי לרכז את מאמצי התצפית בסביבה הקרובה (5 - 20 דקות נסיעה) מאשר לנהוג שעה או יותר לכל כיוון, מה גם שהייתי עייף מאוד ונהיגה ממושכת לא נראתה לי דבר רצוי.


מאחר וזו הייתה נסיעת עבודה לא ישבתי לתכנן מסלולים וללמוד להיכן כדאי להגיע. על הפארק הנחמד ביוג'ין נפלתי משום שחיפשתי פארקים עירוניים במרחק הליכה מהמלון שלי. עוד בבית נעזרתי בבני, דרור, שאחד מתחביביו הוא לשוטט על פני הגלובוס בגוגל ארץ (Google earth) ולאתר מקומות מיוחדים. הרים גבוהים או פינות ירוקות וכאלה שמז"א בהן נוח, בשונה מזה שיש לנו בקיץ. כך ששוטטנו לנו ביוג'ין וסימנו את הפארק הזה - גבעת סקינר (Skinner's Butte), במרחק הליכה מצפון למלון, על הגדה הדרומית של הווילאמט - כראוי לביקור.

4 ימים מאוחר יותר, בטיסה מפורטלנד לבוסטון, שלפתי את אחד הספרים שקניתי ביוג'ין - The Birds Of Oregon - והתחלתי לקרוא בו. כבר בהתחלה נרשם שאורגון היא אחת מהמדינות הטובות לצפרות בצפון ארה"ב וכי גבעת סקינר היא אתר הצפרות הטוב בעיר יוג'ין וסביבותיה. חושים של צפר?


עם נחיתתי ביוג'ין אספתי את הרכב מנמל התעופה. כבר בדרך ראיתי תוך כדי נסיעה את ה- Turkey Vulture (או בקיצור TV) הראשונים שלי וכן עורבים אמריקנים וכמה ציפורים שחורות אחרות וקטנות יותר שלא זיהיתי בוודאות (מיהרתי למלון וגם התקשיתי למצוא מקום עצירה בטוח). עשיתי צ'ק-אין למלון בצהרי היום ונחתי כחצי שעה. לאחר מכן, למרות שלא ישנתי כמעט 40 שעות (ראו פרק טיסות בסיום), יצאתי ברגל לכיוון אותה גבעה מגוגל ארץ, גם כדי להכיר את הסביבה ולדעת כיצד להגיע למחרת למקום העבודה שלי וגם כי לא ידעתי מהם סידורי הכניסה והחניה במקום ולא רציתי להפסיד זמן על עניין זה.


מזג האוויר היה נוח, בהיר וטמפרטורה סביב 24 מעלות. עם זאת הקרינה הייתה מאוד חזקה ועד סוף היום מבלי להרגיש נשרפתי בפנים. למזלי, שאר ימיי באורגון היו מעוננים וגשומים במידה נוחה (גשם דק בבקרים עם אחה"צ יבשים וטמפ' סביב 15 מעלות). במשך הליכתי בעיר נתקלתי בעיקר בדרורי בית וזרזירים, אך גם בכמה אמריקנים מקוריים כמו ה TV ושני מיני סנוניות: Tree Swallow ו- Violet-green Swallow. כולם מינים קלים למדי לזיהוי.

כעבור 10 דקות הליכה הגעתי למרגלות הגבעה ונתקלתי במין קל נוסף - Scrub-Jay, שהיה גלוי יחסית וקולותיו נשמעו עורבניים בעליל. אבל שתיים-שלוש דקות מאוחר יותר, עם כניסת השביל לשטח המיוער הכל נהיה קשה יותר.


אני הולך בשביל אפוף קולות ואין לי מושג של מה הם. אחד הקולות נשמע מוכר - מזכיר חוגה. אבל אין חוגות בארה"ב. מה זה לעזאזל? לקח לי יומיים לגלות. עניין הקולות שם מסובך במיוחד מכמה סיבות. ראשית הגעתי בעונה הירוקה. כל העצים מכוסי עלים והם גם גבוהים מאוד. ציפורים בעץ כזה קשות לגילוי והן לא משתפות פעולה במיוחד. שנית, שלא כמו הציפורים שלנו, מצאתי שלמרבית מיני הצפ"ש כאן יש יותר מסוג אחד של קול או שירה. ציפורי השיר (הצפ"ש) שנתקלתי בהן מאוד מגוונות וכדי להקשות עוד יותר יש ציפורים חקייניות כמו השחרור האמריקאי. כששומעים אותו לא תמיד ברור שזה הוא ולא אחר. 

עניין שלישי הוא שקשה מאד לקבוע מהיכן מגיע הקול, לא במרחק ולעיתים גם לא בכיוון. לא ברור מדוע, אולי החזרות מרובות בבתי הגידול האלו.

 

"השחרור האמריקני"... כדי להקשות עוד יותר.


בעיה אחרת, שמוסיפה על כל הקושי לזהות משהו במקום בו הכל חדש ושונה מאוד, היא החלוקה למשפחות והסדר העקום במרבית המגדירים. אני יודע - שינו את הסדר הטקסונומי. זה לא באמת מעניין אותי. תחזירו את הסדר הישן הוא הרבה יותר הגיוני. עכשיו כשיש לך מגדיר כבד עם 700 מינים ו- 400 עמודים, לך תחפש משהו שראית לשנייה מאחורי כמה עלים.

למרבה המזל לא הכל היה סינית עבורי. כמה מספרי הציפורים שקניתי עוד בתחילת דרכי כצפר היו של ציפורי אמריקה. לכן היה עלי רק לאתר במגדיר את השם שזכרתי ולוודא את הזיהוי. עם זאת היו מינים שממש נאבקתי למצוא במגדיר. במיוחד במגדיר האונליין של אודובון (The Audubon Bird Guide App). אם ראית משהו שאינך יודע לשייך למשפחה המתאימה, או גם אם ידעת מהי המשפחה, לך תמצא את זה. בסוף מצאתי שהכי נוח הוא להשתמש בסדר לפי שם הסוג לדוגמא ראית זהבן כלשהו, אל תחפש את המשפחה ברשימת המשפחות (Browse by family) אלא תחפש ברשימה השמית של המינים (Browse Alphabetically), אך לא לפי השם המלא אלא לפי שם הסוג (Sort by Last Name - Oriole), כי בסדר השמות הרגיל לא תמצא את כל הזהבנים יחד. אני מודה שלא טרחתי ללמוד כראוי כיצד להשתמש ביתרונות המגדיר המקוון ונשארתי החתיאר שמבקש להשתמש בשיטות שאני כבר מכיר. התירוץ הוא כמובן שלא היה לי כוח או זמן (איכשהו לצערי זה לא כל כך רחוק מהאמת).

בנוסף לכל הבעיות התחוור לי שעשיתי טעות בכך שהזמנתי את המגדיר של סיבלי (The Sibley guide to Birds), זה עם הציור של Magnolia Warbler על הכריכה, שחשבתי שהוא הוא הנכון עבורי. מסתבר שיש לסיבלי שני מגדירים זהים בתכולתם אבל שמותיהם שונים (למרבה הצער לא צילמתי את הספר שנתקלתי בו בחנות הספרים ביוג'ין ואיני זוכר את שמו המדויק). ההבדל החשוב ביניהם הוא בגודלם ומשקלם. דווקא הספר השני עדיף בשטח. אמנם הוא ספר ישן יותר, הדפים בו קטנים יותר ולכן הציורים קטנים יותר, אבל זה באמת הפורמט הנוח לנשיאה בשטח - גודלו ומשקלו כשל המגדיר שלנו. ביומי האחרון ביוג'ין כבר השארתי את סיבלי הכבד ברכב ונעזרתי במגדיר המקוון. כמו כן עשיתי השלמות או וידוא זיהויים כשחזרתי לרכב בסוף התצפית.


החזקתי אתכם במתח, מיהי אותה ציפור בעלת קול חלילי חוגתי (ולעיתים פפיון הרי)? זהו "גדול-המקור שחור-הראש" (Black-headed Grosbeak) - ציפור נפוצה מאד שגם נראית הרבה, אלא מה, את קולותיה החליליים היא משמיעה רק מצמרות גבוהות כשהיא מוסתרת מכל רואה. לא ויתרתי ובסוף איתרתי אחד כזה גבוה והרחק בראש אחד העצים - בינגו. עכשיו אני יודע מהו הקול הזה. נכון? כמעט נכון.

לא לשכוח - יש לו מתחרה רציני בקולות חליליים, כולל חיקויים - השחרור האמריקאי (American Robin). ציפור קלה יותר ברוב המקרים. נראית הרבה גם על הקרקע, אבל גם לשחרור הזה יש נטייה לשורר מאחורי ענף מרובה עלים וככל שתנסה להסתובב סביב אותו העץ, עדיין היצור הזה מיטיב להסתתר. בסוף אתה רואה אותו 2 מ' מעליך.


הטווי הנקוד (Spotted Towhee) כנ"ל. גם הוא שר מוסתר מצמרת העץ. בביקורי הראשון באתר הר פסגה (Mount Pisgah) שמעתי קול מצרצר של לפחות 15 פרטים שונים ולא ידעתי מיהו בעל הקול. בחיפושיי עם המשקפת ראיתי על צמרת מרוחקת צללית של ציצנית כנגד האור. הקול הצרוד מגיע גם משם. הפעלתי מהר את הקולות הציצניים במגדיר המקוון ובינגו - ציצנית אירופית - הקול המוקלט שם דומה מאוד. ניסיתי לרשום אותה בeBird - נאדה, לא ברשימה. מצאתי אפשרות לרשום ציצנית ב.מ. רשמתי וננזפתי בהערה - נדירה מאוד (העונה לא מתאימה). איך ציצנית לא מזוהה נדירה, אבל הציצנית האמריקנית (Cedar Waxwing) מצויה? מנפלאות ה eBird.

הייתי מוטרד וחזרתי למחרת לאותו מקום. הפעם שמעתי את הקול הצרוד הזה מקרוב. חיפשתי היטב ולא וויתרתי והרי לנו טווי נקוד. ערכתי את התצפית הקודמת ותיקנתי את השגיאה המטרידה.

כשמגיעים למקום גדול כזה, כשכל הקולות לא מוכרים, אפשר להיכנס לחרדה צפרית - איך לעזאזל אלמד ואזכור את כל הקולות האלה? אבל למזלי נמצאה לי שיטה.

לגמרי במקרה, בין הקולות יש קולות שמזכירים קולות מהארץ. ביומי הראשון שמעתי קול כמו של דררה במעוף אבל לא ראיתי שום ציפור עפה בסמוך שיכולתי לשייך אליה את הקול. חשבתי שזה עוד אחד מהמינים המיובאים וכמו הזרזיר האירופי ודרור הבית ותור הצווארון, יש גם דררה. עזבתי את זה.

למחרת ביקרתי בעוד אתר ושם ראיתי את הפליקר (Northern Flicker) הראשון שלי. הוא גם השמיע קולות. חלקם נקריים בעליל וחלקם לא, אחד מאלו היה הקול הדררתי. מאותו רגע היה ברור שאם שמעתי דררה הרי שזהו הפליקר הצפוני.

הקולות באמת מפתיעים. באתר הר פסגה ראיתי מרחוק ציפור בעלת צללית של קנית או שיחנית והקולות הרמים שבוקעים ממנה הם כמו של קנית מוזיקלית במיוחד. אני מתקרב וגם הצבעים החומים אחידים נראים קניתיים. איזו קנית יש בכלל באמריקה? זהו, שאין. צילמתי אותה מרחוק ואז היא עפה ונעלמה בסבך מבלי להיראות עוד. בסוף התצפית כשחזרתי לרכב הצצתי בתמונה והגדלתי אותה מאוד. למזלי היא לא הייתה מאוד מטושטשת ויכולתי לראות פסים עדינים לרוחב האברות. גדרון. גדרון גדול יחסית עם זנב ארוך וחסר פרטים כמו פסי גבה או גרון. הצצה במגדיר בדף הגדרונים מעלה רק אפשרות אחת - גדרון הבית (House Wren). מה זה השם הזה? לי אין אחד כזה בבית.

 

House Wren, Mount Pisgah, Oregon

 

בקיצור, שמעתם חוגה או פפיון הרים? Black-headed Grosbeak. דררה? Northern Flicker. ציצנית אירופית שלא בעונה המתאימה? Spotted Towhee. ביצנית מנומרת? נקבה של פזאי אדום-כנף (Red-winged Blackbird). קנית לא מזוהה? גדרון בית. סלסול שעשוי להזכיר צופית? סבכון צהוב או סבכון ווילסון (תלוי בסיומת). צעצוע גומי מצפצף מתחת לרגליך? תבדוק שאתה לא דורך על פיקה (pika, מין מכרסם) - כן, גם זה קרה. וכן הלאה.

כמו כן, הקולות ככל הנראה יכולים להשתנות קצת עם המיקום הגיאוגרפי (דיאלקטים). בהר פסגה איתרתי באור דמדומים חטפית כלשהי - החטפיות האמריקניות קשות לזיהוי, על אחת כמה וכמה כשאינך מכיר אותן והתאורה חלשה. נעזרתי בכמה פרטים שראיתי, כגון גוון, גודל, צללית וצורת מקור כדי לצמצם את הרשימה. למזלי, החטפית השמיעה מספר קריאות, אז פניתי למגדיר המקוון לשמיעת קולות. הגעתי לקול של ה- Western Wood-Pewee, מין שהצלחתי לזהות יומיים קודם באור מלא בגבעת סקינר. החטפית הגיבה מייד בהתקרבות ובהשמעה גוברת של קולותיה. למרות שהחטפית זיהתה את הקול בהקלטה, הצלחתי להבחין בהבדל קל בין הקולות המוקלטים לקול החי - משהו בסיומת הקריאה שהיה בהקלטה וקוצץ במקור החי. פרט לכך הקולות היו זהים.

 
 
אתרי התצפית שלי ביוג'ין וסביבתה
 

ביום ו' 17.5 ב- 05:00 בבוקר אספתי את מטלטלי מהמלון ביוג'ין ועליתי לרכב השכור לנסיעה בת שעתיים, צפונה, לשדה התעופה בפורטלנד. הכביש התמלא עד מהרה ברכבים נוספים, בעיקר משאיות וטנדרים, אבל גם רכבים פרטיים ושמתי לב לדבר שהציק לי כבר מהרגע הראשון ביוג'ין, כשחיפשתי את הרכב השכור שלי במגרש החניה: אין רכבים אמריקנים גדולי ממדים כפי שהתרגלתי לראות בכל הסרטים האמריקנים, או אודות אמריקה - למעשה אין רכבים אמריקנים בכלל, למעט משאיות וטנדרים וכמה רכבים פרטיים חשמליים תוצרת טסלה. כמעט כל הרכבים הפרטיים הם מתוצרת יפן או קוריאה, ממש כמו אצלנו בארץ - אמנם מודלים שונים ולעיתים קצת גדולים יותר, אבל זהו.

 

Red-bellied Woodpecker

 

מאוחר יותר כשפגשתי את יואב ושאלתי אותו על זה הוא הבהיר לי שתעשיית הרכבים האמריקנית נמחקה כמעט לחלוטין והמפעלים שנותרו מייצרים אך ורק רכבים מסחריים גדולים (או מייצרים במדינות זרות). כמובן שזה הגיוני באזור חקלאי כמו זה שעברתי דרכו באורגון, אבל זו המציאות גם בבוסטון וכנראה בכל ארה"ב.


טיסת הבוקר מפורטלנד התעכבה בגלל עומס נחיתות והמראות בשדה היעד, Logan - Boston וכשסופסוף החל המטוס לנוע לאחור לצאת מהחניה, אזרח וותיק שישב שתי שורות לפניי, החליט להיחנק, לחרחר ולאבד הכרה. המטוס עצר והאיש טופל - למרבה המזל יצא ממצבו ונראה שהתאושש אבל נאלץ לרדת מהמטוס לבדיקה בביה"ח. האירוע הזה ההפך איחור של שעה לאיחור של שעתיים וחצי בהמראה. יחד עם טיסה בת קרוב ל- 6 שעות והכיוון מזרחה (הפרש של 3 שעות) - איבדתי עוד יום בביקורי הקצר ממילא בארה"ב. בטיסה ישב לידי, צמוד לחלון, סוכן נוסע מסיאטל שהיטיב להכיר את הקו לבוסטון והוא הפנה את תשומת לבי להרים הגבוהים רֶיינְיֵיר והוד (Mount Rainier, Mount Hood) שפסגותיהם המושלגות פרצו מעלה מבעד לעננים. למעשה מרבית הטיסה הייתה מעל ים של עננים וכך, למרות שחלפנו מעל לאגמים הגדולים, לא ראיתי עוד נוף מעניין בדרך. זה אולי מקום מתאים לספר קצת על חוויית הטיסה לארה"ב ובחזרה:


טיסות לארה"ב ובחזרה:

המטוס לסן פרנסיסקו יצא מנתב"ג בסביבות 01:00. היה זה לילה נטול עננים ויכולתי לראות ולצלם אורות של ערים בטורקיה ועוד מדינות במרכז אירופה. מגובה של 10 ק"מ הטווח אל האופק מגיע לכ- 350 ק"מ וממקום מושבי בצד ימין (מזרח) במטוס יכולתי להתרשם עד כמה אירופה מיושבת בצפיפות. בהגיענו לאזור המדינות הבלטיות החלה התבהרות בשמי צפון מזרח ויכולתי לראות באור ראשון את האיים הגדולים גוטלנד ואלנד - נוף מרהיב, אבל כשטסנו שוב מעל ליבשה התחילה עננות מרגיזה ולא ראיתי עוד נוף סקנדינבי בדרך. המטוס כבר היה עם פניו לצפון מערב ואני צפיתי בזריחה ממושכת עד שהתקרבנו לגרינלנד - למרבה המזל העננים נעלמו וזכיתי לראות את מזרח גרינלנד היטב. המראה היה כה בהיר וחד שהיה נדמה שאם אשלוף את משקפתי ואסתכל מטה אוכל לראות משפחת דובי קוטב הולכת ומשאירה עקבותיה בשלג, אבל ידעתי שמגובה של 10 ק"מ ודרך חלון לא הכי שקוף בעולם לא באמת אראה חיה כלשהי. בכל מקרה הנוף היה מהפנט. 

בשלב כלשהו העננים שבו וכיסו את הקרקע והדרך היחידה לראות היכן המטוס נמצא בדרכו הייתה לצפות במסך שלפניי ולראות את נתוני הטיסה ומסלולה על מפת העולם. למרות שראיתי את זריחת ה- 13.5 מעל צפון אירופה, השמיים החלו להתכהות ותוך כדי טיסה מעל קנדה הלילה חזר (ללא שקיעה). ירח הציץ ליד הכנף הימנית והבנתי שאנו מדרימים. מעל מערב ארה"ב התחלתי לראות מעט אורות על הקרקע, אבל בהשוואה למה שראיתי מעל אירופה זה היה כאילו טסתי מעל למדבר עם חוות בודדים שמרחקים עצומים מפרידים ביניהן. 

נחתנו בסן-פרנסיסקו ב- 05:30 זמן מקומי (זריחה שנייה באותו יום). מאחר ושירותי השדה מתחילים לפעול רק ב 6 בבוקר נאלצנו להמתין במטוס עד לפתיחת המעבר לשדה. טיסתי ביונייטד לוותה בטיסת בכורה של אל-על לסן-פרנסיסקו וכך קרה שעם פתיחת שערי הנמל נדחסו להם מאות נוסעים מישראל לביקורת הדרכונים. התור היה גדול וחששתי שלא אספיק לטיסה שלי ליוג'ין. החשש היה מיותר כי הטיסה התאחרה לה בשעה. כשסיפרתי ליואב על האיחורים, הוא הסביר לי שאיחור של שעה ומעלה בטיסות הפנים בארה"ב הוא עניין שבשגרה - כמי שטס כל יומיים למקום אחר אין כמוהו לדעת. נחתתי ביוג'ין אחרי יום עבודה, 3 שעות בטכניון, נסיעת ערב והמתנה של 3 שעות בנתב"ג, 15.5 שעות טיסה לארה"ב, המתנה של 5 שעות בשדה ועוד שעתיים טיסה מקליפורניה לאורגון - סה"כ כ 40 שעות ללא שינה, אבל כאמור זה לא עצר אותי. 

 

Wild Turkey

 

הדרך חזרה הייתה שפויה יותר, מאחר והתחלקה לשלוש טיסות בשני ימים שונים. הטיסה לפרנקפורט דווקא יצאה מבוסטון בזמן (לופטהנזה) - טיסת לילה מעל לאטלנטי - אין נוף אבל גם אין שינה. המטוס היה קטן יותר עם פחות מקום לרגליים. לידי ישב אפרו-אמריקני צעיר חנוט בחליפה אפורה ובשורה לפנינו יכולתי לראות טיפוס גרמני מבוגר יושב במושב שלפני השכן שלי. ברגע שהמטוס החל לגלגל לקראת המראה הגרמני הזה נשען לאחור ומחץ את ברכי שכני, שלא פצה פה. לפתע גם אשת הגרמני שישבה לפניי ניסתה להישען לאחור. גם מכאב וגם מתוך ישראליות חסרת מעצורים צעקתי במלוא גרוני, תוך דחיפה לא מעודנת של המושב שלפניי, שאי אפשר להישען לאחור וכי אני איש גדול ממדים - בקיצור רמזתי לצמד הגרמנים שיזהרו להם. האישה שתקה והזיזה את המושב חזרה למצבו המאונך. המבוגר משמאלה נשען כמקודם. לחשתי לאפרו הצעיר שנראה לי מפוחד, או מנומס מדי, שזה לא בסדר שמישהו נשען על פיקות ברכיו וכי לפנינו 7 שעות טיסה, לכן עליו לומר משהו לאדון שלפניו כבר עתה. הבחור שמע לעצתי וביקש בעדינות את הסטת המשענת חזרה לפנים - הטיפוס הגרמני הזה זז באי נחת קדימה ומידי פעם לאורך הטיסה בחן את יכולתו להישען חזרה לאחור. האישה שלו לא ניסתה אותי עוד. הטיסה עברה ללא אירועים נוספים. כשקמנו ממושבי המטוס לאחר הנחיתה, ראיתי למרבה הפתעתי שהאישה שישבה לפניי לא הייתה אשת הגרמני אלא סטודנטית אמריקאית צעירה ממוצא הודי והצטערתי על שהפחדתי אותה בתחילת הטיסה. מה לעשות. 

אם חשבתם שבזה נגמרו תלאות החזרה, טעיתם. בין השער בו הוריד אותנו האוטובוס, לשער העלייה למטוס לופטהנזה לתל-אביב, הפרידו כ- 30 דקות של הליכה במבוך של פרוזדורים ארוכים. זהו שער מיוחד לטיסות לת"א, מוקצה מחמת ביטחון ואנטישמיות חבויה. בבדיקה הביטחונית השוטר הגרמני כמעט הפשיט אותי וחברו ניסה למעוך את המשקפת בידיו, למרות שהייתי חביב ואמרתי כל הזמן דנקה וביטה. שוב ביעילות גרמנית, גם טיסה זו יצאה בזמן. נחתתי לפנות ערב בארץ חומה ויבשה לתוך כבשן של כמעט 40 מעלות - מה קרה? רק לפני כמה ימים עוד היה פה ירוק.


חלק ב' (בוסטון רבתי):

משדה התעופה של בוסטון לקחתי מונית לביתם של יואב ונתי גולן, שאירחו אותי בנדיבות. יואב היה די להוט להראות לי כמה שיותר מינים חדשים עבורי, אבל אני הייתי עדיין עייף מאוד וביום הראשון שילבנו טיול משפחתי עם מעט צפרות.

בשעה לא הכי מוקדמת בבוקר (לא הסכמתי לקום לפני 06:00) הלכנו לבית הקברות המפורסם מאונט אוברן (Mount Auburn Cemetery) לצפות במגוון סבכונים, שם זכיתי לראות ולשמוע 18 מינים חדשים, מהם 7 ממשפחת הסבכונים.

 

יואב גולן מחפש סבכונים במאונט אוברן

 

בהמשך הבוקר חזרנו לאסוף את נתי ונסענו לעיירת חוף יפה שנקראת רוקפורט (לא הגבינה, אלא עם פּ דגושה). בדרך ובסביבה הקרובה עצרנו בכמה פינות על החוף הסלעי, בעיקר כדי לראות מעט עופות ים וכלבי ים. כלבי הים היו מעטים ואלו שראיתי היו מאוד רחוקים. בעופות הים לא היו הרבה הפתעות. מין חדש עבורי היה הקורמורן כפול הציצית (Double crested Cormorant) - מין זהה כמעט לחלוטין לקורמורן גדול, שגם הוא נצפה באזור. לא ראיתי שום ציציות אגב. זהו עוד שם מטופש המבוסס על תכונה שלא נראית אלא לתקופה קצרה בפרטים בוגרים, כמו שסבכי שחור-כיפה הוא שם שמתאים רק לזכרים מאותו מין. אני לא בטוח שאני מסוגל כעת לזהות את הצעירים ביחס לאלו של קורמורן גדול, אבל הבוגרים השחורים חסרי כתמים לבנים בצידי הבטן, או על הראש ובגרון והעור החשוף בבסיס המקור התחתון הוא כתום עז על שטח קטן יותר יחסית לעור החשוף בקורמורן הגדול. 

מין חדש אחר היה הצוללן הצפוני, אותו ראיתי רק מרחוק ובמעוף. בדרכנו לחוף במקום צפוני יותר שנקרא הליבוט פוינט (Halibut Point State Park), יש מחצבה גדולה נטושה מלאת מים ושם ראיתי עוד שני מינים חדשים - אחד חדש ישן - אנפית המנגרובים האמריקנית. בעבר הייתה מין אחד עם תפוצה כלל עולמית ותתי מינים המחולקים גיאוגרפית, אבל עם הזמן הפרידו שניים מתתי המינים האלו באופן מוחלט והמין האמריקני נקרא אנפה ירוקה. המין השני היה Eastern Kingbird, מין חטפית אמריקנית גדולה. משם יש מספר שבילים שעוברים תחילה במעין יער חוף דליל ובהמשך בסבך שיחים גדולים שהולכים ונהיים נמוכים עד שמגיעים לחוף סלעי יפה עם משטחי סלע ענקיים וכמעט אופקיים, עליהם ניתן היה למצוא עוד טיילים שבאו ליהנות מיום שמש יפה, להשתזף או לשיר בליווי גיטרה. בדרכנו חזרה נתקלנו במראה יפה ויוצא דופן - להקה של 110 עורבנים כחולים. מין שבדרך כלל לא נראה בלהקות גדולות, למעט אולי בנדידה.

 
חלק מלהקה גדולה של עורבני כחול, Blue Jay flock at Halibut Point
 

למחרת, יצאנו ליום צפרות מלא במקום עוד יותר צפוני שנקרא Plum Island ובו שמורת טבע יפה. ביקרנו שם בקצה הדרומי שנקרא Sandy Point - חוף ציבורי שיש בו גם איזור מסומן שאין לדרוך בו, השמור לקינון של אחד החופמים היפים שראיתי - Piping Plover. מין שסובל מהיעלמות בתי הגידול והרבייה שלו בצפון אמריקה וזוכה כעת למעמד מיוחד. ראינו שם מספר זוגות. משם חזרנו 4 - 5 ק"מ צפונה לאתר צפרי מובהק, עם יער חוף ובו שבילי עץ מוגבהים מהקרקע. למקום זה מתנקזים מבקרים רבים, צפרים ושאינם צפרים, שהמשותף להם הוא אהבת הסבכונים. רובם ככולם מגיעים לאתר זה, מצוידים במשקפות ומצלמות, כדי לראות ולצלם את הסבכונים בעונת הנדידה ששיאה בימים אלו של מאי. בחוף הייתה רוח עזה שלא הייתה מביישת יום סוער בחורף שלנו, אבל בשבילים בין העצים היה שקט והציפורים, בעיקר הסבכונים, היו במיטבן. 

כבר עם כניסתנו לשביל, בקושי 10 מ' מהחניה, עמדנו עם צופים נוספים לראות חגיגה של מספר פרטים מ 7 - 8 מינים שונים, כולם בשטח של כ- 25 מ"ר בשני צידי השביל. לצערי המצלמה שלי לא בנויה לצילום בתנאים הללו ולאחר כמה כישלונות להתמקד בסבכי כזה או אחר די וויתרתי והתמקדתי בצפייה דרך המשקפת. בסך הכל ראינו באתר הזה 11 - 12 מיני סבכונים, כולל מין קרקעי מיוחד (Northern Waterthrush) שיואב מצא. בדף המזדמנים מאמריקה במגדיר של ציפורי בריטניה והמזה"ת, המגדיר העברי שקדם למגדיר מפה, מין זה נקרא "נחלית".

 

Piping Plover - "זוכה" למעמד מיוחד, כעת.

 

יום התצפית הזה הסתיים עם מעל 70 מינים שונים - זהו בהחלט שטח נהדר לתצפיות בעופות ים, גדה וצפ"ש, מעין מעגן מיכאל ומעיין צבי של האזור הזה. יש לשים לב שבארה"ב, למרות המרחבים ושטחי חניה גדולים במרבית המקומות, החניות בתשלום ולא ניתן להחנות את הרכב בכל מקום, במיוחד במקומות שמורים כמו זה. הכניסה לאתר כרוכה בתשלום, אבל שלא כמו בישראל, אם מגיעים לפני שעות העבודה, השער פתוח ולא צריך לשלם. לאורך הדרכים ובאתרים יש מעט מקומות בהם מותר להחנות את הרכב ולצאת להליכה בשבילים המותרים לקהל. בעונה זו, מי שיאחר להגיע עלול למצוא שלא נותרה עבורו חניה.


ביום שני 20.5 בבוקר יצאתי לטייל לבדי בברוקליין, בוסטון, והלכתי לשני פארקים עירוניים, בהם ראיתי שוב מספר סבכונים, סיטה לבנת-חזה (את הראשונה ראיתי ביוג'ין), שלושה מיני נקרים - לראשונה ראיתי בצורה סבירה את הנקר אדום-הבטן (Red-bellied Woodpecker) וגם זכר של קרדינל צפוני (Northern Cardinal) וכמובן שנראו כל שאר הנפוצים: קורמורן כפול ציצית, ברנטה קנדית, סיס הארובות (Chimney Swift), זרזיר מצוי, Grackle, Catbird, דרורי בית ועוד... אחה"צ יואב חזר מסידוריו ויצאנו יחד להשלמות במאונט אוברן, אלא שנראה שגל הנדידה החזק של סוף השבוע חלף והפעם ראינו הרבה פחות ציפורים בפארק. עם זאת יואב מצא קכלי סוונסון (Swainson's Thrush) ששיתף פעולה היטב, אלא שהשעה הייתה מאוחרת והתאורה כבר לא התאימה לצילום טוב.


ביומי האחרון בבוסטון יואב נסע למדינה אחרת במסגרת עבודתו ואני ניצלתי זאת להשכמה מעט מאוחרת יותר ולאחר מכן יצאתי למסע רגלי לעבר האוניברסיטאות הרוורד וקיימברידג’, ללא משקפת או מצלמה, למעט מצלמת הנייד. בדרך נתקלתי בעוד נץ קוּפר - Cooper's Hawk, עיטם אמריקאי, מספר עקבים אדומי-זנב (מקננים על בתים בעיר), קרדינל, חקיין צפוני (Northern Mockingbird), צוצלות אמריקאיות (Mourning Dove), סיס הארובות, ציצנית אמריקנית (Cedar Waxwing) ועוד מינים רגילים לעיר, הנפוצים ביותר היו כמובן השחרור האמריקני, הגרקל Common Grackle, ציפור החתול (Gray Catbird), פזאי אדום-כנף ועורבני כחול. 

מטרת הסיור הייתה יותר בענייני תרבות מאשר צפרות וביליתי זמן רב במוזיאון הטבע של הרוורד, ביקרתי לשעה קלה בספריה הציבורית של קיימברידג' והגעתי גם למכון לאמנות עכשווית (The Institute of Contemporary Art) על שפת המים במה שנקרא Boston Waterfront או אזור הנמל. אחה"צ חזרתי לבית, נחתי מעט, ארזתי ויצאתי לשדה התעופה. ביקור ראשון ונפלא בארה"ב, שהיה חוויה לכל החושים, הסתיים.

 
 
אתרי התצפית שלנו בבוסטון וסביבותיה
 
 
כדי לדעת את שם הציפורים המופיעות בגלריה - הניחו את העכבר על התמונה
land marks