הכחדה מקומית בשידור חי

אייל שוחט 07/07/2019 00:00

אקולוגיה ואבולוציה של ציפורים עירוניות - כתבה מס' 6 (ואחרונה...)

 

לאחר גילוי המנגנון הגורם לירידה הגלובאלית בעושר המינים בערים החלטתי לתכנן ניסוי שבו ניתן לבחון את השפעתם של מינים פולשים או מלווי אדם אגרסיביים על עושר המינים בחברה. המחשבות הלכו לכיוון סנאים.

פיקחותם ותוקפנותם מוכרים לכל, וכשהם על הפידר שום ציפור לא תקרב. לא רק שעובדה זו ידועה לכל, אנשים חכמים המציאו פידרים חכמים - כאלה ההופכים את יתרונו של הסנאי (גודלו ומשקלו) לחסרון: כשהוא קופץ על המוט, משקלו מושך את המוט המחובר לקפיץ מטה, והמכלול כולו יורד וסוגר את חור ההזנה. הסנאי לומד מהר מאוד כי הפידר לא יספק לו מזון ומוותר.

עכשיו רק נותר להציב פידר ידידותי לסנאים בצד פידר "עמיד סנאים", ולבחון כמה מיני ציפורים יש על כל אחד.

 

סנאי קרקע עגול-זנב - פינקס אריזונה   צילום: אייל שוחט
 

רעיון לחוד ומציאות לחוד: הנה אני נמצא ביבשת הסנאים, ומכל המקומות בפיניקס אריזונה, שם אין כמעט סנאים על העצים. היו כמובן שני מינים נפוצים של סנאי קרקע במדבר סונורה. התחלתי להגות בהצבת פידרים על הקרקע, אבל אבל ברור היה שמדובר ברעיון עיוועים. וכך, מקופח, עם אגוזים למי שאין לו סנאים, הסתובבתי בתסכולי, מכיר בעובדה שיש לזנוח את הרעיון, ומסרב לקבל אותה.


בראין כוכב עליון

המחשבות האלה העסיקו אותי מדי יום בדרך לקמפוס. חניתי בשכונה מרחק חצי מייל ממנו, וכל בוקר פסעתי מזרחה אל הקמפוס. בדרך חציתי ליד ביתו של בראיין. בית קטן בצד המסילה, עם חצר קדמית של 2x2 מטר חצץ אדום, ושני עצים נמוכים. על העצים פידרים לרוב, לקוליברים ולאוכלי הזרעים השונים. בראיין, שעבד מביתו, היה יוצא אחת לכמה שעות לשבת בחצר, לעשן, ולצפות בשפע הציפורים בגנו. הייתי עוצר, שומע ממנו את חדשות היום וממשיך לעבודה.

בוקר אחד, אחרי חודשים של ייאוש מצאתי אותו בחצר, עם הסיגריה והציפורים מסביב. בראיין עצר אותי כדי לספר על התסכול מדרור הבית, הוא שהוכנס לארה״ב מאתיים שנה לפני כן, וכעת רובץ על הפידרים ומגרש את החוחית הקטנה (Lesser Goldfinch). 

 

יודעת להתכופף כשצריך - חוחית קטנה

צילום: אייל שוחט

 

"מה תעשה?" שאלתי את בראיין. הסתבר שכבר עשה. הוא סיפר כי שמע על פידר רשת מתכת שהדרורים אינם מסוגלים להיתלות עליו ורכש אותו. ומה קרה? הדרורים כעת נתלים על המתכת, אוכלים בפה מלא, והחוחיות לא מעזות להתקרב.

"אז מה תעשה?" שאלתי. התברר שכבר עשה. הוא סיפר לי כי התעניין בפורום מסוים ונענה על פידר חכם: חור ההזנה נמצא מתחת למוט המאוזן. הדרור איננו יודע להתכופף כמו הפרושים, ובא לחוחית גואל. "נפלא", השבתי. אבל אז הזמין אותי בראיין להסתכל על הפידר. לאחר כמה ימים נטולי דרורים, עכשיו עמד על המוט דרור, התכופף ואכל. "אני כבר לא יודע מה לעשות", ייבב בראיין, אבל אני עמדתי נפעם מחכמתו האבולציונית של הדרור. ככל שנאתגר אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. כך כבש את העולם. התבוננתי בדרור והבנתי כי האלים מחייכים אלי. מבלי שהבנתי איך, נפרש השטיח האדום לניסוי המיוחל.

 
תלויות בחסדי האדם - חוחיות קטנות בטמפי,אריזונה     צילום: אייל שוחט
 

מצוקתו של בראין החזירה אותי למציאות. "מה אעשה?" שאל. התבוננתי בפידר, בדרור, הבחנתי בעמידתו הלא טבעית, צמודת הרגליים, ואמרתי: "חתוך". "מה לחתוך", הוא שאל. "את הדרורים?" 

"את המוט", השבתי. "מה אורכו? אניץ׳. חתוך אותו לשלושת רבעי האינץ׳".

בראיין, ככל אמריקני הראוי לשמו, החזיק בחצר סדנת כלים. הוא ניגש למלאכה, וכעבור יומיים סיפר לי על כל הניסיונות שעשה: פלסטיק, מתכת, עץ, שלושת רבעי אינץ׳, חצי אינץ׳, לבסוף גם החוחיות החליקו מהמוט. אבל צרוף של מוט עץ ושלושת רבעי האינץ׳ שלח את הדרורים לקרשים והשיב רוח לעשרות חוחיות שכעת קיפצו בגינה. בראיין היה אסיר תודה ואני ניצלתי את המעמד לבקש להתחיל בניסוי בגינתו. "כמובן", דלתו פתוחה לפני. "נצטרך לספור חוחיות על הפידרים". 

"נהדר". 

"ונצטרך כמובן לספור גם כשיש גישה לדרורים". 

"אה?" על זה הוא לא היה מוכן לשמוע. גייסתי את כל כוחות השכנוע: "זה רק לימים אחדים, ורק כדי להראות מספרית את ההשפעה השלילית של הדרור על החוחית, למען ילמד העולם". "אוקי, אבל רק לכמה ימים?" "מבטיח".

נסעתי לקיי-מארט לקנות פידרים ושק זרעי גדילן. הניסוי יצא לדרך.

 
דרור הבית - נענה לכל אתגר אבולוציוני   צילום: אייל שוחט
 

שיטת הפידר המסתובב

בשבוע הראשון העמדתי שתי תחנות עמידות לדרורים (Sparrow Proof - SP) בחצר. בכל אחת שני פידרים עם מוטות עץ מקוצרים.

בשבוע השני, באחת מהתחנות הפכתי את הפידרים על ידי הדבקת מתלה בתחתיתם. כעת חור ההזנה היה מעל למוטות הפלסטיק המקוריים. הדרורים למדו מהר מאוד כי תחנה זו איפשרה להם גישה למזון (Sparrow Friendly - SF).

בשבוע השלישי הוחלפו התחנות, כדי לוודא שהעדפת הדרורים היא אכן לפידרים ולא לתחנה.

ובשבוע הרביעי שתי התחנות היו ידידותיות לדרורים.

 
הקשר בין מספר הדרורים למספר החוחיות על פידרים ידידותיים לדרורים  
 

התוצאות היו חד משמעיות. לאחר השבוע הראשון שהזמין חוחיות רבות לחצר, הן סולקו בשבועות 2 - 3 מהתחנות בהן יכלו הדרורים לאכול, מה שיצר הבדל משמעותי במספרן בין התחנות. 

בשבוע הרביעי היתה שליטה מוחלטת של הדרורים בפידרים. מספר החוחיות בחצר ירד מאוד, ולאחר עוד כשבועיים הן נעלמו מהחצר כליל - מה שקרוי הכחדה מקומית. היה מעניין לראות איך בשבוע הראשון, שבו כל הפידרים היו עמידי דרורים, הדרורים נאלצו לרדת לקרקע, להמתין לשיירים שהפילו החוחיות, ולנסות להגיע אליהם תוך שהם חוטפים מכות מהתורים הגדולים. אבל לא היה צורך לדאוג להם, הם ידעו להסתדר.

 

מספר החוחיות על הפידרים בשתי התחנות. בשבועות 2 - 3 תחנה אחת הפכה מעמידה לדרורים (SP) לידידותית לדרורים (SF).

 

הניסוי הורחב לעוד שלוש חצרות לחוחיות והראה תוצאות דומות. תצפיות על הפידרים הידידותיים לדרורים הראו גם עליה באינטראקציות השליליות בין הדרורים לחוחיות. בכל מפגש כזה ה״מנצח״ (המסלק) היה כמובן הדרור. שחקן נוסף במשחק זה היתה ורדית הבית - מסדר הגודל של הדרור, אך ממשפחתה של החוחית. למרות גילויי אגרסיביות, בסך הכל הורדית לא סבלה מדי מהדרורים, ולא הציקה מדי לחוחיות.

 

בסדר עם כולם - ורדית הבית בגילברט, אריזונה    צילום: אייל שוחט
 

נותר רק לברר מה מעדיף כל אחד משלושת המינים. בירור השאלה הזו היה לא פשוט. כדי לבחון העדפה של החוחית, צריך היה לתת לה את שתי האפשרויות: פידר הכופה התכופפות ופידר ״רגיל״ (הפוך במקרה זה). כמובן, צריך היה לבחון את בחירתה בהעדר דרורים, אולם ברגע שהפידר נהפך והיה זמין לדרורים, הם הגיעו אליו. 

הפיתרון היה להפוך את הפידרים בתחנה אחת בסוף השבוע הראשון, להשאיר בהם מוטות מקוצרים, ולבחון את התנהגות החוחיות בשעה הראשונה, לפני שהדרורים הספיקו להבחין בשינוי. תצפיות אלה העלו כי לחוחיות אין העדפה, וכי מספריהן משתווים בין התחנות. 

לעומת זאת ורדית הבית, המגושמת יותר, הראתה העדפה לפידרים הפוכים (בהם חור ההזנה מצוי מעל למוט). בפידרים עם מוטות באורך המקורי הייתה בקרב דרורי הבית העדפה מוחלטת לפידרים הפוכים, שאינם מאלצים התכופפות. למעשה, מרבית הפרטים לא ידעו להשתמש בפידר המקורי. בקרב הבודדים שהצליחו בכך, לא היה ברור אם מדובר בלמידה, או בפרטים קטנים במיוחד שקל להם יותר להתכופף.

 

מספר החוחיות על הפידרים בשבועות: 1 - שתי התחנות עמידות לדרורים, 2 - 3 - תחנה אחת ידידותית לדרורים, 4 - שתי התחנות ידידותיות לדרורים, ו- 6 - שבועיים לאחר ששתי התחנות הפכו ידידותיות לדרורים.

 

האם ניתן להעלות את מגוון המינים בעיר?

תוצאות ניסוי זה היוו תמיכה חזקה לרעיון שהירידה הגלובאלית במגוון המינים בערים היא תוצאה של דחיקה תחרותית של מינים טבעיים על ידי פולשים אגרסיביים היעילים מאד בשיחור מזון. מינים כאלה יכולים להיות נדירים יחסית בסביבות קיצוניות המציבות בפניהם מחסומים המונעים את התפרצותם, אולם מרגע שהוסר המחסום, הם יכולים, במסגרת ״תחרות הפרעה״ לגרום בתוך זמן קצר מאוד לירידה מספרית המסתיימת בהכחדה מקומית של מינים טבעיים מסוימים. 

 

הממצאים מדאיגים, אך יש בהם גם נקודת אור, שכן הם מלמדים מהי נקודת התורפה של המין הפולש ואיך, בעזרת מניפולציה פשוטה, ניתן להפוך את יתרונו של הפולש האגרסיבי (גודל גוף) לחסרון. לכן, מרגע שפוענח האופן הספציפי שבו משפיע המין הפולש (דרור הבית) על המתחרה הנחות (חוחית קטנה), ניתן לטפל בבעיה באופן נקודתי. 

אין צורך למגר את הפולש, וממילא אין כמעט אף פעם אפשרות לעשות זאת. במקום לבזבז לשווא כסף, משאבים וכוח אדם על מיגור, פעולה שמעלה גם בעיות מוסריות, ניתן בעזרת פעולה פשוטה לפתוח את ה״נישה האבודה״ למתחרה הנחות, ללא השפעה נראית לעין על הפולש. דרור הבית, כמו תור הצוואורון, הסנאי, ומינים מלווי אדם נוספים, יסתגל במהירות לכל תנאי הסביבה החדשים שנציב בפניו.


בסיום נותר רק לתהות אם מבנה חברת אוכלי הזרעים בעולם החדש מקביל לזה שבעולם הישן. החברה המקבילה בישראל כוללת את דרור הבית, החוחית, ובתפקיד ורדית הבית - הירקון. 

בנגב הצפוני חוחיות היו בעבר דוגרות שכיחות בבתי גידול עירוניים, אבל כיום הן נדירות מאוד בסביבות בנויות, ומצויות בעיקר בבתי גידול טבעיים או נטועים, כערוצי נחלים ויערות. האם התגברות הבניה, ועליה בצפיפות הדרורים גרמו להעלמות החוחיות מנופים עירוניים? האם ניתן למשוך את החוחיות חזרה לעיר על ידי פתיחת הנישה החסומה? על כך אולי נלמד ביום מן הימים.

 


 

ספרות

Chace JF, Walsh JJ. 2006. Urban effects on native avifauna: A review. Land- scape and Urban Planning 74: 46–69.

 

Marzluff JM. 2001. Worldwide urbanization and its effects on birds. Pages 19–38 in Marzluff JM, Bowman R, Donnelly R, eds. Avian Ecology and Conservation in an Urbanizing World. Kluwer Academic.

 

Shochat E, Lerman S, Fernandez Juricic E. 2010. Birds in urban environments. -population dynamics, community structure, biodiversity, and conservation In: Urban Ecosystem Ecology, the American Society of Agronomy.

 

Shochat E, Lerman SB, Anderies JM, Warren PS, Faeth SH, Nilon CH. 2010. Invasion, competition, and biodiversity loss in urban ecosystems. BioScience, 60(3), 199-208.‏

 

Shochat E, Ovadia O. 2011. Invasion, evenness, and species diversity in human-dominated ecosystems. In: Biodiversity / Book 3. InTech, open access publisher.

 

 

 

 

ציפורים והעיר - כל הכתבות

land marks