ציפורים בראש...

ערד בן דוד 05/03/2014 00:00

הם מגיעים לאילת מכל קצוות העולם, מתנקזים לכאן בצוואר בקבוק שמוביל אותם בנתיב הכרחי - נתיב שכל אוהב ציפורים חייב לעבור בו - פסטיבל הצפרות הבינלאומי באילת!

בימים אלה ממש, מאות צפרים, רובם המכריע צפרים "משוגעים/מכורים" מחוץ לארץ - מציפים את העיר אילת, הערבה ורמת הנגב.

 

 

טלסקופים, משקפות, מצלמות ומגדירי ציפורים - בכל פינה ובכל מקום - בחוף הצפוני, בשטחים חקלאיים, בבריכות המלח ובעיקר… באמצע שום מקום.

ישראל מצויה, בימים אלה, ב"עין הסערה", ב"צונאמי" של עופות נודדים! גל אדיר ומספרים בלתי נתפסים של ציפורים - מציפורי שיר זעירות ועד לחסידות, עגורים ועיטים כבדי משקל. הם עזבו את אתרי החריפה באפריקה, הם חצו את הסהרה בתנאים בלתי אפשריים כמעט, הם נודדים צפונה אל עבר אזורי הקינון שבאירואסיה - והכל קורה לנו מעל הראש.

 

אני אתן לכם תיאור קצר, של יום בפסטיבל, ואתם תשפטו אם כיף פה, או לא?

 

אנחנו מתחילים בשעת בוקר מוקדמת, מגיעים אל פארק הצפרות באילת, שם מקבלת את פנינו יעל לנרד - שמנהלת את תחנת הטיבוע של מרכז הצפרות באילת.

 

 

היא אוחזת שקיק בד, מכניסה את ידה פנימה ושולפת סבכי טוחנים - ציפור שיר זעירה במשקל ממוצע של 10 גרמים.

לפני הרבה שנים, שלום יעקב בן חיים משה אברמוביץ', הלא הוא מנדלי מוכר ספרים - העניק לציפור השיר הקטנה את השם "סבכי טוחנים" בזכות גרונו וחזהו הלבנים - שהזכירו לו את טוחני הקמח וסינרם הלבן.

 

לנרד לוקחת אותנו רחוק יותר... היא יודעת מהיכן הוא מגיע ולאן הוא נודד, היא אפילו יודעת בן כמה הוא! היא סוחפת אותנו באנגלית השוטפת שלה, בעומק הפרטים ובעיקר - באהבה הפרטית שלה לבעלי-כנף.

קצת קשה לנו לקום ולהיפרד ממנה, התבלבלתי... מהציפורים, אבל כבר 07:30 והאווירה, או ליתר דיוק - האוויר, מתחיל להתחמם מעל הרי אילת.

 

הצצה אל השמיים מבעד לחלונות המיניבוס הנוסע עלולה לגלות "מחזה קורע לב" של זרם נודדים עוצר נשימה - LIVE! מעל הראש.

אתה רוצה לעצור! עכשיו! "לפרוק" עם כול האופטיקה ולא לפספס אותם… "סבלנות", מבקש ליאור כסלו, אחד מבחירי הצפרים בישראל ומדריך בפסטיבל הצפרות - "אנחנו כבר מגיעים".

 

 

אנחנו בדרך להרי אילת, שם נצפה באחד הלהיטים החמים ביותר של הפסטיבל - נדידת העופות הדואים. למקרה שלא ידעתם, יש מגוון אסטרטגיות נדידה בעולם העופות.

ציפורי שיר זעירות, למשל, נודדות בעיקר בלילה, כשהאוויר קריר - וכך אין סכנה שיתחמם להן המנוע ו"ילך פאקונג ראש"...

 

ציפורי שיר משקיעות אנרגיה אדירה בנדידת הלילה מכיוון שמדובר בנדידה פעילה שכוללת "חתירה" בלתי פוסקת בכנפיהן הזעירות, במשך שעות... את שעות היום הן מנצלות למנוחה ומילוי מצברים (אוכל! אוכל! אוכל!) לפני רדת החמה וחידוש מסען המפרך.

 

עופות דואים, לעומת זאת, אינם נודדים בלילה. אם עיט ערבות, שנודד אלפי קילומטרים היה צריך לחתור בכנפיו האדירות את כל הדרך מסודן לקזחסטן, הוא היה "מתפחלץ" (תרתי משמע) אחרי שעתיים, כנראה פחות…

 

העופות הדואים תלויים בזרמי אוויר חמים (טרמיקות) העולים מן האדמה בהשפעת חום השמש - הם מנצלים את זרמי האוויר האלה כדי לתפוס גובה, חגים במעגלים ומגביהים - לעיתים בקצב של 2 מטרים בשניה ויותר!

ואז הם מתחילים לגלוש, להתקדם בכיוון הנדידה. מחיר הגלישה המהירה = איבוד גובה, ולכן הם כל  הזמן מחפשים את הטרמיקה הבאה, שעליה הם יתפסו וממנה יצאו לגלישה הבאה…

המשמעות, מבחינתם של העופות הדואים היא:

 

 

א. הנדידה יכולה להתרחש אך ורק בשעות היום, אחרי שהאוויר התחמם מעט.

ב. נדידה שכזאת לא יכולה להתרחש מעל הים כיוון ששם אין זרמי אוויר חמים.

ג. זה הזמן לתת "שואו" למשתתפי הפסטיבל!

"מדהים? מרשים? עוצר נשימה? חוויה בלתי נשכחת? פלא…" מה אני כבר יכול להגיד? אין לי סיכוי להצליח לתאר לכם את התופעה, אלא אם כן כבר הייתם בסרט הזה.

זה לא נפסק, בכול מקום שאליו אני מביט יש נודדים בשמים וזה הזמן של כסלו - המדריך, להפציץ!

 

"עיטי ערבות - בעיקר צעירים, עקבים מזרחיים, נץ קצר-אצבעות זכר - ראשון לאביב, עיט גמדי - מופע בהיר, רחם מדברי - בוגר, חסידות שחורות, עקבים עיטיים…" יש לו עיניים של נץ וכל מילה שלו גורמת ל"להקת הטלסקופים" שלנו לנוע בסנכרון אל נקודה חדשה בשמיים. "קליק, קליק, קליק…" נשמעים מכל עבר - חייבים לצלם את זה!

השעות האלה, שבהן העקבים המזרחיים גולשים נמוך מעל הראש, והעייטים הכבדים יותר רק מתחילים להתרומם, מושכות אל הרי אילת כמות בלתי נתפסת של צפרים - איזו הצגה מושלמת!

 

ושוב, צריך להתקפל… אל בריכות המלח שבקילומטר ה-20.

מידד גורן, מנהל מרכז הצפרות רמת-נגב, "זורק" אותנו למציאות חדשה: מאות פלמינגואים, שחפים צרי-מקור, חופיות קטנות, חופמאי חוף ואלכסנדרי, תמירונים וביצניות, מריות צפוניות, כ-40 טדורנות ירוקות-ראש…

רק מהשמות שלהם בא לי להיות צפר!

 

גורן עוזר למשתתפים למצוא דרך הטלסקופים את החופמאים הקטנים - מישהי השתלטה על הטלסקופ שלו, מפציצה בשאלות, מבקשת שיעזור לא למצוא ביצנית ירוקת-רגל.

אחד המחזות המרגשים בנדידת הציפורים הוא תצפית בנודדים שזה עתה סיימו מקטע מפרך והגיעו, סוף סוף, אל נקודת הרענון שבנתיב.

בריכות המלח שמצפון לעיר אילת הן מקום מתאים מאוד לכך.

 

זה קרה בזמן שכל הטלסקופים, המשקפות והמצלמות התמקדו בקבוצה צפופה של חופמאים. מידד קולט אותם באוויר - מעופפים היישר לכיוון שלנו. הם, או ליתר דיוק הן, הולכות ומתקרבות - שמונה ביצניות לבנות-כנף, עומדות לסיים קטע נדידה ולנחות במרחק משמח של 15 מטרים מאיתנו, "קצת" תשושות, בעיקר רעבות!

 

קל לזהות אותן, על פי דגם הכנף הבולט - לא סתם הן קיבלו את השם "ביצנית לבנת-כנף". הן מסתערות על חרקי המים המלוחים, הזבובים ושאר המטעמים שבריכות המלח מציעות. יש משהו מרגש מאוד, בתצפית שכזו, שבה אני מקבל הזדמנות נדירה להציץ אל עולמן המופלא, והמרגש, של הציפורים הנודדות...

באופן עקרוני, ההשתתפות בפעילות המתוכננת של פסטיבל הצפרות היא עניין של בחירה. אני יכול להישאר לישון עד מאוחר, אני יכול לצפות בנדידה בבגד-ים בבריכת המלון בלי משקפת - אבל עם כוס בירה!

 

בערב, אחרי המקלחת והאוכל, כולם נפגשים, מסכמים את היום שהיה ומחליפים חוויות. מידד הרצה והכין מצגת שפתחה לנו שוב את התאבון - הפעם לציפורי הנגב שאנחנו מחפשים מחר.

המטרה - חוברות מדבריות, רצי מדבר, קטות ועוד… היציאה מחר מתוכננת לשעה 04:00 לפנות בוקר.

אם אתם חושבים שאני הולך לפספס את זה, אתם טועים.

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

land marks